 |
התמודדות ישובי הספר עם טרור: עמק החולה לעומת עוטף עזה, וה"פתרון" החמקמק
|
|
| פוליטיקה • דב אנשלוביץ • יום ו', 19/4/2019, 20:00 |
|
| |
בנובמבר האחרון הפגינו בתל־אביב תושבי עוטף עזה. בראיונות שונים הם מתארים את סבלם וסבל ילדיהם, ודורשים מהממשלה שתפתור את בעייתם. בעצם, זהו המשך סיפור ישובי הספר שתחילתו עם הקמת המדינה.
מקום המדינה ועד מלחמת ששת הימים דאגו שכנינו לקיים פעילות אלימה ליד הגבול. אנו, תושבי פנים הארץ, ראינו בתושבי הספר, בעיקר הקיבוצים שליד הגדר, "חלוצים" שמקריבים את רווחתם ובטחונם למעננו ולמען המדינה, וכיבדנו אותם על כך. הם מצידם הבינו שלמדינה אין פתרון פלא שיפתור להם את הבעיה.
המדינה ניסתה להגיב על הפגיעה בישובים על ידי פעולות תגמול מבלי שמישהו חשב ברצינות שהדבר הזה הוא פתרון. בכל זאת ננקטה שיטה זו כי לא היה אפשר לשבת ולא להגיב כלל. התוצאה היתה שסבלנו אבידות גם בחיילים וגם באזרחים תושבי הספר, מבלי שנמצאה איזו שהיא דרך לשפר את המצב. תושבי הקיבוצים של עמק החולה, למשל, סבלו תקופה ארוכה מהפגזות ומעשי טרור מהגבול הסורי, אך לא ידוע שבאו לממשלה ובקשו פתרון, או שמישהו חשב שיש בכלל למדינה פתרון.
הפעם הראשונה שבה הם כן דרשו פתרון, ככל הידוע לי, היא תוך כדי מלחמת ששת הימים - תושבי עמק החולה דרשו את כיבוש הגולן והרחקת הסכנה מישוביהם. כשהם עשו זאת, הם לא אמרו לממשלה: "אנחנו וילדינו סובלים וחיים באי ביטחון. אתם כממשלה צריכים להמציא פתרון ולספקו לנו", אלא הם עצמם הציעו את הפתרון, דהיינו כיבוש הגולן. גם את הפתרון הזה הם לא הציעו סתם יום בהיר אחד, אלא בנקודת זמן שבה הוא היה ריאלי, כלומר בזמן שמלחמה עם בעלת בריתה של סוריה, מצרים, כבר הייתה קיימת בפועל ואף הסורים השתתפו בה באמצעות הפגזות. ההזדמנות נוצרה, הממשלה קבלה את דרישתם, ומאז ועד היום קיבוצי החולה חיים להם בשקט ומשגשגים, ללא הפרעה מהצד הסורי. אחרי חמישים שנה אנו מתבשרים שארצות הברית מכירה בגולן כשטח בריבונות מדינת ישראל.
ישובי עוטף עזה קיבלו את מודל הפתרון שקיבלו ישובי עמק החולה באותה מלחמה מבלי שביקשו, כתוצאה מכיבוש רצועת עזה. כיבוש הרצועה פתר בבת אחת את בעיותיהם.
בתוך הרצועה הייתה התפתחות ובה מספר תקופות. תחילה שרר שם שקט. וזכור לי ראיון עם יום טוב סמיה שבו סיפר שאמו הייתה שולחת אותו לשוק בעזה לקניות. אחר כך החל להתפתח שם טרור שהחליף את התקופה השקטה, טרור שדוכא וחוסל תוך מספר שנים. אחר כך פרצה שם האינתיפאדה הראשונה שבה הותקפו החיילים על ידי אבנים, אבל כמעט לא באמצעות נשק חם, ואף התעוררות זו דוכאה אחרי שלמדנו להתמודד עמה. מה שמאוד חשוב לציין הוא שבכל התקופות האלה, גם כששררה אלימות בתוך רצועת עזה, מי שהתמודד עמה היה הצבא, והיא לא הגיעה לישובים.
מלחמת ששת הימים הייתה נקודת מפנה, שבה גם נולדה המילה "פתרון" בהקשר הסכסוך עם האויב. טרם מלחמת ששת הימים לא שרר שלום עם המדינות השכנות, ואיש לא העז לחשוב על פתרון באמצעות החלפת שטחים בשלום. רעיון ה"פתרון" בא עם תוספת השטחים שהמדינה קיבלה כתוצאה מהמלחמה הזו. חלק מהציבור חשב שאפשר לקנות שלום כשהתשלום ניתן באמצעות שטחים "עודפים" שנכבשו במלחמת ששת הימים. במקרה של השלום עם מצרים יש הגיון בטענה שהמודל הזה הצליח, אם כי אני אישית חולק על כך.
התקופה השקטה של ישובי עוטף עזה הסתיימה אחרי נסיגת אוסלו. רובה של הרצועה עבר לשליטה בטחונית של הערבים, ובאין שליטה על הנעשה שם, אי אפשר היה למנוע תעשייה של חגורות נפץ וטילים פרימיטיביים שנקראו קסאמים. העזתים השתמשו באמצעים האלה כדי לפגוע הן בישובי גוש קטיף והן בישובי עוטף עזה. בהמשך באה ההתנתקות, אותה אני מדמה לריפוי הגוף מהרעלה בעזרת זריקה של רעל מאותו סוג. פינוי ישובי גוש קטיף והנסיגה המלאה מרצועת עזה הביאו ליבוא של טילי גראד תקניים וגם האצת פיתוח עצמי, והדברים ידועים.
מה שחשוב לציין הוא שהקיבוצים בעוטף עזה היו שייכים למחנה שדחף בכל מאודו לנסיגות האלה. בעצם, הם הביאו על עצמם את המצב הלא פשוט שבו הם שרויים היום. חזרנו למצב דומה לזה שהיה קיים לפני מלחמת ששת הימים. אבל כאמור, בתקופה ההיא הם לא בקשו "פתרון", כי הבינו שלא לכל בעיה בחיים יש פתרון. היום, לאחר שחזרנו למצב דומה ואולי אפילו גרוע יותר, המושג "פתרון" כבר השתרש, ולכן הם מבקשים "פתרון". אבל משהו השתבש כנראה בהלך המחשבה שלהם. ה"פתרון" כבר הופעל, ונכשל. מה שהם חווים הוא תוצאתו, ועליהם להבין זאת.
אין זה נכון שהרשויות לא עושות די כדי להקל על סבלם. היום בונים עבורם מכשול תת קרקעי ומערכות להגנה מטילים במאות מיליוני דולרים, ובלעדיהם היה סבלם גדול עשרות מונים. אני בטוח שהממשלה משקיעה גם מחשבה רבה בניסיון להקל עליהם, אבל ללא כיבוש שלם של רצועת עזה ושהייה בה לתמיד, קשה לחשוב על משהו יותר טוב. הם יכולים להתחרט ולבקש לחזור למצב של טרם ה"פתרון", כלומר שהרצועה תיכבש מחדש ותהיה נשלטת על ידינו ללא מועד סיום. אבל אם כך, ראוי שינהגו כמו שנהגו קיבוצי החולה במלחמת ששת הימים, ויגידו זאת בפירוש. אם יש להם "פטנט" אחר, הם מתבקשים להציגו. כל עוד אינם עושים זאת, דרישתם נותרת בעלמא.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש