 |
|
 |
||
|
||||
 |
על בני שושלת המלוכה הצרפתית שהופלה במהפכת 1789 נאמר שהם לא למדו כלום ולא שכחו כלום. הוא הדין במרכז הליכוד. הליכוד לא שכח את סיסמאותיו הישנות ולא למד כלום מאירועי השנים האחרונות. וכנ"ל המנהיג החדש-ישן נתניהו. מה שראינו אתמול במרכז הליכוד זו הדמוקרטיה במירעה, המון נבער מדעת, שאינו מסוגל להקשיב אפילו לדמגוגים שלו, מצביע בלי שיקול דעת בנושא שיש לו השלכות מרחיקות לכת על מצבה המדיני של ישראל. וגם ראינו שוב את ההבדל הקלאסי בין ה"ליכוד" ל"עבודה" (שראשיתו עוד בהבדל בין מפא"י לחירות). ההבדלים האידיאולוגיים בין שתי המפלגות לעיתים אינם כה גדולים (ויוכיחו ממשלות האחדות), אולם בעוד שהשיטה המפא"יניקית היא "עוד דונם ועוד עז" בלי לעשות מזה יותר מדי רעש כלפי חוץ, ה"ליכוד" תמיד חייב לצאת בהצהרות גדולות (עפ"ר לאוים בומבסטיים). שרון אמנם יזם את הקמת הליכוד, אך אתמול הוא היה שם המפא"יניק היחיד, והגישה הז'בוטינסקאית-בגינית, ההצהרתית, ניצחה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם ה "לא למדינה פלשתינית" שהיה חרוט במצע העבודה עד תחילת תהליך אוסלו, וההצהרות של רבין ויתר ראשי העבודה, ברוח זו עד ממש תחילת התהליך הזה, לא היו מספיק בעלי אופי "הצהרתי" ? היום מרחף באוויר ה "בסופו של דבר תקום מדינה פלשתינית", אבל האווירה הזאת חדשה יחסית. לא קרה שום דבר מהותי לפני שמונה שנים שהיה צריך לשנות את האווירה במאה ושמונים מעלות חוץ מרעיונות שנהגו במוחם של כמה "אקדמאים" שרקמו באוסלו את תכניתם, והצליחו לגרור אחריהם את כולם. לנוכח הכשלון המכפיר של הרעיונות האלה, הירידה במעמדה של ישראל והחלשתה שבאו בעקבות מימושם, אולי הגיע הזמן לחשוב כפי שרובנו חשב לפני יותר משמונה שנים. למה שלא ניתן קרדיט למצביעים אמש במרכז הליכוד ? לקלפיות מרשים גם ל "נבערים" ללכת, ובכלל, מבחינות מסויימות אולי דווקא האחרים הם "הנבערים". הכל ייחסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה אפשרות נוספת. גם בנימין נתניהו וגם אריאל שרון מבינים כי בקדנציה הבאה כנראה תיבחר ממשלה בראשות הליכוד. מעבר לטררם הגדול של אתמול הם הצליחו אתמול, בלי שאולי שמנו לב, להשיג הישג חשוב - הם חישקו את עצמם, כנושאים ונותנים נבונים, לפני שלב המשא ומתן (ולדעתי אולי אפילו שיתפו פעולה כדי להשיג את המטרה הנ"ל). שהרי לציבור הישראלי יש נטייה להיות הפכפך ולהקשות על מנהיגיו לנהל משא ומתן באופן מושכל, ע"ע הנכונות בציבור לוותר על כל רמת-הגולן עוד בטרם משא ומתן בסביבות אוגוסט 99 אם אינני טועה. נושא ונותן חכם אינו מגלה את עמדת הסיום שלו ובוודאי שאינו מתחיל ממנה (שהרי היא הופכת לעמדת הפתיחה של הצד שכנגד). לכן, כשאני מסתכל על תוצאות מרכז הליכוד ומתעלם מה"אופן" (רעש וצילצולים במרכז) ומתרכז ב"תוכן" אני חושב שאני רואה תמונה שונה משהו. שרון, כרבין לפניו, התנה את ההסכם באישור בדיעבד (אצל שרון - במרכז המפלגה), מה שאצל רבין היה "להביא את ההסכם עם סוריה למשאל עם" בניגוד לגישתו של פרס "לנהל משאל עם ואחר כך לדון עם הסורים" (כלומר להצהיר על עמדת הסיום בטרם המשא ומתן) - הבדל קטן אבל משמעותי ביותר, שיבוא לידי ביטוי במשא ומתן עתידי ויאפשר לשרון (או לנתניהו) עמדת פתיחה טובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביבי מבין את מהות הטמטום במרכז העומד מולו, ומשחק בטיפשים כבשלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממקורות ''פנימיים'' נודע לי עתה שההצבעה כנגד מדינה פלשתינית במרכז הליכוד היא תוצאה של עבודה רבת שנים של אנשים אידיאולוגיים (בראשם פיגלין) שהכניסו למרכז נציגים שלהם, והביאו בסופו של דבר לתוצאה שבה רצו. ייתכן שנתניהו חש בגל הזה ועלה עליו, אבל הפרשנות הנכונה היא שהרוב גרר אותו ולא הוא את הרוב. הסיבה לתוצאה הזאת לא הייתה לכן מאבקים אישיים אלא אידיאולוגיה טהורה. לפחות זה מה שסופר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון חלקית. עבודתם רבת השנים של אנשים כמו פייגלין כמעט ונכשלה, מכיוון שלא הצליחה להחדיר כמות משמעותית של אנשים מיש"ע למרכז הליכוד. לעומת זאת, הצלחה אחת היא כן יכולה לרשום: ח"כ אלי כהן. איש יש"ע (תושב מעלה אדומים) ומזכיר מרחב יש"ע בליכוד, אלי כהן נבחר בזמנו למקום ריאלי ביותר ברשימת הליכוד לכנסת, אך בשל במפלה הצורבת של המפלגה נדחק אל מחוץ לכנסת. עם התפטרותו של יהושע מצא נכנס אלי כהן לכנסת. לפני כמה חודשים הועלתה יוזמה ע"י "השדולה למען יש"ע והגולן" בליכוד, בראשותו של אלי כהן, לכנס את המרכז על מנת לקבל החלטה בעניין הצהרת רה"מ בלטרון על נכונות להקמת מדינה פלשתינאית. כבר אז היה ברור שאנשי אריק יתנגדו, ולכן היה צורך במישוש סעיף שמעולם לא מומש בחוקת הליכוד - החתמת 20% מהחברים לצורך כינוס המרכז. העבודה התקיימה לאורך חודשים רבים, כשלבסוף נאספו החתימות, אך עדיין גורמים רבים ניסו לדחות את כינוס המרכז. בלית ברירה פנו היוזמים לבית הדין של התנועה, שהחליט לקיים את המרכז ולקיים בו הצבעה בעניין. תוצאות ההצבעה במרכז ביום ראשון אינם תוצאות של עבודה רבת שנים והחדרת אנשים אידאולוגיים למרכז. אני יכול להבטיח לך שמרכז הליכוד מלא בהכל חוץ מבאנשים אידאולוגיים. מרכז הליכוד מלא ב - מה לעשות - אנשים פשוטים, וזה מה שעבד לטובת אלי כהן וחבריו. בוא נזכור שלא מפתיעה תוצאת ההצבעה על קיומה של מדינה פלשתינאית, אלא תוצאת ההצבעה על דחיית ההצבעה, שהייתה רק 60% נגד הדחיה. הווה אומר 40% שהאמינו שאכן עדיף למפלגת הליכוד לדחות דברים ברורים מאליהם למועד מאוחר יותר, ו-60% שאמרו שאי אפשר לחכות. זהו פילוג הגיוני וסביר ביותר של דיעות, ואין מן הנמנע שנתניהו אכן עלה על הגל החזק יותר, לטעמו. כך או כך, איני חושב שמאבקים אישיים גררו אותו לבחור בדיעה זו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המועמדים לכנסת ברשימת הליכוד נבחרים ב"פריימריס"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על העיכוב בתגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הרבה זמן וגם לא לענות נכון בסוף? לא. הם נבחרו באופן חד פעמי בפריימריז בשנת 96' (באותה השני גם מרצ עשתה פריימריז, וגם הם נסוגו בחזרה לשיטה הישנה ב-99'). ב-99' הליכוד בחר את המועמדים לכנסת במרכז. היחידה שקיימה פריימריז כבר שלוש פעמים ברציפות (92', 96', 99'), היא מפלגת העבודה. לא שזה יאמר דווקא לזכותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, נכון....חברי הכנסת נבחרים אך ורק ע"י המרכז (ליאור מלקה את עצמו כרגע על הטעות הטפשית). אכן, ב-96' נבחרו הח"כים ע"י מתפקדי הליכוד, ובשל כך ובשל סיבות נוספות איבד תפקיד "חבר המרכז" מיוקרתו וזוהרו במפלגה. כיום, לאחר שינוי השיטה, מתמרמרים רבים מהפעילים שלא התאמצו כלל (מחוסר האטרקטיביות) להבחר למרכז ולא נבחרו. אולם, שיטת הבחירות של יו"ר המפלגה לא השתנתה - "העם" (מתפקדי הליכוד, כלומר) עדיין בוחר את היו"ר והמועמד לראשות הממשלה, ולכן אין ליו"ר המפלגה כמעט שום אינטרס להתחבב על חברי המרכז שלו כמו שיש לחברי הכנסת. ושוב סליחה על הטעות, לא שמתי לב לשאלה כראוי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |