מטען התפוצץ במכלית במתקן פי-גלילות; איש לא נפגע

רוויזיה במחשבה – רק מאזן אימה.

72800

דב אנשלוביץ

יום ו', 14/6/2002, 13:23

לפני ימים מספר נמסר שאתר פי גלילות חוזר לפעול, אבל שכמות הדלקים בו תוקטן. לא נמסר לציבור מה תהיה התוצאה של פיצוץ "הכמות הקטנה". הדבר הזה נשמע רע מאד. משאית דלק התפוצצה בתוך האתר, אבל, אולי במזל (הפרט הזה לא כל כך ברור), לא גרמה להתפוצצות האתר כולו. הוכח שהדבר הזה: החדרת פצצה לתוך האתר, אפשרי מבחינה טכנית ויותר מכך: שהאויב מוכן לבצע פיגוע כזה. לפי מה שנמסר בתקשורת, פיצוץ כזה היה יכול לגרום לעשרת אלפים נפגעים. כמה נפגעים יהיו מפיצוץ "הכמות הקטנה" ? שבעת אלפים ? חמשת אלפים ? לא נמסר לנו, ואיש לא מדבר על כך.
אומרים גם שישנם עוד מקומות רגישים כאלה. מדברים על מיכל אמוניה ענקי במפרץ חיפה שפיצוצו יכול להביא להרס דומה. (ובין השאר לכך שתפטרו ממטיף ימני טרדן ותיק באייל.)
ידוע חוק מרפי: מה שיכול לקרות יקרה.
בבצעם את הפיגוע הזה הוכיחו אויבינו שאין הם נרתעים מגרימת עשרות אלפים הרוגים בתוכנו. הדבר הזה מנוגד לגמרי למה שחשבתי לפני כן. תמיד חשבתי שאת אויבנו מכוון במלחמת ההתשה הזאת הכלל (שנמצא כתוב ב"כתובים" של החיזבאלה): "הכה את האויב חזק, אבל לא חזק מדי".
הפיגוע הזה מצביע על אובדן גמור של כושר ההרתעה שלנו, ואני מעריך שמדובר בנתון חדש, ושהדבר הזה קרה לנוכח חוסר התגובה ההולמת מצדנו לפיגועים הקודמים.
המסקנה כאן היא חדה וברורה: אויבינו מעריכים שאירוע כזה לא יביא להם נזק כזה שיוכלו לומר שבמאזן הרווח וההפסד הם הפסידו. הם עוקבים אחרי תגובותינו לנוכח הפיגועים שאירעו עד כה, ומבינים שפחות או יותר כך ננהג גם אחרי פיגוע כזה. גם אז נרתע מפגיעת תגמול באוכלוסייה אזרחית, ויותר מסגירת ערפאת כ"עונש" לכמה שבועות במוקטעה לא נעשה. לכן נזק ממשי לטווח ארוך לא ייגרם להם.

מראשית תקופת האלימות הנוכחית הצעתי שתי הצעות לטפול בבעיה: האחת החזרת מנגנון ההרתעה ע"י איום ונכונות לפגוע ישירות באוכלוסייה אזרחית, והשני כיבוש כל שטחי הרשות הפלשתינית ושהיה בהם עד להסכם שלום.
אירוע פי גלילות (ובהנחה שאכן אין מנוס מהחזקת אתרים מסוכנים כאלה) שינה את דעתי. אם אכן אין מנוס מקיום אתרים כפי גלילות ומיכל האמוניה שהזכרתי ואולי עוד אתרים מסוכנים כאלה, הרי הצעות כגדר הפרדה (שהיא לא יותר מכוסות רוח למת, גם מהיבטים אחרים), ואפילו הצעתי לכבוש את השטחים כולם ולשלוט בהם אינן יעילות. אירוע בודד אחד שיכול לקרות אחרי שנה או שנתיים של שקט (וממש אי אפשר למנוע אירוע בודד כזה), עלול להפוך את כל המאמץ לחסר תועלת.
לכן אני חוזר ביתר שאת (לפחות במקרה של מגה פיגועים) להצעתי השנייה. אין מנוס מיצירת הרתעה. עלינו לחשוב במונחים של המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית. כל אחת מהן יכלה לגרום הרס אדיר לאחרת ונמנעה מכך עקב ההרתעה: הידיעה שלא תצא נקיה מהתקפה כזאת.
בעיני, אי צאתנו בהכרזה פומבית וברורה אחרי אירוע פי גלילות, שאם חלילה יצליח האויב לגרום לנו בדרך כזאת אלפי הרוגים נכה בו מכה חזקה שבעתיים ע"י הפצצות מסיביות מהאוויר ונגרום לכך שבמאזן הרווח וההפסד הוא יצא מפסיד, הוא אולי גדול המחדלים שלנו בתולדות הציונות.
חייבים להגיד את הדברים האלה. חייבים להיות נכונים לפעול כך, בדיוק כפי שהמעצמות נהגו במלחמה הקרה.
אני יודע שרבים יקפצו ויגידו שיש עוד דרך: לעשות שלום. אבל את זאת ניסנו לעשות ונכשלנו.
לאיש אין שום הצעה מעשית לעשות שלום מחר. חוץ מזה, שכחתם את הפטנט "אויבי השלום" מראשית תהליך אוסלו ? מספיק "אויב שלום" קטנטן ואוי ואבוי . . . גם בזמן המלחמה הקרה לא הייתה דרך לעשות שלום מיד, והדרך היחידה הייתה לשמור על מאזן אימה. רק כך אפשר היה אז לשמור על החיים. זאת הייתה הדרך הטובה לתקופה ההיא, ובסופו של דבר השלום הגיע בדרך לא צפויה.
אני חושב שאנו נמצאים היום במצב דומה. אם לא נתעורר כבר עכשיו נביא על עצמנו אסון, והאחריות תהיה כולה עלינו.
ואולי עוד הערת הבהרה. הצעתי זו אינה בדיוק אותה הצעה שהצעתי בעבר: תגובה של עשרת מונים גם לפיגועים קטנים. אם אתם רוצים להתפוצץ טיפין טיפין יבושם לכם (כדי להקטין לכמעט אפס את כמות הפיגועים הקטנים אני משאיר בעינה את הצעת הכיבוש שלי). אבל עשרת אלפים הרוגים באירוע בודד זה כבר משהו אחר לגמרי. והיום, לפני האירוע, זה הזמן לממש את חלק ההזהרה שבבניית מנגנון ההרתעה ההכרחי הזה. יש לומר בפרוש: דעו לכם אויבים חביבים. אם לנו יהיו עשרת אלפים הרוגים לכם יהיו שלוש מאות אלף לפחות.

רוויזיה במחשבה – רק מאזן אימה.

72961

הקריבו המקוטב • בתשובה לדב אנשלוביץ

יום א', 16/6/2002, 15:12

בשביל מאזן אימה הרתעה וכ''ו צריך שני צדדים
שלשניהם יש מה להפסיד.
כמו שזה נראה כרגע בזירה הישראלית פלסטינאית יש כאן צד אחד שמה שנשאר לו זה להתאבד בחוסר תכלית.
וצד שני שמנהל מלחמת התשה שמשרתת את יעדיו הסופיים ואין לו שום אינטרס לסים אותה.
את המשוואה הלא קדושה הזו אתה מנסה לשבור באיזה שהיא קטסטרופה איזורית שתבעיר סופית את האזור בתקווה להפי אנד.
הבעיה שגם לאחר מלחמה כוללת עם עשרת אלפים הרוגים ישראלים ושלוש מאות אלף הרוגים פלסטינאים לדעתי נשאר עם נתוני יסוד דומים שני תנועות לאומיות החולקים כברת ארץ אחת.
וסטטוס קוו נוכחי של אוכלוסיה פלסטינית כבושה שישראל מנסה לשמר אותו והפלסטינאים מתנגדים לו.

רוויזיה במחשבה – רק מאזן אימה.

73016

דב אנשלוביץ • בתשובה להקריבו המקוטב

יום א', 16/6/2002, 22:25

תיאורית ה "אין להם מה להפסיד" (אולי עוד שם לתורת "האופק המדיני"), שמועלית לאחרונה לא פעם היא כל כך מופרכת שפשוט קשה לדעת מאיזה צד לתקפה.
קודם כל מצב האלימות הנוכחית הוא דווקא תוצאה של "אופק מדיני" רציני ביותר (הצעות קמפ דויד וטאבה). הסיכוי למדינה ולעצמאות, אחרי שלטון עצמי חלקי שבו כבר זכו קודם בהסכמי אוסלו גרם במקום לרגיעה לקפיצת מדריגה באלימות. כולנו ראינו זאת, ובכל זאת ממשכים להתעקש על התיאוריה הבלתי סבירה הזאת.
בכלל, האמירה שציבור שלא מציעים לו ריבונות אין לו מה להפסיד, והוא מוכן לאבד את עצמו לדעת, היא אמירה שלפחות אני איני מסוגל לתפוס. זה כמו לומר שלכורדים בעיראק לא היה איכפת לשמש כלי ניסוי למערכות הנשק הכימיות של סאדם חוסיין, משום שממילא הוא לא הציע להם עצמאות, או שיהודי אירופה ששו למות במלחמת העולם השנייה כי הצעת ריבונות לא עמדה כלל על הפרק ולא היה להם מה להפסיד.
החיים אינם רק ריבונות. הם בנויים מהמון רבדים, ויש הרבה מה להפסיד גם מעבר לריבונות.
מה אתה חושב ? שאם נאמץ את הצעתי, "לא יהיה לפלשתינים מה להפסיד", והם ימשיכו בדרך האלימות, כך שאחרי מספר פעמים בודד של אירועים כאלה לא יישאר כלל "עם פלשתיני" ?
בכך יבחרו ?
זה אבסורד.

ובכלל, אתה רוצה להציע להם "אופק מדיני" הרבה יותר רציני ממה שהוצע ? אתה רוצה להציע להם נניח לקבל גם את כל מה שנכבש במלחמת השחרור ? אולי יותר מכך ?
בסדר. תציע להם מה שאתה רוצה. אני מדבר על מצב שבו יבצעו פיגועים כאלה בין אם נציע להם ובין אם לא נציע.
מה עלינו לעשות אם ינקטו בדרך השמדתנו גם אם נציע להם הצעות מפליגות ?
איך לשיטתך יהיה עלינו לנהוג אז ?
או שאחרי "התנהגות כה נפלאה שלנו" כל כך לא סביר שימשיכו בדרך הרצח שאין כלל מה לחשוב על אפשרות כזאת . . .

האופק הקטסטרופלי

73022

הקריבו המקוטב • בתשובה לדב אנשלוביץ

יום א', 16/6/2002, 23:52

כמו שזה נראה באין פתרון של הסדר מדיני אפשרי ,ומתוך חוסר היעילות של הכיבוש המחודש של השטח (שלמעשה כבר התבצע על ידי צה"ל- אזורי A הפכו לחלוטין לאזורים בהם צה"ל שולט מבחינה ביטחונית ביהודה ושומרון) עולה האופק הקטסטרופלי לקדמת הבמה.
במידה והפלסטינאים יסלימו את המאבק תרחף עליהם סכנת השמדה מדרגה זו אחרת תוך אמונה שהדבר אפשרי (ואולי גם הכרה זו תחלחל אט אט לתוך התודעה או הציבוריות הישראלית).וניתן לשחזר את הנסיבות ההסטוריות של 48' ולהכריע כך את המאבק על ארץ ישראל.
הציבור הפלסטינאי במקרה הטוב יאזין לקולות המלחמה האלה ויגלה פתאום הגיון ורציונליות (כי אולי הוא מבין רק כוח) או אולי משהו בכול זאת השתנה בו משהו אחרי כמעט שנתיים של עימות.
במקרה העוד יותר טוב הוא יגרר להסלמה המיוחלת ומן המלחמה האחרונה תצא מדינה ישראלית שתכה שורש אמיתי במזרח התיכון תוך ג'נוסיד נוסף של העם הפלסטיני (הפסימים יגידו ג'נוסייד האופטימים גרוש הרצון).
אני אולי קטן אמונה אבל במצב הגאו-פוליטי הנוכחי של המזרח התיכון הכרעה צבאית של הסכסוך היא פנטזיה המנותקת מכל מציאות אזורית.ולו בשל העובדה שישראל איננה סין או רוסיה ואין לה יכולת לעמוד זמן רב מול הקהילה הבין לאומית, שמה לעשות לא תקבל הכרעה צבאית שכזאת ולא משנה כמה צודקים היהודים של פוסט מלחמת העולם השניה.

אוסלו נכשל כי הציבור הפלסטינאי לא היה בשל להתנתק מחלום זכות השיבה.והציבור הישראלי מצדו לא היה בשל להתנתק מהמיתוס של מדינה מוקפת אויבים שיעשו הכול להשמידה.
הצעות קמפ דיויד וטאבה נעשו ללא תמיכה ציבורית בזירה הישראלית תוך שהפלסטנאים מצדם עושים הכנות לעימות (שספק אם גם הם צפו את העוצמה והאנטנסביות שלו) שתוכנן אולי כמהדורה משופרת של ארועי המנהרה ב96'.
הנחת היסוד הפלסטינית היתה ועודנה שבכל מקרה הם לא יכלו להפסיד את כול הקופה משום שלישראל אוביקטבית אין מספיק עוצמה בשביל להכריע אותם צבאית.והפוליטיקה הבין לאומית של תחילת המאה העשרים ואחת לא תאפשר פתרונות רדיקלים לאור זרקורי התקשורת העולמית.
מן הבחינה הזו הם הרבה יותר מפוקחים מן הימין דורש המלחמה הגלובלית בישראל.

ואשר להצעותי אין לי מה להציע להם הרבה מעבר למה שהוצע בקמפ דיויד על ידי ברק ואני מודע לעובדה שאולי גם יסרבו לקבל זאת.
אני מאמין גם שאם פרישה נכונה של כוחות ביהודה ושומרון היה אפשר להגן על ישראל שבגבולות 67 ולמנוע את רוב הטרור הנוכחי.אבל אנחנו משעבדים את משאבינו להגנה על מפעל ההתנחלויות והרציונל שמנחה את הפרישה הצבאית הוא כיבוש מחודש של השטח ולא הגנה על מרכזי האוכלוסיה הישראלית.
אבל מקבילית הכוחות בחברה הישראלית מונעת כול הנתנקות שכזאת מן השטחים.
כך שלא נותר הרבה לעשות אלא לשנת על הגדר ולחכות עד שבשני העמים תבשיל ההכרה שאין בכוחם להכריע אחד את השני צבאית ופתרון יתחיל בהכרה שלכל אחד יש את הזכות להגדרה עצמית במסגרת לאומית.
עד אז לא נותר אלא לנצח את המלחמה הנוכחית בנקודות.
ולחכות כנראה הרבה מאוד זמן.

האופק הקטסטרופלי

73026

דב אנשלוביץ • בתשובה להקריבו המקוטב

יום ב', 17/6/2002, 0:43

בו ננסה לעזוב לרגע את האופקים המדיניים ודומיהם וננסה לחזור לנושא שאותו ניסיתי להעלות לדיון בתחילה.

מה יהיה עלינו לעשות אם מחר יצליחו הפלשתינים להחדיר עוד פצצה לפי גלילות, והפעם מזלנו לא ישחק לנו, ויהיו עשרת אלפים הרוגים ?
האם לסגור אז את ערפאת לשבועיים במוקטעה או אולי לשלושה שבועות, ולהתחיל לחפש בקדחתנות מקום לבתי קברות חדשים בשביל האירוע הדומה הבא וזהו ?

האופק הקטסטרופלי

73043

הקריבו המקוטב • בתשובה לדב אנשלוביץ

יום ב', 17/6/2002, 8:31

ומה עלינו לעשות עם במסגרת מלחמה אזורית יפגע המתקן בגלילות מטיל בליסטי סורי.
לכבוש את דמשק להתנחל בחלב?

האופק הקטסטרופלי

73054

דב אנשלוביץ • בתשובה להקריבו המקוטב

יום ב', 17/6/2002, 9:22

אתה מערבב בין דברים שונים.

הדוגמה שלך היא מצוינת ומדגימה בדיוק את עניין ההרתעה שעליו אני מדבר, ואותו העליתי בפתיל זה. בפרוש כתבתי בתחילת הדברים שתשובה לפגיעה המונית באוכלוסיה אינה יכולה להיות כיבוש שטח אלא הרתעה, וידיעה של הפוגע שהוא יכול להיפגע באותה צורה.
הרי מה שאני טוען הוא בדיוק שתשובה לפגיעה המונית באוכלוסייה אזרחית יכולה להיות רק הרתעה.
ובאמת זאת עובדה שהסורים לא פגעו במתקן פי גלילות במלחמות העבר, וגם לא יפגעו בו מחר משום שהם יודעים שפעולה כזאת אינה יכולה להישאר חד צדדית.
הרי לסורים ישנה יכולת טכנית לגרום לנו עשרות אלפי הרוגים והם לא עושים זאת כי הם יכולים להיפגע באותה צורה.
יש לך ספק שאם יבחרו בדרך זו נפגע בהם בצורה דומה ?
בעצם, הם כבר ניסו במלחמת יום הכיפורים לפגוע בטילי פרוג ברמת דוד, ותשובת חיל האוויר בלב דמשק לימדה אותם שכדאי להם לבחור בדרכים אחרות.
מה שאני רוצה הוא להכיל בדיוק את מנגנון ההרתעה הזה גם ביחסנו עם הפלשתינים, שבהם שוררים חוקי משחק מעוותים ומסוכנים לנו, כי אירוע פי גלילות הוכיח שגם להם יש יכולת לגרום לנו אלפי הרוגים באירוע בודד.
על כך בעצם הויכוח.
אבל חשבתי שלגבי יתר מדינות ערב יש הסכמה וזה מובן מאליו.