 |
|
 |
||
|
||||
 |
מישהו יכול לעזור לי רגע להבין משהו? כשהכל התחיל אני זוכר שהסבירו לנו שההגבלות לא נועדו למנוע תחלואה - אין מנוס מזה שאנשים יחלו וימותו. אלא הן נועדו למנוע מצב שכולם יחלו באותו זמן וכך יווצר עומס יתר על בתי החולים. זו הייתה ההצדקה ליצירת המשבר הכלכלי אולי החמור ביותר בתולדות האנושות שלפנינו. עכשיו השאלה היא - האם האיום הזה עדיין קיים? האם לא נפתחו מחלקות קורונה בבתי החולים ולא נרכשו עדיין מספיק מכונות הנשמה כדי למנוע תסריט כזה? האם עדיין יש חשש מקריסת בתי החולים? כי מה בעצם האסטרטגיה? הרי עד שיהיה חיסון זמין יקחו שנים ארוכות. ועכשיו ברור שבכל פעם שנקל מעט מההגבלות המספרים יעלו. אז מה התכנית? שאנשים פשוט ישמרו על ריחוק חברתי ולא יטוסו לחול חמש שנים? כי כל פעם שזה יקרה יראו לנו בטבלאות שהמספרים עולים? זה נראה למישהו ריאליסטי? זה נראה למישהו שהכלכלה תעמוד בזה? כאילו מה שאני שואל בעצם - למה לא מכינים את בתי החולים לעומס ופשוט נותנים לאנשים לחלות? איזו ברירה אחרת יש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"הסבירו לנו"? אולי היה מי שהסביר לנו את מה שסיפרת. אבל היו גם כל מיני מסבירים אחרים. יש לפחות שלושה פרופסורים שטוענים שהכול נגמר, ומה שאנו רואים היום זה תעתוע דמיון. וישנה פרופ' רהב שהסבירה לנו הערב משהו שלישי. האמת היא שלא באמת יודעים. וכשלא יודעים לא ניתן לבנות אסטרטגיה. אני מאמין בדבר אחד: תאורטית, אם נמצא דרך למנוע את כל ההדבקות לחלוטין, נפתור את הבעיה תוך פחות מחודש. לכן החלק האופטימי הוא שיש לאן לשאוף. כל עוד לא נמצא חיסון איני רואה שום דרך אחרת להילחם בנגיף. אסור ללכת בדרכם הראשונה של הבריטים או של השוודים, שנבהלו מהתוצאות ההליכה בדרך הזאת, והפסיקו אחרי שנגרם כבר נזק גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על אסטרטגית יציאה, כשאפילו בטקטיקת הכניסה של נשאים מארה"ב אף אחד לא מטפל. במדינה שלך מנהלים משברים מהיום למחר, לא לומדים ולא מפיקים לקחים, ומאחר שהמשבר האמיתי מבחינת ההנהגה מאחורינו - משבר הקמת הקואליציה - כל השאר כבר לא ממש מעניין. יותר חשוב להתעסק בסיפוח, שאפילו הסקרים מראים שעבור 70 אחוז מהישראלים הוא מעניין כקליפת השום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
150 עולים הגיעו מאמריקה לארץ ממרץ עד מאי והוכנסו לבידוד. יש אומרים שהיו שם אפילו חרדים רחמנא לצלן. מזל שלא נמצאו כושים ביניהם. לא ייאמן במה אתה נתלה כדי ללבות את אש השנאה שבלבך. קודם כמה פרופסורים תימהוניים, ועכשיו השטות חסרת החשיבות הזאת. במקום להודות על מזלך הטוב שהציב אותך כאן ולא שם, אתה לא מפסיק לרטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידיעה במעריב מ 19 יוני נוגעת למצב עליה של יהודים אמריקאים _בשבועות האחרונים_, לא פורט זמן; משתמע אולי שזו עליה בחודש יוני. האיזכור שלך לגבי 150 עולים יהודים מאמריקה אינו כולל את חודש יוני, מידע לכן לא רלוונטי לגבי העליה מחודש יוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הרי לא מדובר כאן בעניין ישראלי. אני לא באמת רואה שום אסטרטגיה בשום מקום בעולם, גם לא במדינות הרבה יותר מסודרות מישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איסטרטגיה ברורה בכל העולם כי מהלך המגיפה אינו ברור וכן פתרון דרסטי חפוז עלול להביא יותר נזק מתועלת. במצב כזה איסטרטגיה יעילה אמורה להיות "ניסוי וטעיה". כלומר מנסים פעולה מסויימת , בדרגת חומרה כזו או אחרת, ובודקים עד כמה הפעולה יעילה. נכון שהתנהלות כזו אינה מבוצעת בצורה מיטבית כי אנו חיים בעולם פוליטי שבו, במקביל למגיפה, יש אינטרסים אחרים שנמצאים בקונפליקט עם פעולה מסודרת. באופן כללי, ההתנהלות שלנו מאמצע מרס (90 יום) נראית לי לא הכי גרועה, יתכן שהיינו צריכים לסיים את הסגר החמור בערך ביום עצמאות ולעבור לפעולות אחרות (כגון הקפדה גדולה יותר על ריחוק גופני ללא סגר). אתייחס בהמשך לשיפור הוראה בבית במקום בכיתות לימוד, מה שמתאים לסגרים כאילו ואחרים. אני בכלל לא חסיד גדול של לימוד פרונטלי בכיתות, כבר מזמן חשבתי שצריך לשפר את שיטות הלימוד על ידי שהמדינה תממן סיפרי לימוד איכותיים (בתוספת עזרי הוראה ממוחשבים). ספרי לימוד איכותיים יכולים להיות תחליף למורים מעולים בהוראה פרונטלית. בהמשך אתייחס לדוגמא פרטנית לספרי לימוד כאילו (ספרי הוראת אנגלית). כבר לפני עשרות שנים איבחנתי ששיטות ההוראה של אנגלית בישראל וגם בעולם הן על הפנים. ניתן בהשקעה סבירה, נאמר של מאה מאתיים מיליון שקלים לערוך ספרי לימוד מעולים ותוכנות מחשב שיאפשרו לימוד אפקטיבי של השפה האנגלית. אחד מספרי הלימוד המעולים שבהם ניתקלתי לאחרונה הוא ספר שניכתב בניו זילנד, נקרא "4000 מילים עיקריות", מחבר הספר הוא פול ניישן. ברמה העקרונית ניתן לכתוב 2 ספרי המשך כגון "3000 מילים עיקריות נוספות לבינוניים" וכן "3000 מילים עיקריות נוספות למתקדמים". כל שלושת הספרים הללו מחייבים מעורבות מינימלית של מורים, לכן הם מצויינים ללימודים בבית בלימוד עצמי". שני הספרים הראשונים מכסים בצורה מצויינת את מרבית צורכי אוצר המילים לבגרות. לגבי שאר הצרכים יש כרגע כבר ספרים וצריך רק לארגן את הכנסתם להוראה בארץ. אני מתעכב על ספרים שמקנים אוצר מילים, כי זה עקב אכילס של כל שיטות ההוראה הקיימות. הוראת דיקדוק אנגלי כבר הייתה פתירה למדי מזה עשרות שנים. הוראת יכולת שיחה , זו מטרה אוטופית שלא אמורה להיפתר בבתי ספר תיכוניים, מקוצר זמן. יכולת לכתוב כמה שורות תקינות מבחינה דיקדוקית ומבחינת אוצר מילים היא מטרה שניתן להשיג . לימוד אנגלית להמונים היא לדעתי דבר רב תועלת , שווה השקעה של מאות מיליונים שקלים בפרט שזו השעה חד פעמית לשנים רבות וגם תחסוך כספים על הכשרת מורים חסרי תועלת לאנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האסטרטגיה הכללית היא 'הפטיש והריקוד'. הנה המאמר באנגלית: https://medium.com/@tomaspueyo/coronavirus-the-hammer-and-the-dance-be9337092b56 ובעברית:זאת האסטרטגיה כבר מה-19 במרץ. תקציר: ה'פטיש' (ההגבלות הקיצוניות) נועד למנוע את קריסת בתי החולים ולקנות לנו זמן. בזמן הזה היינו אמורים ללמוד יותר על הנגיף, לפתח יכולת בדיקה וקטיעה של שרשראות הדבקה וכדומה. כעת אנחנו בשלב 'הריקוד', שבו אנו בוחנים כל מיני מגבלות ובודקים את ההשפעה שלהן על ההדבקה. הרעיון הוא ליצור בהדרגה מערכת שתאפשר חיים חצי-נורמליים ותשאיר את מקדם ההדבקה ברמה שניתן להתמודד אתה. זה מה שנעשה כרגע גם בספרד, איטליה, גרמניה, אוסטריה, דנמרק ועוד. יש כמובן אפשרות להחליט שבגלל האוכלוסייה הצעירה בישראל ולאור הדברים החדשים שאנחנו יודעים על הנגיף, עדיף לעשות שינוי ולעבור לאסטרטגיה השוודית. זו החלטה כבדת משקל שצריך לדון בה לעומק, ואם בוחרים בה - להסביר לציבור את ההשלכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר בכלכליסט מפרט חלק מהאסטרטגיות שהומלצו וחלק מהסיבות למה לא נוקטים בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מאמר מרתק ואינפורמטיבי על מערכת הבריאות בישראל והתמודדותה עם הקורונה. זה בהחלט נקרא כמו חומר ארכיוני שישמש את ועדת החקירה העתידה לבוא. אני חושב שכאן המקום לקצת הרבה הסתייגות. ביקורת היא העסק הכי בטוח בשטח. המבקרים כמעט אף פעם לא מצליחים לכתוב מחזה יותר טוב מזה אותו הם מבקרים. הפוזיציה ממנה באה הביקורת של אדריאן פילוט בכלכליסט הוא היצור המשונה של קבוצת מחקר של אנשי אמ"ן שהתיישבה על משהב"ר. ברור שאנשי צבא אוהבים להתמודד ולנהל אזרחים לא פחות משאנשי מערכת הבריאות אוהבים לטפל באנשים בריאים. אני כלל איני מופתע מן החורבות שהשאיר ליצמן במשהב"ר. אידיאולוגיה הרואה במשהב"ר את הגמ"ח הגדול ביותר במדינה לא יכלה להביא לתוצאות אחרות. יחד עם זאת, מי שמקווה שמסירת מוסדות אזרחיים כושלים לידי אנשי צבא עשוייה להושיע אותם, יתאכזב אני חושב. הסיכוי שזה יוליך לחורבן המערכת כולה הוא יותר גדול. כאשר מדברים על קונסטרוקטיביות של הביקורת מתכוונים לכך שעצם ההצבעה על המכשולים אינה פותרת אותם ואפילו אינה מבטיחה אמינות. נצטט כמה שורות נוקבות מן המאמר: "אם יש גוף שמייצג את החלם במדינת ישראל זה משרד הבריאות. הסחבת שלהם, ולא של משרד האוצר, היא בלתי נתפסת", טוענת יו"ר ארגון עובדי המעבדות בהסתדרות אסתר אדמון, "כולנו מסכימים מה צריך לעשות, אבל איתם זה כמו לרקוד טנגו: שני צעדים קדימה ושניים אחורנית. זה יגמר רק בועדת חקירה ממלכתית". אני שואל את עצמי, האם באמת כולם מסכימים מה צריך לעשות? האם מערכת הבדיקות אינה אלא מערכת שאינה בזמן אמת, בזבזנית ולא אמינה שמפיקה כלום ושום דבר, משום שממילא עושים מה שהיו עושים אלמלא הבדיקות (מבודדים את כל הבאים במגע למשך שבועיים ורואים מה קורה)? האם המערכת הזו, אינה עשייה לבטלה המחפה על העדר יכולת מנהלית להקים מערכת אזרחית שתוכל לבודד מגעים ולהטיל סגרים באופן כזה שלא יכרות את השורשים הכלכליים המקיימים את החברה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יש מקום להסתייגויות, אבל מאחר והוא מפרט הרבה נתונים והרבה ציטוטים מכמה מקורות ואנשים, חשבתי שהוא ראוי לקריאה. זה לא מחייב להסכים לכל מילה בו, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי את המאמר בכלכליסט עד ההמלצות לעשות 40 עד 400 בדיקות אפידמיולוגית ליום, ואז הפסקתי את הקריאה. מדוע הפסקתי ? כי במקום אחר קראתי שכל החקירות האפידמיולוגיות נעשו על ידי 27 אחיות שכרעו תחת העומס, לכן גייסו באופן חפוז אחיות מהמיגזר הפרטי (חברת נטלי ועוד חברה ששמה לא זכור לי) והצוות של החוקרות הוגדל רק במקצת. זאת אומרת שאין מי שיצוות את החקירות האפידמיולוגיות, לכן לא יהיו חקירות בעתיד הקרוב בהיקף המומלץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה שנייה, גיליתי שאולי פלטתי דבר שטות. מישהו יודע מה עושים עם מי שקבל אבחון חיובי, כאשר הוא נטול תסמינים? האם הוא חייב בבידוד עד ל-2 איבחונים שליליים? השאלה הזו, עולה רק עכשיו, מפני שבעבר כלל לא אבחנו נטולי תסמינים. היום כאשר האבחון רחב יותר וכאשר המציאות מוכיחה שנטולי תסמינים הם מדבקים כמו או כמעט כמו חולים ממש, השאלה הזו היא קרדינלית. האם שבירת מעגל ההדבקה כוללת את חסרי התסמינים? זה בערך שאלה של סד"ג שלם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |