 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי תורת המיסטיקה היהודית מהות כל פרק בתנ"ך מוצפנת באות הראשונה; כך מהות הקיום צפונה בבי"ת של ספר בראשית ודברי ירמיהו צפונים בדל"ת הפותחת אותם. באותו אופן, אם כי מיסטי ומקודד פחות, טמונה האמת הידועה היחידה בעולם השירי המתכונן לפנינו במשפט הפותח. בשיר זה הדובר עוטה על פניו את מסכת השד הסוקראטי ומהלך טיעוני שתי וטיעוני ערב תוך כוונה ברורה: לחשוף את שהיה חשוף לו מלכתחילה: הוא אינו יודע דבר. כך מתייצבת לפנינו האמת הסוקראטית הגורסת שאין בידינו לדעת דבר למעט אי-ידעיתנו. בדומה לאפלטון שפתח את רוב תוכחותיו הסוקראטיות (והלא סוקראטיות) על דרך המשל מתחיל השיר במשל המפה: הדובר משתף אותנו בדברי מפה היפוטתית התלויה בחדר דמיוני של אחותו המוטלת בספק, וחוזר ומדגיש שלא היה נוכח ברגע התליה ושרק *נודע* לו, על דרך השמועה, שהמפה תלויה בחדר זה המסויים, ובמהופך, כך, דרך עובדות בלתי מוצקות ובלתי מהימהנות הוא מספר בדבר הופכיותה הבלתי ההיפוטתית. הדובר מתגלה לעיני הקורא כשד סוקראטי המצחק את צחוקו והבוער והולך של דיוניסוס המורד ומפרק כל צורה ומוסכמה: דרום הופך צפון ולהפך. בכך, למעשה, מתיר השד את כל הקשרים הברורים ואונס את האפוליני הצורני, המוכר, היציב, להתפרק לחלקיקי פורענות על רקע הדהוד הצחוק השטני והמוכר כלכך, המיוצג דרך שובבותה הפתאומית של יבשת אוסטרליה המתהפכת. מרגע זה מנסה השד הסוקראטי-דיוניסי לגאות אל הממשות הפרטית שלו, לנסות ולכבוש את רגע הווייתו בשיר, או בעולם שיצר לעצמו בשיר, בטרם תשלט ההוויה האפולינית, הצורנית, המסוכמת והברורה על פורענותו. והיא, כדרך המשחק האפוליני-דיוניסי, תשתלט. הוא קובע שהפוך זה ישר ובכך הופך את המפה לדבר הישר היחידי בעולם הפוך; כל שנותר הוא להפוך את החדר כולו, ולתת לספרים לצנוח, שזה, כנראה, יעודם הברור בעולם ההפוך-על-הפוך הזה, שלא בדומה לתפקידם האינטלקטואלי בעולם האפוליני, ה"ישר" כביכול, בו ספרים הם מקור ידע, ידע על האיים הדרומיים, יש לשער. כעת, מבהיר לנו השד הדובר דרך וידוי פתאומי, אין לנו רצון בידע קונקרטי אלא בשבירת כלים מתמדת והתקדמות בלתי פוסקת על דרך הניתוץ: "אני יודע," מוסר השד בפשטות, "שלא חוויתי מעולם חדרימתהפכים או ספרימתעופפים"; אז נשלף כרטיס אדום או סירנה מצווחת אימים, המאותתים לנו על חוסר ההגיון בעולם השדי; "אולם" – מוסיף הדובר לשטות בקורא, "אינני יודע דבר על איי הדרום". "אולם"? מדוע "אולם"? האם מדובר באמת אחת על פני אמת אחרת הסותרת אותה? האם מדובר בסתירה? לא ולא, מדובר בדובר המוליך אותנו שולל דרך היקשים בלתי הגיוניים ודרך נוסחאות בלתי-אפשריות. השד חי ובועט. בשלב זה בשיר משיב האפוליני מכה אחת אפיים דרך חזרת דימוי ה*ספר* אך הפעם על ייצוגו הקונקרטי, האינטלקטואלי; מופיעים לפנינו "כל כתבי סטיבנסנון": כתבים נודדים בהם כתובים אגדות על איים בודדים, אלה מופיעים לפני הקורא נכוחה. השד הדובר נאבק בייצוג זה ולמעשה הופך את הבית ("וגם אם אקרא את כל כתבי..." עד "על איי הדרום") כולו למערכת-קרב בין הצורה לפירוק הצורה, בין האמת ההפוכה לאמת הישרה. אך מי זו ומי זו? "וגם אם אקרא..." מציץ העולם הישן אל השיר, ממנו בא הקורא, חסר כל ידיעה על האיים הדרומיים, אך השד מהסה בך ומתפרץ "לא אדע דבר"; "וגם אם אפזם בהסח קנקנקנקה לא אדע דבר מה שיש בו ממש" הוא מוסיף. גם מערכה זו ניצח השד; הקורא נותר חסר ידיעה ומנסה לחתור אל עבר ידיעה. עד היכן ימשך המסע הזה? מי יכריע את הגורלות הנודדים בשיר? הבית הבא ("רק אדע שאיי הדרום") הוא משחק בן-דוידי טיפוסי בסובב ומסובב. מצד אחד מופיעה כאן הודאות, "רק אדע", מעין אמת יחידה (שאיננה הידיעה על חוסר הידיעה שהופיעה כבר בתחילת השיר) המתגנבת אל פני השיר, מצד שני – הפארדוקס ההתנייתי בין הסובב למסובב (הצפון מכונן את הדרום שהתכונן לו כצפוני לדבר-מה שהוא דרום) מעיב על כל אמת שעלולה הייתה לצוץ מרגע הזה של ודאות מדומיינת. גם מערכה זו מותירה את כל הצדדים באי-ידיעה גמורה. הבית האחרון של השיר הוא חזרה אל האמת היחידה, הידיעה היחידה בעולם השירי שלפנינו: איני יודע דבר, ועל כן, יוסיף השד, על סף מותו, אשער שגם אתה לא יודע דבר "שלא ידעת טרם-שיר". משפט זה הוא מן החשובים בשיר. ההודאה הזו בהיות העולם מדומיין, שירי, היא הודאה בצורניות כבדרך יחידה להעביר מסר, או לקיים דיון, או מערכה, או כל צורה שהיא של תקשורת. חוסר הצורה מסיר את כובע נעוות מרדותו בפני הצורה. המהלך הסוקראטי נשלם. נותר אך לקונן. וזו אכן מתקננת לה: נסה להריח דבר מלח מן הים הדרומי משדל הדובר את הקורא עת דעיכת המציאות השירית (האם הוא קיים? השיר מותיר את הקורא באי הידיעה המבורכת) וחדל מן המציאות המסעית הזו, חדל מהתרוצצויותך אחר "אמת" זו או אחרת; אמץ לך אמת – "לך לישון". אם לסיים בשורות היפהפיות מתוך שירתו הקודמת של בן-דוד: אל תשמע, אל תדבר, אל תחפש מקום בו ההידיעה שוררת או בו דבריך מובנים הם. התבודד בחוסר יכולתך לדעת ולהבין ואז "למד שפתך את החירשים". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שיש אנשים שנהנים לחתוך שירים לחתכות כמו שרופא לומד לחתוך גופות כדי ללמוד רפואה. אני רואה שיש הבדל נוראי בין רופא למומחה לשירים. הרופא חותך גופה מתה כדי לנסות ללמוד על אנשים חיים אבל הפרופסור לשירה מנתח שיר חי כדי להרוג אותו ואת כל מי שיכול עוד למצוא משהו כיפי בשיר הזה. אני לא אומרת שלא צריך לנתח ככה אבל צריך בסוף לעלות מהחלקים הקטנים מלאי הדם של השיר ולבנות בחזרה את השיר. גם רופא שמנתח גופות תופר בסוף את הגופה אבל הוא פשוט זורק לתוך הבטן את כל החלקים שהוא חתך ואז כאילו יש לנו בחזרה בן אדם אבל זה רק מבחוץ. אני חושבת שיש אנשים שאולי נהנים לחתוך אבל יש כאלה שחושבים שהם צריכים לחתוך כי פשוט זה העבודה שלהם, כמו פועל נקיון שמרוקן את פחי הזבל מתרחץ הולך הביתה ושוכח את העבודה עד שמחר בבוקר יתחיל עוד פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
what's your point?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שבטח אתה יודע לקרא עברית ובגלל זה אני מניחה שאתה גם יודע לכתוב ולרשום בעברית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסף הספרות האחרון של מעריב פרסם נסים קלדרון מאמר מעניין ובו טען שהרומן זוכה להצלחה מסחררת משום שהקהל הישראלי נרתע מן הספרות, מן הקישורים הבין-טקסטואליים וכו' - הספרות כמכלול ספרותי. גם כאן מוכחת טענתו; טענתי היא שאת אוהבת את השיר אך לא מודעת ל"שירה" כמכלול. לא "חתכתי" את השיר אלא הארכתי את זרועותיו אל יצירות פיוטיות אחרות דוגמת הדיאלוגים האפלוטניים וטקסטים של ניטשה, ואני מודה שלא התחשבתי בקוראים שטרם נחשפו לכתבים הללו; ניסיתי לגבש רעיון מסויים וזהו הדבר שעמד לנגד עיני עת הכתיבה. נסי להבין שירה לפני שתאהבי אותה כלכך; אולי תגלי דבר או שניים שלא ידעת על אהובתך החדשה מבעוד אהבתך. כמו כן, נסי להיות רגועה יותר. בטוחני שמחבר השיר עצמו יהיה הראשון להסכים שזה רק שיר, רק שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה איך שאתה יכול לכתוב בצורה אחרת לגמרי. מהנתוח שלך של השיר זלגו הרבה התרברבויות - כאילו אתה אומר תראו מה אני יודע אתם בכלל לא מבינים למה אתם אוהבים את השיר אז אני יגיד לכם. אתה טועה בגדול. אני לא צריכה להשהות את האהבה שלי לשיר עד שאני מבינה אותו. אם אני מתאהבת אניסטינקטיבית אני קודם רוצה לטעום קצת קצת ורק אחר כך לחפור מתחת. מדוע לנתח - כי זה מעניין לדעת למה התאהבתי בשיר ואולי אפילו למצוא משהו שלא ידעתי מקודם שיגרום לאהבה הזו לתת ריח נכוח חזק יותר. בעצם אתה צריך להזהר כי אולי איזה ניתוח פתולוגי ימצא פרונקל מלא מוגלה שיגרום לי להקיא. לפעמים לא מתחברים בכלל לשום שיר אבל אם משהו לוקח אותך בעדינות ומראה כמו שכתוב בתורה 'נסתרות' אז מתחילים לחבב את השיר. בסדר גמור. אבל לא להתקיף בכל הכלים שהמורים לספרות כל הזמן משתמשים ואז גורמים לתלמידים לשנוא שירה. על איזה רומן הוא כתב או שהוא כתב על רומן בכלל? אבל תמיד אהבו רומנים. כמה כבר קוראים את נטצ'ה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקראתי (בעניין ומאמץ) את המלבן של ליכטש תיארתי לעצמי שתגיע תגובה כמו שלך - זה ממש הרמה להנחתה השבלונית שלך, זאת תגובת רפלקס מותנה. טוב שהוספת דברים כמו 'אני מבינה' ו'אני חושבת' שמזה מבינים אולי שמדובר ברפלקס הפרטי שלך, אבל תדעי שיש כאלה שחושבים ומבינים אחרת. מצד שני גם ליכטש יכל לזכור שלא כל אייל ממוצע משופשף בסוג הניתוח שלו, והוא היה צריך להתחשב בזה. לדוגמה, לא כל אחד יודע מה ההבדל בין אפוליני ובין דיוניסי ולפחות היה כדאי להסביר מה הכוונה בסוגריים, זה היה עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש קראת את מחשבותיי. דימוי חוקר הספרות כפתולוג אשר פותח גופה, מזהה אתהבעיה ומשיב את החלקים למקומם כאילו לא פתח מעולם, הוא דימוי הקיים אצלי כבר שנים רבות. אני מופתע ושמח לגלות שאחרים שותפים לו. בתום הניתוח עלינו לקבלן את השיר בחזרה, יפה ושלם כפי שהיה אולם כעת כבר נדע את מבנהו הפנימי ולכן רגשותינו אליו יועצמו בהתאם. מה שכן, אינו שותף לדעתך על ניתוחו של תומר. דבריו, למען האמת, רחוקים מלהיות ניתוח לדעתי. זוהי ראייה פילוסופית של השיר, או ליתר דיוק, ראיית השיר כמימוש של תפיסה פילוסופית. זהו אינו ניתוח ולדעתי גם לא מתיימר להיות כזה, אלא הבחנה והרחבה של קווים מסוימים בטקסט. אני אישית נוטה לסלוד מסוג כזה של ראייה אולם הוא לגיטימי בעיניי. הוא אינו ''ניתוח שיר'' ולדעתי גם אינו מתיימר להיות כזה. אופי האימפרסיבי-פילוסופי תואם את תוכנו. עצם הגישה הפילוסופית לשיר היא חסרת בסיס לוגי-טקסטואלי ואינה המתיימר להבין את השיר כולו. העומד בבסיס הוא הגישה עצמה והשיר הוא רק המחשה שלה. צורת הכתיבה אכן סבוכה במקצת ואינה זו שאני הייתי בוחר בה, אולם היא תואמת את צורת הקריאה את השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום אור! למה אתה מתכוון "חסרת בסיס לוגי טקסטואלי"? אולי אתה מתכוון "חסרת בסיס לוגי טקסטואלי לפי לוגיקה טקסטואלית מסויימת"? שכן אני מכיר הכרות ראשונית את הלוגיקה הטקסטואלית לפיה אתה מנתח שירה, ולמרות ההערכה המסויימת שאני רוכש לכלים האקדמיים הללו, ישנן דרכים לגיטמיות אחרות לגעת בשירה או ב"מנגנון" שלה. אמנם נגעתי יותר בצד הפילוסופי של השיר ופחות בדימויים, אך מדוע נגיעות אלה מחוסרות בסיס לוגי-טקסטואלי? כמו כן, אני מודה ומתוודה שהרחבתי את הטקסט הייתה מעין כדור מרץ. אשמח לראות את הדיון הספרותי נשזר בזה הפילוסופי, אך אין צורך לקבוע שהאחד הוא לוגי ואילו השני - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי תומר, אתה מתפרץ דרך דלת פתוחה. ב"חסרת בסיס לוגי טקסטואלי" לא התכוונתי שהיא חסרה בסיס שהוא לוגי וטקסטואלי אלא שבסיסה הלוגי אינו טקסטואלי,או לכל הפחות, היסוד הטקסטואלי בו אינו הדומיננטי. כלומר לא "בסיס לוגי-טקסטואלי" אלא "בסיס-לוגי טקסטואלי". לא כיוונתי שראייתך את השיר אינה לגיטימית או אינה מבוססת או חושבת. כוונתי הייתה שלא בחרת בדרך של הצגת הנתונים, ארגונם לפי קטגוריות ואז הסקה מן הקטגוריות ומטיב היחסים ביניהן. ניגשת ישר לעניין מבלי לטרוח להציג בהרחבה את הנתונים שעליהם אתה מתבסס או לנמק כראוי את הסקותיך. לא בחרת בדרך שאני אוהב לכנותה "דרך הפרמידה": השיר הוא הבסיס הרחב, ארגון ראשוני של חלקיו תחת כותרות מכלילות יוצר שכבה צרה נוספת, היא מתארגנת לשכבה צרה יותר, וכך הלאה עד הקודקוד המכיל את השיר כולו ובעצם מפרש אותו. לא התכוונתי ששיטתך אינה לוגית, התכוונתי שהיא חסרת בסיס טקסטואלי כי אינה נובעת ישירות ובהכרח מן הטקסט ונשענת עליו אלא רואה בו אילוסטרציה לבעיה אחרת שקיימת כבר. לגבי הדרכים האחרות לגעת בשירה - גם אלו נחשבות "כלים אקדמיים" לגיטימיים לכל הדעות. אני לא בטח שהם צריכים להיחשב לגיטימיים או אקדמיים אבל הם כאלה. כבודם במקומם מונח ואין זה המקום לדון בכך (ולמען האמת, די עייפתי מעיסוק בשאלה איך ראוי להתייחס לטקסט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הצלחת לכתוב את כל הטקסט הארוך הזה בלי להירדם שלוש פעמים באמצע? עמדתי להגיב ולומר שקשה לי עם היבשושיות הלוגית של השיר, העסוקה במטפיזיקה, כאשר הסתבר לי שפרשנותך לשיר היא יבשושית בהרבה, ולא רק שהיא תלויה במטפיזיקה אלא גם עסוקה באילנות גבוהים ויווניים לעילא. לטעמי, הוכחת שאין לך שום מושג מהי שירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה קצת חפוז (או יומרני) לדבר על ''משחק בן דוידי טיפוסי'' ועל ''שירתו הקודמת של בן דוד'' - אנחנו לא מכירים שום דבר אחר שהוא כתב, אבא'לה, או שתתן לינק או שתשאיר אותנו בבורותנו בעניין זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקווה שהלינק תקין. במידה ויש צורך בשליחת קובץ טקסט למי מהקוראים שאינו יכולקרוא את השירים בדג בשל כל סיבה שהיא, כתובת האימייל שלי כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה עם כולכם, מסתבר שהעייפות יכלה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ש"הידיעה היחידה בעולם השירי שלפנינו: איני יודע דבר". להיפך, הוא ציין במפורש "אני יודע כל זה" (ושים לב לשימוש המכליל) לגבי חוויות מסוימות. אין לו ספקות גם לגבי מוגבלויות הקורא, והרי גם זאת ידיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר שאתה רואה בשורות הללו משחק בן-דוידי טיפוסי. באיזה שירים בן-דוידיים ראית משחק בסובב ומסובב? (אולי שכחתי? תזכיר לי...) אני, לעומתך, כשקראתי את השיר לראשונה ראיתי את השורות הללו כפרודיה מעצבנת בליכטשיותה עליך... היזכר, למשל, בשורותיך הבאות: אֲנִי לֹא יָכוֹל לוֹמַר לְךָ (וְלֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מֵת) שֶׁהוּא הָיָה יָכוֹל לְהַקְפִּיץ קְצִיצוֹת מוֹנוֹטוֹנִיּוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס בְּאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת בַּגְּלוֹבּוּס שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס לְבַד מִסֶּקְטוֹר אֵף-1 בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי שֶׁל חַנָקָלֶה (שֶׁאֵין בּוֹ סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס) כְּשֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלוֹ בְּאֵזוֹר גְּרוֹזְנִי, וְלֹא בִּשְׁבִיל לְטַגֵּן אוֹתָהּ לְמַעַן הַלָּקוֹחוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. אֲבָל אוֹמְזֶ'ב מֵעוֹלָם לֹא עָבַד בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. וְאֶתְפַּלֵּא אִם אֵי פַּעַם אָכַל בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. וְאוֹמְזֶ'ב לֹא יָדַע בִּכְלָל מַזֶּה מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. הוּא פֻּזָּר בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 וְאֶת הַפָּרָה שֶׁלּוֹ אָכְלָה הַיְּחִידָה הָרוּסִית שֶׁחִשְׁמְלָה אֶת אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת) בְּקָרוֹן וְיָרְתָה בּוֹ. (מתוך "אני אוהב אותך אנה פוליטקובסקיה", http://www.anonymous-fish.com/issue11/page3.html) האם הן לא מפתות אותך לראות את השורות הבן-דוידיות שבהן עסקינן דווקא כשורות כמו-ליכטשיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כי בעקבות הערתך חשבתי על המושג הזה, בן-דוידי טיפוסי, והבנתי שהגזמתי מעט. אולי התכוונתי לומר שהמשחק הזה מתאים לעודד ולשירתו כפי שאני מכיר אותו ואותה, והזכיר לי מאוד את הנימה ברגעי ה"יום טוביותרלמות בו - אבל מוטב להשאר אופטימי". בכל מקרה, אינני חושב שזו פרודיה על סגנוני, לא ולא. אנה פוליטקובסקאיא (כך, אגב, השם אמור להכתב; אני שוקל לשנות זאת) הופך את היוצרות אך מתקדם בקו אחד, ישר, מלמעלה למטה (מדבר אל המת ומגלה שהמת מת, מדבר על מק'דולנדס ואז מגלה שמושג המק'דונלדס זר לחלוטין לאומז'ב אומלט, למשל) תוך נסיון לכפות פרופרוציה על הקורא, לגרום לו להבין את האבסורד ולתקן את תובנותיו - אין מק'דונלדס, אין חיים וכו'. בעוד שאצל עודד הנסיון הזה הוא פרודי במובהק, ואינו מנסה להפיק פרופורציה דרך פירוקו של אבסורד או הליכה מצד אל צד דרך חקר, אלא מנסה לאבסרד, אם לומר זאת כך, את המציאות. הדרום הופך צפון מפני שהצפון מדרים אותו. והצפון - הוצפן לפי הדרום מלכתחילה. הרעיון הוא ליצור מעין קואן או כל חידה בלתי-פתירה שהיא פרודית במובהק, אולי פרודיה על סגנונות ארכניים כשלי או כשל סיון בסקין, אך אינני חושב שפרודיה זו נוגעת במה שניסיתי לעשות באנה פוליטקובסקאיא, אלא עוסקת בעיקר בארכנות לשם ארכנות. מלה נוספת - אם שורות אלה הן באמת נסיון פארודי, אזי הנסיון כשל כשלון חרוץ, שכן בעיני יש להן ערך מעבר לפרודי ואף יש בהן אסטתיקה שירית מעניינת וייחודית, אם לא ברעיון המובא דרכן אז באופן בו הן הושמו יחדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמיינו שאתם ד. קננגיסר היושב בביתו וקורא את הטקסט הנ"ל :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אישי, ואולי סתם נמהר מצידי. אבל אותי זה 1 הצחיק. 1 אין לינק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני טועה בהבנת התגובה שלך, אבל נדמה לי שעוזי ו. כבר אמר למישהו בזמן האחרון שאם אין לך משהו ענייני להגיד על משהו וזה לא מעניין אותך או אתה לא מבין מה רוצים מחייך, אז לך תקרא משהו אחר ואל תפריע, תשתוק (בייחוד אם הפה שלך מלא מרק עוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מונע ממך להשתמש בעצה הטובה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא יווצר הרושם (הבלתי מדויק) שאני מסתובב באתר ומשתיק אנשים, מדובר בהערה1 בת חודש על תגובה שבאמת לא היה לעניין. נדמה לי שכאן ברקת רומזת לאנלוגיה שבין תומר:הדג לבין דובי:האייל, ולדיון שכלל ציטוטים מיצירות של תומר עצמו. לפרשנות מדויקת יותר, אני מעביר את המיקרופון לברקת ומרק העוף (שאולי ירצו להשתמש בו, ואולי לא). 1 תגובה 91843 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, אבל: א. הסיר עדיין על האש (אבל מפיץ ניחוח נפלא). ב. יצאה לי הערה משועשעת, בלי כוונות רעות, ומסתבר שיש החושבים שהיא אומללה. אני לא מתכוונת להגן עליה ברמות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''משועשעת'' - יש אנשים אלרגים לעצם הרעיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הניתוח הצליח, המשורר מת'' ... מצטערים | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |