 |
ראשית כדאי לתקן כמה פרטים שגויים שציינת במאמרך. פולין וצ'כיה (או ליתר דיוק, צ'כוסלובקיה. צ'כיה היא הגלגול היותר חדש של צ'כוסלובקיה) לא החזירו גרמנים למקומות מושבם טרם מלחמת העולם השניה, מעצם העובדה הפשוטה שהם לא הוציאו משטחים אלה את הגרמנים, אשר נשארו לחיות שם כמיעוט.
ולעצם העניין, ישראל אכן אינה יכולה להרשות לעצמה חזרה של פליטי 48 ו 67, אלא אם תחליט על התאבדות טוטאלית, לא רק של הציונות אלא של המדינה. זה לא יקרה בגלל איבוד הצביון היהודי של המדינה אלא מפני שהמדינה אינה ערוכה לקלוט עוד מליוני תושבים. בפיצוץ האוכלוסייה שקיים כאן כבר כיום אין אפשרות להגדלת האוכלוסיה בארץ, גם לא בידי עלייה של יהודים, וגם לא באמצעות שיבת פליטים.
הפתרון לפי ראותי לבעיית הפליטים היא השתתפות כלכלית של העולם ובעיקר של ישראל בשיקום הפליטים במדינותיהם. אינני מדבר על סכומים שבהם דובר בפיסגת קמפ דייויד (כ 15 מיליארד דולר) אלא בסכומים האמיתיים שכרוכים בשיקומם. מדובר על כ200 מיליארד דולר, לפי תחשיב של 100,000 דולר לפליט. סכום זה צריך להיות מושקע בתקופה של חמש עד עשר שנים בלבנון, סוריה, ירדן ומצריים. רק מתן העלות האמיתית לשיקומם במקומות אלה יפתור את בעיית הפליטים בצורה נכונה, יאפשר חתימה על הסכם קבע עם הפלשתינים, ייתן רוח חיים בכלכלות העולם הערבי, יאפשר למדינות אלה להגיע לקידמה ויקטין את האיבה כלפי ישראל. ישראל צריכה לשאת בחלק לא מבוטל מהעלות, אך הדבר יכול להשתלם בסופו של דבר מפני שיוביל להגדלת ההשקעות בארץ, ולפתיחת שווקים נוספים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש