 |
בשם הפרה הקדושה הידועה בשמה "צרכי הבטחון" נדחקו לשוליים כל השקולים וכל הצרכים האחרים המאפינים חברה בריאה. רק בחברה המקדשת את מערכת הבטחון שלה יבואו "צרכי הבטחון" לפני כל שיקול אחר. הדוגמא של סלילת כבישים עוקפים או כבישי מערכת כתגובה מידית על החלטות מדיניות (נסיגה מלבנון, החזרת שטחים) היא רק קצה הקרחון.
האנטנות שליד צורן נועדו להפיץ את הפרופגנדה הציונית עד לאירן בשם הבטחון כמובן. סוללות החץ שיפרסו ליד ישובים, יער שקד (בילדותי הוא נקרא "יער אום ריחן", אבל במסגרת הסכמי הביניים הוא סופח לשפה העברית) שניצל בקושי רב מהפעימה השלישית, כולם עדות להתמקדות בצרכי הבטחון, אבל למה להסתפק באיכות הסביבה?
הסיוע הבטחוני מהדוד סם הוא הכרחי לבטחוננו, על כך אין מחלוקת. חבל רק שכתוצאה מכך, צה"ל קונה קופסאות שמורים, מדים וכיו"ב בארה"ב על חשבון מפעלים בארץ שנאלצים להסגר.
ההשכלה הגבוהה נפגעת קשות מצרכי הבטחון, אם בדחיית היציאה ללימודים בלפחות שלוש שנים ואם בחופשת אמצע סימסטר של שלושה שבועות שנכפית על הסטודנטים. מענין רק, שבשנים האחרונות זוכים הספורט והמוזיקה המקצוענים להקלות מצד הצבא. אולי זהו נצנוץ של אור בקצה המנהרה, אבל בינתיים מרוכז הדיון הצבורי במצב הבטחוני - מדיני ולמרות עליתו של הדיון החברתי - כלכלי למערכת הבחירות האחרונה, הרי שביום שלאחר הבחירות הוא נמוג ופינה את מקומו לתרועת החצוצרות המבשרות את שובו של המולך הבטחוני - מדיני.
חולות חלוצה, כמו גם המזגנים של כיתות הלימוד באופקים וכמו הזקנה במסדרון ביה"ח בנהריה יאלצו לחכות לשחיטתה של הפרה הקדושה הזקנה מכולם, ועד אז, שקט! יורים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש