 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדרך היעילה ביותר למנוע פקקים היא להפחית את הצורך בנסיעה. הבעיה העיקרית בישראל היא תיכנון לקוי של שכונות מגורים שאין בהן כלום חוץ מדירות. אין בהן סופרמרקטים, מרפאות של קופות חולים, בתי ספר, מוסדות תרבות והכי חשוב, אין בהן מקומות עבודה. כל אחד מתושבי השכונה חייב לנסוע ממנה לכל מטרה - עבודה, לימודים, פנאי, קבלת שירות וכדומה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. לא רק שכונות אלא ערים שלמות- ערי שינה שכל אוכולסייתן נודדת בוקר וערב למרכזי התעסוקה וחזרה. לא רק מודיעין ואחיותיה- גם רמת השרון בעצם רוב הטבעת החיצונית של גוש דן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לפתור את הבעיה הזו זה בטווח ארוך מאוד. הפתרון היעיל ביותר בטווח הקצר הוא לדעתי עידוד הקארפול |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שבניית אזורי תעסוקה, מסחר ושירותים בסמוך לערי שינה ובשכונות שינה צריך לקחת יותר משנים ספורות. למעשה, באזור שבו אני גר יש בשנים האחרונות תנופת בנייה של אזורים כאלה, רק שתופעת לוואי של זה היא יצירת פקקים בכיוון ההפוך (בכבישים האזוריים - מהכבישים הראשיים בבוקר ואליהם אחר הצהריים). לקארפול יש את הבעיה העיקרית שיש לתחבורה ציבורית, הוא לא מספיק גמיש (ואולי אפילו פחות גמיש מתחבורה ציבורית). אני לאורך כשנה הייתי נוסע לעבודה בחצי מהימים בתחבורה ציבורית וחוזר או בתחבורה ציבורית או עם מישהו מהעבודה שגר לא רחוק ממני. הבעיה העיקרית היתה הקושי לנחש מראש איך אני מגיע יותר מהר הביתה, בטרמפ או בתחבורה ציבורית. אולי זה יכול להתאים יותר לאנשים שעובדים במקומות עם שעות עבודה מוגדרות וקשיחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הימים שלאחר הקורונה: היום בבוקר לקחתי מונית אל תחנת הרכבת. עמדנו קצת בפקקים. עליתי על הרכבת והגעתי לתל אביב. הייתי גם קצת בפקקים של תל אביב. התישבתי במשרד ליד חברי לעבודה שהגיעו למשרד ועשינו את פגישת ה-Daily שלנו ב - Zoom. לאחר מכן כולם כתבו שורות קוד במשך כמה שעות, כל אחד בעולמו שלו עם המוזיקה והאוזניות חוסמות הרעשים שלו, בלי שממש היתה תקשורת בין האנשים (כי לא היה צריך). ביצענו עוד שיחה בזום (שלדעתי היתה קומית משהו), כדי לברר איזה נושא, בה אנשים שיושבים אחד ליד השני מדברים זה עם זה (ועם האנשים שבבית) שוב דרך המצלמה והמיקרופון. מישהו במשרד ששמע את השיחה דרך הרמקול של הלפטופ קיבל מיד הערה המבקשת לעבור לאוזניות כדי למנוע את רעשי ה-Feedback. המציאות החצופה זלגה אל העולם הוירטואלי שלנו אבל מיד שמו לזה סוף! נסעתי חזרה הביתה והמשכתי לעבוד מול האדם שבאמת עבדתי מולו רוב היום בהתכתבויות ב-Slack (כי הוא בכלל היה בפעילות אחרת מחוץ למשרד) וזה ממש לא שינה כל היום אם הייתי במשרד, ברכבת או בחדר העבודה בבית. סיים סיים. למה המעסיק, החברה או הכלכלה הישראלית היו צריכים אותי היום שעות בדרכים? למה זה תרם בדיוק ומי הרויח מזה חוץ מרכבת ישראל? אין לי שמץ של מושג. אני גם מתקשה להבין את המטריקס בו אנחנו חיים ואני גם לא מצליח להתעורר. אנסה לעקוב אחרי הארנב הלבן... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |