"תסביך אדיפוס" הוא תופעה פסיכולוגית העומדת בבסיס התורה הפסיכואנאליטית של פרויד. על פי פרויד, מעבר לתלות הרגשית שמפתח כל צאצא באימו, הוא גם מפתח משיכה מינית אליה, ומתבטאת בדחף פנימי לבעול אותה. אותה משיכה מינית הופכת בו בזמן את אביו של הצאצא ליריב המתחרה על מנעמי האם, וכך מתפתחת שנאה כלפי האב. התופעה הזו הינה אוניברסלית, והיא הסיבה לטאבו המוסרי הגורף שמוטל על גילוי עריות בכל התרבויות האנושיות.
אכן, כמעט כל חברה שניתן לבחון מכילה בקוד ההתנהגות הבסיסי שלה איסור על גילוי עריות. בספרו "Consilience", מצטט אדווארד א. ווילסון מתוך מחקרו של האנתרופולוג וויליאם ה. דורהם כמה מן האמונות המקובלות בקרב תרבויות העולם באשר לגילוי עריות, המדגימות את הבנתן של אותן תרבויות את התוצאות הגנטיות שלה: "הלפלנדים בסקנדינביה מספרים על "דם רע" הנוצר על־ידי גילוי עריות. הטיקופים בפולינזיה מאמינים כי המארה, האבדון שהוא תוצר של גילוי העריות, מועבר אל הולד. הטוראדג'ה מסולוואי שבאינדונזיה נוקטים בגישה קוסמית יותר בפרשנותם. הם טוענים כי כאשר אנשים שיש קונפליקט בתכונותיהם, כמו במקרה של קרבה משפחתית גדולה, מזדווגים, הטבע עצמו מתבלבל."
כמה תרבויות בכל זאת אפשרו גילוי עריות, אך האקט היה כרוך בטקסיות רבה, והוגבל למשפחת המלוכה או למשפחות אצולה מסויימות. בכל המקרים, הזכר המעורב בגילוי העריות דאג להביא צאצאים גם מנשים שמחוץ למשפחתו הקרובה. בתרבויות כאלו נכללות בין השאר תרבות האינקה, שבטים בהוואי, ומספר שבטים באוגנדה. המקרה הקיצוני ביותר הוא זה של מצריים הרומאית בשלוש המאות הראשונות לספירה: מסמכים מהתקופה הזו מצביעים בפירוש על יחסים מיניים ונישואים בין אחים ואחיות מהמעמדות הפשוטים.
בעיני פרויד הממצאים הללו היו קלים להסברה - חוקים, ובוודאי טאבו נרחב כמו האיסור על יחסי מין בין קרובי משפחה, נעשים כדי להלחם בנטיות אנושיות קלוקלות. התרבויות המועטות בהן האיסור אינו מוחלט הן תוצר של כוחו המוחלט של השליט (בניגוד, נניח, לארצות אירופה, שם לכנסיה היה כוח לא מועט מול המונרך), שאפשר לו להכנע ליצריו גם אל מול האיסור המוסרי.
אך השאלה נעשית מסובכת יותר כאשר מציצים אל חיי המין של קרובינו הפרימטים, ובעצם - של כל בעל חיים מפותח. מסתבר שכל בעלי החיים מציגים רתיעה טבעית מפני הזדווגות עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. במחשבה שנייה, הרתיעה הטבעית נראית הגיונית לחלוטין, והרבה יותר סבירה מבחינה אבולוציונית מאשר הצעתו של פרויד: לגילוי עריות יש תוצאות הרסניות בקרב הצאצאים. אצל כל אחד מאיתנו יש בממוצע שני גנים רצסיביים קטלניים במקום כלשהו על 23 זוגות הכרומוזומים שלנו. גן רצסיבי הוא כזה שאם בכרומוזום התאום קיים גן תקין, הגן הרצסיבי לא יבוא לידי פעולה (כזה הוא הגן היוצר עיוורון צבעים, הנמצא עם כרומוזום X, ולכן התופעה נדירה בהרבה אצל נשים, שלהן יש שני כרומוזומי X, לעומת הגברים בעלי כרומוזום X אחד ומולו כרומוזום Y ). צאצא שנולד לשני אחים הוא בעל סיכוי של 1 ל-8 שכל אחד מהגנים הפגומים יופיע אצלו פעמיים, ויגרום למותו, או במקרים יותר נפוצים - להטלת מום קשה בו.
אדווארד א. ווסטרמרק קבע בספרו "ההיסטוריה של נישואים בקרב בני־אדם" מ-1891 את מה שמכונה כיום "תופע ווסטרמרק". לפי כלל זה, אנשים שהעולל מכיר מגיל צעיר (עד 30 חודשים) לא יהוו עבורו מוקדי משיכה מינית בעתיד. אחת הדוגמאות המשמשות להוכחת הכלל הזה בבני אדם הוא מחקרו של האנתרופולוג יוסף שפר בקיבוצים משנת 1971. על פי הנתונים ששפר סיפק, מתוך 2769 נישואים של בני קיבוץ שגדלו בבית־הילדים, בתנאים אינטימיים שבדרך־כלל שמורים לאחים ואחיות, אף לא פעם אחת קרה שנישא זוג שגדל יחד באותה קבוצה מלידה. יתר על כן - לא נרשמה אפילו תקרית אחת של יחסים הטרוסקסואליים בתוך הקבוצות, למרות שהמבוגרים בקיבוץ לא הפגינו התנגדות מיוחדת לכך.
תופע ווסטרמרק נתקל בהתנגדות רבה מצד האוחזים בתורתו של פרויד, ובצדק. אם מדובר בהתנערות טבעית של כל יצור חי מהרעיון של גילוי עריות, הרי שחלק נכבד מתורת הפסיכואנאליזה קורסת מחוסר ביסוס. למרות האמפתיה לתלמידיו של פרויד, העדויות הרבות לאוניברסליות של הרתיעה מגילוי עריות בקרב בני משפחה קרובים מצביעות לטובת ווסטרמרק.
לשאלה מדוע, אם כן, חוקק האדם חוקים כה רבים נגד משהו שלכאורה הוא טבעי עבורו, ענה ווסטרמרק בפשטות - האדם חושב לעצמו כך: אני עצמי אדיש מבחינה מינית לאחי ואחיותי, ואף להורי, אך בכל זאת, לעיתים, אני חושב לעצמי איך יהיה זה לקיים איתם יחסי מין. המחשבה הזו הינה דוחה! גילוי עריות הוא בלתי טבעי ומאולץ. הוא ישנה או ינפץ קשרים אחרים שיצרתי עימם, ושעלי לשמר מידי יום למען טובתי שלי. גילוי עריות על־ידי אחרים אף הוא, אם כן, דוחה לדעתי, וכפי הנראה, גם לדעתם של אחרים, ועל כן על המקרים הנדירים בהם מתרחש גילוי עריות להיות מוקצים כלא־מוסריים.
ווסטרמרק, כך נראה, צדק. אך ישנן ראיות שמקשות על הכלל שקבע. סטיבן ג'יי גולד מצטט בספרו "שמונה חזירונים קטנים" מחקר של האתולוג הבריטי פטריק בטסון שהתפרסם בכתב העת "Nature" בשנת 83. בטסון בנה מתקן שבו נחשפו שלווים לחמישה עופות מהמין השני בדרגות שונות של קרבה משפחתית: אח או אחות שגדלו עם השליו בקן, אח או אחות שגדלו בנפרד, וזו לו הפעם הראשונה בו השליו פוגש בהם, בן־דוד מדרגה ראשונה, בן־דוד מדרגה שלישית, וזר מוחלט. גם בקרב זכרים וגם בקרב נקבות ניתן היה להבחין בהעדפה בולטת לזכות בן־הדוד מדרגה ראשונה.
אם כן - אכן יש סלידה מהזדווגות עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, אך לעומת זאת, ישנה גם העדפה ברורה של קרובי משפחה מדרגה שניה. גם בקרב תרבויות אנושיות, נישואין בין בני־דודים הינם מקובלים במקרים רבים. מה, אם כן, הוא הכלל המנחה את בעלי החיים (ואולי אף אותנו) בבחירת בן או בת הזוג? בטסון הציע כי המדובר הוא בחוק אסתטי פשוט - העדף קרבה בינונית: לא קרוב מידי, עד כדי בחילה, אך גם לא רחוק עד כדי זרות מוחלטת. חוק כזה מבטל את הצורך בחישובים מנדליאניים של סיכונים גנטיים, ופותר בבת אחת מספר בעיות של בחירת בן־זוג, וביניהן גם סוגיית גילוי העריות.
ובכל זאת נראה שתופע ווסטרמרק מהווה גורם בהחלטה, וזאת בשל ההמנעות מקיום יחסים גם עם זרים גמורים שהעולל הכיר בשלושים החודשים הראשונים לחייו. שני החוקים, אם כן, מסייעים יחדיו בהליך בחירת בן־הזוג, ורק אחרי ששני התנאים הללו התקיימו, נכנסות העדפות אישיות נרכשות לפעולה.
הפסיכואנאליזה, אם כן, אינה עומדת במבחן המציאות. שאלת גילוי העריות חושפת בפנינו מצב בו לגנים שלנו, ולהתנהגות המולדת המוכתבת על־פיהם, יש השפעה ממשית ומכרעת על התרבות שלנו. ההכרה הזאת פותחת עבורנו את תחום המחקר החדש שווילסון הוא ממייסדיו - הסוציוביולוגיה. על תחומי הסוציולוגיה מוטלת עכשיו האחריות לשלב לתוכם את מדעי הטבע כדי ליצור תמונה מלאה יותר של העולם ושל האנושות - התלכדות של כל תחומי המדע אל תוך שרשרת אחת שתחילתה בפיזיקה וסופה בפסיכולוגיה ובמדעי החברה. התלכדות זו היא נושא סיפרו של ווילסון, וכל מי שהסוגיה מציתה את דמיונו, או לחלופין - כל מי שהרעיון מעלה את חמתו - כדאי לו לקוראו.
|
קישורים
Consilience - מאת אדווארד א. ווילסון - קנו מאמאזון
שמונה חזירונים קטנים - מאת סטיבן ג. גולד - קנו מדיבוק
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש