|
For thousands of years it was believed that ghosts, good and bad, benevolent and malignant, weak and powerful, in some mysterious way, produced all phenomena; that disease and health, happiness and misery, fortune and misfortune, peace and war, life and death, success and failure, were but arrows from the quivers of these ghosts…
- Robert Ingersoll, “The Ghosts”, 1877
במילים אלו החל רוברט אינגרסול, "הכופר הגדול", את המסה הגדולה שלו על העל־טבעי ומקומו בחיינו. כל התפיסה העל־טבעית, לדעתו, מקורה בתפיסה קדמונית על רוחות, שהתקיימו בעולם שמעבר לעולם הנראה, ושבידם היה כוח רב עוצמה על העולם שבעין. גם את האלים - ובמיוחד את זה שבאנגלית מתחיל שמו באות גדולה - ראה כרוחות, כדברים חסרי ממשות ומטילי אימה.
המאבק בין דת ומדינה ניתן להגדרה כמאבק בין המאמינים ברוחות ובין המפקפקים בקיומן. החברה המערבית המודרנית היא, במידה רבה, תוצאה של המאבק בין שני הצדדים. אנו חיים בחברה הנקרעת בין שאיפה למודרניות מערבית, מטריאליסטית, לבין השאיפה לחברה "מסורתית", היינו חברה שבה לרוחות ולשליחיהן, רופאי האליל (המתכנים, במקומותינו, "רבנים", ובמקומות אחרים, "מכובדים", "כהנים", ותארים אחרים), יש מעמד ודריסת רגל.
חברה "רוחנית" מכניסה, בהכרח, את תפיסותיה גם לספר החוקים שלה. המקרה המחריד ביותר בהיסטוריה המערבית של הגשמת שלטון הרוחות עלי אדמות הוא טירוף המכשפות הגדול, שהשתולל באירופה ובקולוניות מסוף המאה ה-15 ועד סוף המאה ה-18; מיליוני אנשים האמינו כי רבים מבני האדם קושרים קשר עם רוחות רעות, דמונים ושדים, ובשל כך רצחו - רצח משפטי, לרוב - בין 300,000 ל9,000,000- (תשעה מיליון) בני אדם.
מאחר ואת הרוחות אי אפשר לראות, החלו השופטים והמאשימים - בצורה הגיונית ביותר, לשיטתם - לחפש סימנים לפעולתן. עד מהרה, נמצאו סימנים רבים כאלה: מי שהחזיקה בבובה, או בכמה חתולים, או כלבים, או ארנבים (תלוי באזור הגיאוגרפי), במיוחד אם הייתה שחורה, נחשדה כמכשפה; ומשהועלה החשד, לרוב אי אפשר היה להסירו. כיצד תוכיחי שלא קיימת יחסי מין עם השטן?
האמצעים המשפטיים היו מגוונים. ביניהם היה המשפט באמצעות עינוי (ordeal), שלרוב כלל את הטבעת החשודה (שכן רוב הנאשמות היו נשים); על פי הגרסה הרווחת, אילו צפה, הרי זה סימן לחסדן של הרוחות הרעות, ועל כן דינה מוות; ואילו טבעה - נו, טוב: היא הלכה ישירות לגן העדן. הכנסיה הקתולית, הלגליסטית מאד, נהגה אף לערוך משפטים לבעלי חיים שהוחשדו בכישוף או בסיוע לכישוף. לזכותה, ראוי לציין שהיא העמידה לנאשם עורך דין, שיוכל ליצגו, מאחר והנאשם, לרוב, לא דיבר את השפה המקומית; לחובתה, יש לציין שאחוז הזיכויים היה נמוך עד בלתי קיים.
משפט המכשפות המתועד ביותר נערך בסיילם, במושבת הכתר של מסאצ'וסטס, בשנת 1692. שבע נערות האשימו מספר נשים בכישוף; הן טענו שהן יכלו לראות את רוחותיהן של המכשפות מבצעות מעשי זוועה. טענותיהן התקבלו במלוא הרצינות על ידי הפוריטנים כבדי הראש, ומיד הוקם בית דין, שהספיק עד לסיום הזוועה לרצוח משפטית 19 נשים וגברים בתליה, ומחץ למוות אדם נוסף, שסירב להשיב לאשמה. פרוטוקולים מדויקים נרשמו בעת המשפט, והם מושלמים; הם מאפשרים לנו לשחזר בצורה מעולה את הזוועה במקום שהרוחות השתלטו עליו.
אלא שהנערות של סיילם בסך הכל ביצעו מתיחה. הדבר התברר מאוחר יותר - מאוחר מדי; חלקן התוודו על כך, חלקן שמרו על שתיקה עד המוות. הייתה זו מתיחה שעלתה בחייהם של עשרים בני אדם.
מה אתה מבלבל לנו את המוח עם כל הפרטים האלה, גורביץ? כך, ודאי, תשאלו אותי. מה לנו ולשטויות על רוחות ושדים, ועוד כאלה של נוצרים? אתה לא יכול לטחון לנו שוב את עוולות הכיבוש הישראלי?
התשובה, רבותי, פשוטה מאד. בשנת 1692, בתי המשפט באירופה כולה התנהגו בצורה הנראית לנו, כיום, ביזארית. אם מישהו היה נכנס, היום, לבית המשפט, ותובע אדם לדין כי ראה אותו משוחח עם שדים, בית המשפט היה מגלגל אותו מכל המדרגות (אם לא היה שולח אותו להסתכלות). אם מישהו היה גורר, היום, עז לבית המשפט המחוזי ומאשים אותה בשותפות עם השטן, הוא היה מואשם בבזיון בית הדין.
וזאת משום שהחברה המערבית - ומערכת החוק שלנו היא מערבית - עברה תהליך מובהק של ספקנות; אם תרצו, תהליך של חילון. מערכת החוק שלנו מייצגת את ערכינו; וערכינו עודם, במובהק, ערכים רציונליים. בורגניים (מילה שאני עצמי לא רואה בה כל גנאי, ומעדיף להשתמש בה במובנה המקורי, המחמיא). אנחנו, עדיין, רציונליים. כמו כל חברה הרואה עצמה מערבית.
אבל יש בחברה שלנו כוחות אחרים. כוחות שעדיין מאמינים ברוחות, במיוחד ברוחות השבט. אלו הכוחות התוקפים את בתי המשפט, והתובעים להעמיד שופטים לבחירה עממית; אלו שכבר זכו ויש להם מערכת משפט אוטונומית משלהם, ממנה אנו מעדיפים להתעלם.
מספיק עם השטויות, גורביץ. אנחנו יהודים. אין לנו מכשפות ולא יהיו פה משפטי מכשפות.
האמנם? הכנסיה הקתולית השתמשה, אמנם, בתעתיק לטיני (maleficos non patieris vivere), אבל הפוריטנים ידעו עברית, והם הכירו היטב את שמות, 22:18. כדאי גם לכם לקרוא את זה, מדי פעם. התלמוד מספר על רב שתלה בעירו 80 מכשפות. הקבלה מלאה בסיפורים על שדים ומזמניהם. ולמי ששכח, לפני פחות משנתיים רגשה המדינה כולה, כשרופא אליל גירש "דיבוק" מגופה של אשה מסכנה. יש הרבה מאד אנשים שמאמינים בשדים, ויש הרבה מאד מחזירים בתשובה שמנצלים את העובדה הזו. ומי שקורא עיתונים, יודע שבאפריקה ובאסיה, מקומות שלא עברו את תהליך החילון המערבי, עדיין צדים מכשפות. לא נגיע לזה, אתם אומרים? לא נגיע לזה, כל זמן שהרציונליות תקבע את ספר החוקים.
גרוע מכך, האמונה ברוחות לא מתמצה במציאת מכשפות ורציחתן. היא משפיעה על כל צורת החשיבה. אם תשאל איש ימין - לרוב, אדם דתי - מדוע הוא מתנגד להסכם שלום עם הפלסטינאים, יש סיכוי טוב שהוא ישיב לך "אין אמונה בערבים", גלגול, דרך הקבלה, של התפיסה התלמודית "אין אמונה בגויים". הקבלה הפכה את הערבים עצמם - המכונים בפיה "ישמעאלים" - לסוכני השטן, למייצגי הצד השמאלי של הבריאה. הרוחות היהודיות הן, לעתים קרובות, רוחות של ספרים. האמונה ברוחות, אי הרציונליות, מכתיבה את סדר היום הפוליטי של חלקים גדולים מהציבור הישראלי.
מה יש לעשות? הגיעה השעה לגרש את הרוחות. כדברי החתימה של אינגרסול:
Man is greater than these phantoms. Humanity is grander than all the creeds, than all the books. Humanity is the great sea, and these creeds, and books, and religions, are but the waves of a day. Humanity is the sky, and these religions and dogmas and theories are but the mists and clouds changing continually, destined finally to melt away.
...Let the ghosts go. We will worship them no more. Let them cover their eyeless sockets with their fleshless hands and fade forever from the imaginations of men.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש