 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא השתכנעתי. פרויד מדבר על יחסים עם האם, לא עם האחים/אחיות. בתקופת המתוארת של שלושים חודשים (וגם אחריה), היחסים של הרך עם האם הם שונים בתכלית מיחסיו עם אחיו. בלי להתיחס לערכה המדעי של הפסיכואנליזה, העובדות היחידות שדובי מביא התומכות בתזה הן של התרשמויות אישיות של "גועל" ו- "קרבה עד כדי בחילה". למען האמת, זו איכות טיעונים הדומה לזו של פרויד (שבנה את התאוריה מניתוח-עצמי). לא בדיוק החומר שיכול לנפץ מיתוס בן מאה שנה. מה גם, שהאדם, בניגוד לחיות, עושה דברים רבים אחרים שמנוגדים ל"דרך הטבע". מחקרים על חיות לא יכולים להצביע על ההתרחשויות המוזרות שבקופסה שעל הכתפיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את הביטוי ''קרוב עד כדי גועל'' דווקא העתקתי מילה במילה ממאמרו של גולד. אין מדובר כאן בקביעה סובייקטיבית - אלא בקביעה של היחס האנושי (חוקים אפיגנטיים, בטרמינולוגיה של ווילסון) אל גילוי העריות. העובדה שהטאבו הנפוץ כולל גם אחים ואחיות לעומת ההסבר האדיפלי שמסביר רק את היחס לאם היא דווקא נקודה לטובת ההסבר הביולוגי לעומת ההסבר הפרוידיאני (אם כי אודה שאני אינני מכיר היטב את תורתו של פרויד, ואם יש שם הסבר נפרד לסלידה מיחסים עם אחים או אחיות אשמח לשמוע על כך). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |