 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלי, ראשית - איחולים על הספר החדש. אבל בצד האיחולים, אני לא ממש מסכים לדרך בה אתה מגדיר "ספרות זולה". האמנם כל מה שפורסם בהוצאת pulp הוא ספרות זולה? האם כל ספר מד"ב הוא ספרות זולה? האם כל סיפור הרפתקאות או ספר בלשים מהווה ספרות זולה? לא ולא. כבר חלקו כאן על דעתך בנוגע להיינלין ואסימוב. העובדה שספריהם פורסמו לראשונה בפורמט pulp לא מעידה על היותם ספרות pulp (במובן המקובל של המילה), אלא בעיקר על היותם של המוציאים לאור קצרי-ראיה. כל זה לא בא להגיד שאסימוב, למשל, לא כתב pulp: סדרת הספרים שלו "Lucky Starr" היא דוגמה קלאסית לספרות זולה, למרות שכאשר פורסמה, היה אסימוב בעל הכרה והצלחה, ולכן הספרות הזו דווקא *לא* פורסמה בפורמט pulp אלא בהוצאות מכובדות... מקוממת במיוחד הגדרת ספריו של וולס (וגם של ורן) כ"ספרות זולה". שוב, אולי ספרות זו פורסמה במקור בפורמטים המקובלים של ספרות זולה, אולם היא מתעלה בהרבה מעל מה שמקובל להגדיר בד"כ כספרות pulp. כל זה לא בא לומר שאין pulp בספרות המד"ב. דוגמה טובה לכך תהיה הספרים הרבים שהופיעו לאור ביקום "מלחמת הכוכבים" לאחר הסרט הראשון, מאת סופרים כמו בריאן דליי ("נקמתו של האן סולו"), אלאן דין פוסטר ואחרים. דווקא ספרים אלו, נטולי כל ערך ספרותי אך פופולריים למדי, לא פורסמו בפורמט pulp אלא בכריכה קשה בבתי-הוצאות מכובדים. מה לגבי ספרות בלשים? מה הופך את סיפורי שרלוק הולמס לספרות זולה, בניגוד, נאמר, ל"שם הורד" של אקו? האם אתה ממקם ברצינות את סיפורי ההרפתקאות של הומרוס ("האיליאדה" ו"האודסיאה") באותה מחלקה ספרותית עם סיפורי המערבונים של קראל מאי? נכון, שניהם סיפורי הרפתקאות, אבל בוא ותזכיר לי לרגע איזו דמות בספריו של מאי זוכה לטיפול הספרותי לו זוכה אכילס מידיו של הומרוס (או מי שלא כתב את הטקסטים באמת)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"ספרות קלה " ולא "ספרות זולה" . ספרות קלה בעיני היא כל ספרות שאינה מתפרסמת בהוצאות מכובדות ומיועדת לקהל של אניני טעם ומבקרים מכובדים שרק הם מסוגלים לפרש כל משפט שני בה ,ואין הכוונה לאמר שהיא גרועה כשלעצמה. בוודאי שאסימוב והינליין אינם ספרות "זולה"! אבל הם פירסמו את יצירותיהם בפורמט של ספרות הרפתקאות שאיננה מכוונת לאותו קהל אניני טעם ( אם כי הרעיונות שלהם לא נפלו ובדרך כלל עלו על כל מה שאתה יכול למצוא אצל פרוסט וג'ויס ודומיהם) אלא לקהל רחב יותר.טכנית לפחות הם ענו על ההגדרה של ספרות קלה. אבל הם אינם ספרות "זולה " שהיא פשוט ספרות גרועה. יש גם להבין שגם בין הסופרים שכתבו ספרות "זולה" במוצהר דהיינו שלא התיימרו מיותר לספק בידור ברמה אינטלקטואלית נמוכה לקהל רחב ככל האפשר של קוראים,היו סופרים טובים יותר שהיו מחוננים בכושר כתיבה והמצאה שהבדיל בינהם ובין עמיתיהם. בספרות הקלה הישראלית אפשר להצביע על כמה אנשים כאלה בינהם שרגא גפני ויגאל מוסינזון ( במיטבם לא במירעם ) ומירון אוריאל שחיבר מאות ואלפי מערבונים ,סיפורי טרזן וסיפורי סטלאגים ,שאם זאת במיטבם עולים בהרבה על כל אלה של מתחריו וכמה מהם אפשר לקרוא בהנאה אפילו היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי, אני חושב שרוב האבחנות בין "ספרות זולה" ו"סיפורת" הן תפלות, ונוטות לחטוא לאיכות ולהנאה שניתן למצוא בספרים שמשתייכים לכאורה לז'אנר הראשון. "הייתי מפקד סטאלג", שאלי השאיל לי באדיבותו, הוא פחות מתיימר, הרבה יותר סוחף ואמין כמעט באותה מידה כמו סיפורים שנחשבים איכותיים יותר. "ישראל בשנת 2000", שאולי לא משתווה לספרי המדע-בדיוני הגדולים של וולס, קלארק ואסימוב, בכל זאת מציג תמונה מעניינת וקודרת של עתיד שבו ההתפתחויות הטכנולוגיות לא באו לצד התפתחויות פוליטיות מתאימות. ובכל מקרה, הסיווג של ספרים לכאלו שאנשים ברי דעת צריכים לקרוא וכאלו שאסור להם לקרוא, פוגם רק בהשכלה של אותם אנשים. הם לא יוכלו להכיר את החברה שבה הם חיים מבלי לקרוא את הספרים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אסור להם לקרוא" נשמע כמו מגבלה טפשית ומיותרת למדי, ואני לא מתייחס ברצינות למי שנותן יחס שכזה לספרות קלה/זולה. לדעתי ההבדל נעוץ בקיום אמירה; כלומר, האם יש לספר משמעות מעבר להנאה הרגעית שבקריאתו. הספרות ה"איכותית" ביותר נחשבת לזו שיש לה אמירה על "המצב האנושי" או "משמעות החיים", אולם גם ספרות עם אמירה פוליטית, חברתית, וכו' היא ספרות עם אמירה משמעותית, במקרים רבים. ספרי מד"ב רבים, למשל, הם ספרים עם אמירה חברתית. לעיתים האמירה אינה הבעת דעה או הצגת פתרון, אלא הצגת בעיה בפני הקורא - קח והתחבט להנאתך. ההגדרה הנכונה ל"ספרות קלה" היא "ספרות שאינה מנסה להציג אמירה". עם זאת, ישנו נושא איכות הכתיבה (הן במישור איכות הפרוזה והן במישור איכות העלילה), ולכן גם אם מרבית ספריו של (נניח) ז'ול ורן היו נטולי אמירה, עדיין צורם לי קיבוצם באותה קטגוריה כמו (נניח) ספרי דני-דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספרים המאוחרים בסדרה הזאת מלאים בהטפות על הצורך למיזוג בין העם היהודי והערבי בארץ ישראל השלמה על מנת להקים מחדש את האומה העברית הקדומה . ואם זה לא סדפרות עם אמירה ,אז אני לא יודע מה כן . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה מעניינת. כנראה שישנם שיקולים מורכבים יותר מ*קיום* אמירה - מורכבות האמירה, למשל - כמו גם שיקולים של איכות ספרותית, אני מניח. כמובן ש"איכות ספרותית" הוא מדד סובייקטיבי לחלוטין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצאת קשר ישיר בין קיום אמירה לבין ההפרדה בין ספרות קלה/כבדה. לחלק נכבד מספרי הספרות הקלה יש אמירה. לדעתי, ספרות "איכותית" לא נמדדת באיכות האמירה או בעצם קיום האמירה, אלא בזה שההנאה מהספר אינה נגישה לכל אחד (בין אם ברמת האמירה, השימוש בשפה, או מורכבות המבנה של היצירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בשעה 10 שמעתי תוכנית בת שעה אם אלי אשד וערך דין אלקסנדר טלמור על ספרות פופלארית שהיתבססה על סיפרו של אלי אני חיב לציין שזאת הפעם השניה שאני שומעה את אלי ברדיו ברשת א בחודש האחרון ואו זה ממש מגניב ושלא נדבר על זה שגם את שימעון גלבץ שמעתי בשבועה שעבר מיתרעיין ברדיו יש כוחבי טיקשורת באייל ואנחנו שותקים ואו זה ממש כימעט מה שמביא אותי למחשבה שאולי פעם אחת ולתמיד ההיה כנס של מישתתפי האייל זה בטח ההיה מגניב ליפגוש את כול האנשים שכותבים פה או שלא תארו לכם איזה מילחמה תההיה שם ממש מילחמת גוג ומגוגא לי המה ממש מגניב לפחות תעדכן באייל כשאתה מופיעה איפה שהוא ואולי כול אחד מקוראי האייל שמיתרעין לרדיו טלויזיה מוציא דיסק שיעדכן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו עניין גם בפורום רוטר נט הציעו לפני שבוע כנס משתתפים. חלק מהמגיבים הקבועים כבר מכירים אישית, ואחרים (מיץ פטל?) עשויים להירתע מחשיפת זהותם. לכן לא נראה לי שיש טעם ברעיון הזה. אגב, אומנם לא קראת, אך את הכתבה במעריב על הספר של אלי אשד כתב אחד, ניתאי ארטנשטיין הזכור לקוראים הוותיקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |