 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההספד שנקרא על קברו של עידו: לא רבים זכו שתהיה להם נשמה תאומה כמו עידו, מישהו שיכול לדבר איתם על הכל, להבין הכל עוד לפני שגמרו לדבר, לעזור, לטפל , לתמוך. עידו נגע בכל-כך הרבה אנשים, ומי יודע אם הוא בעצמו ידע את זה. כל מי שדיבר עליו הזכיר קודם את חוכמתו המופלאה ואת נטיתו הנהדרת לעזור לכל אדם. כי חוכמה אינה שווה כלום כשהיא אינה באה לידי ביטוי. אני לא חושב שהיה אדם שנזקק לעידו והושב ריקם. עידו היה אדם בעל תכונות אופי כל-כך משובחות. גאוניותו המופלאה, חוש ההומור , האנרגייה, המשמעת העצמית, הנאיביות, החריצות, כושר הלימוד, כושר הכתיבה, ובעיקר חוסר האנוכיות המופלא. כאילו ידע רק לתת ולא לקבל אף-פעם. לא בכדי כל מי שהכיר אותו, אפילו לזמן קצר, אהב אותו מייד. לפעמים הוא לא הבין למה אנשים שהוא כמעט לא מכיר כל-כך רוצים בחברתו. אבל אנחנו מבינים. אני לא מאמין שאני לא אראה אותו יותר בבוקר יוצא לצבא, בערב חוזר עם המדים, מתרוצץ בבית, יושב על המחשב, מתעצבן שאני קורא מאחורי הגב שלו. עד סוף ימיי אני יודע שאני לא אפסיק לחשוב עליו. כל סיפור, כל בדיחה שאני שומע, אני חושב "אני חייב לספר את זה לעידו", "מה עידו היה חושב על זה","בטח עידו יידע מה לעשות". עידו היה אדם כל-כך לא סנטימנטלי, אני לא יודע איך היה מגיב אם היה רואה אותנו כאן ביחד בוכים, מתפללים. אולי היה צוחק, אולי היה מגחך, אולי היה אומר שב-STAR-TREK עושים את זה יותר טוב, אולי היה מבין. בכל מקרה אני יודע שהוא היה אוהב אותנו בדרכו המיוחדת, וכך נזכור אותו. - אסף |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יצחק שלו שירו נא למתים בטרם ימותו שירו נא למתים בטרם ימותו כי מה בצע בשירכם להם והם חרשים משמוע ואטומים מהבין (...) אלא נא תרע עינכם בחיים לתת להם את המגיעם במשפט. אל נא תקפצו שפתיכם מהעניק את המילה הטובה במועדה. כי טובה המילה הנאמרת בעוד חי שומעה. שלמו שלמי תודתכם למתים בטרם ימותו, כי עוד מעט ועברו מן הארץ והיו לכם כנושי נצח והחוב אשר חבתם להם-חוב עולם לא יפרע. את המילים אשר תאמרו לחרות עלי מצבתם, לשאת בספוד הסופדים ולהזכיר בימי שבעה, בימי שלושים ובימי שנה-את המילים האלה הקדימו לאמור!כי הנה ראיתיכים מנשאים את שם המתים אשר בחייהם לא הפלתם להם בנחלה גם פליטת קולמוס קטנה אחת, ואומרה אל לבי לו ידעו המתים את מחשבותיכם הטובות עליהם ואת המון רגשיכם-כי אז חזקים שבעתיים, גאים שבעתיים ושבעתיים לא בודדים היו בהתייצבם איש לקראת יומו! (...) השיר הזה של יצחק שלו (אבא של מאיר שלו) יותר משהוא בא לבטא אמת - הוא מצליח לתאר תחושה של החמצה. של משהו שלא הספקת -לומר ורצית. תמיד יש תחושה של החמצה כאשר מת מישהו אהוב ויקר . ממה שראיתי,ממה שקראתי וממה ששמעתי, עידו זכה והיה . עטוף באהבה, בחברות, ומאד ידע שאוהבים אותו. ואם יש בכך מעט נחמה, גם זה משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי עכשיו, סמוך ל"שלושים", (מה שנקרא אצלכם "גילוי מצבה"), לקרוא את ההודעות בהאייל, ונתקלתי בהודעה שלך. לא יכלתי לדבר אתכם בלווייה, ולצערי לא עלה בידי להגיע בימי ה"שבעה". בניגוד לעידו, אותו פגשתי בפגישות אולטינט רבות מספור ושוחחתי מעט גם ביי אר סי, אותך כמעט ולא הכרתי. אינני יודע אם אתה זוכר אותי מוויכוחים שאולי היו לנו באיזור האמונות או הפוליטיקה של אולטינט הישנה, ואם אתה זוכר, אינני בטוח שזה לטובה :( רציתי להגיד לך כמה מילים של נחמה, אבל נגמרו לי המילים. אסיים בפסוק, שהוא מפלטו של המאמין כשהוא נתקע בלי מילים משלו: "בילע המוות לנצח, ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחום היקר, לצערי ''פיספסתי'' את התגובה שלך קודם - בזמן האחרון לא חשבתי שיהיו תגובות באמצע העמוד ותמיד בדקתי רק את סופו. גם אני מצטער שלא יכולתי לפגוש אותך פנים-אל-פנים. עידו סיפר לי קצת עליך ואני זוכר את הדיונים דווקא לטובה - למרות שדעותינו שונות לגמרי. אתה בטח זוכר איך אני נדנדתי לו שיבקש ממך את אוסף שירי דון מקלין מהביביאס שלך... הכי חשוב - מעולם לא הספקתי להודות לך על העזרה שלך בהודעות לחברים ביום הפטירה. אולי אני משתמש בביטוי לא בצורתו המקורית אבל מבחינתי בהחלט עשית מצווה. תודה על שהיית חבר של עידו בחייו וגם אחריהם. מי יתן ולא תאבד עוד אנשים יקרים ללבך. - אסף |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |