 |
|
 |
||
|
||||
 |
במקרה של מתקפה גרעינית, "אנחנו [רוסיה], כקדושים, נלך לגן עדן, והם [המערב] פשוט יתפגרו" - התבטאות של פוטין שלא הכרתי Leon Gershovich |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, צריך לבחון את מהלך הראיון כדי להעריך אם לא מדובר בהלצה, הדיפות שאלה, או פוזה ריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הכי מרכזי בכל העניין סביב פוטין הוא חוסר ההבנה. אין לי ספק שאנו לא מבינים את האיש הזה. כאשר בוחנים את מעשיו והחלטותיו, נראה כי מדובר במסגרת החלטות רציונלית. ההחלטה לפלוש לאוקראינה היתה הימור שנכשל. לשפוט את האיש לפיה לא יהיה נכון. בעיני פוטין אוקראינה היא חלק מהמעצמה הרוסית. רוסיה עם אוקראינה היא אימפריה. רוסיה בלי אוקראינה היא מדינה. כאשר פוטין ראה שהאוקראינים הולכים לנאט"ו, ברור היה שנדרשה תגובה דרסטית. בסופו של מהלך, ההימור כשל ולמעשה סתם סופית את הגולל על חיבור מחדש בין שתי המדינות. בחכמה שלאחר מעשה המהלך הרוסי הנכון היה ללחוץ את היד האוקראינית ולאחל לה שתישבר. אבל היה זה הימור מחושב ולא פרוע. בסה"כ האוקראינים לא הוכיחו יכולת צבאית ראוייה לציון ולכן היה מקום לשער שהמהלך הצבאי יצליח. אוקראינה של היום היא מדינה הרוסה וקרועה, שאין סיכוי רב שתתקבל לנאט"ו, כך שהנזק מכישלון ההימור אינו בלתי ניתן לספיגה. בצורת המשטר הרוסית גם קשה לדעת מה עובר על פוטין ומה מצבו הנפשי. האם הוא בשליטה עצמית מלאה או ששנות השלטון הארוכות נתנו בו את אותותיו והוא מתחיל לאבד קשר עם המציאות? אין ספק שפוטין לא העריך נכון את מגבלות הכוח של הצבא הרוסי. השאלה היא אם זה נובע מכך שפוטין מוקף באנשים האומרים לו את מה דהוא רוצה לשמוע? אני חושב שהתשובה הטובה ביותר לשאלות האלו שאני יכול לתת, היא בציטוט: אדם הוא תבנית נוף מולדתו. פוטין מגלם באישיותו את כל המחלות של האדם הסובייטי: ביריוני, פרנואידי, אטום לשינויים חברתיים, כבול במלכודת של רגשי נחיתות ומגלומניה וגם קצת פסיכופט ביחסיו עם אומות אחרות. בסה"כ פוטין הוליך את רוסיה בהצלחה בנתיב ששיאו היה בחירת נשיא בארה"ב שהיה משת"פ של פוטין ורוסיה בכלל. הכישלון באוקראינה מצביע על הבעיות בשיטה הסובייטית ולאו דוקא על מגבלותיו האישיות של פוטין. תנועת הדיסידנטים האמיצה שפעלה בשיאה של הדספוטיות הסובייטית נתנה לנו רושם מוטעה. הפעילים הללו היו מיעוט קטן שהיה קולקציה של ריאקציונרים (סולז'ניצין), לאומנים, מהגרים בפוטנציה וסתם אובלומובים. וגם כך היו מיעוט די מבוטל בחברה הסובייטית. המהפכנות הדמוקרטית והכלכלית נולדה בתוך הממסד ולא מחוצה לו. הכישלון הכל כך יסודי שלה, אפילו ביחס למדינות מז' אירופה האחרות, מפתיע. אני חושב לכן שיש סיבה לאופטימיות. פוטינים באים והולכים. השינוי הנדרש הוא במנטליות הרוסית והשינוי הזה יתחולל בלי ספק בגלל הפתיחה של רוסיה לשאר העולם. ההתנגדות לפרשנות הפוטינית של המלחמה עם אוקראינה, לא התבטאה הפעם במחאה מחתרתית זניחה אלא בשתיקה הגדולה של הקולקטיב. הקפיצה הנחשונית מנאראטיב ברית האחים הרוסית-אוקראינית לנאראטיב הפאשיסטים בקייב היתה משהו שאפילו אנשים לא מתוחכמים התקשו לקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין פוטין: אני נוטה לחשוב שלא קשה להבין אותו, שכן הוא אינו מסתיר דבר - לא את תמונת העולם שלו, לא את מניעיו האמיתיים, לא את אלו השקריים (נאט"ו הוא אחד מהם) וגם לא את כוונותיו המעשיות לטווח הרחוק. את החסר משלימים בהצלחה לא מבוטלת שירותי המודיעין המערביים. זה עדיין לא אומר שניתן לצפות את כל צעדיו, במיוחד כאשר הוא נקלע לסיטואציות שהפתיעו אותו. להבנתי, הבעיה העיקרית עם פוטין היא תהליך ההומוגניזציה של סובביו, כפי שהבאתי בתגובה אחרת. זה כשלעצמו יצר אצלו תמונת עולם נטולת ספקות שהלכה והתנתקה מן המציאות. מכאן נגזר הכל - תודעה ההיסטורית המסולפת, הבנת המצב במדינתו, ומצב הצבא בפרט, הבנת טיב היחסים עם המערב, והערכת המצב באוקראינה וזה של צבאה בפרט. מאחר שתמונת העולם שלו קשורה למציאות בחוטים רופפים, כך גם התוצאות המדומיינות של האלטרנטיבות שהוא שוקל, מה שמחייב אותנו להיות מוכנים להכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר היחיד בתגובתך שאני יכול להסכים איתו הוא שלא קשה להבין אותו. הדברים שהוא אומר הגיוניים ומובנים. מה שקשה להבין זה את המניעים שלו ואת מצבו הנפשי. לך ברור לגמרי שהאיום של נאט"ו הוא כוזב. כרוסי הייתי מתקשה להבין מה כל כך כוזב בברית צבאית המקיפה אותך בשרשרת מדינות עויינות ומציידת אותם בטילים מדוייקים. פוטין לא טוען שה-CIA שואף לכבוש את מוסקבה. הוא טוען שנאט"ו מנסה לדחוק את רוסיה לעמדה של מדינה סוג ב' שההחלטות הגלובאליות מתקבלות מעל לראשה. אם נאט"ו שוקלת לצרף את אוקראינה, זה איום על רוסיה. אין דרך להתעלם מזה. זה כמו לומר שהנוכחות האיראנית בסוריה אינה מאיימת על ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, בנאומים ובמאמרים של פוטין שחזו את המלחמה, לא הוצג איום מצד נאט"ו. בתחילת השנה, כאשר הסתמנה הפלישה, לא דרש פוטין התחייבות לכך שאוקראינה לא תצורף לנאט"ו בתמורה לשלום. גם הכרזת אוקראינה במרץ כי חברותה בנאט"ו כבר אינה עומדת על הפרק לא שינתה את תוכניותיו של פוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטברים דיווחים המלמדים שהרוסים תכננו את הפלישה לאטקראינה כבר כאשר ספחו את קרים. על כך איני מתווכח אתך. גם על כך שפוטין רואה באוקראינה חלק אינטגרלי של האימפריה הרוסית איני חולק. מה שאני אומר הוא שרוסיה מתיחסת לאוקראינה מבחינה בטחונית, כפי שארה''ב מתיחסת לקובה. אי אפשר לדחות בקש את העובדה שרוסיה מאד חושדת מהצטרפות אוק' לנאט''ו. אין ספק שפוטין בעט בדלי החלב שרוסיה מלאה במשך שנים. הפלישה איחדה את האוק' נגדה וכרגע נראה שאין שום סיכוי שהאוק' ישתפו פעולה עם רוסיה מרצונם. פוטין חייב לעמוד על המשמר, לשמור את אוק' מרוסקת ומפורקת ובלתי כשירה לחברות בנאט''ו. זו לא משימה כל כך פשוטה. ככל שחולף הזמן, גדל הסיכוי שהאוק' יצליחו סופסוף להתארגן ולהתחיל לדחוק את הרוסים אחורה. ועדיין איני חושב שהפלישה היתה מעשה טירוף. היה זה הימור מחושב והיו לו סיכויים לא רעים להצליח. התגלגלו הדברים כך, שזו עשויה להיות תחילת הקץ של פוטין. יורשיו עשויים לאמץ מדיניות של יתר שת''פ עם אירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הסיכויים, אני מסכים שאין מדובר כאן במשהו שניתן לקרוא לו טירוף, אבל עומד על כך שהחלטתו של פוטין נבנתה על תמונת עולם הזויה. שהרי גם אם היה הוא מצליח לכבוש צבאית מדינה ענקית, בעלת אוכלוסיה של עשרות מיליונים בעלת לכידות סבירה (גם אם טעונת שיפור), עם שלטון שליש מערבי (לכל הפחות), ברור היה שלרוסים מצפות שם שנים של התנגדות אזרחית וטרור שיטרפדו את סיפוחה האזרחי והתרבותי של האוכלוסיה, וירחיקו אותה מן הפאן-רוסיות, אולי לתמיד. את זה הוא יכול היה לקבל מניתוח בסיסי של המידע הגלוי. באשר לנאט"ו וקובה - נדרשים תימוכין החורגים מהגיונה של הטענה. עוד בפברואר ביטא זאת באופן משעשע וממצה Shalom Boguslavsky. (מה שיזכיר לחלקנו את "כן אדוני השר/ראש הממשלה", לאחרים את השלולית המקומית, ולי את תהייתו הראשונית של הנשיא בוש האב למשמע הפצצת הכור בעירק (נדמה לי) - "מה לדעתכם עומד מאחורי זה?") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלולית המקומית אינה זמינה (וזה לא פלא. שלולית בסוף אוגוסט?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מקור זמין יותר, ובהזדמנות זו, הציטוט לעיל הוא של רייגן ולא של בוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהם חיים בגן עדן כבר עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי ממהר לבטל את הדימיון הסמלי בין ישראל 1 vs ישראל 2 בתחילת המאה ה21, לבין האוסטיודן vs יהודי מערב אירופה מהמאה ה18. מכאן ועד סוף המשחק בין המערב השמן והנאור למזרח הרעב והחשוך - נדמה לי - הדרך ארוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציפור קטנה (דוברת רוסית) טוענת שזה נאמר ברצינות, אבל ההקשר הוא שרוסיה תהיה זאת שמותקפת, ובתור קדוש מעונה (martyr) תגיע לגן עדן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |