 |
לכאורה עוד ידיעה בעיתון: "נשיא ונצואלה צ'אווס נסע לעיראק להיפגש עם סדאם חוסיין, ארה"ב מחתה". נו, עוד ידיעה שרפרפנו עליה בעיתון - את מי זה כבר מעניין. בואו ננסה לקרא את הידיעה הזו שוב, הפעם לאט.
|
|
| פוליטיקה • ערן בילינסקי • יום ב', 14/8/2000, 22:24 |
|
 |
|
נשיא ונצואלה, צ'אווס, נסע לעיראק - למה דווקא נשיא ונצואלה, מכל המדינות, בחר לנסוע לעיראק? אין לו משהו יותר טוב לעשות חוץ מלהיפגש עם האדם המוחרם ביותר בעולם - יותר מקדאפי מלוב וקים ג'ונג־איל מצפון קוריאה? וגם, כפי שכתוב בהמשך הידיעה, ארה"ב מחתה - לא יתכן שצ'אווס לא ידע שארה"ב תמחה. נניח שלא ידע (אף־על־פי שזו הנחה לא סבירה בעליל, שכן כל פוליטיקאי רציני יודע מיהו ומהו סאדם חוסיין). אם הוא לא ידע, ודאי אחד מיועציו הבין שזה מה שיקרה - הרי ארה"ב לא תעבור בשתיקה על ביקור שכזה. ובכל זאת, בחר מר צ'אווס (שהוא, להזכירנו, נשיא ונצואלה) לנסוע לעיראק. למה?
יתכן והביקור הוא ביקור חברתי. אם הוא ביקור חברתי לא כדאי לפרסם אותו - כיוון שברור כי ארה"ב תמחה כנגד ביקור שכזה, הפותח את מעגל החרם על עיראק. אפשר גם לנקוט בדרך פעולה אחרת (אם אכן מדובר בביקור חברתי) - אפשר פשוט לטלפן, לשאול מה העניינים, לספר כמה בדיחות... אפילו אם יחידת "אשלון" האמריקאית (האחראית על האזנות לתשדורות גלויות - משהו כמו יחידת "חצב" הישראלית שכבר פורסמה לפני כ-10 שנים בעיתון "במחנה") תיירט את השיחה, הרי שלא יהיה טעם למחות כנגדה - ראשית, המידע הושג על־ידי האזנה, מה שיביך את המאזין (ארה"ב) שייתפס כמאזין לשיחות לא־לו; ושנית, לא יהיה ממש "בשר" לידיעה הזו - אי אפשר לאסור על ראשי מדינות לקיים קשרים חברתיים עם ראשי מדינות אחרים. אפשר לכפות חרמות (על־ידי האו"ם) או גינויים חריפים על מדינות המפרות את החלטות האו"ם.
כלומר, לא יתכן ומטרת הביקור היא חברתית - הביקור הוא בהכרח למטרות אחרות, פוליטיות, כלשהן. בואו ניזכר שוב מה היה לנו באותה הידיעה, והפעם נשמיט שמות ו"נסדר" מחדש את המשפט:
"נשיא ונצואלה נסע לעיראק כדי להיפגש עם הנשיא, ארה"ב מחתה". כלומר, לונצואלה ולעיראק יש אינטרס משותף (שלשמו יש להיפגש), והוא נוגד את האינטרס של ארה"ב (שמחתה). איזה אינטרס משותף יכול להיות לשתי מדינות שהן כמעט אנטיפודיות זו לזו? לא יתכן שהאינטרס הוא פוליטי מקומי, שכן המדינות רחוקות זו מזו עד מאוד - האחת במזרח התיכון, נושקת למפרץ הפרסי, והאחרת בחלקה הצפוני של דרום אמריקה. ברור שאין להן גבול משותף, אויבים משותפים, או כל אינטרס גיאוגרפי משותף. נוסף על כך - האחת היא מדינה מוסלמית, והשניה נוצרית־קתולית.
אז מה בכל זאת יש במשותף לשתי המדינות הללו, שהן כה רחוקות זו מזו, עם דת שונה, משטר שונה, תרבות שונה, כלכלה שונה, הכל שונה. הכל שונה? זה מה שקורה כשקוראים מהר מדי. לא הכל שונה. הכלכלה דומה, בדבר אחד. גם עיראק וגם ונצואלה מבססות את כלכלתן באופן חלקי על הנפט. נפט - זו כבר מילה משמעותית.
הנפט הוא משאב חיוני בכלכלה של ימינו. תארו לכם את החיים בלי נפט - אין כמעט מכוניות, אין מטוסים, אוניות. אין פלסטיק לסוגיו, שהרי רוב התעשיות הכימיות מבוססות על תוצרי לוואי של נפט. בקיצור, מי ששולט על הנפט, בהחלט יכול להשפיע על כלכלת העולם. ולמי שחושב שלא, הייתי רוצה להזכיר את "משבר הנפט" של 1973-4: בעקבות תמיכת ארה"ב בישראל במלחמת יום־כיפור החליטו ראשי אופ"ק, ארגון המדינות המייצאות נפט, להעלות את מחירי הנפט. בפועל, מחירי הנפט הגולמי הוכפלו. מה שקרה היה אסון לארה"ב ולאירופה. מכוניות הושבתו, תחנות־דלק התרוקנו, המצב היה די גרוע. לקח שנים למחירי הנפט לרדת חזרה לרמתם של לפני המשבר.
אם נחזור לסוגייה שעל הפרק, סביר להניח כי הפגישה בין נשיא ונצואלה צ'אווס, ונשיא עיראק סדאם חוסיין, תיסוב בעיקר על סוגיית מחירי הנפט או מכסות יצור הנפט. עיראק הרי נמצאת בבעיה. החלטות האו"ם אוסרות עליה למכור נפט בצורה חופשית, אלא רק דרך תוכנית ה"נפט תמורת מזון" - עיראק מורשית למכור נפט בכ-2 מיליארד דולר, ובתמורה היא זכאית לקבל מזון ותרופות בלבד. עיראק גם לא זכאית לקבוע את המחיר לנפט שהיא מוכרת. ברור שסדאם חוסיין לא מסתפק בזה ואחת לכמה זמן מתגלה מכלית נפט שהפליגה מעיראק למדינה עלומה תמורת פטרו־דולרים הנחוצים כל־כך לשם התעצמותה המחודשת של עיראק.
הנפט חשוב מאד לעיראק, יש לנו על כך שתי עדויות נסיבתיות. כדרכן של עדויות שכאלו הן אינן חותכות (אין מדובר ב"צילום של הרוצח מבצע את זממו עם כלי הרצח"), אבל ניתוח שלהן בהקשר הכולל לא יכול להביא למסקנה אחרת - הנפט הוא עניין קרדינלי לעיראק.
העדות הראשונה היא מיולי 1990. בוועידת מדינות אופ"ק נסוב ויכוח קשה לגבי מדיניות מחירי הנפט. מחיר הנפט היה במגמת עליה בשנתיים שקדמו לועידה, והויכוח נסוב על השאלה האם להוריד את מחירי הנפט ולמכור יותר ובזול, או לשמור על המגמה ולהעלות את מחירי הנפט ולמכור פחות, אך ביוקר. בראש המדינות שתמכו בהעלאת מחירי הנפט הייתה עיראק, ובראש המדינות שתמכו בהורדת המחירים הייתה... לא, לא ונצואלה, אל תתבלבלו, זו הייתה דווקא כוויית. ההחלטה לבסוף הייתה להוריד את המחירים - כפי שכווית דרשה. באופן "מפליא", חודש לאחר מכן, "נזכר" סאדם חוסיין כי כווית היא המחוז ה-19 של עיראק (אגב, היסטורית, זה לא נכון) וכבש אותה. כמו שאמר פעם מישהו "המלחמה מתחילה במקום בו נגמרת הדיפלומטיה". מחירי הנפט - עלו.
עדות שנייה נמצאת קרוב לסיום אותה מלחמה - בסוף פברואר־תחילת מרץ 1991. הדבר האחרון שעשה הצבא העיראקי בצאתו מכוויית היה להצית את כל בארות הנפט בכווית ולהחריב את התעשייה הפטרוכימית הכוויתית המתקדמת. אמנם הבארות כובו לבסוף (על־ידי שימוש במנועי סילון שהתיזו מים בסילון חזק מאד על הבארות שהטמפרטורה שלהן הייתה גבוהה מאד עקב הבערה הרצופה), אולם הנזק כבר נגרם - כוויית עדיין מלקקת את פצעי המלחמה ההיא. מחירי הנפט שבו והאמירו. אפרופו, העשן הרב שנפלט מהבארות הבוערות היה כמעט שקול בנזקו לאפר שנפלט שנה אחר־כך מהר הגעש פינאטובו שבפיליפינים, שגרם לירידה עולמית בטמפרטורה של מעלה או שתיים.
העדויות הנ"ל לא יכולות להותיר ספק - לעיראק חשוב שמחירי הנפט יהיו גבוהים. למה? זו כבר שאלה מקצועית העוסקת בכושר הייצור, ובמחזורי הפקה וזיקוק. אך היא אינה חשובה לשם הבנת סוגיית המחירים.
כלומר, אם נשיא ונצואלה בוחר לפעול בדרך שלכאורה נוגדת את ההגיון, ולהתעקש לנסוע, למרות מחאות "השוטר העולמי" ארה"ב, לעיראק - הרי שמשהו כאן חשוד. כעת מגיע תור המסקנות:
עיראק לא יכולה למכור נפט, וצ'אווס, נשיא ונצואלה, שכן יכול למכור נפט, מבקר בעיראק. על כן, הביקור קשור בהכרח לנפט.
צ'אווס בחר לבקר בעיראק, למרות שלכאורה זה מזיק לו. לכן, הביקור הוא כנראה חשוב מאוד, ואי אפשר לסכם את פרטיו בטלפון, מחשש שידלפו. כמו כן, כנראה שיש פרטים רבים לתאם, ולא ניתן לעשות זאת בלי להיפגש פנים־אל־פנים.
עיראק עושה מאמצים כבירים כדי להסיר מעליה את חרם הנפט. סקוט ריטר, אותו נחת אמריקאי שצורף לאונסקו"ם - צוות האו"ם האחראי על הפיקוח על פירוק נשק לא־קונבנציונלי בעיראק, ובגלל דרישותיו המוגזמות לכאורה סרבו העיראקים לאפשר לאו"ם להמשיך ולפקח, חזר כעת לעיראק לצלם סרט בו הוא מראה שעיראק עומדת בתנאים שהציב האו"ם - כדי שיוסר החרם מעל עיראק. כל ביקור של אישיות בין־לאומית חשוב לעיראקים כדי להסיר את החרם מעליהם. וצ'אווס - הוא אישיות בינלאומית, אמנם לא כל־כך בכירה, אבל תורמת לעניין. עובדה היא שארה"ב מחתה על הביקור.
כלומר, סך הכל, אפשר להבחין במגמה של חלק ממדינות העולם, ביניהן ונצואלה, שמנסות לגרום להורדת החרם על עיראק. גם סין, רוסיה, צרפת, איטליה ואחרות. למה? ברגע שהחרם יוסר יהיה אפשר לשוב ולמכור לעיראק - ועיראק צריכה - בעיקר נשק. כלומר, ההשקעה בהסרת החרם היא בפירוש כלכלית למי שמבין את העניין.
הסופר והטייס, אנטואן דה־סנט אקזופרי כתב פעם כי "הדברים החשובים באמת סמויים מן העין". כזו היא ה"פוליטיקה הסמויה מעין", אותה פוליטיקה שהרפרוף הקליל על העיתונים לא מזקק מתוך הכותרות. פוליטיקה שמחייבת העמקה וידע - לא היגררות אחר סיסמאות ואידיאולוגיה, אלא רציונליות ותכליתיות והצמדות לפרטים הקטנים ולהבדלים הדקים. פוליטיקה שהיא לא לציבור. הציבור לא מתעניין במחירי הנפט עד אשר הם משפיעים עליו ישירות - כמו במשבר של שנת 1973-4.
מי שרוצה למחות, מוזמן להתייצב מול שגרירות ונצואלה בתל־אביב, בבית הטקסטיל שברחוב קאופמן מס. 2 עם שלטים - "די להעלאת מחירי הנפט", אבל כל מי שיעבור מולו יחשוב שהוא מטורף - כי הוא לא מודע לפוליטיקה הסמויה מעין...
|
קישורים
סקוט ריטר הידיעה על ביקורו של סקוט ריטר בעיראק ב-CNN
ונצואלה אתר משרד החוץ (בספרדית)
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש