זכויות הגולם
שאלה שלישית בה עסק הדיון ההלכתי היתה: אם מוסכם שנתן לברוא גלמים, ואף מותר לעשות זאת, עד כמה שווים הם יהיו לבני האדם, ומה יהיו זכויותיהם וחובותיהם? כל הדיונים בנושא זה התבססו על סיפור קצרצר במסכת סנהדרין, בו מסופר על אחד החכמים, רבא, שברא אדם ושלחו לחכם אחר, רב זירא. כשהגיע אליו השליח, שהיה נטול יכולת דיבור, הבין רב זירא בדרך כלשהי שאין המדובר באילם אלא בגולם, והשמידו (על סיפור זה מבוססת היצירה החשובה ביותר על סיפור הגולם בשפה העברית, הפואמה של המשורר יעקב אורלנד "מעשה העגל", ממנה ציטטתי בתחילת החלק הראשון של המאמר).
רוב הדנים בנושא הסיקו מסיפור זה כי כוח היצירה של האדם מוגבל. רבא היה מסוגל לברוא אדם, אך לא לתת לו את כושר הדיבור, שהוא בעיניהם סמל לאינטליגנציה ולנשמה. המהר"ל מפראג סיכם את הויכוח בענין זה בטיעון ההגיוני ביותר: כשם שהאל לא יוכל ליצור אל אחר שווה לו בדרגה, על אחת כמה וכמה שהאדם לא יוכל ליצור גולם תבוני שווה לו בדרגה.
כפי שעוד נראה, היו חולקים על קביעה זו, אולם הקונצנזוס בין חכמי ההלכה היה שאי אפשר ליצור גולם תבוני.
האם מותר להרוג גולם?
המקובל הידוע מהמאה ה-16, הרב משה קורדובירו מצפת, כתב שגולם כמוהו כחיה ולכן אין בהמתתו כל עבירה. חכם אחר, הרב צבי אשכנזי, לא היה כה בטוח בכך. הוא היה נכדו של הרב אליהו מחלם (שסופר עליו שיצר גולם) ובגלל המשמעויות המשפחתיות של הסיפור שאל את עצמו: מה יכולות להיות המשמעויות ההלכתיות לקיומו של גולם בביתו של אדם? הוא דן בשאלה אם גולם יכול להחשב כחלק ממניין, כמו אדם "רגיל", והביא שיקולים בעד ונגד.
מצד אחד, קבע, נתן לראות בגולם מעין "ילד מאומץ" של יוצרו, ולכן יצור אנושי שאפשר להכלילו במניין, ואף הנו בעל זכויות שוות. אולם אשכנזי לא יכול היה להתחמק מהעובדה שאם נכונה דעה זו, הרי שרבי זירא מהסיפור התלמודי ביצע מעשה רצח. על כן, היתה קביעתו הסופית, לאחר התלבטות, שאדם הוא רק מי שנוצר כעובר בגוף אשה, וגולם אינו יכול להחשב כאדם ואין לו אותן הזכויות. עם זאת, קבע אשכנזי, הרב זירא לא ביצע רצח, אך הוא בהחלט ביצע עברה נגד רכוש - הגולם נוצר בידי רבא למטרה מסוימת, ורבי זירא לא צריך היה להרסו. כלומר: רצח לא היה כאן אך עברה היתה גם היתה.
בנו של אשכנזי, הרב יעקב עמדן, המשיך בדיון וקבע שכשם שילד או מפגר אינם יכולים להיות חלק ממניין, על אחת כמה וכמה שגולם, שמטבעו הוא חסר בינה, אינו יכול. עמדן המשיך וקבע חד משמעית (בניגוד לגישתו המהוססת של אביו) שהגולם הוא בהמה בצורת אדם, ומותר מלכתחילה להרגו ללא חשש.
נימוק אחר מדוע גולם אינו יכול להמנות על מניין הסתמך על סיפור מדרשי על רבי אליעזר, ששחרר את עבדו הכנעני כדי שישלים מניין. הרב הידוע, החיד"א, שהתיחס לסיפור זה (ב-"ברכי יוסף" נ"ה), טען שאם יכול היה גולם להיות חלק ממניין, הרי היה אותו חכם רבי אליעזר מעדיף ליצור גולם ולא לשלוח את העבד הכנעני (ובכך לעבור על מצווה קיימת של איסור שחרור עבד כנעני). לדעת החיד"א גולם היה עדיף בהרבה על עבד כנעני, אבל אם לא טרחו לצרפו - סימן שאינו אלא בהמה בצורת אדם.
תפיסה בסיסית שאינה סותרת את הדעה הזו מציג הרב המודרני יגאל שפרן, שקבע ארבעה מאפיינים של האדם:
1. האדם שואף לחיות חיים בעלי משמעות, המבדילים בינו לבין החיה
2. האדם מסוגל לדבר (ומה לגבי אילמים?)
3. האדם מסוגל לחשוב ולהבדיל בין טוב לרע
4. אדם הוא מי שנולד מאשה
בכך מקבל שפרן את הקריטריון של עמדן. אמנם לדעתו גם שיבוט, אם רק יענה על כל התנאים האלה, יחשב לאדם, אבל אם לא יהיה ילוד אשה אלא מלאכותי לחלוטין - כי אז אינו אנושי. לקיצוניות גדולה יותר הגיע הרב גורן, שב-1982, בעת היותו הרב הראשי, הכריז שאדם בעל לב מלאכותי אינו יכול להחשב כאדם, והריגתו לא תחשב לרצח. למעשה, ברור כי מבחינתו אנשים כאלה הופכים ל"גלמים".
דעה שלילית באותה מדה הביע אחד המומחים החשובים ביותר בנושא ההלכה הרפואית בימינו, הרב משה הרשלד, שקבע על סמך הפסיקות של עמדן שכל מי שאינו ילוד אשה אינו בחיוב שופך דם. כך קבע הרשלד שאפשר להרוג יצורי מבחנה ושיבוטים (שלא לדבר על אינטליגנציות מלאכותיות שנוצרו מחוץ לגוף אשה) ללא כל חשש מעברת רצח.
הטיעון שהובא כנגד עמדתו של הרשלד הוא שאם כך, כי אז נתן לטעון שגם אדם הראשון, שאחרי הכל היה "גולם" שלא נוצר כילוד אשה, יכול היה להיהרג בידי בנו, קין, נניח, וזה האחרון היה יוצא זכאי מאשמת רצח! לדעת הרשלד אדם היה גולם יוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל, שכן הוא אבי כל חי, טיעון שנראה כהתחמקות ואינו משכנע במיוחד.
יש לציין שאם נקבל את דעתו של הרשלד, כי אז יכולות להיות בכך השלכות חשובות ביותר לסטטוס של ה"גלמים", דהיינו - האנשים המלאכותיים, בחברה. קביעה כזו יכולה להביא לפתרון בעיית מתן האיברים להשתלה, דבר שאמנם ההלכה היהודית תומכת בו, אך אין לומר כי היא מעודדת. כיום יש מעט מאד אנשים בישראל הנותנים בחייהם או במותם איברים להשתלה. התוצאה - לעתים קרובות חולים הזקוקים להשתלת איברים נאלצים לחפש בחו"ל, ושם מעוניינים פחות ופחות לתת איברים להשתלה לישראלים שאינם נותנים דבר (היינו - איברים משלהם) בתמורה.
אבל אם קיבלנו את דעתם של עמדן והרשלד על כך שהגלמים אינם יצורי אנוש בעלי זכויות, כי אז אפשר לפתור בעיה זו על ידי "גידול" מכוון של גלמים (כלומר שיבוטים), אך ורק כדי שיספקו איברים להשתלה לבני אדם "אמיתיים " בעת הצורך, ובכך יפתרו בעיות הלכתיות ומעשיות רבות (ויגרמו לרבות אחרות, אך נתעלם מכך כרגע).
פוסקים אחרים מתונים יותר מהרשלד. פרופסור אברהם שטינברג, שהוא, לצד הרשלד, המומחה החשוב ביותר כיום לנושאי רפואה והלכה (הוא עורך וכותב האנציקלופדיה ההלכתית־רפואית) קובע שיש איסור מוחלט על רצח של אדם שנוצר בתוך אדם, גם אם בדרך של שכפול או שיבוט, ושדינו הוא כדין כל ילוד בשר ודם, שכן אין זה משנה כיצד התחילה התהוותו. עם זאת, הוא מסכים כי המצב שונה לגבי גולם שנוצר מחוץ לגוף אשה באמצעים קבליים שונים.
הרב יוסף ענגיל הסיק שהגולם שייך לחלוטין ליוצרו, ודינו הוא כדין "עבד כנעני" השייך בגופו לבעלים ונטול הזכויות המסוימות שיש לעבדים מסוגים אחרים. כלומר, הגולם נחשב בכל דבר לעבד של בעליו, ואין לו כל זכויות שהן, אבל מעמדו עדיין שווה לזה של אדם, אם גם מדרגה נחותה, שאסור לרצחו.
אך ישנם בין הפוסקים גם מי שרואים אפשרות לכך שהגלמים ישתוו בזכויותיהם לבני אדם מכל בחינה. לדוגמא, הרב החסידי בן המאה ה-19, גרשום חנוכה לינר, שטען כי יצירת גלמים תבוניים אפשרית מבחינה תיאורטית. לדעתו העובדה כי אף־אחד עוד לא הצליח בכך היא תוצאה של פגמים מוסריים ביוצרים עצמם, ואין בכך להוכיח כי צדיק מוסרי מספיק לא יצליח בכך בעתיד.
בספרו "סדרי טהרות" קבע לינר כי מותר להרוג גולם שאינו בעל בינה. עם זאת הוא מדגיש כי אם הגולם תבוני, ולדעתו דבר זה אפשרי תאורטית, כי אז יהיו לו את כל הזכויות של אדם ילוד אשה, בכלל זה הזכות להיות חלק ממניין. אם רב זירא היה הורג גולם כזה, לדעת לינר, כי אז היה עליו לעמוד לדין באשמת רצח ולהענש במלוא חומרת הדין. רבנים מודרניים תמכו בעמדתו הבסיסית של לינר. כך הרב שמואל אדלס מהרשה קבע שאם גולם יכול לדבר ולהופיע כבן אדם לכל דבר (אפילו אם מקורו מלאכותי), כי אז הוא אכן כבן אדם לכל דבר.
יש גם רבנים המחזיקים בתפיסה שונה, וטוענים כי הגולם מהווה קטגוריה שונה לחלוטין מזו של אדם או חיה, שלגביה יש לקבוע כללי פסיקה שונים לחלוטין. עליהם נשמע יותר, מן הסתם, כאשר יתחיל הנושא להיות אקטואלי יותר, עם הופעתם המואצת של שיבוטים ובינות מלאכותיות מסוגים שונים.
יחסי מין בין אדם וגולם
שאלה נוספת בה דנו בהלכה היתה שאלת קיום יחסי מין בין גלמים לבני אדם. שאלה זו תופסת מקום מרכזי בסיפורים ובסרטים מודרניים על גלמים, בהם הם מתוארים לא פעם כקשורים רומנטית לאשה.
מן הראוי לצין כאן שרק לעיתים נדירות עוסקים ביהדות ביצירת גלמים נקבות, אם כי מוסכם שבאופן תאורטי לא יהיה בכך כל קושי. מקובל שעל מנת ליצור נקבה יש להשתמש בהיפוך של סדר צירופי האותיות שבאמצעותם נתן ליצור זכר.
בניגוד לסיפורים הרבים על גלמים זכרים, יש במקורות רק שני ספורים העוסקים בגלמים נקבות, ובשניהם הן אוביקטים למטרות מין. הספור הראשון עוסק במשורר שלמה אבן־גבירול, שיצר גולם נקבה לעבודות הבית, וכפי שנרמז בסיפור - גם למטרות מיניות. הדבר אינו מוצא חן בעיני השלטונות (הלא יהודיים), והם אוסרים אותו. על מנת להשתחרר, אבן־גבירול נאלץ להרוס את הגולם שלו ולהבטיח שלא יעסוק בכך יותר. בניגוד לשלטונות, לא נראה כי כותב הסיפור ראה פגם במעשיו של אבן־גבירול.
דיון מפורט יותר בשאלת מין בין גולם נקבה ואדם, נתן בידי המקובל החשוב מהמאה ה-16, ישעיהו הורוביץ. בספרו "שבעה לוחות הברית" הוא דן בשאלה מה היו המעשים שביצעו בני יעקב אבינו, אותם חשב אחיהם יוסף ללא מוסריים, ועליהם הלשין בפני אביו יעקב. הוא מסביר שיוסף ראה את אחיו מקיימים יחסים עם נשים להן לא היו נשואים. אולם הורוביץ ממשיך ומסביר (ואיננו יודעים על סמך מה), שלמעשה, בניגוד למה שחשב יוסף, אחיו לא ביצעו כאן כל עבירה, שכן הנשים לא היו נשים אמיתיות אלא גלמים - נקבות אותם יצרו באמצעות ספר היצירה שירשו מאבי סבם אברהם. כך, לדעתו של הורוביץ, אין כל חטא ואין כל רע בקיום יחסים עם גלמים נקבות, גם אם האדם נשוי, מכיוון שהן אינן אנושיות, וממילא אין להן מעמד של "אישיות" לפי חוקי התורה וההלכה (כאן יש לציין שבהלכה היהודית, בניגוד למערכות חוקים אחרות, אין כלל מעמד של "אישיות מלאכותית", שבמערכות חוקים זרות מסמלות חברות, תאגידים וכו').
בתקופתנו התיחס הרב צבי הירש שפיה לדבריו אלה של הורוביץ בספרו "דרכי תשובה" מ-1967, וקבע כי הגלמים הנקבות האלה לא היו תבוניות וחסרו יכולת דיבור – אולם הוא לא חלק על עצם עמדתו של הורוביץ בנושא. למיטב ידיעתי, עד כה איש לא סתר את טענותיו של הורוביץ בקשר להיתר לקיום יחסים עם גלמים נקבות. עד שדבר זה לא יעשה, נתן לומר כי מבחינת היהדות קיום יחסי מין בין גברים ונשים מלאכותיות הריהו מותר.
נשאלת השאלה: מה היה קורא אילו הגלמות היו תבוניות ומסוגלות לדבר, דבר שלינר חשבו לאפשרי. במקרה כזה, אם היו אחיו של יוסף מקיימים אתן יחסי מין בכפיה, האם נתן היה להעמידם לדין באשמת אונס? דומה שהשלכות פסיקתו של הורוביץ הן שאדם יכול לעשות כרצונו בגולם ללא חשש, מאחר שהגולמית אינה בגדר "אישיות".
ומה בקשר למקרה ההפוך - יחסים או קשר רומנטי בין גולם זכר ואשה? זהו נושא מרכזי בסיפורים ובסרטים המודרניים על הגולם, כאשר בדרך כלל הוא מתואר כמי ששואף לנהל, או מנהל ממש, קשרים רומנטיים עם אשה (לרוב ביתו היפה של המהר"ל). אולם מבחינת ההלכה דבר זה לא יתכן. אם החכמים מגלים סובלנות בקשר ליחסים בין גברים וגלמות, הרי שאין להם שום סובלנות למקרה ההפוך. הקונצנזוס בין כל אלה המתיחסים לנושא הוא שבלתי אפשרי ליצור גולם זכר עם יכולת לפרות ולרבות, ובהשלכה - לקיים יחסי מין.
בספרו המפורסם של יודל רוזנברג על הגולם של המהר"ל (ספר שהוא אחת מיצירות הזיוף המשפיעות בכל הזמנים לאחר ספר הזוהר), אנו מוצאים את הסיבה האמיתית לכך: באחד הפרקים, מעיר המהר"ל שיש להזהר וליצור גולם ללא יצר מיני, אחרת שום אשה לא תהיה בטוחה ממנו. לא נשאר לנו אלא להעיר בצער שגם פה, כמו בהרבה מקרים אחרים, קיים סטנדרט כפול - לגברים מותר לעשות סקס עם גולם, אך לאשה אסור.
נושא שהנו עדיין נטול התיחסות במקורות ההלכתיים הוא נושא קיום יחסים הומוסקסואליים (או, אם נרצה, גם לסביים) בין יוצר וגולם. הומוסקסואליות, כידוע, נחשבת לחטא חמור ביותר בהלכה היהודית, אך נראה לי כי אם ניישם את קביעתו של הורוביץ בעניין אפשרות קיום יחסי מין בין אדם לגולם, שהם במקרים אחרים חטא, כי אז אפשר להתיר גם זאת. אחרי הכל, הגולם הוא מעין אדם, אבל אינו חיה. יש לזכור ששלמה אבן־גבירול יוצר הגולם הנקבה "נחשד" בידי חוקרים אחדים בנטיות הומוסקסואליות כתוצאה מקטעים מסויימים בשיריו. האם נתן להעלות על הדעת שאבן־גבירול היה בונה גם גולם זכר לשירות צרכיו המיניים, דבר שהיה מאפשר יתר דיסקרטיות, ואולי גם, מי יודע, יתר הנאה?
אין שום התיחסות במקורות לאפשרות קיום יחסים בין גלמים וגלמות, אך מן הראוי יהיה לתת על כך את הדעת בעתיד, שכן אם יחסים כאלה יהיו מסוגלים להביא להולדת ילדים, עלול הדבר להביא ליצירת קבוצה חברתית חדשה של בני אדם על כוכב הלכת שלנו.
הגלמים כיהודים כשרים
סקרנו דיונים שונים בשאלה האם מותר לשלב גלמים במניין, ובהשלכה - האם נתן לראותם כבני אדם לכל דבר. דבר זה מביא לשאלה נוספת: גם אם קיבלנו את הגלמים כבעלי זכויות, האם נתן יהיה לראותם כיהודים לכל דבר, על כל הזכויות והחובות הנובעות מכך?
אין בסיפורים ובפסיקות השונות כל התיחסות לשאלה האם יוצריהם השונים של הגלמים טרחו לעשות להם ברית מילה. הגלמים מתוארים תמיד כמי שנוצרו כאנשים מבוגרים, ודומה שהתשובה שלילית. הגולם אף מתואר לעיתים קרובות כ-"גוי של שבת", המבצע עבודות בשבת, כך שדומה כי סטטוס היהודי אינו חל עליו, אלא דווקא זה של "עבד כנעני".
ובכל זאת, יש פוסקים המעלים על דעתם את האפשרות שנתן יהיה לקבל את הגלמים כסוג כלשהו של יהודים. כך, במאמר בנושא גלמים ורובוטים אינטליגנטיים ב-JEW DIGEST מ-1968, טען רב אנונימי כי רובוטים אינטליגנטיים אמנם יוכלו להכנס ליהדות ולהקים קהילות, אולם הם לא יוכלו להתפלל באותם בתי הכנסת כמו יהודים ילודי אשה, או אף להתערב איתם, "מסיבות שונות של טהרה".
כלומר, הגלמים יהיו למעשה יהודים סוג ב', אם כי הרב הנ"ל לא אמר זאת במפורש. כמו בעמדתו של הרב גורן למעלה, יש כאן בהחלט נסיגה מהעמדות הליברליות יחסית של לינר במאה שעברה. זהו עוד נושא שפוסקי העתיד יאלצו לתת עליו את הדעת, במיוחד לגבי נקודות ספציפיות כגון - האם יוכל יהודי ילוד אשה להתחתן עם יהודיה "גולמית"? מה יהיה הסטטוס של ילדיהם? האם יוכל רב "גולם" לשרת בקהילה של ילודי אשה? לאיזו קהילה הם יחשבו כשייכים - לספרדים, לאשכנזים, לתימנים או לקהילה "גולמית" מיוחדת? לפי איזה סידור תפילה הם יתפללו?
השאלות רבות מספור. לאור היחסים העגומים כיום בין יהודים אשכנזים וספרדים, אין צורך בדמיון רב כדי לשער שהמצב יהיה גרוע לעין ערוך במערכת היחסים בין יהודים ילודי אשה ויהודים "גלמים".
יש לקוות שפוסקי העתיד יגלו את אותה ליברליות ופתיחות שאותה גילו קודמיהם, כמו לינר, בדרך הארוכה לשילוב של ה"גלמים" כחלק אינטגרלי בעם היהודי.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש