|
אני כותב שורות אלו בעודי משקיף מבעד לחלון לעבר כביש 101 המחבר את עמק הסיליקון עם סן פרנסיסקו. בהערכה זהירה, הפקק שמתחיל להתפנות בשעה זו, יגרום לכך שהנסיעה לסן פרנסיסקו תארך כשעתיים. נסיעה ברכבת, למרות שזו מיושנת ואיטית, תארך שעה ועשרה. ברכבת נוסעים כמה אלפי אנשים ביום, במכוניות מאות אלפים, זאת למרות שיש הסעות חינם מתחנות הרכבת כמעט לכל מקום בסביבה. מישהי שמתגוררת כאן כ 10 שנים הופתעה לשמוע ממני שבכלל יש רכבת. ראוי לציין שתושבי המקום מתגאים במזג האויר הנפלא שלהם, אבל מקפידים להיות תמיד בתוך רכב או בתוך משרד ממוזג. הנסיון ליצור נתיב בו מותרת הנסיעה ל 3 ויותר נכשל כישלון חרוץ - האמריקאים לא מוכנים לשתף אחרים בזמן האיכות שלהם על הכביש.
בחורף שעבר ביקרתי באמסטרדם, הטמפרטורה היתה קצת מתחת לאפס עם ממטרים פזורים של גשם קפוא. עשרות אלפי הולנדים התיישבו על כיסאות האופניים מכוסי הכפור ודיוושו לעבר השקיעה כאילו כלום.
בין לבין הספקתי לחיות בניו יורק, עיר שהיית רוצה להגיד שהיא פקק אחד גדול, עד שאתה חוזר לתל אביב ונוסע במשך 40 דקות מרחוב הירקון לרכבת מרכז. החזרה לתל אביב גם מזכירה לך מהו זיהום אויר כהלכתו, ביחוד אם חצית את אלנבי דרומה (הליכה במעלה רחוב שוקן ביום חם ולח - חוויה מאלפת).
והמסקנה? אם רוצים לשנות את תרבות התחבורה בארץ, צריך הרבה יותר מאשר קמפיין מזדמן של מטורפי אקולוגיה כאלה או אחרים. מי שגדל בתרבות של נהיגה בה הרכב משמש בין היתר כסמל סטטוס לא ישתמש בתחבורה ציבורית אפילו אם זו תהיה מהירה, נוחה וזולה. מי שרגיל להתייחס לאופניים ככלי תחבורה יסע עליהם גם בשלג ולבסוף - אם רוצים את הולנד בישראל צריך לערוך חילופי אוכלוסיה.
|
|