 |
זה באמת מאמר מרתק ואינפורמטיבי על מערכת הבריאות בישראל והתמודדותה עם הקורונה. זה בהחלט נקרא כמו חומר ארכיוני שישמש את ועדת החקירה העתידה לבוא.
אני חושב שכאן המקום לקצת הרבה הסתייגות. ביקורת היא העסק הכי בטוח בשטח. המבקרים כמעט אף פעם לא מצליחים לכתוב מחזה יותר טוב מזה אותו הם מבקרים.
הפוזיציה ממנה באה הביקורת של אדריאן פילוט בכלכליסט הוא היצור המשונה של קבוצת מחקר של אנשי אמ"ן שהתיישבה על משהב"ר. ברור שאנשי צבא אוהבים להתמודד ולנהל אזרחים לא פחות משאנשי מערכת הבריאות אוהבים לטפל באנשים בריאים. אני כלל איני מופתע מן החורבות שהשאיר ליצמן במשהב"ר. אידיאולוגיה הרואה במשהב"ר את הגמ"ח הגדול ביותר במדינה לא יכלה להביא לתוצאות אחרות. יחד עם זאת, מי שמקווה שמסירת מוסדות אזרחיים כושלים לידי אנשי צבא עשוייה להושיע אותם, יתאכזב אני חושב. הסיכוי שזה יוליך לחורבן המערכת כולה הוא יותר גדול.
כאשר מדברים על קונסטרוקטיביות של הביקורת מתכוונים לכך שעצם ההצבעה על המכשולים אינה פותרת אותם ואפילו אינה מבטיחה אמינות.
נצטט כמה שורות נוקבות מן המאמר: "אם יש גוף שמייצג את החלם במדינת ישראל זה משרד הבריאות. הסחבת שלהם, ולא של משרד האוצר, היא בלתי נתפסת", טוענת יו"ר ארגון עובדי המעבדות בהסתדרות אסתר אדמון, "כולנו מסכימים מה צריך לעשות, אבל איתם זה כמו לרקוד טנגו: שני צעדים קדימה ושניים אחורנית. זה יגמר רק בועדת חקירה ממלכתית".
אני שואל את עצמי, האם באמת כולם מסכימים מה צריך לעשות? האם מערכת הבדיקות אינה אלא מערכת שאינה בזמן אמת, בזבזנית ולא אמינה שמפיקה כלום ושום דבר, משום שממילא עושים מה שהיו עושים אלמלא הבדיקות (מבודדים את כל הבאים במגע למשך שבועיים ורואים מה קורה)? האם המערכת הזו, אינה עשייה לבטלה המחפה על העדר יכולת מנהלית להקים מערכת אזרחית שתוכל לבודד מגעים ולהטיל סגרים באופן כזה שלא יכרות את השורשים הכלכליים המקיימים את החברה?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש