 |
|
 |
||
|
||||
 |
גמרתי עכשיו את קריאת הספר השביעי. בחשש-מה אני מתוודה שזו היתה עבורי חוויה של ממש. אני חושב שזו יצירה מצוינת1. החשש הוא בגלל שחסרה לי השכלה רלוונטית להשוואה: לא קראתי את לואיס ולא את פראצ'ט ולא את קארד. כן קראתי את טולקין, אבל מזמן - התזכורת העדכנית-יחסית בדמות הסרטים נותנת משהו, מן הסתם חלקי. בכל זאת ארהיב עוז לטעון ש"הארי פוטר" הוא יצירה לא פחות טובה מ"שר הטבעות", לפחות. יש מן הסתם הבטים שבהם ה"פ פחות טוב משה"ט ומהרבה ספרים אחרים (השפה לא מאוד עשירה, הבדיחות ששזורות פה ושם לא הכי מצחיקות), אבל יש בו גם איכויות שלמיטב זכרוני אין במתחרהו הותיק. הוזכר כאן, או במאמר הקודם של טל על הסדרה, מימד הבלשות וההפתעות העלילתיות, אבל בעיקר אני רוצה להפנות את תשומת הלב להיבט אחר, שלפחות כאן אף אחד לא דיבר עליו: כניסה לפסיכולוגיה של בני נוער (וגם מבוגרים) שיש בה עושר ודקויות. הסצינה האהובה עלי בסדרה כולה היא בכלל נטולת ניצוצות של עלילה ושל פנטזיה: הביקור של דמבלדור אצל וולדמורט-לעתיד בבית היתומים (ספר 6). הדיאלוג נותן דיוקן משכנע ונוגע ללב של מתבגר בעל ניצני מופרעות. רגעים כאלה נותנים ליצירה, לצד הנפח הגדול של העלילה והעולם שבו, עושר אנושי: עושר כזה צריך להימדד לא רק במספר גווני האפור בין הטוב לרע בדמויות, אלא גם בכך שנותנים רקע וסיבה לאופי שיש להן. עד כמה שזכור לי אין היבט כזה בשה"ט; אני סקרן עד כמה יש, ואיך הוא בהשוואה לה"פ, ביצירות אחרות בסוגה. 1יצירה אחת; אני לא מוצא הרבה טעם בדירוג או בהשוואה בין שבעת החלקים. זווית הראייה שלי שונה משל רוב הקוראים, ואולי מעוותת, כי קראתי את כל השבעה ברצף אחד, אבל אני חושב שזה נכון "אובייקטיבית". בכל אופן, זה עניין לפתיל אחר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכרת שבדיון בעקבות אחד המאמרים, נכתבו רשימות ספרי מתח מומלצים, אבל איני מצליחה למצוא את המאמר. אשמח אם מישהו יוכל לקשר לשם, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנה קרנינה, הארי פוטר... אתה בוחר ספרים לפי מספר העמודים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין היבט כזה בשר הטבעות. את הרוע של סאורון אף פעם לא טורחים להסביר (על פי הסילמריליון, הוא היה במקור אחד ממלכחי-פנכתו של הרוע ה''אמיתי'', מורגות, שגם הרוע שלו לא ממש מוסבר - בעיקר שאיפה להתעלות על אלוהים, כי הוא היה במקור גדול המלאכים). הרוע של סארומאן ניתן לתמצות בהשפעה המשחיתה של הטבעת, כך שההיבט הפסיכולוגי פשוט לא קיים. כפי שאתה לא רוצה להשוות בין ספרי הסדרה השונים, כך אני לא רואה שום טעם להשוואה בין שר הטבעות להארי פוטר, רק בגלל ששניהם פנטזיה. ההבדלים ביניהם כל כך מהותיים שאין טעם אפילו לנסות. אני כן חושב שמדובר, בסיכומו של דבר, בסדרה מצויינת, והספר השביעי סוגר אותה בצורה הולמת ומוצלחת (אלוהים יודע כמה פחדתי שזה לא מה שיקרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כניסה לפסיכולוגיה של בני נוער (וגם מבוגרים) שיש בה עושר ודקויות. אמממ, טולקין היה בלשן קודם כל, ואדם דתי מאוד ופטריוט גדול, אבל כן, הוא בהחלט הבין בנפש האדם, הוא לא עסק בנערים אלא בבוגרים (הוא עצמו היה לוחם במלחמת העולם הראשונה, כך שמלחמות ורוע חסר תכלית לא היו זרים לו). אבל תמיד אהבתי את תאורם של שני גיבורי משנה שלו, וההסבר הפסיכולוגי הזה http://www.numenore.org/faq/index.php/%D7%90%D7%99%D... הוא רק אפס קצהו של הסיפור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |