 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי בעצמי לציין את המאמר הזה כראוי לתשומת לב. א. נעשה כאן מאמץ רציני לשוות לתוכנית שהיא על פניה חסרת היתכנות לגמרי, חזות ריאליסטית. ב. על התכנית הזו כתובה בגדול מילה אחת: "ייאוש". ואם קוראים בין השורות, שתי מילים: "הגירה מרצון". ג. עניין מרכזי כאן היא מי הם מציעי הפרוגרמה ומה מקור מחצבתה? אני לא רואה הצעות רציניות וכבדות ראש של קנטוניזציה מחוגי העבדקנים והבובואים. הדיבורים והתכניות האלו מגיעות מן השבט הדמוקרטי-ליברלי-חילוני של ישראל. האם מדובר בסוג של זעקת "הצילו, SOS"? ד.אני לא חושב ששתי האלומות האחרות ישתפו פעולה עם חזיונות מסוג זה. שתיהן נמצאות בגן עדן של שוטים. מצד אחד יש מדינה שהיא סוג של פרה חולבת אינסופית. מצד שני, את כל הטענות והמענות אפשר להשליך על האלומה השלישית. עד שיקיצו מהפרדייס הבינזמני הזה כבר יהיה מאוחר. ה. אני חושב שזה מסוג המאמרים שהם הפיל שמסתיר את חנות החרסינה. השאלה הסמוייה שאותה מחברי המאמר לא מעיזים להציג היא השאלה האם החברה הישראלית עברה את נקודת האל-חזור ביחס הדמוגרפי בין השבטים. נראה שהתשובה המסתתרת מאחורי החזון האוטופי היא חיובית. ו. ואולי כל הסאבטקסט הזה מצביע לדילמה אחרת בשבט שלנו: המפלגות הפוליטיות שאמורות לייצג את הסקטור אומרות לנו שעדיין לא מאוחר וקוראות לנו להצביע לאותם גורמים פוליטיים שהטעויות שלהם יצרו את דמוגרפיית האל-חזור הזו. ז. לגופה של התוכנית: היא נגועה במכשלה המרכזית של השמאל בפוליטיקה הישראלית. הבעיה הבטחונית של ישראל אינה דחליל קש שהימין הציב כדי להסתיר את כוונותיו הזדוניות. זוהי בעייה קיומית ומרכזית במציאות הישראלית. כמה ישראלים מוכנים לתת קולם לרפורמה חוקתית שתשתף את הערבים (אזרחי ישראל? תושבי א"י? העם הפלשתינאי) בשלטון? כל המבנה השלטוני הרופף והשברירי נבנה כך שהבעיה המרכזית של הקיום הישראלי נדחפה אל מאחורי הקלעים והוטלה על טכנוקרטים פדרליים שימונו ע"י נבחרי האלומות. ח. נשמע קצת "סוציאליזם-אוטופי". האם המטרות העיקריות לא יושגו ע"י חיזוק והעברת סמכויות לידי הנבחרים המוניציפליים. נניח שפשוט נעביר את המשטרה וגביית המיסים לידי השלטונות המקומיים? המידה היחסית של הגבייה שתועבר לשלטון המרכזי תהיה קבועה מראש. באופן טבעי יש גבול נמוך למדי של המידה בה תושבי ת"א יהיו מוכנים לממן את תושבי בני ברק. גם תושבי בני ברק יאלצו ללמוד שכספי המדינה אינם מגיעים בחסדי שמיים. יתכן גם שהמנגנון הזה ילמד את תושבי בני ברק שהם צריכים להתיחס בכבוד לרצונותיהם של תושבי ת"א אחרת נבחרי ת"א פשוט יסרבו להעביר את חלקם לאוצר המדינה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב. קלעת. מיד כשקראתי אמרתי לעצמי- וואלה! ז. מסכים. כל השאר שכתבת גם מעולה, אבל בהינתן ב. מאבד רלבנטיות. אבל אני שומר על אופטימיות. תחת הממשלה הבאה יעלם היאוש וכל תכניות ההיפרדות המוזרות (ושמקבלות כמובן מאליו את קץ המפעל הציוני!) תצלולנה לתהום הנשיה. כשקראתי לראשונה כתבה על תנועת הרבעון הרביעי לפני ה 4/1/2023 לא הבנתי מה הם רוצים מחיינו. אבל אחרי שהמציאות טפחה על פני שוב ושוב אני שוקל להצטרף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק עקרונית, ולגבי סעיף ז': אכן, פחות מדי ישראלים מוכנים לתת קולם לחיזוק האזרחים הערבים. עד כדי כך שאפילו האופוזיציה הציונית מחרישה כשהימין מתגולל עליהם (על מנסור עבאס, נניח) וקורא להם תומכי טרור. לפיד וחבריו חוששים שייגרעו מהם קולות אם יפגינו אחווה רבה מדי עם ערבים. ככה זה גם נראה בקלפי - עלוב, צבוע ופחדני. גם יאיר גולן, התקווה החדשה (שכרגיל במקרים האלה, תיכף תצנח בכנפיים צרובות ארצה), טרח להצהיר שהוא לא נגד שילוב חרדים בממשלה. מה אמר על עבודה משותפת עם נבחרי ציבור ערבים? כלום ושום דבר. למען הסר ספק, בשתי מערכות הבחירות האחרונות הצבעתי רע"מ, לא כיוון שהם מייצגים אותי, אלא כהצהרה על הקריטיות של מפלגות ערביות בכנסת והחיוניות של שילובן בממשלות עתידיות. כן, אני יודעת שזו נאיביות (אבל רגע אחרי נפילת ממשלת השינוי היה עדיין אפשר לדמיין שיש בה יסוד ריאלי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |