בתשובה לתומר ליכטש, 10/10/02 17:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבינה שיש אנשים שנהנים לחתוך שירים לחתכות כמו שרופא לומד לחתוך גופות כדי ללמוד רפואה. אני רואה שיש הבדל נוראי בין רופא למומחה לשירים. הרופא חותך גופה מתה כדי לנסות ללמוד על אנשים חיים אבל הפרופסור לשירה מנתח שיר חי כדי להרוג אותו ואת כל מי שיכול עוד למצוא משהו כיפי בשיר הזה. אני לא אומרת שלא צריך לנתח ככה אבל צריך בסוף לעלות מהחלקים הקטנים מלאי הדם של השיר ולבנות בחזרה את השיר. גם רופא שמנתח גופות תופר בסוף את הגופה אבל הוא פשוט זורק לתוך הבטן את כל החלקים שהוא חתך ואז כאילו יש לנו בחזרה בן אדם אבל זה רק מבחוץ. אני חושבת שיש אנשים שאולי נהנים לחתוך אבל יש כאלה שחושבים שהם צריכים לחתוך כי פשוט זה העבודה שלהם, כמו פועל נקיון שמרוקן את פחי הזבל מתרחץ הולך הביתה ושוכח את העבודה עד שמחר בבוקר יתחיל עוד פעם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
what's your point?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שבטח אתה יודע לקרא עברית ובגלל זה אני מניחה שאתה גם יודע לכתוב ולרשום בעברית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסף הספרות האחרון של מעריב פרסם נסים קלדרון מאמר מעניין ובו טען שהרומן זוכה להצלחה מסחררת משום שהקהל הישראלי נרתע מן הספרות, מן הקישורים הבין-טקסטואליים וכו' - הספרות כמכלול ספרותי. גם כאן מוכחת טענתו; טענתי היא שאת אוהבת את השיר אך לא מודעת ל"שירה" כמכלול. לא "חתכתי" את השיר אלא הארכתי את זרועותיו אל יצירות פיוטיות אחרות דוגמת הדיאלוגים האפלוטניים וטקסטים של ניטשה, ואני מודה שלא התחשבתי בקוראים שטרם נחשפו לכתבים הללו; ניסיתי לגבש רעיון מסויים וזהו הדבר שעמד לנגד עיני עת הכתיבה. נסי להבין שירה לפני שתאהבי אותה כלכך; אולי תגלי דבר או שניים שלא ידעת על אהובתך החדשה מבעוד אהבתך. כמו כן, נסי להיות רגועה יותר. בטוחני שמחבר השיר עצמו יהיה הראשון להסכים שזה רק שיר, רק שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה איך שאתה יכול לכתוב בצורה אחרת לגמרי. מהנתוח שלך של השיר זלגו הרבה התרברבויות - כאילו אתה אומר תראו מה אני יודע אתם בכלל לא מבינים למה אתם אוהבים את השיר אז אני יגיד לכם. אתה טועה בגדול. אני לא צריכה להשהות את האהבה שלי לשיר עד שאני מבינה אותו. אם אני מתאהבת אניסטינקטיבית אני קודם רוצה לטעום קצת קצת ורק אחר כך לחפור מתחת. מדוע לנתח - כי זה מעניין לדעת למה התאהבתי בשיר ואולי אפילו למצוא משהו שלא ידעתי מקודם שיגרום לאהבה הזו לתת ריח נכוח חזק יותר. בעצם אתה צריך להזהר כי אולי איזה ניתוח פתולוגי ימצא פרונקל מלא מוגלה שיגרום לי להקיא. לפעמים לא מתחברים בכלל לשום שיר אבל אם משהו לוקח אותך בעדינות ומראה כמו שכתוב בתורה 'נסתרות' אז מתחילים לחבב את השיר. בסדר גמור. אבל לא להתקיף בכל הכלים שהמורים לספרות כל הזמן משתמשים ואז גורמים לתלמידים לשנוא שירה. על איזה רומן הוא כתב או שהוא כתב על רומן בכלל? אבל תמיד אהבו רומנים. כמה כבר קוראים את נטצ'ה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקראתי (בעניין ומאמץ) את המלבן של ליכטש תיארתי לעצמי שתגיע תגובה כמו שלך - זה ממש הרמה להנחתה השבלונית שלך, זאת תגובת רפלקס מותנה. טוב שהוספת דברים כמו 'אני מבינה' ו'אני חושבת' שמזה מבינים אולי שמדובר ברפלקס הפרטי שלך, אבל תדעי שיש כאלה שחושבים ומבינים אחרת. מצד שני גם ליכטש יכל לזכור שלא כל אייל ממוצע משופשף בסוג הניתוח שלו, והוא היה צריך להתחשב בזה. לדוגמה, לא כל אחד יודע מה ההבדל בין אפוליני ובין דיוניסי ולפחות היה כדאי להסביר מה הכוונה בסוגריים, זה היה עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש קראת את מחשבותיי. דימוי חוקר הספרות כפתולוג אשר פותח גופה, מזהה אתהבעיה ומשיב את החלקים למקומם כאילו לא פתח מעולם, הוא דימוי הקיים אצלי כבר שנים רבות. אני מופתע ושמח לגלות שאחרים שותפים לו. בתום הניתוח עלינו לקבלן את השיר בחזרה, יפה ושלם כפי שהיה אולם כעת כבר נדע את מבנהו הפנימי ולכן רגשותינו אליו יועצמו בהתאם. מה שכן, אינו שותף לדעתך על ניתוחו של תומר. דבריו, למען האמת, רחוקים מלהיות ניתוח לדעתי. זוהי ראייה פילוסופית של השיר, או ליתר דיוק, ראיית השיר כמימוש של תפיסה פילוסופית. זהו אינו ניתוח ולדעתי גם לא מתיימר להיות כזה, אלא הבחנה והרחבה של קווים מסוימים בטקסט. אני אישית נוטה לסלוד מסוג כזה של ראייה אולם הוא לגיטימי בעיניי. הוא אינו ''ניתוח שיר'' ולדעתי גם אינו מתיימר להיות כזה. אופי האימפרסיבי-פילוסופי תואם את תוכנו. עצם הגישה הפילוסופית לשיר היא חסרת בסיס לוגי-טקסטואלי ואינה המתיימר להבין את השיר כולו. העומד בבסיס הוא הגישה עצמה והשיר הוא רק המחשה שלה. צורת הכתיבה אכן סבוכה במקצת ואינה זו שאני הייתי בוחר בה, אולם היא תואמת את צורת הקריאה את השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום אור! למה אתה מתכוון "חסרת בסיס לוגי טקסטואלי"? אולי אתה מתכוון "חסרת בסיס לוגי טקסטואלי לפי לוגיקה טקסטואלית מסויימת"? שכן אני מכיר הכרות ראשונית את הלוגיקה הטקסטואלית לפיה אתה מנתח שירה, ולמרות ההערכה המסויימת שאני רוכש לכלים האקדמיים הללו, ישנן דרכים לגיטמיות אחרות לגעת בשירה או ב"מנגנון" שלה. אמנם נגעתי יותר בצד הפילוסופי של השיר ופחות בדימויים, אך מדוע נגיעות אלה מחוסרות בסיס לוגי-טקסטואלי? כמו כן, אני מודה ומתוודה שהרחבתי את הטקסט הייתה מעין כדור מרץ. אשמח לראות את הדיון הספרותי נשזר בזה הפילוסופי, אך אין צורך לקבוע שהאחד הוא לוגי ואילו השני - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי תומר, אתה מתפרץ דרך דלת פתוחה. ב"חסרת בסיס לוגי טקסטואלי" לא התכוונתי שהיא חסרה בסיס שהוא לוגי וטקסטואלי אלא שבסיסה הלוגי אינו טקסטואלי,או לכל הפחות, היסוד הטקסטואלי בו אינו הדומיננטי. כלומר לא "בסיס לוגי-טקסטואלי" אלא "בסיס-לוגי טקסטואלי". לא כיוונתי שראייתך את השיר אינה לגיטימית או אינה מבוססת או חושבת. כוונתי הייתה שלא בחרת בדרך של הצגת הנתונים, ארגונם לפי קטגוריות ואז הסקה מן הקטגוריות ומטיב היחסים ביניהן. ניגשת ישר לעניין מבלי לטרוח להציג בהרחבה את הנתונים שעליהם אתה מתבסס או לנמק כראוי את הסקותיך. לא בחרת בדרך שאני אוהב לכנותה "דרך הפרמידה": השיר הוא הבסיס הרחב, ארגון ראשוני של חלקיו תחת כותרות מכלילות יוצר שכבה צרה נוספת, היא מתארגנת לשכבה צרה יותר, וכך הלאה עד הקודקוד המכיל את השיר כולו ובעצם מפרש אותו. לא התכוונתי ששיטתך אינה לוגית, התכוונתי שהיא חסרת בסיס טקסטואלי כי אינה נובעת ישירות ובהכרח מן הטקסט ונשענת עליו אלא רואה בו אילוסטרציה לבעיה אחרת שקיימת כבר. לגבי הדרכים האחרות לגעת בשירה - גם אלו נחשבות "כלים אקדמיים" לגיטימיים לכל הדעות. אני לא בטח שהם צריכים להיחשב לגיטימיים או אקדמיים אבל הם כאלה. כבודם במקומם מונח ואין זה המקום לדון בכך (ולמען האמת, די עייפתי מעיסוק בשאלה איך ראוי להתייחס לטקסט). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |