 |
נתניהו הוא אבן הנגף לתיאוריה שלך. לא מדובר בגנרל, אלא בקצין זוטר, שיצא משורות הצבא ועבר לניהול בחברה אזרחית ומאוחר יותר לתפקידים דיפלומטיים בכירים. ועדיין, הוא התנהג כמו כל גנרל. למה? מפני שהמילייה שלו היה מורכב מגנרלים. היה לו שר בטחון גנרל, שר תשתיות וחוץ גנרל, היה לו רמטכ"ל שהיווה את הפיגורה המאיימת ביותר עליו, מבחינה פוליטית (אמנון ליפקין-שחק - מישהו זוכר?), ראש שב"כ שהיה גנרל לשעבר (ושמסתמן, במפתיע, כבעל חשיבה עצמאית)... הפוליטיקה הישראלית רוויה בגנרלים, ולרוב, מעצם משקלם, הם מתווים את סדר היום. רק כאשר ברור מעבר לכל ספק שהם טועים - לבנון היא מקרה קלאסי - הגל פונה נגדם.
ואז, כמובן, הם משתמשים בכל כובד משקלם כדי להשפיע על קבלת ההחלטות, עד סף פוטש. מהקשרים שרקם דיין עם בן גוריון נגד ראש הממשלה שרת, דרך שרון והמטכ"ל ששיקרו לממשלה בקשר ללבנון, וכלה ברמטכ"ל הנוכחי, שטוען בחוצפה כי "בגלל הגבלות האוצר אין כסף למיגון החיילים בשטחים", הקצונה הבכירה בישראל תמיד ראתה בעצמה אוטוריטה נפרדת מן הממשלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש