 |
יציאתו של הפרק הראשון בטרילוגיית הסרטים על פי ספרי "שר הטבעות" לוותה בהתרגשות רבה מצד המעריצים ובתשבוחות רבות מצד המבקרים, אבל כשמתגברים על ההתרגשות, אפשר לזהות בסרט פגמים מהותיים. לכבוד יציאת ה-DVD, ביקורת קצת פחות נלהבת על הסרט.
|
|
| קולנוע ואמנויות הבמה • אור רוגובין • יום ו', 16/8/2002, 23:59 |
|
 |
|
אזהרה: ביקורת זאת כוללת ספוילרים לעלילת הספר/סרט.
עם יציאתו לאקרנים של הסרט "שר הטבעות - אחוות הטבעת", אחזה התלהבות רבה בקרב מעריציו הנאמנים של טולקין. נדמה היה כי כעת ניתן יהיה לחזות בפועל בכל אותם ניסים ונפלאות המקבלים בספריו ביטוי ויזואלי, וכך נוכל אנו, הקוראים, סוף סוף לראותם ממש. קיווינו ונתבדינו.
כעת, לאחר ששככה ההתרגשות הראשונית, ניתן אולי לנתח את הסרט ואת הנקודות המסוימות שמכשילות אותו כיצירה בפני עצמה.
הגרסה הקולנועית של טולקין גרועה. גרועה מאוד אפילו. לא רק שהיא לא מגיעה לקרסוליו של הספר (דבר שיכול להסלח), היא גם עלובה בתור סרט. הבעיה היא לא במקור ההשראה - הספר, הרי, הוא נפלא - אלא במעבר מן הספר אל הסרט. יוצרי הגרסה הקולנועית לא התמקדו כנראה בנקודה שהסרט חייב לעמוד על רגליו ללא כל קשר לעובדה שמקורו ביצירת ספרות מוכרת.
הבה ניזכר לרגע בעיקרון "אחדות העלילה" האריסטוטלי. עקרון זה, הנראה מובן מאליו, הוא המנחה את העלילות בספרות כולה. הוא מופיע לראשונה ב"פואטיקה" של אריסטו, אולם גם מי שאינו מכירו בצורתו זו משתמש בו, מן הסתם, בחיי היום יום בשיפוט של יצירות או של אירועים בכלל. אריסטו טען כי כדי שתוכל העלילה להיות חיקוי טוב למציאות, עליה להיות מהודקת ככל האפשר. הידוק זה יושג בכך שכל פרט ואירוע בעלילה ינבע מזה שקדם לו בקשר של הכרח או של הסתברות גבוהה על פי חוקי העולם שלנו או על פי חוקי היצירה. כלומר, אירוע יכול להיכנס לרצף העלילה בצורה אמינה רק אם הוא נובע מן האירוע הקודם או סביר מאוד שינבע מן האירוע הקודם. לדוגמא, אם אדם קופץ מצוק גבוה הרי עליו בהכרח למות או לפחות להיפצע קשות, אבל אם הוגדרו חוקי מציאות שונים ביצירה, למשל שהוא בן אלמוות, הרי שנובע בהכרח כי הוא יישאר בחיים. בכל אחד מן המקרים כל תוצאה אחרת תעורר רושם לא אמין ותגרום לערעור ההדיקות של העלילה. אדם בעל מזג חם לא חייב להתפרץ בזעם בכל פעם שמרגיזים אותו, אולם ישנה הסתברות גדולה יותר שהתפרצות כזאת תתרחש מאשר שלא, וקיומה ייצור עלילה מהודקת יותר מאשר כל תגובה אחרת. על פי כללים אלו נמדדת מידת האמינות של היצירה, גם ביחס לעצמה וגם ביחס לעולם האמיתי. מידת השימוש בהם היא הקובעת את מידת ההידוק של העלילה ואת האפקטים השונים הנובעים מרמת ההידוק (לעתים הכוונה היא חוסר הידוק, כמו ב"סיינפלד" למשל, אך אין זה כך במקרה זה).
כעת נחזור אל הסרט. אחד הדברים הפגומים מיסודם בסרט, הוא עקרון הסלקציה שלו, כלומר אילו חלקים להעביר מן הספר לסרט. אם לשפוט לפי הסרט, נראה שתהליכים אלו נעשו כך: ראשית שרטטו התסריטאים מעין "גרף" של הספר המתאר את העליות והמורדות בהתפתחות אלמנטים שונים בספר - מתח, הפתעה, שיאים של הומור או של דרמה. לאחר מכן גזרו מהשרטוט את כל פסגות הגרף והסריטו אותן כפשוטן. התוצאה היא סרט עשיר בשיאים. אך כאן נעוצה הבעיה המרכזית: שיאים אלו הם שיאים ביחס לספר ולא ביחס לסרט. כדי שקטע יהווה שיא עליו להתבלט ביחס לקטעים שלפניו ושאחריו. אם בספר אומר גנדלף על פרודו ש"יש בהוביט הזה יותר משנראה לעין", הוא עושה זאת לאחר שלקורא היה די טקסט ודי רקע על ההוביטים כדי לשגות באשליה שפרודו הוא תמים וחסר אונים. כך יכול משפט זה לשמש כרמז מקדים לחשיבותו ולמעשיו של ההוביט הזה בהמשך. בסרט, לעומת זאת, מופיעים דברים אלו של גנדלף מבלי שהיה לקורא די זמן כדי לשפוט את פרודו שיפוט שלאחר מכן יתברר כשגוי. כתוצאה משיבוץ זה של פסגה נטולת מישור שתוכל לבלוט ביחס אליו, מאבד משפט כזה את כוחו ונראה עלוב למדי ומנותק. בדומה לכך נדמים חלקים נרחבים מדברי הדמויות כמנופחים וקלישאיים. לא ניתן רקע מספק שיאפשר היכרות עם הדמות ועם סגנון דיבורה, ומכאן שמשפטים רבים נראים כתלושים.
בעיה נוספת של יוצרי התסריט, מעבר לסלקציה גרועה של חומרים מן הספר, היא הקומבינציה שלהם - מיקום הפרטים ברצף ודרכי הקישור ביניהם. לסרט הוכנסו חלקים שונים באופן שאינו טבעי ולפיכך בולטת זרותם. דוגמה מציקה במיוחד היתה בחירת מסלול המסע לארץ מורדור. בעלילה מתוארים שלושה מסלולים: דרך ההרים, מתחת להרים ודרך בקעת רוהאן. מן האחרון נמנע גנדלף (מסיבה שלא מפורטת בסרט ולכן מתעוררות שאלות ותהיות אצל הצופה). ממעבר מתחת להרים דרך מכרות "מוריה" הוא מבועת לגמרי. לכן נבחר המעבר דרך ההרים. לאחר תחילת המסע בכיוון זה מתקבלת החלטה לוותר עליו כי הדרך נחסמת במפולות שלגים שגרמו כוחות הרשע, ובאין ברירה צריך לעבור דרך מכרות מוריה.
בנקודה זו נחשף במלוא מערומיו הרפיון המכוער שמאפיין את הקו העלילתי של הסרט כולו. הצופה רואה כי בני החבורה מחליטים לשנות את מסלולם בשל סופות השלגים. כלומר, הפרט הבא בעלילה, המסע דרך מכרות "מוריה", נובע מכך שדרך ההרים חסומה. כאן נשאלת השאלה: האם שינוי מסלול המסע נובע בהכרח או לפחות בהסתברות גבוהה מכך שמתחוללת סופת השלגים במסלול הקיים? בספר עצמו מפורט המסע בהרים לאורך עמודים רבים וגם הנזק של המפולות חמור יותר, ולכן סביר ואף הכרחי להחליף את מסלול המסע. בסרט, לעומת זאת, ניתן תיאור של שלוש דקות טיול שנתי בהר, שלא נראה נורא במיוחד. הצופים רואים את בני החבורה הולכים כמה מטרים בשלג ואז משנים כיוון. לפיכך לא נראה כי הפרט הבא בעלילה נובע בהכרח מן הקודם לו.
בנוסף, לכך מערכת ההסתברויות של היצירה לא מכתיבה אפשרות שאנשי החבורה נוטים לשנות דעתם בלי סיבה. כל אלה הופכים את קשר הנביעה הסיבתי פה לרופף מאוד, ולכן פוגעים בהדיקותו של הרצף העלילתי כולו. אם ניקח בחשבון שהבחירה לעבור דרך המכרות גוררת בעקבותיה מאורעות רבים אחרים, כל אלו נשענים על חוליה חלשה אחת - אותה בחירה תמוהה (בעיני הצופה) לשנות את המסלול. חוזקה של השרשרת נמדד בחוזק החוליה החלשה ביותר שלה. כאשר חוליה זו מתפוררת נראה כל ההמשך רופף.
פתרון פשוט לנקודה זו יכול היה להיות ויתור על המסע בהרים והצגת המעבר דרך המכרות כאילו הייתה זו האופציה היחידה. נכון שאז יהא הסרט נאמן פחות לספר, אבל הוא יהיה טוב יותר כשלעצמו. חלק יותר, מלוכד יותר, מציאותי יותר ובכך יספק אשליית מציאות חזקה יותר.
דוגמה נוספת לאותה התרופפות עלילתית היא הופעתו של הבאלרוג בתוך המכרות. השד הענק שגנדלף כה חשש מפניו ובכך יצר הטרמה של עוצמתו המאיימת, אותו תיפלץ קדום שצעדיו נשמעים כבר מרחוק ומבריחים את האורקים שכמעט סגרו על החבורה, מופיע רק לשניות מעטות, כמעט שאינו נראה בשל החושך, וצונח לתהום יחד עם גנדלף. דמות זו, המהווה גורם בעל חשיבות עצומה לעלילה כי היא המעלימה את גנדלף והיא שגרמה לניסיון המקורי לעבור דרך ההרים, נראית לפרק זמן קצוב ומועט ובכך מספקת שאלות רבות ללא תשובות. גם אלמנט זה מגביר את הרופפות העלילתית.
כעת, לחוסר הבהירות בנוגע לבחירת המסלול ושינויו מההרים אל המכרות, מתווספת גם הופעתו החפוזה של הבאלרוג, ולא ברור מדוע נמנעה החבורה מלכתחילה מלעבור במכרות. לשם מה טרחו הכותבים להציג את היצור הזה רק לרגע קט וכבר להעלימו? כיצד נובעת נפילתו של גנדלף מכוחו של השד הזה, אם הכוח הזה לא מוצג אפילו לרגע? היכן הקשר ההכרחי או המסתבר שפועל על פי חוקי המציאות שלנו או על פי חוקי המציאות הסיפורית?
כך דומה כל הסרט לאוסף קטעים נבחרים שמראים בקדימונים מאשר לסרט שלם, עצמאי, שעומד על רגליו. יצירה המבקשת קו עלילתי ברור, מלוכד, המבהירה מדוע קורה כל מה שקורה ומהן הסיבות לכך.
האם לא עדיף היה לסנן את תוכן הספר ולהציג רק את אותם גורמים שבונים קו עלילתי סביר? האם לא כדאי היה להשקיע קצת יותר בבניית התסריט, גם אם הדבר יגביל את כמות האפקטים?
יצירתו של טולקין, נוסף על היותה אגדה נפלאה שפשוט בוראת עולם ומלואו, היא רומאן כתוב היטב. היא משכנעת לא רק בתיאורי הקרבות והנפלאות שבה, אלא גם בצורה שהיא פורשת את העלילה: צורה אפשרית. היה מוטב, לדעתי, אם היו יוצרי הסרט נצמדים לעיקרון אריסטוטלי פשוט זה, לא פחות משנצמדו לפרטים הקטנים ביותר כשיצרו מודל של "הפלך".
|
קישורים
שר הטבעות - אחוות הטבעת - הביקורת של טווידלדי ב"עין הדג", פלוס המון לינקים
פיטר ג'קסון - ביקורת על סרטו הראשון של במאי "שר הטבעות"
שר הטבעות - שני הצריחים - הטריילר של הסרט השני בטרילוגיה
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש