בית וגן

אשליה של מעורבות

מיכל	יום ו', 2/6/2006, 12:56

תודה על המאמר המעניין. לאחרונה התחבטתי בשאלות הללו בדיוק כאשר בחרנו גן עבור ביתנו בת 10 חד'.
המוטיבציה הבסיסית והחזקה שלך היא התחושה והאמונה שההורים עצמם צריכים לגדל את ילדהם. החולשה המרכזית בטיעון הזה היא שבפועל רק יום אחד בשבוע (אשתך), ושעתיים (אם הבנתי נכון את ההסדר - אתה), באמת נמצאים עם ילדתכם. בשאר ימות השבוע היא נמצאת עם מטפלים מתחלפים (הורים אותם אתם מכירים פחות או יותר, ובייביסיטרים מזדמנים שאין לך שליטה מיהם, שכן בימים שאינם באחריותכם אתם לא קובעים.)
התקשיתי להשתכנע בטיעונים האחרים כמו – 'טיעון הסביבה הביתית' (ישנם גנים רבים בבתי מגורים), 'טיעון הערבות ההדדית' (יש מספיק הורים לא ראויים לילדיהם שיהיו מטפלים לא ראויים לילדך. צריך לנסות לתהות ברצינות על אופי המטפל, בין אם הוא הורה אחר ובין אם הוא מטפל / גנן), 'טיעון הקהילתיות' (גנים בהם ההורים מעורבים ולעיתים גם הסבים והסבתות (מכיר את פרוייקט "סבתות של גן?") יכולים להעניק אווירה קהילתית).

אשליה של מעורבות

389320

רון גרליץ • בתשובה למיכל

יום א', 4/6/2006, 17:13

תודה, מיכל.

אני מקבל באופן חלקי את זה שיש חולשה בטעון הזה.
אני כן חושב שהורים צריכים לטפל בילדים שלהם, אבל אני לא חושב שזה חייב להיות 24 שעות ביממה. אני אפילו חושב שזה טוב לילדים מעל גיל מסוים להיות לפעמים בלי ההורים שלהם, בתנאי שהם בסביבה שמתאימה להם - בנוכחות מבוגר שהם מכירים היטב וסומכים עליו (ואני סומך עליו) ולא נלחמים על תשומת לב עם עוד 10 פעוטות.
אני בטוח חושב שזה חשוב מאוד לילדים להיות עם ילדים אחרים (החל מגיל, נניח, שנה שנתיים) כך שאם נלך עד הסוף עם "הורים צריכים להיות עם הילדים", זה אומר שאנחנו צריכים כל הזמן להתאמץ ולהפגיש אותם עם ילדים אחרים. זה אופציה שהורים בחינוך ביתי בוחרים, אבל זה אופציה מאוד קשה.
הכל שאלה של איזון. אני מרגיש שלשלוח ילד בן שנתיים כל יום מ 8 עד 4-5 לטיפול ע"י אחרים, זה מאוד לא מאוזן ולא עונה על הצרכים של הילד.
אני מרגיש שלשלוח ילד למסגרת של 5 שעות כל יום שבה באחד הימים ההורים שלו הם המטפלים זה איזון סביר ולכן בחרתי במסגרת כזו.

כתבת על "בייביסיטרים מזדמנים שאין לך שליטה מיהם" - אז זה ממש לא כך. דווקא בגן הורים יש שליטה מלאה על מי המטפלים. אצלינו כל אדם שעובד בגן (ויש שתיים שמלוות אותנו כל השנה ואינן מזדמנות) הוא אדם שכל ההורים הביעו את הסכמתם לכך שהוא יטפל בילדים שלנו, כולל הורים שהוא/היא בכלל לא עובד אצלם.
בניגוד לגן רגיל שבו יתכן שהגננת מקסימה ואולי אפילו עוזרת הגננת, אבל יכולה להיות תחלופה באמצע השנה (נגיד של הסייעת) ואז את כהורה מוצאת עצמך שמישהוא שאת ממש לא רוצה מטפל בילד שלך.
זה בדיוק הענין, שאצלינו אין outsourcing . אנחנו לא נותנים לאף אחד לקבוע מי יטפל בילדים שלנו. אנחנו קובעים בעצמינו. בגן רגיל בוחרים את הגננת אבל מסמיכים אותה לבחור את האחרים שיטפלו בילדים.
אני כן מסכים עם "יש מספיק הורים לא ראויים לילדיהם שיהיו מטפלים לא ראויים לילדך.", אבל,שוב, זה בדיוק הענין שאני בוחר את אלו שיטפלו בילדה שלי (החולשה בטעון הזה שלי היא שלא תמיד ניתן לדעת לגבי אחרים איך הם מטפלים בילדים. לא טענתי שגן הורים זה פתרון מושלם וחסר בעיות). בנוסף, כך אני מפזר את הסיכון (של טיפול לא ראוי) אצל כמה אנשים ולא אצל מטפל/צוות יחיד.

אני לא מקבל את ההשוואה שלך של הקהילתיות והמשפחתיות שבגן הורים לאלו שבגנים "הרגילים" שהם גם "ביתיים, משפחתיים וקהילתיים". אני חושב שאצלינו הקהילתיות היא אמיתית. אנחנו באמת מטפלים אחד בילדים של השני. אני חושב שהילדים שלנו ואנחנו מרגישים את זה.
השורה התחתונה היא שגם גנים רגילים יכולים להעניק אוירה קהילתית, כפי שכתבת. אבל, זה אוירה ולא הדבר האמיתי – לא לילדים ולא להורים שלהם.

מלבד זה טעון מאוד משמעותי עבורי שלא התייחסת עליו הוא זה שכתבתי בסעיף 2 "פחד וערבות הדדית". אני חושב שהסיכוי שבגן הורים הילדה שלי תהיה בסיטואציה שאני לא רוצה שתקרה בלי שאני אדע מכך הוא הרבה יותר קטן מאשר בגן רגיל, מסיבות שפרטתי במאמר עצמו.
עבורי, במיוחד בגיל בו הילדה שלי לא מדברת או עושה צעדיה הראשונים בתחום, זה טעון חזק מספיק לא לשלוח לגן רגיל.

מה זה "סבתות של גן", דרך אגב ?

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות