 |
|
דומה, לעיתים, כי מנהיגינו הפוליטיים כלל אינם מנהיגים - הם בסך הכל קבלני ביצוע של המנהיגים שמאחרי הקלעים.
|
|
| פוליטיקה • דב אנשלוביץ • יום ג', 5/12/2000, 21:05 |
|
| |
הגנרלים השתלטו זה מכבר על חיינו הפוליטיים: ראש ממשלתנו הנוכחי היה רמטכ"ל; מנהיג האופוזיציה, שרון, היה גנרל בכיר ומועמד לרמטכ"לות; קודם לכן כיהנו כראשי ממשלה רבין שהיה רמטכ"ל ונתניהו, שאמנם לא היה גנרל, אך בכל זאת אפשר להגיד שאת חינוכו העיקרי כישראלי רכש בצבא.
איני שותף לביקורת שטוענת כי תופעה זו גורמת להתרחקות מהדמוקרטיה או להשלטת שלטון של "איש חזק". התבוננות בתקופות כהונותיהם של האישים הנ"ל מראה כי לא הייתה שום בעיה שכזו, ושאופייה הדמוקרטי של המדינה לא השתבש בגללם.
הביקורת שלי באה דווקא מכיוון אחר לגמרי. לדעתי, הגנרלים חסרים מרכיב בסיסי שצריך להימצא במנהיג, במיוחד במנהיג של מדינת ישראל בתקופתנו הבעייתית, כשהמצב עדיין לא התייצב. המרכיב שאני מכוון אליו הוא המרכיב האידיאולוגי, היכולת להגדיר יעד שאליו יש לשאוף. הגנרלים מזכירים לי קצת את האופן שבו תאר הסופר הבריטי ג'רום ק. ג'רום בתחילת המאה העשרים את האופי הגרמני: הם יכולים לקיים פקודות ולהוריד פקודות, אבל אינם מסוגלים להגדיר מטרה.
הגנרלים האלה הם אנשי ביצוע, קבלני שמבצעים יוזמות של אחרים. הם יכולים להיות ליד המנהיג, ואולי טוב שיהיו שם, אבל לא במקומו.
דוגמה שתבהיר את כוונתי היא רבין. מדובר, לדעתי, באישיות שהיא בעצם די חיוורת. אני מאמין שכאשר הכריז לפני הבחירות בהן נבחר כי "מי שיורד מהגולן, מפקיר את בטחון מדינת ישראל," הוא התכוון לכך. זו הייתה העמדה שהובילה מפלגתו אז, והוא השתלב ברוח הכללית.
מי שהביא לשינוי היו אנשים שבהם היה כן הניצוץ האידיאולוגי: ביילין, שריד, "האקדמאים" של אוסלו, ושמעון פרס. הם הצליחו לגרום לשינוי, ולגרור את הרוח הכללית לכיוון אוסלו, ולכיוון וויתור על הגולן. זה שהאנשים האלה לא היו גנרלים אינו מקרי.
רבין חש ברוח הכללית, וכקבלן ביצועים, נטל את המשימה לבצע את מה ששודר לו בה והחל לתמוך באוסלו ובירידה מהגולן, מה שהיה ממש מהפך בדעותיו כפי שהכרנו אותן קודם. כך מתנהג גם ברק: הנסיגה מלבנון אינה רעיון שלו. הוא התנגד, ושינה את דעתו זמן קצר לפני הבחירות. גם אז דיבר רק על נסיגה בהסכם. מי שמשך לכוון הזה הוא שוב ביילין, יחד עם ארבע אמהות, שגרמו לשינוי באווירה. ברק נכנס לעניין כקבלן ביצועים שיודע איך לבצע את המשימה, שאחרים הגדירו עבורו.
נתניהו, גם הוא פועל באופן דומה. כל המדיניות של ממשלתו הייתה המשך הליכה בתהליך אוסלו, למרות שהתהליך היה מנוגד לאידיאולוגיה של הליכוד. אבל זה מה שהיה, ונתניהו, גם הוא קבלן ביצועים, קיבל את העבודה. כך נהג גם בנושא הגולן - לאחר שהקו הכללי הותווה בידי הממשלה הקודמת, כבר לא נותר לו די חזון לחשוב על כיוון אחר. מנהיגים אמיתיים ובעלי השפעה שיכלו להצביע על כיוון אחר, לא היו לו שם בליכוד, ומה שנשאר לו לעשות הוא לבצע את האידיאולוגיה של השמאל. מנהיג אידיאולוגי בולט אחד היה שם: בני בגין. אבל כפי שכולנו יודעים, הוא לא הצליח לטפס לעמדת השפעה, ונותר מאחור.
שרון אף הוא בעל פרופיל דומה. אומרים שהוא בולדוזר, ואכן, כמו בולדוזר, שהוא בסך הכל מכונה הנשלטת על ידי אחר, הוא הרס את ימית - לאחר שהריסת ימית הוגדרה עבורה כמטרה. הוא רק קיבל עליו את הביצוע, את החזון לקחו על עצמם אחרים. הוא היה אז פוליטיקאי ולא איש צבא במדים, הוא יכול היה להתנגד, יכול היה להתפטר. היום הוא מביע חרטה על כך, ובכל זאת - הוא גם טיפל בביצוע הסכמי אוסלו, ונסע יחד עם נתניהו לוואי כדי לחתום על הנסיגה, אולי הכי משמעותית בהסכם שבוצעה עד כה, שכן דובר שם בשטחים בלתי מאוכלסים. הוא אמר אז שלא הייתה אופציה אחרת. אולי צדק, אך למה לו להיות שותף? שוב הצורך האובססיבי לבצע, לא חשוב מה.
מדינת ישראל נמצאת היום באחד מרגעי השפל הגדולים שלה, כשמאפייניו העיקריים הם הפחד, השיתוק המחשבתי וחוסר היכולת ליזום. למצב הזה הובלה המדינה על־ידי פוליטיקאים מהשמאל שהיו בעלי יכולת התוויית כיוון, כאשר הכיוון הנבחר, לצערי, היה כיוון רע, ושורה של פוליטיקאים גנרלים שביצעו את רעיונותיהם.
לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה, כדאי לנו לשקול מחדש מיהם מנהיגינו - ואם הם אכן מנהיגים, או מונהגים.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש