 |
מבלי להסכים עם חלק גדול מדבריו של שי, אני מסכים עם הטענה כי מתבצעת כאן גלוריפיקציה של אדם לאחר מותו. אם ראוי או אינו ראוי האיש ליחס זה, זו כבר שאלה אחרת.
הבעיה היא: מה עושה מערכת החינוך ביום הזכרון. והתשובה: במקום לעסוק במעשה, הרצח, ובגינויו, היא עוסקת במה שמכונה "מורשת רבין". מורשת רבין, עם כל הכבוד, גם אם נתייחס לחלקיה החיוביים בלבד, מייצגת את דעתם הפוליטית של חלק מתושבי המדינה – ולא של כולם.
מדובר בלימוד תורה פוליטית – אינדוקטרינציה, אם תרצו.
כן, אני בעד שלום. כן, אני תומך שמאל. כן, הייתי מעדיף את רבין על כל מועמד ימין. אולם אני מאמין כי פעולות מע' החינוך גובלות במעבר על החוק האוסר הצגת דיעות פוליטיות בפני תלמידים. הגלוריפיקציה של רבין ולימוד "מורשת רבין" בהכרח מטה את הדור הצעיר לכיוון מסויים. גם אם זה כיוון "נכון" לדעתי האישית, האמצעים אינם כשרים!
אירוני הדבר כי דווקא ביום שנועד לדון באמצעים לא כשרים בדמוקרטיה, משתמשים באמצעים אחרים, לא כשרים אף הם, במהלך הדיון... אינני חלילה משווה רצח לחינוך פסול, אולם יש כאן טעם לפגם.
יתרה מזאת: במידה מסויימת, אני מצדיק את אנשי רשת החינוך של ש"ס על כי אינם מציינים את היום באופן מיוחד. התירוץ שלהם טיפשי עד מטומטם, כמובן ("הוא היה מחלל שבת"), אולם העובדה הבסיסית היא כי יום הזכרון לרבין נועד לגנות רצח פוליטי, וכבר *קיים* ביהדות יום כזה, הלא הוא צום גדליה. אם יוקדש יום הצום במערכת החינוך ללימוד עד כמה רצח פוליטי אינו פתרון, תוך מתן שתי דוגמאות עיקריות – גדליה מימי התנ"ך ורבין מימיינו אנו – די בכך. (עם זאת, לצערי אני בספק אם מערכת החינוך של ש"ס אכן תדון ברצח רבין במהלך לימוד צום גדליה. אחרי הכל, הוא היה מחלל שבת... עדיף לדון בפילפול נוסף של איזה רב נשכח בנוגע לחשיבות נעילת נעלי גומי ביום הצום, או שטות אחרת בסגנון).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש