|
||||
|
||||
לא קראתי את הספר. כולם מתבקשים להניח את האבנים. תודה. אפשר להמשיך? מאוד נהנתי מהסרט. אולי בעיקר *בגלל* שלא קראתי את הספר. כפי שאמרו כאן אחרים, ברוב המקרים (אך לא בכולם) הספר טוב מהסרט במקרים בהם האחרון מבוסס על הראשון. לא חיפשתי פגמים במהלך הצפיה; לא היה לי למה להשוות; בחנתי את הסרט כיחידה בפני עצמה, כיצירה בזכות עצמה, ולא כיצירה בצילה של יצירה אחרת. ונהנתי. מאוד, אפילו. הסרט הוא סרט מצויין - סוחף, מרשים, משכנע. נכון, יש לו רגעים חלשים ("אתם תהיו... (השהיה דרמטית)... אחוות הטבעת!"). נכון, לפעמים לא נבנה מספיק מתח (כמו במקרה של בלרוג). ובכל זאת, מדובר בסרט מצויין, שלא נופל מאף סרט הרפתקאות אחר שראיתי מימי (אם כי יש להודות שלא ראיתי רבים). אגב, הגרסה שראינו כולנו היא גרסה מקוצרת של הסרט. הגרסה המלאה ארוכה יותר בכשלושים דקות, והיא תופיע על דויד בנובמבר. בניגוד למקרים רבים של "גרסת הבמאי" שמופיעה לאחר הסרט, והגרסה הקולנועית המקורית נחשבת ל"אמיתית", הרי שכאן מראש הוצהר שהגרסה המלאה וה"מקורית" היא ארוכה מדי, ולכן בקולנוע שודרה גרסה שנערכה במיוחד. בשלושים דקות נוספות ניתן להעביר הרבה - על ההחלטה לפנות לאחר כמה ימים בשלג (למרות שהקטע הקיים משכנע מספיק); על בלרוג; ועוד. כדאי אולי לחכות לגרסה זו לפני שנעביר ביקורת. |
|
||||
|
||||
לא קראתי את הטרילוגיה,(מבטיח לנסות)רק את ההוביט (ותודה לבני היקר שהביאני עד הלום). מהסרט נהניתי בעיקר בקולנוע,בוידאו העוצמה נחלשת באופן טבעי.יש חולשות של פזילה להוליבוד,אך עוצמה לא רגילה,אהבתי את קטעי הפחד עם הסוסים השחורים,עבודת מצלמה וסאונד נהדרת. |
|
||||
|
||||
עוד באמצע "ההוביט" הרגשתי עייפות איומה - כל חצי עמוד לקחו אותי למקום אחר ביער :-( ואני לא רצה טוב. עצלנית. |
|
||||
|
||||
ההוביט זה משחק ילדים. בסילמריליון יש קטעים שממש מעלים את האדרנלין. הדוגמא המובהקת ביותר - "ויד המקרה הביש גזרה כי במקום ההוא עמד גוינדור איש נרגותרונד, אחי גלמיר. עתה בערה חמתו להשחית, והוא זינק ועלה על סוסו, ופרשים רבים עימו. והם רדפו אחרי הצירים והמיתום, והמשיכו עד כי העמיקו חדור לתוך הצבא הראשי. בראותם את כל זאת נתלהטו צבאות הנולדור, ופינגון חבש את קסדתו הלבנה ותקע בחצוצרותיו, וכל צבא היתלום הגיח מבין הגבעות בהתקפת פתע. ברק חרבות הנולדור בהישלפן היה כאש העולה בשדה קנים; וכה נוראה ומהירה היתה התקפתם, עד כי מזימות מורגות כמעט עלו בתוהו. בטרם עלה בידו לחזק את הצבא אשר שלח מערבה, נמחץ זה כליל, ודגלי פינגון חצו את אנפאוגלית והתנוססו לפני חומות אנגבנד. בחזית הקרב ההוא עמדו כל העת גוינדור ועלפי נרגותרונד, וגם עתה לא היה עוצר בעדם. והם פרצו את השער וקטלו את שומריו על מדרגות אנגבנד עצמה, ומורגות רעד בכסו העמוק עת שמע את חבטותיהם בדלתותיו. אך שם נלכדו התוקפים ונספו כולם, זולת גוינדור, אשר נשבה חיים, כי לא עלה ביד פינגון לבוא לעזרתו. משערים נסתרים רבים בתנגורודרים הוציא מורגות את עיקר צבאו אשר המתין שם, ופינגון נהדף לאחור מעל החומות, באבידות קשות." |
|
||||
|
||||
בקריאה ראשונה זה באמת נשמע מסובך. אבל במפתח אנחנו מוצאים: "נרגותרונד - המעוז הגדול שמתחת לקרקע על הנהר נרוג, שנוסד בידי פינרוד פלגונד ונהרס בידי גלאורונג; כמו-כן ממלכת נרגותרונד, המשתרעת ממזרח לנרוג וממערב לו." עכשיו הכל ברור. |
|
||||
|
||||
רק לספר אחד סלחתי ששלח אותי לבדוק כל הזמן מי נגד מי ומי זה מי וזה "מאה שנים של בדידות". אני לא בנויה לעוד אחד כזה. (והאמת? אני יכולה לשמוע את זוהייר בהלול מקריא את הקטע נ"ל ו-גוווווול). |
|
||||
|
||||
פעמיים ניסיתי לקרוא את הסילמריליון (בעברית). פעמיים נכנעתי. |
|
||||
|
||||
נסה עוד פעם. ההנאה תהיה כולה שלך. ואם בכל זאת אתה לא מעונין, הנה תקציר הסילמריליון - (מכאן ואילך ספוילר ענק לכל הספר) לאחר תאור יפהפה של בריאת הארץ התיכונה ותיאור כל האלים הנקראים ולאר, מסופר על מרידת אחד הולאר שנקרא מלקור (ובהמשך ייקרא מורגות) הנלחם כנגד הולארים האחרים ויוצר את האורקים מהעלפים הנופלים בידו. הסיפור הוא על קורותיהם של העלפים (אלף בהוביט ובני-לילית בתרגום הישן של שר הטבעות) שחלקם מובאים לארצם של הולאר, שם יוצר אחד ממנהיגיהם פאנור את אבני הסילמרילים שנגנבות ע''י מורגות. הוא מעורר את שאר העלפים לעזוב את ארץ הולאר ולהקים את ממלכותיהם בארץ התיכונה. במהלך העזיבה שאותה מנסים הולאר למנוע, מבצעים העלפים טבח בקרוביהם ומקוללים ע''י אחד מהולאר. הם מצליחים בתחילה להקים ממלכות ברחבי הארץ ולהביס את מורגות, אך כתוצאה מהקללה ממלכותיהם נופלות והם נקטלים אחד-אחד (למעט הגבירה גלדריאל שמופיעה בשר הטבעות). אל קורותיהם מצטרפים גם הגמדים ובני האדם וכמוהם הם נכרכים בקיללתם ונופלים יחד איתם (ותוך כדי כך נוצרים סיפורים יפהפיים כמו ברן ולותיין וטורין טורמבר). בסופו של דבר, מצליח צאצא לאדם ועלפית לחצות את הים ולהגיע לארצות הולאר ושם לקבל את מחילתם ואז מובס מורגות. (עוזרו סאורון מצליח להימלט והוא יהיה האויב הראשי בשר הטבעות) כנראה שאני בין היחידים בארץ שקרא (ונהנה) מהספר. |
|
||||
|
||||
לא רק אתה, גם אני מאוד אהבתי אותו. |
|
||||
|
||||
לא צריך לבדוק שוב ושוב מי זה מי. אם קוראים את הספר לפי הסדר, קל מאוד להכיר את הנפשות הפועלות. המפתח בסוף הוא למען האינפורמציה הכללית על האישים והמקומות הנזכרים בספר. זו גדולתו של טולקין - הוא בנה עולם שלם לפרטי פרטים. |
|
||||
|
||||
ושם, אפשר להבין מי נגד מי רק כל עוד אחד המי-ים אינו אאורליאנו. |
|
||||
|
||||
סיימתי לקרוא עכשיו את הספר ודווקא היה קל להתמצא בדמויות כולל כל החוסה ארקדיו ואאורלינו (ויש גם עץ שושלתי בסוף). הקולונל אאורלינו בואנדיה הוא דמות בלתי נשכחת. |
|
||||
|
||||
אני קראתי את הטרילוגיה, אהבתי אותה מאוד, וגם אהבתי את הסרט. לדעתי מה שאור עשה לעיל הוא ניתוח יתר, ודומה כי הוא, ורבים אחרים ממעריצי טולקין, באו לסרט במטרה ספציפית לקטול אותו ולמצוא את הבעיות שבו. זאת, במקום לבוא לסרט תוך ידיעה שהם באים לסרט ומתוך כוונה פשוט להנות ממנו. אני עדיין חושב שזה אחד הסרטים המרשימים יותר שראיתי בשנים האחרונות, ואני מחכה בכיליון עיניים גם לסרט השני, וגם לדויד המורחב. |
|
||||
|
||||
קראתי את הטרילוגיה (3 פעמים באנגלית) ואת שאר הספרים העוסקים בארץ התיכונה. (וברור מה דעתי על הנושא) ראיתי את הסרט בידיעה מראש, שלא ניתן להכניס את העלילה לסרט של פחות מ5 שעות, וכפי שאמרה העז שאכלה את "חלף עם הרוח", הספר יותר טוב. לא התאכזבתי. הסרט עלה בהרבה על הציפיות שלי (הקטע המרגיז היחידי הוא הניתוח לשינוי מין של גלורפינדל) ונהנתי לראות אותו. גם אשתי, שלא קראה את הספר (זה בסדר, סקלתי אותה) נהנתה מאוד ושנינו מצפים להמשכים. מעבר לעומק הדמויות והדמיון לעלילה המקורית, מבחינה ויזואלית מדובר באחד הסרטים היפים ביותר שראיתי מימי. |
|
||||
|
||||
למרות מספר פרטים שגרמו לצמרמורת קלה לעבור בגבי (תפקידה של ליב, תום היקר והחסר...) לא התאכזבתי מהסרט. להפך, נהניתי ממנו מאד! סרט מאד ויזואלי. כמובן שהייתי שמחה ליותר נאמנות למקור אבל לי גם לא היה אכפת לשבת 6 שעות ולראות את שר הטבעות מה שכנראה לא נכון לרב (?) הצופים. |
|
||||
|
||||
גם אני הייתי שמח לו הסרט היה באורך של 5-6 שעות, אבל אנחנו מיעוט קטן וזניח. |
|
||||
|
||||
כמו תמיד דברים טובים מגיעים בכמויות קטנות ובאריזות מזעריות. |
|
||||
|
||||
אני קראתי את שר הטבעות הרבה מאוד פעמים, בעברית ובאנגלית. באתי עם הרבה ציפיות לסרט ואני מודה שבצפיה הראשונה התאכזבתי מעט. לדעתי בעיקר בגלל שהייתה התנגשות חזיתית בין הדימיון שלי לבין זה של ג'קסון הבמאי. לאחר עוד שתי צפיות אני יכול להגיד דבר אחד - למרות שיש הרבה דברים שמאוד לא מצאו חן בעיני בסרט, הוא בהחלט סרט מרשים שמכבד את הספר. אין טעם להשוות בין הספר לסרט. הספר הוא יצירת מופת שלא הייתה ולא תהיה. הסרט הוא סרט. למרות זאת, הסרט בהחלט מהנה מאוד מרגע שמבינים שהוא בסך הכל פרשנותו של הבמאי ולא אלטרנטיבה לדימיון האישי. |
|
||||
|
||||
אור לא עשה ''ניתוח יתר''. הוא הצביע על הבעיתיות בסרט שנעשה ע''י מי שטוען לגבי עצמו שהוא חובב טולקין. בתור חובב טולקין, אני יכול להעיד על עצמי שלא באתי לסרט על מנת לקטול, אלא להיפך, ציפיתי לו מאז שהוכרז על עשייתו. התאכזבתי בגלל שהבמאי לא מעביר את המתח והפאתוס של טולקין ומציג את הסיפור בצורה שטחית. |
|
||||
|
||||
זהו, שבאת לסרט כחובב טולקין, ולא כחובב סרטים. אתה ציפית לראות בסרט את מה שראית בדמיון שלך כשקראת את הספר. זה לא יכול לקרות. הדרך היחידה שהיית יוצא מהסרט בלי להיות מאוכזב זה אם אתה היית מביים אותו בעצמך, וגם אז רק אם אתה במקרה במאי ממש טוב. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא לא חזותית, אלא סגנונית. מבחינת הויזואליזציה של הארץ התיכונה דווקא נהנתי והיא תאמה לדמיוני. מה שהפריע לי הוא השטחיות של הצגת הדברים. האירועים מוצגים בצורה סתמית ולא אמינה. (שתי דוגמאות:מרי ופיפין מצטרפים לפרודו וסאם במקרה סתם כך. סצינת המועצה של אלרונד פתטית ביותר דווקא במה שאמור להציג את החלק המרתק והחשוב ביותר של הספר הראשון.) הבמאי מפספס לחלוטין את הנראטיב המיוחד של טולקין (העברה מודרנית של הפאתוס הרומנטי של יצירות עתיקות) ומראה סרט הרפתקאות ואפקטים שיגרתי למדי. אם הוא היה נוקט בגישת בימוי אחרת, לא הייתי מאוכזב. |
|
||||
|
||||
למה דעת יחיד אני גם חושב שאחת הבעיות הגדולות בסרט היא חוסר הרושם של חלק מהצינות ואכן כמוך היה חסר לי הרבה עוצמה בחלק של המועצה דבר שהסופר עשה בכישרון רב לא הצליח לעשות הבמאי, למעשה זה ניראה יותר כי משעמם לאנשים שם ולא כי הם מצפים למלחמה כלל עולמית כנגד הרשע. |
|
||||
|
||||
מתי אמרתי שאני מדבר על הפן הויזואלי? אולי אם היו יצירות עתיקות שהן סרטים, היה לג'קסון על מה להתבסס. לצערנו, הקולנוע הוא אמנות די צעירה, ולכן אי אפשר לצאת מתחומי האמנות הזאת בלי לדפוק את הסרט. אז כן - איזו הפתעה! - הוא יצר סרט, לא עוד ספר. סרט עונה לתכתיבים ולנורמות של סרטים, לא של "יצירות עתיקות". בתור סרט הוא מצויין. |
|
||||
|
||||
אני הבנתי את המשפט ''אתה ציפית לראות בסרט את מה שראית בדמיון שלך כשקראת את הספר'' כהתיחסות לפן הויזואלי. סרט יכול להיות מבוים בצורות שונות, ולדעתי כאן הבמאי כשל כשביים את הסרט בצורה שאינה נאמנה לרוח הספר. אין קשר לכך שהסרט בכל מקרה יהיה פחות טוב מהספר, אלא זה ענין של בחירת גישת בימוי. |
|
||||
|
||||
דרך אגב, אני אישית מתנגד לטענה שבעת הקריאה יש ויזואליזציה של המתואר. אני חושב שזה מיתוס שאין לו שום גיבוי קוגניטיבי. שיקום פה אחד ויגיד לי שיש לו בראש תמונה מלאה ומפורטת של דמויות שעליהם קרא או של מקומות. לדעתי אין דבר כזה. כולם פה מכירים את סיפורי התנך: למישהו יש דמות מדומיינת של משה או של שלמה? דמות מלאה, מפורטת? לא רק זקן או מקל? לא נראה לי. אין דבר כזה ויזואליזציה והקורא אינו רואה "בעיני רוחו" את "העולם המיוצג בטקסט". אנחנו מקסימום רואים הבזקות של מראות חלקים ביותר שנבנים לפי עקרונות מסוימים ובראשם: התכונה המייצגת של הדמות. הפטנט הוא איך לכתוב ככה שגם שביב המידע שניתן על המציאות המיוצגת יוצר תחושה של מציאות חיה ושלמה. מה שנבנה הוא תחושת מציאות ולא תמונת מציאות. תחשבו על זה. |
|
||||
|
||||
אין לי תמונה שלמה של דמויות – ברוב המקרים. ובכל זאת, פעמים רבות כשאני רואה דמות בסרט-מבוסס-על-ספר, אני מכריז בליבי: "לא כך הוא נראה!". מצד שני: "חשבתי: "מגיע רגע מסוים בחיינו אשר בו, בין כל האנשים שהכרנו, רב הוא מספרם של המתים ממספרם של החיים. ורוחנו מסרבת לקלוט קלסתרים נוספים, הבעות-פנים נוספות: על גבי כל פנים חדשות שהיא פוגשת, היא מטביעה את הדפוסים הישנים; לכל אחד היא מוצאת את המסכה ההולמת אותה יותר."" ("ערים ומתים 2", מתוך "הערים הסמויות מעין", איטאלו קאלווינו, עברית: גאיו שילוני). זוהי אחת הפסקאות שהכי הזדהתי איתה מכל הטקסטים שקראתי מימי. כבר שנים שאינני מצליח לזכור פרצופים חדשים: כל דמות חדשה שאני פוגש מתוייגת מיד (לא באופן רצוני) תחת שם של פרצוף מוכר מהעבר (למרות שלעת-עתה רבים החיים מבין מכרי מהמתים). ואם נחזור לנושא המקורי, הרי שהדבר משפיע גם על קריאת ספרים: כמעט כל דמות מתוייגת מיד תחת פרצוף מוכר – ולעיתים גם תחת דמות מוכרת מספר אחר. לעיתים נדירות הדברים מתרחשים הפוך, ודמויות מהמציאות מתויגות אצלי תחת דמויות מספרים שקראתי. במקרים אלו, אגב, החפיפה היא בדרך-כלל רבה ועמוקה יותר. כך למשל עידו רזון ז"ל חי בראשי שנים רבות - כמעט מאז שהכרתי אותו, למעשה, ועד היום - בחפיפה כמעט מלאה עם דמות ספרותית מסוימת. |
|
||||
|
||||
אבל הרגע הזה נראה לי שיבוא בזמן הזקנה, כאשר אתה חי בתוך מבול של פטירות. בכל מקרה, אני בהחלט מסכים. הדמיון אינו יוצר יש מאין. נניח שאני אומר לך שאני גר בדירת שלושה חדרים. ישר, מיידית, אתה מדמיין דירה שאתה מכיר. אין יש מאין, כל יש נבנה על יש. לגבי מה שאנו מרגישים כשרואים סרט על ספר - פשוט מאוד. הבמאי בונה את מראה הדמות על ה"יש" שלו ולא על היש שלך ולכן היא שונה. ואולי התכונה המצייגת שלה שונה בעיניו וגם כי: פשוט מאוד, הוא מחוייב ליצור דמות שלמה ולך לנגד עיניך אין דמות שלמה ולכן ההבדל ותחושת הזרות. אתה מוסיף טענה על שלי: אני טענתי כי מקור תחושת המציאות הוא בתכונה המייצגת של הדמות ואילו אתה מוסיף מאפיין נוסף שלה: הידע הפנימי שלנו. נראה לי שהשניים בהחלט מספיקים כדי ליצור איזה יציר דמיון שאינו תמונה מלאה. דרך אגב, זוהי הסיבה שאיני מסוגל לקרוא ספרות ישראלית עכשווית: כל שם יזכיר לי מישהו שאני מכיר וכל ציון של רחוב או מקום יזכיר לי כיצד נראה המקום הזה בעיניי. כך גם עלולות להיווצר סתירות בין מה שנוצר בדמיוני למה שקורה בספר וזה מהווה בעיה, אבל מעבר לכך: הסיפור מאבד את הקסם שלו! הוא נעשה קרוב, כאן ועכשיו, וזה הדבר שבדיוק אני לא מחפש בספרות. |
|
||||
|
||||
אומנם חלפה לה שנה, אבל מי סופר? אז זהו, שיש "יש מאין". איננו נולדים tabula rasa. אנו נולדים עם מוח שהוא כבר בעל קישורים ומבנים ותתי מבנים, המכילים תכנים והתניות ראשוניים ובלתי מודעים, אך רבים ועצומים, שהם בבחינת "יש" התחלתי, ה"אין" אליו מכוון אתה. |
|
||||
|
||||
בתגובה 154999 (שקצת הלכה לאיבוד) כתבתי על ה"אין" במחשבה הדתית-פילוסופית. האין איננו "העדר" אלא הוא "יש בלתי נתפס", או "יש מסתתר". |
|
||||
|
||||
ראה תגובתי שם (תגובה 164315). |
|
||||
|
||||
מוזר. אז אם ביקרת בעבר בפאריז, למשל, תימנע מלקרוא ספרים שמתרחשים בה? ומה לגבי סרטים? |
|
||||
|
||||
אני היחיד שנראה לו מוזר לקרוא ל-DVD דויד ? (אולי נקרא למדיה הבאה שתצא "גוליית") |
|
||||
|
||||
להגנת הדויד- גם אני קראתי לזה "דויד" באופן עצמאי לגמרי, בניכר, למראה ה- DVD. ואם אני כבר כאן- אני אוהבת את טולקין, אבל אפשר לסקול אותי על כל ההארי פוטרים שלא קראתי. התחלתי כמה פעמים לקרוא (בחנות ספרים, כדי לראות אם כדאי לקנות), וזה נראה לי משעמם. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאת ממש מכורה לאבנים... |
|
||||
|
||||
יעני. "No one stones no one *even* if he says Jehovah"
(life of brian) |
|
||||
|
||||
She did it! (איילת, ברגע של חוסר ריסון).
|
|
||||
|
||||
בתור הצנון התורן, אני חייב לציין שהאייל משנה אופי משמעותית בזמן האחרון, ועורכיו וכותביו חווים יותר ויותר רגעים של חוסר ריסון. האייל הוא בדרך כלל לא מקום אליו באים בשביל הסחבקייה (בשביל זה יש פינות אחרות באינטרנט), אלא בשביל לקרוא מאמרים ודיונים בהם (לא בהכרח להשתתף, פשוט לקרוא ואם יש מזל אז גם לחשוב). לי, בתור קורא קבוע ומשתתף מזדמן (אני גם צנון לעת מצוא), חבל. |
|
||||
|
||||
סליחה. זה לא יקרה שוב. עכשיו לחשוב על עונש? |
|
||||
|
||||
(וגם הוציא לשון) http://sja.ucdavis.edu/images/einstein-lg.jpg נראה לי שבאנו על עונשנו : סקילה בצנונים (או שמה זה היה צוננים) |
|
||||
|
||||
אבל מאוחר מדי, כולנו כבר יודעים שאתה הוא פופק. וברצינות: אפשר, אולי, לבקש מטל שיתקין פילטר שיאפשר למעונינים בכך לא לראות בכלל הודעות מסוג מסויים, או של כותב מסויים. עם משלוח ההודעה אפשר לסמן "ש" (בשביל "שטויות") או "המ" (בשביל הומור מפוקפק), ואם ייושם פילטר כזה תוכל לסנן את ההודעות המיותרות האלה מראש בהתאמה האישית שלך. אני, למשל, מודע לכך שחלק לא מבוטל מההגיגים שלי לא נופל בקטגוריה של "דיון רציני" ויכול להבין כאלה שזה גוזל את זמנם ומרגיז אותם. אלא מה? אין אפשרות לדעת אם מדובר בחלק גדול מן הקוראים, ואז יפה הייתי עושה אם הייתי הולך למקום אחר או מצנזר את ההודעות שלי, או במיעוט קטן ואז אינני צריך להתחשב בזה יתר על המידה. לי, אישית, נעים לקרוא גם את ההתחכמויות, ואני לא הייתי מתעלם מהודעות מסומנות, אבל בהחלט ייתכן שהייתי מוותר על כותבים אחדים (לא אביא כאן דוגמאות כדי לא לפתוח במלחמת השמצות ולהוסיף שמן על המדורה). וכמובן, המערכת יכולה פשוט למחוק את מה שנראה לה מוגזם, ולקבוע בכך את אופיו של האתר בצורה יותר הדוקה מהנעשה כיום. |
|
||||
|
||||
אתה, כמובן, צודק. אבל מאחר ואני לא רוצה פיקוח הדוק יותר, וגם רוצה שהאייל יהיה כמו שאני רוצה אותו (יבש וממוקד יותר), אני פשוט אומר את זה, ומקווה שזה פשוט יעלה קצת את רף שליחת התגובות אצל הכותבים (שוב כתבתי הודעה של שורה? אולי זה באמת מיותר קצת.) בסך הכל אני מאד נהנה, או שלא הייתי פה. |
|
||||
|
||||
אפשר, כמובן, לבקש מטל. ואפשר גם לא. הפתרון הטכנולוגי אינו תמיד הפתרון ההולם, הנכון, או הזמין. |
|
||||
|
||||
מה איתו? אם אתה מתייחס למערכת המודרציה שלהם, הרי שלאחר דיונים ארוכים במערכת (כולל מערכת עין הדג והאגודה), הגענו למסקנה שאין באתרים שלנו מספיק תנועה כדי שמערכת קרמה תחזיק מעמד. הפתרון בו בחרנו הוא פשוט - סינון של תגובות לא ראויות לדעת העורכים. כמובן שניתן לשנות את הסף האישי של העורכים, אבל שוב, אין זה פתרון טכנולוגי. |
|
||||
|
||||
לא זמין, זה אני יכול להבין. לגבי השאר, זה עובד יפה ב Newsgroups (מה שקרוי שם killfiles), למרות החיסרון בכך שאתה מקבל תגובות על הודעות שלא ראית - אבל ממילא במערכת הדפוקה ההיא אתה לא רואה חצי מההודעות כך שזה לא חריג. שמת לב בודאי שגם ההודעה הקודמת שלי עסקה באותו טאבו ארור, כך שלפי הכללים היבשים היא וכל התגובות עליה, כולל שלך, צריכות, הממממ, לא חשוב. |
|
||||
|
||||
ויפה שעה אחת קודם |
|
||||
|
||||
אני לא באתי לסרט כדי לקטול אותו ואני לא מחפש אף פעם לקטול אף אחד. אני לא מפיק מזה הנאה. למעשה תופתע לדעת שנהניתי מהסרט והוא למעשה אחד היחידים ששווים את הכסף הרב שהם עולים. לא בזכות הקו העלילתי אלא בזכות דברים אחרים שבו. וכן, גם אני חושב שהוא מרשים. כנראה שכוונתי לא עברה. הסרט לדעתי פגום כיצירה בפני עצמה. נקודה. אין לכך קשר לעובדה שמקורו בספר. הכשלים שבו משותפים ליצירות רבות ואני יכול להדגים לך אותם על עוד מליון סרטים החל ב''ספורט הדמים'' וכלה ב''אויב המדינה'' שהיה בשבת. העובדה שמקור הסרט בספר רק מקלה עליי את העבודה כי יד לי ''גרסה מלאה יותר'' ולכן קל להשלים את הפערים. אבל הייתי אומר לך בערך אותו דבר גם בלי הספר. אני לא חושב שמה שעשיתי הוא ניתוח יתר וגם לא ברור לי בדיוק מהו ניתוח יתר. אני רק גירדתי את הקליפה החיצונית מעט. ניתוח יתר היה אולי אם הייתי מפרק לך את הסרט לגורמים קטנטנים. אבל יש גבול. כמבקר אני אדבר רק על מה שמפריע לי מעשית ולא על פגמים לא מורגשים. גם אני מעריץ של טולקין אולם קראתי את הטרילוגיה לפני שנים רבות, עוד בתיכון, ורק פעמיים. ואני גם יכול לומר לך שאיני מתכוון לקרוא אותה שוב בשנים הקרובות. עם כל האהבה לטולקין, קצת קשה לצלוח שוב את כל הסדרה, בעיקר כשאתה יודע מהם החלקים הטובים שצפויים בהמשך בזמן שאתה מתענה בחלק מייגע ויש לא מעט כאלה, זה נכון. גם אני מחכה לסרט הבא בכיליון עיניים. |
|
||||
|
||||
אז אתה לא אוהב סרטים באופן כללי. עוד יותר גרוע. אתה לא אוהב את הקונבנציות הקולנועיות (אתה בטח אוהב סרטים של דוגמה 95'...), אתה לא אוהב את המדיום, אתה בטח גם לא אוהב את ההמוניות שלו. נו, שויין. אצל פיש קוראים לזה "שניצקליין". |
|
||||
|
||||
הגעת למסקנה שאני לא אוהב סרטים? הכשלים שהצבעתי עליהם רלוונטיים לכ דבר שיש בו עלילה: טקסט או סרט. עלילה רופפת אינה קונבנציה קולנועית והיא לא קונבנציה כלל: היא פגם. (אלא אם יש לה אפקטים אחרים אבל זה כבר סיפור אחר). אין לי מושג מאין אתה שואב את הידיעות שלך לגביי אבל אני מאוד אוהב סרטים, אף שאין לי משוג מהי דוגמה 95' ואשמח אם תסביר מה זה. גם בספרים אני יכול להצביע לך על רופפות עלילתית, עם כמה דוגמאות שתרצה. יש גם סרטים בעלי עלילה מהודקת היטב. לא חסרים כאלה. אני גם לא מבין מה בדיוק המוני בקולנוע, הרי כל אחד רואה את הסרט לבד, אף שהוא יושב באולם מלא אנשים. |
|
||||
|
||||
קבוצת במאים סקנדינביים שניסחו מניפסט ליצירה קולנועית, שבה מודגשת בין היתר תחושה כמו-עלילתית, מצלמת כתף, תאורה טבעית בלבד ושימוש באילתורים. לזרם הזה משתייכים סרטים כמו "החגיגה" (הנהדר) ורוב סרטיו של לארס פון טרייר1. 1 לשבור את הגלים הוא סרט מופרך ומתועב בעיני, שלוקח את הנצרות לגבול הטיפשות. |
|
||||
|
||||
ודיון ארוך ומעניין על הקבוצה (בעברית) התרחש ממש לאחרונה כאן: |
|
||||
|
||||
וגם קצת כאן: דיון 275 |
|
||||
|
||||
האם אתה יכול לספק יותר מידע על הגירסה הארוכה יותר? אני כבר לא יכול לחכות עד נובמבר |
|
||||
|
||||
אישית, אני ממתין בסבלנות עד סוף 2004, לרכישת הסט שוודאי יופיע עם כל שלושת הסרטים בגרסתם המלאה (12 דוידים!?). בינתיים, הסרט הראשון זמין בגרסה שכבר הופיעה (שני דיסקים), הגרסה שתפורסם בנובמבר (4 דיסקים, $26 - פרטים נוספים: http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/stores/detail/-...) ויש גם את גרסת המתנה שתפורסם גם היא בנובמבר - http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/B000069F5H/qi... - רק שישים דולר והיא שלך. כולל את ארבעת הדיסקים האמורים, פלוס דיסק של National Geographic על הסרט, פסלונים (!?), וקלפים לאספנים (trading cards). |
|
||||
|
||||
אין לי DVD האם הגירסה המורחבת תוקרן בקולנוע למיטב ידיעתך? |
|
||||
|
||||
לא, משום שהיא ארוכה מדי (כמעט 3.5 שעות). אולי בפסטיבלי קולנוע ובסינמטקים, אין לי מושג. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |