 |
אחרי יום הזכרון לרבין, ואחרי, וכל השבחים שהורעפו על פועלו, צריך לעצור רגע ולשאול - רגע, האם "מורשת רבין", כפי שהשתקפה בדרך פעולתו ובאמירותיו, היא באמת משהו שאנחנו רוצים לאמץ כחברה?
|
|
| פוליטיקה • שי כהן • יום ו', 22/10/1999, 20:47 |
|
| |
שאלה: מה המשותף בין מחנה המרעיף על עצמו בנדיבות סופרלטיבים כדוגמת: "מחנה נאור", "נתמך על ידי החלק המשכיל יותר...", ומזוהה בבירור עם תמיכת מה שקרוי מחנה "הצפון־בון", לבין מחנה החרדים החסידיים־משיחיסטים?
נכון. פולחן אישיות חסר תקדים. אלו למר יצחק רבין עליו השלום, ואלו לרבי מלובביץ' - "המשיח". רק הערצת מחנה השמאל לסטלין (להבדיל אלף אלפי הבדלות), שכונה בפיהם "שמש העמים", הייתה גדולה יותר מאשר הערצת "מחנה השלום" לראש הממשלה שנרצח.
במשאלי קוראים שערכו העיתונים הגדולים בארה"ב טרחו חסידי פולחן האישיות ( להלן: רביניסטים) להציף את משאלי דעת הקהל בהצבעות ליצחק רבין. מיהם לנו איינשטיין, האם תרזה, גנדי, מפצחי הדנ"א, יאנוש קורצ'ק, בן־גוריון, פרנקלין דלנו רוזבלט, מגלי האנטיביוטיקה, מפתחי הטרנזיסטור, אדיסון , גרהם בל, מרקוני וכו', כולם אנשי המאה הזאת - אומרים הרביניסטים: רבין - זה האיש שלהם בין 100 האנשים החשובים ביותר במאה. בין 100 האנשים? חס וחלילה - מקום שני או שלישי לפחות, משוקלל.
הס מלהזכיר מילת ביקורת. מעשיו כולם נגהו באור ראיית המרחקים הצלולה, הנשגבת מבינת בני האנוש קצרי הימים. "אדריכל השלום" , "מצביא מהולל", "מדינאי בעל חזון", "דמוקרט מהולל".
בני משפחתו מדווחים משל היינו אוליגרכיה. נכדתו הזילה דמעה, נכדו השלישי מצד שושלת זו או אחרת עוסק במחשבים, אישתו - אמור מעתה האלמנה ב-'ה' הידיעה - אמרה ככה וככה... לשכה מיוחדת רצו לתת לה... האם תכתיר או לפחות לא תהרוס האלמנה את סיכויו של א' להבחר? ומה דעתה על פלוני פלמוני? ונעבור לשמוע פרשנות מיוחדת מאת האלמנה כיצד אלמוני זה וזה מבזה לדעתה את זכר רבין.
רצח רבין היה מעשה פסול בין אם הינך מסכים לדרכו או מתנגד חסר פשרות לה. זאת ולו רק מהסיבה שכאשר האקדח מתווסף לויכוח, הדרך לאובדן ולהתמוטטות החברה קרובה יותר מתמיד. אולם מכאן ועד לעבודת האלילים בנוסחה השמאלני עוד רב המרחק.
מה היו מעשיו של הפוליטיקאי רבין? מה הייתה דרכו? האם היה דמוקרט? כל אלו הינן שאלות הראויות לדיון פתוח, ולא לציד המכשפות שמנהלים אלו הקוראים "הסתה!" כל אימת שמאוזכר שמו של המנוח בהקשר שלילי.
במסגרת מאמר קצר זה אין טעם ללכת שנים רבות לאחור ולתהות על חלקו של מר רבין כמפקד, ועל ביצועה של פקודה לירות באש חיה ומכוונת היטב על אחים יהודים, לוחמים נועזים, ומתנדבים אחים מארה"ב בעיקר, למען הקמת מדינת ישראל (עיין ערך "התותח הקדוש" -אלטלנה). אולם אף אם נתקרב בשנים רבות לימי מלחמת ששת הימים, הרי שעדויות רבות מצויות מפי אנשים שהיו סמוכים למר יצחק רבין ועבדו בצמוד אליו על התמוטטותו הנפשית בימי מלחמת ששת־הימים ועל חוסר תפקודו בימים גורליים אלו.
בין העדויות, שאפילו ניסיון בסגנון מפא"י להשתיקם לא צלח לחלוטין, נוכל למצוא לא פחות מאשר את אלו של נשיא המדינה דהיום, מר עזר ויצמן, אלופים רבים עטורי תהילת אמת מאותה תקופה ואישים רבים נוספים. לא נרחיב כאן על השמועות הרבות והידיעות שזרמו כל השנים על חיבתו של האיש לטיפה המרה. גם במקרה זה שמועות אלו לא הוכחשו בתוקף.
את עלייתו למרכז בימת הזירה הציבורית חייב היה מר רבין לתהפוכות הגורל. האיש היה פשוט רחוק פיסית (שגריר בארה"ב) בימים הגורליים בהם אלופי צה"ל והצמרת הביטחונית כרעו נפשית תחת מטר הכיבודים וההאלהה הציבורית שלהם והחלו להאמין ברצינות בפולחן האישיות שנתלווה לשמם. כך לא נקשר שמו של מר רבין למה שזכה לכינוי הציבורי "המחדל".
מר רבין, שלא כאלופי צה"ל אחרים באותה תקופה, היה כאמור בארה"ב ולא גידל אריות בפיקוד המרכז (לקוראים שאינם מודעים לעובדות אלו: זה אמיתי!), מר רבין לא היה גיבור אלוהי מהספר "חשופים בצריח", לא היה שותף לממשלת גולדה וכך יהירותה מחד ורשלנותה מאידך של גולדה, בליווי גלילי, בר־לב ואחרים, לא דבקו בו.
הימים היו ימי סערה בישראל. עגל הזהב הכזיב. הצמרת הפוליטית והצבאית בישראל נאלצה בלחץ ובזעם הציבור לפנות את מקומה (תהליך שהבשיל עוד שלוש שנים לאחר מכן עם עליית מנחם בגין לראשות הממשלה - המהפך). היה דרוש דם חדש - מישהו שלא דבק בו זעם האלילים שכשלו. רבין הפך לראש ממשלה.
מה היו הישגיה של ממשלת רבין באותה תקופה?
הקוראים שחשקה נפשם מוזמנים לעלות לאוניברסיטה העברית, לארכיון הספרייה הלאומית (או לחלופין - לבית אריאלה בת"א), שם מצויים עיתוני התקופה, ולעיין. רבין היה דמות נלעגת אף יותר מדמות טרייה יותר שפינתה לא מזמן את מקומה. תוכנית טלוויזיה שלמה מידי שבוע דשה בממשלת רבין, ולידה ה"חרצופים" דהיום נראים צמחוניים (שם התוכנית: ניקוי־ראש).
רבין, דמות חלשה שלא שלטה בנסיבות (הקשות, יש לציין), היה מושא לביקורת ולזעם אין־סופיים. על יחסי האנוש שלו באותה תקופה העידה גם מחלקת התה בבית מפלגת העבודה: "הוא מעולם לא אמר לי שלום". כבר אז התגלתה אצל רבין תכונה אשר חזרה על עצמה בסיבובו השני כראש ממשלה: חוסר התייחסות ו/או הבנה לציבורים שלמים.
כך מיהר לפטר ראש הממשלה רבין את שרי המפד"ל ממשלתו תוך שהוא מכנה זאת "התרגיל המבריק". על משפט זה ספג רבין קיתונות של לעג במשך שנים מעיתונאים רבים העומדים היום ומקלסים את האיש בפולחן אישיות מדהים.
ממשלת רבין נפלה בזמנו בטרם עת, בעיקר בשל חוסר יכולתו לנווט בין ציבורים שונים בחברה הישראלית.
רבין, שכעת היה בעל זמן חופשי רב לעצמו, מצא ניצול מירבי לזמנו זה - כתיבת ספר: "פנקס שירות". בספר זה מתגלה לנו רבין כסוגר חשבונות נקמן ובעל סגולה להדביק כינויים קטלניים ליריביו. כך ה"חתרן בלתי נלאה" - כינוי אותו הצמיד למר פרס - גמר לאחרון את הקריירה סופית, כך שאפילו בנסיבות של ימי רצח רבין הפסיד את הבחירות למר בנימין נתניהו.
בשנת 1984, כשר ביטחון בממשלת האחדות הלאומית, שבר רבין מדיניות אותה לימדה והפיצה ישראל בכל העולם וממנה לקחו דוגמא והפנימו מדינות רבות - אין משא ומתן עם מחבלים, יהיה המחיר אשר יהיה, וזאת מתוך הבנה כי זהו המחיר הזול ביותר אותו ניתן לשלם אם אין רוצים להיקלע למעגל סחיטות אין סופי (וראה את עמידתה המופלאה של ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר בשנת 1972 בפרשת ילדי מעלות).
רבין שיחרר מבתי הכלא את כלואי החזית העממית, 600 במספר, תוך היתר לחזור לבתיהם. מורים אלו אצו רצו מייד להכשיר את הלבבות למה שהתחולל 3 שנים מאוחר יותר (ולא טופל כפי שניתן היה - האינתיפאדה). רבין האמין להסכם שהמשוחררים לא יעסקו עוד בפעילות אלימה...
בסיבובו השני כראש ממשלה זכה רבין בהפרש קולות אפסי, ואף זאת לא לפני שהציג עצמו בפני מצביעי הימין בכלל והליכוד בפרט בימי מערכת הבחירות כ"מר ביטחון", זה שישמור על הגולן ללא פשרות וידביר את הטירור. האיזון הכמעט מוחלט שהוביל ל-8 שנים של ממשלות אחדות בישראל לא נשבר.
רבין, תוך הפנמת מספר לקחים מהעבר בתחום יחסי האנוש, הקפיד הפעם לומר שלום לכל מחלקת תה שהיא. מר רבין לא השכיל, בכל זאת, לאמץ את תכונת ההקשבה לציבורים שלמים בחברה.
מאמר זה לא יכנס להחלטות ולדרך בה הוביל מר רבין את מדינת ישראל, אולם בהחלט יאזכר את העובדה שרבין, למרות שאף רוב בכנסת של 60 חברי כנסת לא היה לו, ואשר נתמך מבחוץ על ידי 2 חברי כנסת דאז, חשמלאי מאשקלון וגברת מנהריה שקיבלו הכרה כסיעה עצמאית, על המשמעות הכספית הנלוות לכך - אותו מר רבין שאף רוב של חברי כנסת יהודיים לא היה לו, המשיך להשתלח בציבורים שלמים של החברה הישראלית:
"פרופלורים" הוא קרא למתיישבי הגולן. למתנחלים הדביק כינויים גרועים יותר (מזכיר מישהו בהשתלחויותיו? אולי את מר נתניהו?).
התייחסותו הזאת לציבורים שלמים בישראל לא תרמה לשקט החברתי בישראל, לא הקטינה שנאות, לא הפיגה מתחים. הלקח של דחיקת ציבורים שלמים מחוץ למפה ותוצאותיהם, אגב, לא נלמד גם על ידי מר נתניהו שהמשיך בדרכו של רבין והתעלם מחלקים גדולים בחברה - הפעם, הציבור מהצד האחר.
ישראל איננה זקוקה היום לדרך רבין. דרך של שנאות, פלגנות והשתלחות ביריב הפוליטי. ישראל זקוקה לדיאלוג ולהקשבה בין זרמיה וציבוריה השונים. רבין, האיש ודרכו, לא היה כזה.
אז תנו כבר לחבר לשכב בשקט...
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש