 |
|
לבחור גן מתאים ולשלוח אליו לראשונה את הילד זו חוויה מאוד משמעותית, לטוב ולרע, עבור ההורה המצוי. היינו בסרט הזה לפני שנה - ובחרנו קצת אחרת.
|
|
| חינוך והשכלה • רון גרליץ • יום ג', 30/5/2006, 1:24 |
|
| |
בין אם הילד שלכם היה במעון או עם מטפלת מגיל שלושה חודשים ובין אם אתם מאמינים שהילד זקוק לאמא בשנות חייו הראשונות - בשלב מסוים מתחילות ההתלבטויות לגבי בחירת גן.
גן פרטי או מעון של נעמ"ת? גן רגיל, אנתרופוסופי, או אולי בשיטת מונטוסורי? הרבה חוגים זה חשוב או סתם קשקוש? ואיך אפשר למצוא גננת שסומכים עליה? וכל זה עוד לפני השאלה היותר גדולה – האם אנחנו שולחים את הילד לגן מפני שזה חשוב לו, או כדי שלנו יהיה זמן לעצמנו ולעבודתנו?
הילדה שלנו, נגה בת השנתיים, הולכת ל"גן הורים" מזה חצי שנה, במושב בית זית שבמורדות ירושלים, בו אנחנו מתגוררים.
מה זה גן הורים? למה זה טוב? מה קורה שם?
אנסה להסביר, וגם לפרט קצת מן הקשיים והחסרונות, תוך ניסיון להציע אלטרנטיבה לגן הילדים הרגיל.
גן הורים הוא גן שבו ההורים הם הגננים. המודל שלנו פשוט למדי: חמש משפחות, חמישה ילדים בטווח הגילאים של שנתיים עד שלוש שנים. בכל יום, ראשון עד חמישי, הגן מתקיים בביתה של אחת המשפחות משמונה עד אחת וחצי. היום בשבוע הוא קבוע לכל משפחה: ביום א' משפחת לוי, ביום ב' משפחת כהן, וכן הלאה.
בכל יום נמצא לפחות אחד ההורים מהבית המארח (בדרך כלל האם) ועוד אדם נוסף. האדם הנוסף יכול להיות ההורה השני, אדם אחר בתשלום או כל שילוב שהוא. אצלנו, למשל, בת זוגי נמצאת כל היום בגן; אני נמצא שם עד עשר בבוקר ואז מחליפה אותי נעמי, שמועסקת אצלנו ואצל חלק מהמשפחות האחרות בגן.
מה עושים עם הילדים בגן הורים?
מאכילים אותם, משחקים עמם, שרים עמם, מטיילים עמם בחצר או בשבילי המושב, עושים פעילויות יצירה, מקריאים סיפור, מחבקים, מפרידים ביניהם כשצריך - ואוהבים.
אז מה המוטיבציה לגן הורים?
יש מספר שיקולים. רובם קשורים לטובת הילדים; חלקם קשורים בנו ההורים - בצרכים שלנו, בפחדים שלנו.
המוטיבציה הבסיסית והחזקה ביותר שלי היא התחושה העמוקה והידיעה שאנחנו ההורים יכולים וצריכים לגדל את הילדים שלנו. כל כך התרגלנו לחיות בחברה שבה הכל נעשה על ידי בעלי מקצוע תמורת כסף. אנחנו עובדים לפרנסתנו ותמורת זאת יש מי שמנקה לנו את הבית, מעמיס לנו על מדפי הסופר את כל טוב המזון, מטפל בבריאות שלנו, ומייצר עבורנו את כל מה שאנחנו צורכים (ולא תמיד באמת צריכים). זה כולל גם טיפול, גידול וחינוך הילדים שלנו. החל מכך שתינוק בן שלושה חודשים נמסר למטפלת או מעון, דרך השליחה לגן, ועד בית הספר.
מנגד עומדת האמונה שלפיה אנחנו יכולים וצריכים להיות עם הילדים שלנו - גם, החזיקו חזק, באמצע השבוע ובשעות הבוקר.
למה "יכולים"?
עצוב שצריך בכלל לדבר על זה. כי אנחנו בני אדם וככאלה אנחנו אמורים לדעת לטפל בילדים שלנו. יש לנו יכולת מולדת להיות עם מספר זאטוטים רעשניים בני שנתיים או שלוש. האבולוציה הכינה אותנו לכך. כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים, זה בגלל שאנחנו גדלנו וחיים בחברה שמכחישה את היכולת הזו ומהללת יכולות אחרות (בעיקר אינטלקטואליות).
למה "צריכים"?
גם זה אמור להיות ברור: כי אנחנו הבאנו אותם לעולם ואנחנו ההורים שלהם. וכי ילדים זקוקים, יותר מכל, לחום ואהבה. יותר משהם זקוקים (אם בכלל) לגננת מוסמכת ומדופלמת, לחוגי שחייה, לריתמיקה, לפינות ליטוף ועוד. אין תחליף לאהבה ולחום שההורים או בני משפחה יכולים להעניק.
אני חושב שהרבה אנשים בוחרים שאחרים יגדלו את הילדים שלהם לא מפני שאין להם ברירה, אלא מפני שהמחשבה שההורים צריכים לגדל את הילדים שלהם במשך כל היממה, היא מחשבה רדיקלית ומוזרה בימים טרופים אלו. בעקבות זאת, מופיעה גם הטרמינולוגיה שמצדיקה את הגידול בידי אחרים.
ילדי גן הורים בית זית בפעילות בחצר.
יש שיקולים נוספים שהביאו אותי והורים אחרים לבחור בגן הורים:
1. טבעיות: גן הורים הוא מסגרת הרבה יותר טבעית לילדים, בהשוואה לגן רגיל. במונח 'טבעית' אני מתכוון למסגרת שבדומה לה ילדים גדלו לאורך כל ההיסטוריה האנושית במשך מיליוני שנים, למעט במאה השנים האחרונות בארצות המערב. לכן, יש להניח שילדים "מצפים" להיות בסוג של מסגרת כזו. הטיעון הזה יונק מהטעון הבסיסי העומד לדעתי מאחורי הספר המפורסם "עיקרון הרצף" (את הראיון שערכתי עם הסופרת, ג'ין לידלוף, אתם מוזמנים לקרוא). ואם אתם לא מתחברים למונח "טבעי", אז תחליפו אותו ב"נעים", "מזמין" או "רך".
מה כל כך טבעי בגן הורים?
בגן רגיל יש מבנה שמשמש רק כדי להכיל ילדים בשעות היום. הוא מהווה יחידה אקס־טריטוריאלית, הנמצאת מחוץ לחיים הרגילים. לעומתו, גן הורים מתנהל בבית רגיל, חי ונושם. זה בית שמגיעים אליו בבוקר, ואולי הוא לא הכי מסודר, ואולי בני הבית מתארגנים לצאת לבית הספר או לעבודה, ואולי יש שם תינוק קטן שיונק. יש שם חדרי שינה ומטבח; זה מקום שאנשים חיים בו, שאחד מילדי והורי הגן גרים בו, והם מזמינים את הילדים שלנו להתארח אצלם לכל היום. אני חושב שהילדים מרגישים את זה בצורה חזקה מאוד, גם בגיל שנה וחצי. הם מרגישים שהם הגיעו לבית. בית זה תחושת שייכות, משפחתיות, בית זה חום ויציבות.
הדבר הנוסף שטבעי בגן הורים הוא, שמי שמטפל בילדים הוא הורה של אחד הילדים בעצמו.
הוא אדם שהילדים יכולים לראות אותו בשלמותו: הם רואים את הבית שלו, את החדר שלו, את החיים שלו, את בן/בת הזוג והילדים שלו. לעומת זאת, בגן ישנה הגננת (שוודאי יכולה להיות מקסימה ואוהבת. לי היתה אחת כזו), שברור לילדים שהיא לא חלק מהמשפחה.
כדי לחזק את העניין, אספר שאצלנו בגן הילדים קוראים לכל ההורים בשמם בצירוף קידומת אמא/אבא. יש אבא אלעד, אמא יעל, אמא נורית, אבא יוסי... כך הם קוראים לנו אף שלא לימדנו אותם כך. הם בחרו בזה בעצמם.
2. פחד וערבות הדדית: מאוד מפחיד למסור את הילדה שלך, בת השנה וחצי, למישהו ממש זר. איך אפשר להיות בטוחים שהאדם הזה יחבק את הילדה שלי כשהיא בוכה? איך אפשר להיות בטוחים שהוא יספר לי בדיוק מה קורה עם הילדה שלי בגן?
כאשר אני שולח את הילדה שלי למקום אחר, לטיפול של אנשים אחרים, אני רוצה להיות בטוח במאה אחוז שאני יודע מה קורה שם. אני רוצה להיות בטוח שאם, למשל, לא טוב לה בגן (בגלל שילדים אחרים מציקים לה, בגלל שהיא לא מסתדרת עם הגננת, בגלל שהיא מתגעגעת לאמא שלה), אני אדע על כך. אני לא רוצה, למשל, ששיקול כלכלי יעמוד מול האמת הזו (שהרי אם אשמע שהמצב לא טוב, אני עשוי להוציא את הילדה שלי מהגן). אני מוכן לקחת סיכונים בהרבה תחומים בחיים. אבל לא בעניין זה, ולא בגילה הרך של הילדה שלי.
בגן הורים, הדינמיקה בין הילדים שקופה לחלוטין לנו, ההורים. זאת, בשילוב עם הקשר הקרוב עם ההורים האחרים, גורם לכך שאנחנו יודעים בדיוק מה קורה בגן. זה גם מתחבר לרעיון של הפקדת הילדה שלי רק בידיו של מי שלמחרת מפקיד את הילד/ה שלו בידי. יש הרבה קסם ועוצמה ברעיון הזה. רק להבהיר: לא הכרתי אף הורה בגן ההורים שלנו עד לפני שנה; גם היום לא כולנו חברים טובים. יש לנו תפיסות עולם שונות, אנחנו טיפוסים שונים. אבל יש משהו מאוד עמוק בינינו. תחושת שותפות עמוקה שנובעת מהעובדה שאנחנו מפקידים את היקר לנו מכל אחד אצל השני, מדי יום. במסגרת הדינמיקה בינינו, אני יודע בביטחון שכל הורה אחר יספר לי בדיוק מה היה בגן. ואם אני מבקש שיתקשרו אלינו במקרה שהילדה בוכה ורוצה הביתה, אני יודע שיתקשרו אלי. אין לי צל צלו של ספק.
האם זה כך בכל גן הורים? אינני יודע. אני חושב שהמסגרת הזו מובילה לכך.
3. גיוון מול קביעות: מקובל לחשוב שילדים זקוקים לקביעות. זה נכון. אבל אני חושב שגם גיוון הוא ברכה לילדים. חשיפה של ילדים למגוון רחב של מקומות, של אנשים, של התנהגויות, היא מתנה גדולה לחיים שאנחנו מעניקים לילדים שלנו. גיוון הוא בסיס לחופש לבחור. בגן הורים יש שילוב של קביעות וגיוון. הקביעות היא בילדים שבגן - קבוצת הילדים קבועה (אצלנו גם יש עוזרת גננת שנמצאת כמעט בכל ימי השבוע ומוסיפה לקביעות).
מצד שני, יש גיוון בבתים. הילדים נמצאים בבתים שונים, בסביבות שונות. זה היה אחד הדברים שחששנו מהם ביותר, והתבדינו מהר מאוד. תוך שבועיים־שלושה הילדים הכירו היטב את כל הבתים. הם נכנסים בבוקר לבית בו לא היו שבוע ו"טסים" למה שהם אוהבים: לצעצוע האהוב שלהם, לחדר המשחקים, למטבח כדי לעזור להכין ארוחת בוקר. בכל בית יש משהו אחר מעניין: משחקים "שווים", חצר מעניינת, פינת חי בשכנות, תינוק (האטרקציה האולטימטיבית!), וזה נהדר וכייף לילדים. לעתים בבקרים ממש רואים אותם קורנים מאושר, לפני הפגישה המחודשת עם הדברים האהובים הללו.
אבל יותר חשוב מהסביבה הפיזית - הסביבה האנושית. גם מזה חששנו. כולם אמרו שילד צריך דמות קבועה מדי יום. אבל איפה זה כתוב בעצם? איך זה נתפס כנכון בצורה כל כך חזקה (יותר מאשר העובדה שילד צריך, למשל, את ההורים שלו?). הילדים שלנו חשופים לאנשים שונים שיש להם סגנונות שונים, וטוב להם עם זה. חשוב לציין שהם מכירים את כל ההורים מצוין. גם מיום הגן כמובן, וגם מפני שכל יום ההורים מביאים ולוקחים את הילדים מהגן. לפעמים גם שותים קפה או מצטרפים לארוחת צהריים.
4. כסף כסף כסף: גן הורים חוסך המון כסף. למה אנחנו צריכים לשלם 1,500-2,000 שקל בחודש עבור "שירות" שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו הרבה יותר טוב ובעלות הרבה יותר נמוכה? חצי יום עבודה בשבוע של רוב האנשים הרי לא שווה את הסכום הזה.
ניקח לדוגמא את המספרים אצלנו במשפחה. נניח שהינו רוצים לשלוח את בתנו לגן רגיל של חצי יום. זה עולה לפחות 1,500 שקל. כאן יש לנו סידור לשעות הללו, בעלות של חצי יום עבודה של בת זוגי. חצי יום עבודה זה 10% ממשרה. זאת אומרת, שבת זוגי היתה צריכה להרויח 15,000 נטו (!) כדי שלא יהיה משתלם לה להישאר חצי יום בשבוע בגן. היא לא מרוויחה סכומים כאלה...
אני נמצא בבית ביום של הגן עד עשר, ו"תמורת" זה עובד עד מאוחר באותו יום. יש לנו מישהי מקסימה בתשלום מעשר בבוקר. אם נכניס לשקלול גם את המשכורת שלה, אז הסכומים קצת משתנים, אבל לא באופן דרמטי. כך יוצא שאצלנו במשפחה שנינו עובדים, ובכל זאת חוסכים את העלות החודשית של גן.
השורה התחתונה היא, שגן הורים חוסך הוצאה חודשית גדולה, ושה"מוצר" שאנחנו מקבלים הוא מצוין. יחס מטפלים־ילדים של 1 ל-2.5 (שני מטפלים על חמישה ילדים). בגנים רגילים, לעומת זה, יחס המטפלים־ילדים יכול להיות 1 ל 4-6.
כמובן שבפועל הדברים יכולים להיות פחות פשוטים. לא בכל עבודה ניתן לעבוד רק 80%-90% משרה. וגם אם כן, אולי יש לזה מחיר שאינו רק כלכלי (קידום למשל). מצד שני, יש הרבה תקופות בחיים, במיוחד בשנים שבהן נולדים הילדים ו/או שנים של לימודים אקדמיים, שבהן אחד מבני הזוג לא עובד בהיקף מלא גם כך, ויכול להישאר בבית יום אחד בשבוע או יותר (למשל, אם יש תינוק בבית). במקרים כאלו, גן הורים הוא חיסכון נטו של כל העלות החודשית של הגן.
5. קהילתיות: גן הורים הוא מיני־קהילה. הילדים לומדים להיות חלק ממסגרת שאינה רק המשפחה המצומצמת. אני חושב שזה מטען חשוב לחיים. הם לומדים לחלוק את הבית שלהם, את הצעצועים שלהם, את ההורים שלהם. וגם לנו, ההורים, זה חשוב ואפילו כייף. כייף לבוא בבוקר או בצהריים למקום כל כך מזמין. לשתות ביחד קפה, קצת לפטפט, להתמוגג ביחד מהילדים. להרגיש ביחד.
משחקים בארגז החול.
אחרי פירוט כל היתרונות, מן הראוי לשים על השולחן גם את החסרונות.
החיסרון העיקרי הוא שזה לא קל. היום של הגן עצמו הוא הרבה פעמים כייף גדול, אבל בדרך כלל הוא גם יום קשה. צריך לקום מוקדם, לסדר את הבית, להכין אוכל. במשך היום צריך להשגיח בעשר עיניים על הילדים, צריך להתמודד עם הקשיים שלהם, עם הבכי ועם המריבות. צריך להכיל את כל הילדים, גם אם אנחנו לא פנויים רגשית אליהם באותו יום. יש ימים קלים, זורמים, ויש ימים קשים שהם בהחלט התמודדות.
יש גם מאמצים נוספים: כל ההורים צריכים להיפגש מדי פעם כדי לקבל החלטות שונות (חגים, מועדי חופשות, אוכל, פתרון בעיות שונות, קבלת ילד נוסף). צריך למצוא פשרה במקרה שיש מחלוקות. זה דורש זמן, אנרגיה והשקעה רגשית.
אצלנו בגן הדינמיקות בין ההורים בסך הכל טובות, והתגברנו בהצלחה על נקודות חיכוך. אבל אני מתאר לעצמי שזה יכול להיות גם אחרת. יכולים להיווצר מתחים שצריך לטפל ולהתמודד עמם. זה עלול להיות לא פשוט.
בעיה נוספת מתעוררת כאשר למשפחה מסוימת לא מתאפשר לארח את הגן, בדרך כלל עקב מחלה של הילד שלהם (ובחורף זה קורה לא מעט). זה דורש שיחות טלפון ותיאומים בערב על מנת למצוא החלפה שתאפשר לבצע את הגן בכל זאת.
השורה התחתונה של כל החסרונות הללו היא, שגן הורים זה ממש לא "שגר ושכח" או "שלם ושכח". הוא דורש מאמץ, התעסקות והתכוונות.
אז איך עושים את זה?
קודם כל כדאי להבין, שזה לא פרויקט כל כך מסובך לארגן.
כי בסופו של יום, אחרי כל האידיאולוגיה, הפילוסופיה, ה"רצף", ה"טבעיות" וה"זרימה" שעוטפים את העניין – מדובר במודל די פשוט, שבו הורים שומרים על ילדים שלהם ושל אחרים בתחלופה.
אנחנו הצבנו מודעות במכולת שבמושב ובפורומים באינטרנט, ותוך זמן קצר התארגנה לה הקבוצה. הופתענו מהפשטות שנדרשה כדי לארגן את זה. אני רוצה לקוות שבמקומות יישוב יותר גדולים, אפילו יותר קל למצוא מספר הורים שזה מתאים להם.
בהמשך נפגשים, מדברים, מחליטים על המודל של הגן, מספר הילדים, שעות הפעילות. ויוצאים לדרך.
יש כמובן מודלים שונים של גן הורים. יש גנים שבהם שוכרים מקום שבו הגן מתקיים כל יום. יש גנים שהגן מתקיים תמיד באותו בית ורק ההורים מתחלפים. זה מתאים אם יש בית אחד שמאוד מתאים לארח את הגן, למשל בית עם חצר, ובתים אחרים פחות (במקרה כזה אני מניח שיש איזה פיצוי כספי למי שמעמיד את ביתו כל יום לרשות הגן). יש גנים שמעסיקים גננת קבועה (שכירה) ובנוסף אחד ההורים נמצא בגן. יש גנים עד 12:00 ויש עד 16:00. אולי יש גנים שבהם גם הסבתות מעורבות? נשמע לי רעיון נפלא.
יוצאים לטיול בחורשה.
לסיכום, אני מקווה שהבהרתי את הרעיון של גן הורים. בדף שלנו תוכלו לקרוא רשמים והתלבטויות שעליהם אנחנו, ההורים, כתבנו לאורך השנה. לעת עתה אני יכול לספר שעבורנו ועבור הילדים שלנו זה סיפור של הצלחה וסיפוק רב.
|
קישורים
הראיון שלי עם ג'ין לידלוף
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש