הערה: מאמר זה מכיר ספויילר קליל בנוגע לעלילת הספר הרביעי בסדרה. ספויילר זה עלול לפגוע בהנאתכם מקריאת הספר (שלא תהיה רבה בכל מקרה, לדעתי).
מכונת יחסי הציבור המשומנת של הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד כבר החלה להכין את הציבור לספר. לאף אחד אין ספק שהרעש יוכיח את עצמו; חנויות הספרים, הוירטואליות כמו גם הפיזיות, מנהלות רשימת המתנה, תופעה כמעט בלתי־מוכרת בשוק הספרים הישראלי. כדי למנוע עיכובים, המהדורה הראשונה תכיל כשמונים אלף עותקים. רק לשם השוואה, מהדורה ראשונה ממוצעת היא של אלפי עותקים בודדים במקרה הרגיל, ופחות מעשרים אלף אם צפוי שהספר יהיה רב־מכר. די במספרים אלה כדי להראות עד כמה אין לאיש ספק לגבי ההצלחה הצפויה.
ספרי הארי פוטר גילו את חווית הקריאה לילדים רבים, שמעולם לא חשבו שיקראו בשביל הכיף, בארץ וגם בעולם. לו רק בשל עובדה זו, הסדרה היא תופעה מבורכת. אולם נדמה כי מעטים מהילדים ובני הנוער שקראו את הארי פוטר טרחו להמשיך ולקרוא גם ספרים אחרים. לו היו עושים זאת, היו אולי מקבלים בסיס להשוואה, ומגלים שיש עולם פנטזיה נהדר גם מחוץ לכותלי הוגוורטס. והם היו גם מגלים עד כמה הספר הרביעי רחוק מלהיות ראוי לתואר "ספר טוב".
"הארי פוטר וגביע האש", הספר הרביעי בסדרה, ארוך פי שלוש מהספר הראשון, "הארי פוטר ואבן החכמים". גם כאן, כצפוי, נמשכת העלילה כשנה - שנתו הרביעית של הארי בהוגוורטס. התבנית השבלונית של שלושת הספרים הקודמים (וגם של שלושת הבאים, סביר להניח) חוזרת על עצמה: מתחילים בבית משפחת דרסלי השנואה (למעט תזכורת הסטורית קצרה מהעבר הרחוק), ממשיכים בשנת לימודים בה נלחם הארי, בעזרת חבריו, בתלמידים מרושעים, ובלורד וולדמורט ותומכיו, ומסיימים בחזרה אל הדרסלים השנואים לחופשת הקיץ.
אלא שנדמה כי הפעם, רולינג לא הצליחה לשחזר את הקסם הפשוט שהפך את הספרים הקודמים למהנים למדי. העלילה מסתבכת ללא כל סיבה, אמינות עולם הפנטזיה המתואר בין הדפים הולכת וקטנה, והיכולת להפתיע כמעט נעלמה. הטקסט ארוך וכבד, והקלילות המהנה נעלמה ממנו. גם הספר השלישי לא היה קליל יחסית, והעלילה לקראת סופה היתה סבוכה למדי, אבל שם לפחות היא היתה מהנה, מפתיעה, ולא מרוחה כמו מסטיק.
אגב, הורים רבים מחו על כך שהספר הרביעי הוא גם "אפל" יותר מהספרים הקודמים, ואינו מתאים כל־כך לילדים. אישית, אני חושב שהספר השלישי (שהוא גם הטוב ביותר עד כה, לדעתי) היה אפל יותר. אלא שבספר הרביעי אנו נתקלים בטקסים שאולי יזכירו "מאגיה שחורה", ובנוסף אחד מחבריו של הארי נהרג. לא אספר לכם במי מדובר, אבל שאלו את עצמכם: האם סביר שמדובר בחבר קרוב, או במישהו שבקושי שמענו עליו לפני־כן? לתשובה יש, כמובן, השלכות מסחריות, ולכן אינה מפתיעה.
ביקורת נוספת שהוטחה בספר נגעה להתפתחות הדמויות, או ליתר דיוק, לאי־התפתחותן. הרמז היחיד לכך שהארי מתבגר הוא בכך שהוא חש "פרפרים בבטן" בקרבת בנות (אה, לא כל הבנות, אגב). וזהו. אינני בטוח עד כמה טענה זו מוצדקת; גם בסדרת "נרניה" המצויינת, אליה משווים לעיתים רבות את סדרת "הארי פוטר" (השוואה ממנה יוצאת זו האחרונה חיוורת למדי) התפתחות דמויות אינה בדיוק נושא מרכזי. (מצד שני, בסדרת ספרי נרניה, המונה אף היא שבעה כרכים, אף ספר לא נמתח על־פני מאות רבות כל־כך של עמודים).
נדמה כאילו הכתיבה תחת "דד־ליין", ורמת הציפיות הגבוהה, היו קצת יותר מדי עבור רולינג. כתבתי במבוא "ברור שכל העותקים ימכרו - וחבל". כדאי אולי שאבהיר את עצמי: לא חבל שכל העותקים ימכרו, אלא חבל שברור כי כל העותקים ימכרו. אם המשך ההצלחה לא היה מובן מאליו, אולי היתה רולינג משתדלת קצת יותר.
הדבר היחיד שאולי מעניין במהדורה העברית הוא, כרגיל, התרגום. מעניין יהיה לראות אם גילי בר־הלל הפנימה את הביקורת הכבדה שהוטחה בה בעקבות התרגומים הקודמים. אני לא ממש מצפה למצוא כי לפתע, משחקי־המילים מתורגמים להפליא, אבל אם לפחות תצליח לשמור על מבנה משפט עברי נכון, ולהמנע מטעויות תרגום גסות במיוחד - דיינו.
לסיכום, המלצתי היא: אל תשחיתו את זמנכם על הספר אם יש לכם דברים טובים יותר על המדף. הוא רחוק מלהיות מהנה כמו קודמיו. עם זאת, ולו מתוך סקרנות גרידא, אני אישית בהחלט מתכונן לקרוא גם את כרכים חמש עד שבע, לכשיופיעו.
|
קישורים
אמא, אל תקני לו מטאטא! - מאמרו של שלומי בן־יצחק
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש