 |
|
אל מול המדמנה המסתמנת בארצנו מוכת המלחמות, הגיע הזמן לחלום ציוני חדש, לפתרון כולל לסכסוך הישראלי-ערבי. הגיע הזמן לחזון שיפרוץ מעבר לגבולות הדיון המקובל, ויוביל אותנו אל העתיד הנאור והמואר.
|
|
| פוליטיקה • שחר נתניהו • יום ו', 19/1/2001, 10:21 |
|
| |
בימים אלו עורך מי שמתכנה "שמאל" בישראל מסע הלוויה עליז למה שהיה פעם קונצנזוס. בקעת הירדן כבר אינה גבול הביטחון המזרחי של ישראל; המשפט: "ירושלים המאוחדת לנצח נצחים" נשמע כבדיחה, אפילו כשהוא יוצא מפי אהוד אולמרט; והר הבית כבר לא בידינו, ועכשיו אנו אפילו לא מתביישים להודות בכך.
היכן ניצב הקו האדום הציוני החדש? אולי רק זכות השיבה נמצאת מעבר לו. אפילו אנשים כשולמית אלוני, כאורי אבנרי וכגדעון לוי, אשר רוממות החוק הבינלאומי בפיהם, מרשים לעצמם לרמוס ברגל גסה את החלטה 194, המכירה בזכות הפליטים לשוב למקומותיהם. בטור מחוצף במיוחד שכתב לפני כמה חודשים, ציטט העיתונאי לוי כמה פלשתינאים מטעם שהכריזו שאינם חפצים כלל בשיבה לעכו וליפו. ודאי היה צריך מר לוי המסכן לכתת רגליו רבות לפני שמצא פלשתינאים כאלה. סקרים שנערכו בין הפליטים גילו שרק %9 מהם מוכנים לוותר על זכויותיהם הבינלאומיות הלגיטימיות, אך מר לוי שמע דברים אחרים. נו, תמיד מתפאר הוא במקורותיו הבלעדיים. האמת הלא נעימה היא שבלי פתרון בעיית הפליטים, אין פתרון לסכסוך הישראלי־פלשתיני.
ייתכן, אומנם, שלבסוף תושג פשרה שתאפשר לכמה מאות אלפים מפליטי 48' למצוא מנוחה בישראל. אך אם נהיה כנים עם עצמנו, נכיר בעובדה המצערת שגם אז לא תשרור אהדה רבה כלפינו במזרח התיכון, ובצדק. הנחמס אינו מכיר טובה לעושקו, גם אם זה מוכן לזרוק לעברו כמה פירורים מהעוגה שחטף.
אם האורי אבנרים למיניהם משלים עצמם שקיומה של מדינה פלסטינית בת 8,000 קמ"ר, מעט יותר מלוכסמבורג, יפסיק את הכיבוש והעוול, הרי הם טועים ומטעים. הגידול הטבעי יהפוך את פלסטין הזעירה לביתם של עשרות מיליוני ערבים. לצד מחנה הריכוז הזה, על שטח גדול בהרבה, תתקיים מדינת רווחה משגשגת, שאבני הפינה שלה הונחו על חורבות בתים, שדות ופרדסים של פלשתינאים שגורשו באכזריות. לאי צדק כזה לא יהיה קיום לאורך זמן. הכיבוש נשאר כיבוש גם אם משנים את שמו וגם אם המנדטים של הפליטים יבטיחו את כניסת גוז'נסקי לכנסת מהמקום ה-20 ברשימה.
הנסיון הנואל להותיר על כנה את הריבונות הישראלית בהתנחלויות פסגת זאב ונווה יעקב, ברובע היהודי ובכותל (מבנה אבנים שהוקם על ידי מלך אכזר ורצחני, ושלקדושתו אין זכר במקורות יהודיים שלפני מאות השנים האחרונות) לא יאפשר הפרדה בירושלים. כתוצאה מכך תהיה ללוחמים הפלשתינאים גישה חופשית לתוככי ישראל, והג'יאהד האיסלאמי והחמאס, נתמכים על ידי עמם הנעשק והזועם, יוסיפו לפגע בנו וביתר עוצמה. כשהפלשתינים יבינו ש"השלום" הוא רק שם יפה יותר לכליאה בגטו, המצב באיזור רק ילך ויסלים.
בסופו של דבר, וכפי שחוזה ראש הממשלה עצמו, אחת ממדינות הסירוב, אלו שאינן הולכת שבי אחר קסמם של הירוקים האמריקניים, תשיג פצצה גרעינית. סביר להניח שהתוצאה לא תאחר לבוא - הפסקה אכזרית של הקיום היהודי בארץ ישראל. במקרה הטוב, פשוט ניזרק לים. הסכם שלום שעראפת יידחק, בלחץ המערב, לחתום עליו, יהיה, כפי שהוא עצמו מודה ברגעים נדירים של כנות, שקול להסכם חדייב. אל לנו להאשימו על כך, שום עם אינו יכול לחתום על הסכם המחלל את זכויותיו הלגיטימיות.
כיצד יראה הסכם המכבד את זכויותיו הלגיטימיות של העם הפלשתיני, אולי הדבר היחיד שימנע שואה? הסכם כזה יחזיר לישראל את מיליוני הפליטים שגורשו ממנה, או לפחות את תשעים האחוזים מהם שמעוניינים בכך. כך קובעת במפורש החלטת האו"ם, וכך צריך להיעשות. שום עם מוסרי וחפץ חיים אינו יכול להרשות לעצמו לזלזל בנורמות הבינלאומית, כה אמר יוסי ביילין. גם אין כל סיבה לגזול מהפלשתינאים את הנדל"ן שנשדד מהם. שווי השטח שעליו ממוקמת אוניברסיטת תל אביב - רק הוא לבדו - נאמד במיליונים. ממש כפי שהבנקים השוויצרים פיצו את היהודים על שנשדד מהם, חייבים המחזיקים בנכסי הנפקדים בתשלום ראוי לבעליהם המקוריים.
בהסכם כזה, אכן, לא תוכל ישראל לעמוד. רמת החיים תרד - גברת ישראלי לא תוכל לקנות טלוויזיה 41 אינץ' לסלונה, והבן של מר רבינוביץ' ייאלץ לוותר על מערכת הסטריאו המשוכללת שאבא הבטיח לבר מצווה. יותר מדי ישראלים, בעיקר אלו המחשיבים עצמם נאורים, ושקולו של המואזין במסגד לא עושה להם את זה, לא יעמדו במנות הגדושות של לבנטיניות שארצנו הקטנה תתפוצץ בהם. די להם בשבעה־עשר המנדטים של ש"ס. מה יעשו כשיתווספו להם שמונה־עשר מנדטים של התנועה האיסלאמית? הם פשוט ינטשו ומטלטליהם בידיהם, עם כרטיס חד־כיווני, בטיסה ללא חניית ביניים, לעמק הסיליקון. יאמרו "שלום" מנומס לחלום הציוני.
אך ישנו פיתרון אחר, פתרון ציוני אותנטי מבית מדרשו של הרצל. פתרון שיש לו זכות קיום, משום שאינו גורם שום עוול לשום עם. פתרון טוב ומוצלח - הפתרון הסופי לבעיה היהודית.
כדי שנוכל לזכות בפתרון הזה עלינו להיגמל קודם כל מההידרופוביה שלנו. מוטב שנשלים כבר עכשיו עם זריקתנו הבלתי נמנעת לים, ונפסיק לשגות באשליות שלא יתממשו גם הרבה אחר שיפסיקו לצמוח לעראפת שערות על הפנים. לים נגיע בסוף, אך ממשלתנו, עם קשריה הבינלאומיים המצוינים, חייבת לוודא שימתינו לנו שם סירות הצלה. סוף כל סוף, לא כולנו יודעים לשחות.
וברצינות, מדוע שלא נפנה לממשלות הנאורות - ממשלות קנדה, ארצות הברית, אוסטרליה ושוודיה, ונבקש שיפנו לנו חלקת אדמה קטנה, כגודלה של ארצנו הזעירה - אליה יובילו אותנו הסירות, ושם נוכל להקים את מדינתנו החדשה - הבית הרביעי שלא ייחרב עוד (אוגנדה גדושת האפריקנים לא באה בחשבון. מספיק התקוטטנו עם הערבים). אין ספק שאלו יסכימו. הנשיא בוש כבר הכריז שלא ייתן לזרוק את ישראל לים האדום. בכלל, מהם עשרים אלף קילומטרים רבועים למדינות הללו - אולי שטח אחוזה בינונית. אם האומות הטובות הללו יגלו עקשות לב מאכזבת, רמיזה מעודנת על מעשה שמשון שייעשה בנשק דימונה ויזהם את מאגרי הנפט המזרח תיכוני, תועיל לשנות את דעתם.
במקרה הגרוע ביותר, נשים את מבטחנו בנורבגיה. המדינה הסקנדינבית החביבה תשמח בוודאי להביא את התהליך שהחל באוסלו לסיומו המוצלח. דומני כי איי שפיצברגן פנויים. מזג האוויר קר מעט, אך אין דבר - נביא מעילים מהבית.
מולדתנו החדשה תהיה קונפדרציה של שתי מדינות, האחת בעלת צביון חילוני, עמוסה בקניונים שוקקים שפקחי שבת אינם טורדים את מנוחתם, והאחרת בעלת צביון דתי, רוויה בחמסות ובתמונות הרב כדורי שיבטיחו שאסונות לא יפקדוה. בחצי החילוני יוגשם חלומם של הוגי "ניו־יזראל", שנשתתקו משום מה עם פרוץ אינתיפאדת אל־אקצה, על ישראל הנקייה מאלמנטים פונדמנטליסטיים. שם נקים אידיליית היי־טק אמיתית. בביתנו פנימה יהיה הצדק שליט עליון.
ומדוע באמת שלא נתחיל במימוש חזון זה כבר עתה - לימדונו רבותינו שיפה שעה אחת קודם. אף אם תוכל מדינת ישראל לשרוד מבלי שתועבר לישימון האוסטרלי - האם יהיה שווה הדבר את הדם הרב שיישפך? האם חמדנותנו והפנטזיות הלאומיות שטיפחנו שוות את חייו של חייל אחד בודד, שלא לדבר על העוול הנגרם לפלשתינים? ודאי שלא. כפי שאומרים אהוד ברק, שלמה בן עמי ויוסי שריד - לוותר על גבעות יהודה ושומרון זה כואב, לוותר על הר הבית - כואב עוד יותר, יש בנו הרבה אהבה למקומות הללו ולארץ ישראל בכלל, אך, מה לעשות, שורות בתי הקברות הצבאיים התמלאו דיין.
הריעו, אם כן, לחלום הציוני החדש!
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש