 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. בעקבות ההסכם עם איראן לפני ימים מספר הופיעו הרבה הערכות שהציגו את חתימת ההסכם ככישלון הדרך שבחר נתניהו להיאבק בהסכם, ובמיוחד בלטה הופעתו בתקשורת האלקטרונית של עוזי ערד בעניין זה, שדי הפתיעה אותי. אני לא חושב שמישהו הציג את הדרך הזאת שעיקרה אי ניסיון להדברות ישירה עם הממשל, עקיפתו ופנייה לדעת הקהל ולקונגרס כדרך שמטרתה מניעת ההסכם. נתניהו ותומכיו אמרו כל הזמן שארצות הברית והמעצמות הולכות לחתום על הסכם רע, ובכלל לא רמזו שהם מעריכים שיש בכוחם לעצור אותו. לכן, עצם החתימה על ההסכם, כשלעצמה, אינה מהווה איזו שהיא הוכחה למשהו בעניין הזה. איני זוכר, גם, ביקורת של עוזי ערד בכל התקופה שקדמה לחתימה על ההסכם, ולא מובן לי מדוע התעורר עכשיו. ידוע גם, שסעודיה ומדינות המפרץ התנגדו להסכם לא פחות מאתנו. מנהיגיהן לא פנו לקונגרס ודעת הקהל ונקטו בשיטות אחרות, ובכל זאת איש לא מציג את החתימה על ההסכם ככישלון שלהן. באיזו צורה השפיע מאבקו של נתניהו על תוכן ההסכם עצמו, והאם היה יכול, לו בחר בדרך של הדברות עם הממשל להביא להסכם טוב יותר בשבילנו? זו שאלה שאי אפשר לענות עליה בצורה ודאית, וניתן רק לעשות הערכות תוך הפעלת ההיגיון. וההיגיון שלי אומר שדווקא הדרך שבחר בה נתניהו היה בה סיכוי יותר טוב לשיפור תנאי ההסכם, ואולי אכן עשתה זאת, מסיבות שאיני רוצה לפרט כרגע משום שהתגובה הזאת מתארכת כבר מעבר למה שחשבתי. 2. מה שמציק לי ומטריד אותי יותר הוא האם היה נכון בכלל להציג את מניעת הנשק הגרעיני מאיראן כמטרה החשובה ביותר שמאפילה על כל מטרה אחרת. האם איראן עם נשק גרעיני ביד אחת אבל עם המשך משטר הסנקציות וכלכלה הרוסה בידה האחרת, שיכולה להביא בסופו של דבר להפלת המשטר האיסלאמי והחלפתו, לא עדיפה. כי קשה להניח שאיראן תפעיל את הנשק הגרעיני, אם יהיה בידיה, בגלל גורם ההרתעה. לפי פרסומים שונים ישראל לא טמנה את ידעה בצלחת בנושא זה כבר במשך עשרות שנים, ומדובר בתקשרות הזרה במאמצים שונים כולל רכישת צוללות לצורך תגובה אחרונה וכדומה. הרי יהיה זה טרוף מצד מנהיגי איראן "לחטוף" בצורה כל כך ברוטלית. הנה ישנה מדינה איסלאמים - פקיסטן שאינה יציבה במיוחד, שיש לה נשק גרעיני, ואנו חיים עם העובדה הזאת. 3. הצרה היא שכל עניין ההרתעה שעליו שמתי את יהבי בסעיף הקודם התערער אצלי לאחרונה בגלל יחס העולם לתגובות שלנו שבאות בעקבות התקפת אזרחנו. נוצר מצב שבו מה שמותר לאויב אסור לנו, בגלל עניין תמוה ולא צודק שצץ לאחרונה שנקרא "מידתיות". ואני רואה בעיני רוחי תסריט שבו העולם וגם גורמים בתוכנו אומרים: מה קרה לכם ? הם השמידו רק את חיפה, וגם אותה בקושי, כי עד כה אין בכוחם לעשות יותר. למה אתם הולכים על טהרן, ועוד על כולה ? היכן ה"מידתיות" ? וברגע ש"באוויר" מתייצבת אווירה כזאת, כל עניין ההרתעה שוב אינו קיים. מנגנון הרתעה יכול להתקיים רק אם ישראל והיהודים אינם אחד הצדדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נשק גרעיני קיים בעולם כבר 70 שנה, אבל מאז אותה הצגת תכלית כפולה, מעולם לא נעשה בו שימוש. ולא שלא היו הזדמנויות- להודים ולפקיסטנים, וגם לרוסים באפגניסטן ובצ'צ'ניה, ולאמריקאים בעצמם. לכן כל שימוש בנשק גרעיני לא יהיה מידתי בהגדרה דה יורה ודה פקטו. אני משער שהמכניזם של ההמנעות כולל את אלמנט ההרתעה משום שהצד הנפגע בעצם רשאי "לשבור את הכלים" בחזרה ולהטיל את כל הארסנל שלו ובדרך להרוס את הכדור הכחלחל שהוא ביתנו. מה שנקרא בשנות הששים השמדה הדדית מובטחת ועוטר בראשי התיבות MAD. אבל מסתבר שככל שמועדון הגרעין התרחב עדיין נמנעו כל החברות במועדון מלנצל את כוחן, גם כאשר עמדו על מה שנראה כמו סיפה של תבוסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את דבריך כלל. אם "כל שימוש בנשק גרעיני לא יהיה מידתי בהגדרה דה יורה ודה פקטו" איך זה ש"הצד הנפגע רשאי לשבור את הכלים"? אני חושב שכל המנגנון של מאזן האימה מבוסס על ההנחה שאכן לצד הנפגע ישנה רשות להגיב באותה צורה שבה פגעו בו, ובודאי הוא לא צריך לעשות זאת בצורה "מידתית", כי הצורך הזה יכול לשחק לידי אויב אכזר וחסר מעצורים. כמו כן לא הבנתי איך הסקירה ההיסטורית הקצרה שהבאת משרתת את הטיעון הזה, אבל לא זה באמת מה שחשוב. מה שניסיתי לטעון הוא שהתנהגות מובנת מאליה, מפסיקה להיות כזאת כשמדובר במדינת ישראל. מה שמותר לכולם אסור לנו. זה עצוב ולא נעים אבל צריך להפנים את העובדה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך- בדיוק משום שכל שימוש בנשק גרעיני יחשב ללא מידתי, יש לצד הנפגע את הזכות להיות עוד יותר לא מידתי. היינו, מה שאמרת בעצמך. מה שמותר לכולם אסור לנו- לא הבנתי. לכולם אסור להשתמש בנשק גרעיני, וגם לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצבירת ארסנל רקטות ענקי ושימוש בו כאופן ישיר כנגד אוכלוסיה אזרחית הוא מאד ''לא מידתי'' אם כי בהיבט קצת שונה, ולכן, לפי הכלל שלך מותר לצד הנפגע להיות עוד יותר ''לא מידתי'' במובן זה. אבל, למרבה הצער, לא כך רואים את הדברים אומות העולם וגם לא רבים בתוכנו, הייתי אומר רובנו, כולל, אני מניח, אתה עצמך. הסיבה היא שמדובר במדינת ישראל. לו היה מדובר בשני צדדים שאינם כוללים את ישראל הכלל הזה היה תקף. אני חושש שהשיפוט המיוחד לו זוכה ישראל, לא יהיה שונה גם אם הפגיעה בה תהיה לא ע''י מאות ואלפי רקטות אלא ע''י פצצת גרעין ''קטנה'' אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך לחשוש. אני לא חושש. זה אומר שאם איראן תגיע ליכולת גרעינית אתה תהגר מכאן, או שהחשש שלך לא גדול עד כדי כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כה לא שקלתי את האפשרות הזאת וכך גם ילדיי שכולם נמצאים פה עם משפחותיהם ולא העלו אפשרות כזאת בשום רגע. לגבי העתיד, קשה לדעת, כי צריך לעשות הערכות בכל רגע ולאמוד את מידת הסיכון. אני מקווה שלא נגיע למצב כזה. אך לא נובע מכך שצריך לטמון את הראש בחול ולהכחיש את המציאות. רציתי לומר עוד משהו לגבי התייחסות העולם כלפינו, וגם איך עלינו להתנהג לנוכח התייחסות זו. לפני שבועות מספר ראיתי ראיון עם אלן דרשוביץ בתכנית "רואים עולם". כהדגמה ליחס המפלה שמקבלת ישראל הוא מספר (קצת אחרי 11:00) סיפור פנטסטי: נשיא אוניברסיטת הרווארד בתחילת המאה העשרים ביקש לעצור את כניסת היהודים לאוניברסיטה בגלל "שהם מעתיקים". כשאמרו לו שגם אלה שאינם יהודים מעתיקים הוא ענה שלא זה הנושא. . . ראה מה קרה אחרי "צוק איתן". אתה אומר שהצד "המתחיל" ראוי לפגוע בו שבעתיים. אבל מי שעומד להיות נשפט בבית הדין הבין לאומי אינו הצד המתחיל אלא הצד המגיב, אנחנו. ככל שמדובר בישראל לעולם לא אכפת בכלל מי התחיל. אמרתי בתגובתי הקודמת שהיחס המפלה של העולם למדינת היהודים יכול לגרום לכרסום בהרתעה. אבל בעבר הצעתי גם דרך להתמודד עם זה, ע"י כך שלא נקבל את חוקי המשחק האלה. ואסביר את דבריי ע"י דוגמה: אם אתה מדבר על חששות, בוודאי שאני חושש ממאות אלפי הטילים שמוחזקים היום בלבנון ע"י חיזבאללה ומכוונים אלינו. כרגע זה מפחיד אותי יותר מנשק גרעיני עתידי שתחזיק אולי איראן בעוד יותר מעשר שנים. אבל אני יודע שאם יידעו ראשי חיזבאללה שבהפעילם את הארסנל ההרסני הזה הם יגרמו לכך שלבנון תחדל להיות מדינה עם שדות תעופה תחנות כח מייצרות חשמל ונמלי ים ואולי גם תסבול מעשרות אלפי אבדות באזרחים ויותר, הם בוודאי לא יפעילו את הארסנל הזה נגדנו. בגלל החשש מתגובת העולם אולי לא ננהג כך, ולכן התסריט שיביא את לבנון לחורבן שיגרום לה להתחיל הכל מהתחלה לא יתממש. לכן עלינו להבהיר היום שכך בדיוק ננהג, וכדי להגן על אזרחנו לא נתחשב בדעת הקהל בעולם. ואנחנו לא עושים זאת ובמקום זה מתמודדים מילולים עם האיום הזה בצורה לא משכנעת בעליל, וחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנקדוטה של דרשוביץ רלבנטית לדיון באנטישמיות. אני לא רואה את הרלבנטיות שלה לדיון הזה. אתה מעוות את דברי. כתבת "אתה אומר שהצד "המתחיל" ראוי לפגוע בו שבעתיים" ואני בכלל לא אמרתי דבר כזה, אפילו לא דומה. אתה טוען שישראל מופלית לרעה בעולם כשהיא משתמשת בכח, ויכול להיות שאתה צודק, אבל כדי להשתתף בדיון הזה אני צריך להשיל מעלי שכבות של כעס על המניפולציות שאתה עושה. כדי לבסס טענה על אפליה לרעה אולי תתחיל בהשוואה בין התגובה לישראל לבין סכסוכים מזויינים אחרים מהעת האחרונה. אני מציע לך השוואה קשה בין העימות ישראל-עזה לבין בוסניה-קוסובו: למרות שצבא שחרור קוסובו נחשב על ידי האו"ם ארגון טרור, ממשלות מערב אירופה התאחדו כנגד בוסניה דווקא, במה שהפך לעימות של נאט"ו נגד יוגוסלביה. אני זוכר זמנים אחרין בהם העולם התייחס אלינו אחרת. כשביצענו פעולה צבאית בלב מדינה עוינת אלפי קילומטרים מגבולנו וקיבלנו תמיכה ותשואות מקיר לקיר (טוב, לא מהעולם הערבי ובני בריתם) וסרטים הוליוודים. השאלה היא מה גרם לשינוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תצפה בסרט בסביבה שבה מסופרת האנקדוטה בעיקר קצת קודם תראה שהמרואיין הביא את האנקדוטה הזאת בדיוק כדי לחזק את הטיעון שמדינת ישראל מופלית לרעה, והוא בפרוש עשה את הקישור בין היהודים ומדינת היהודים, והביא את הסיפור כדי להמחיש שאין זה צודק להתבונן רק לכיוון אחד מבלי לעשות השוואות לנעשה בצדדים. אתה מאמין שאתה רואה את המציאות בצורה בהירה יותר ממנו וממני (הקטן), ולא אוכל לעשות עם זה שום דבר. איש באמונתו יחיה. לפי עניות הבנתי בפרוש אמרת "דבר כזה". כתבת "בדיוק משום שכל שימוש בנשק גרעיני יחשב ללא מידתי, יש לצד הנפגע את הזכות להיות עוד יותר לא מידתי". אם אתה מתכוון לכך שהזכות להגיב שבעתיים נתונה רק למי שנפגע דווקא מפצצת אטום, הרי זו שטות מוחלטת. ידוע שבמלחמת העולם השנייה האמריקאים הרגו אזרחים יפנים רבים הרבה יותר בתקיפות קונבנציונליות על טוקיו ועריה הגדולות האחרות של יפן, למרות שזוכרים להם דווקא רק את התקיפות האטומיות. האם משום שהתקיפות הישירות על אזרחים הקודמות היו קונבנציונאליות, הדבר מפחית במשהו את זכויות הנפגע ? אשר למלחמת נאטו ביוגוסלביה המפורקת, אין לי כל כך מידע בנושא, ולכן איני עומד בדיוק על כוונתך. מה שאני כן זוכר הוא שהתפרסמו ידיעות על פגיעה של מטוסי נאטו באזרחים. כמובן שלאיש מהמשלחים והטייסים לא היה ולא יהיה סיכוי להגיע לבית הדין הבין לאומי, כמו לאותם טייסי מסוקים אמריקאים שפגעו בקבוצת אזרחים בלתי חמושה בעיראק והקלטה שבה הם מלקקים את השפתיים לנוכח הטבח דלפה ושודרה. אשר להתייחסות העולם אלינו כשפגענו באויב בפעולות ארוכות אחרת, באמת לְמה התייחסו אחרת ? לפגיעה באשף בביירות ? להשמדת הכור העיראקי ? לְמה ? אני יודע מה עלה בראשך. אנטבה עלתה בראשך. אבל בחיים לא מזדמנים פעמיים נסים כאלה. אנא הבא דוגמאות אחרות. ולבסוף, מי שעושה מניפולציות הוא כמובן אתה, ואני חף לגמרי ממעשים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, כך עשה המרואיין. הביא אנקדוטה על אנטישמיות מתקופה עשרות שנים לפני קום המדינה, וקישר בינה לבין היחס למדינת היהודים. שוב אומר- יכול להיות שהוא צודק, רק זו לא הדרך להסביר לי את צדקתו. אולי נדמה לך שאני מחזיק בעמדה הנגדית, אני לא. כן התכוונתי בדיוק למה שכתבתי. אני תמיד מתכוון בדיוק למה שכתבתי. לדעתך זו שטות מוחלטת, תודה, אבל אם אתה צריך לבחור בין להסיק שאני חושב שטויות לבין שאני לא יודע לבטא את עצמי, תמיד תסיק שאני חושב שטויות. כל דוקטרינת MAD נשענה על כך שהצד המותקף בנשק גרעיני יגיב באורח לא מידתי בעליל. אני לא מדבר על "זכויות" הנפגע אלא על מוסכמות בינלאומיות. כן, אנטבה. היינו אמיצים וצודקים וכל העולם המערבי הריע לנו. גם בתקיפת הכור העיראקי היינו אמיצים וצודקים והעולם המערבי כעס כי זה היה נגד האינטרסים שלו. אחר כך ב 91 כבר הבינו שזה היה בעצם לטובת האינטרס שלהם כולם. ככל שאני זוכר גם ההתנקשות באבו ג'יהאד בתוניסיה עברה בקול דממה דקה. אחרי ספטמבר 2001 היה לנו בעצם קארט בלאנש למחלמה בטרור לשנתיים שלוש, וניצלנו אותו היטב במבצע חומת מגן. הנקודה היא לא להראות שהעולם מתייחס אלינו יפה, אלא להראות שהתייחסות העולם לפעולות שלנו אינה אוטומטית, כפי שהיה רוצה דרשוביץ שנאמין. התכוונתי שעשית מניפולציה על הדברים שכתבתי (כתבתי א' אבל ענית כאילו כתבתי ב'). אני לא עושה דברים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שיש אולי כל מיני דוקטרינות ומוסכמות, ואנו מצפים שהן תופעלנה גם כשמדובר בנו, אך המציאות מוכיחה שוב ושוב שלא כך הוא, וכשצריך להפעילן עלינו העולם שוכח שהן קיימות. זה נכון שלא בקרו אותנו על מבצע אנטבה. אבל זה לא היה מבצע של פגיעה באויב אלא מבצע הצלה מופלא, שלא כמו תגובה אוטומטית על פגיעה אטומית באופן דומה. אז באמת יפה מאד שלא בקרו אותנו על אנטבה. הם גם לא מבקרים אותנו על כיפת ברזל, וגם אם נצייד את כל אזרחנו בקסדות כדי להתגונן מטילים הם בטח לא יבקרו אותנו. באמת תודה רבה. ב"חומת מגן" בקרו אותנו ועוד איך למרות שהראינו סרטים שבהם מתי ג'נין קופצים מהאלונקות. האסטרטגיה של שרון הייתה "אסטרטגית ההבלגות" שכשלה שוב ושוב, אולי גם בגלל החשש מהביקורת העולמית, ולחומת מגן הוא יצא אחרי הפיגוע במלון פרק ממש מחוסר ברירה. בוש "הידיד" היה בין המבקרים ולחץ עלינו במפגיע לסגת, ולהחזיר את השטח לשליטת הטרוריסטים. ככל שאני זוכר ההתנקשות באבו ג'יהד לא עברה בקול דממה דקה והדבר התבטא בתקשורת העולמית בפרסום ראיונות קורעי לב עם האלמנה. אנחנו מצפים לתגובת העולם כלפינו כפי שהוא נוהג כלפי אחרים ומתאכזבים שוב ושוב ולא לומדים לקח. זה קורה במיוחד כשאנחנו עושים "מעשים טובים" ומצפים לליטוף. ראה מה חשבו רמון ומופז על יכולת התגובה שיאפשר לנו העולם אחרי ההתנתקות. ראה מה כתב ארי שביט (צטטתי את דבריו בתגובה 637124) ממש באותו עניין. הצפיות האלה לא מתממשות, והאנקדוטה של דרשויץ מצביעה על הסיבות והשורשים לכך, למרות שהיא דוגמה מלפני עשרות שנים, ודווקא בגלל זה. אם כשאמרת שאני עושה "מניפולציות" התכוונת למה שהסקתי לגבי מה שאמרת על התגובה המותרת על פגיעה גרעינית, אז באמת לא התכוונתי לעשות מניפולציה (ומי שעושה מניפולציה בהגדרה הוא עושה זאת בכוונה) אלא באמת לא חשבתי שאתה מחריג פגיעה גרעינית על פגיעה אחרת גם אם היא חזקה וכואבת שבעתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שתגובת העולם כלפינו שונה מאשר כלפי מדינות אחרות בסיטואציות דומות (מתוך אנטישמיות) אבל הדוגמאות שאתה מביא לא משוות את תגובת העולם כלפינו וכלפי מדינות אחרות בסיטואציות דומות. הבאתי סיטואציה שנראית לי דומה - קוסובו, אבל אתה בחרת לא להתייחס אליה. במקום זה אתה משווה את תגובת העולם לציפיות שלנו מתגובת העולם. אנחנו מתאכזבים מתגובת העולם כי הציפיות שלנו היו שונות. האם גם הסרבים התאכזבו מתגובת העולם בקוסובו? אני זוכר שסדאם חוסיין מאוד התאכזב מתגובת העולם שהיתה שונה לגמרי מהציפיות שלו. כדי לבסס את הטענה של אפליה שלנו לרעה זה לא מספיק שאנחנו התאכזבנו. צריך להשוות למקרים דומים. ופעם נוספת- אני לא אומר שאתה טועה, יכול להיות שאתה צודק והאנטישמיות באמת מעבירה את אומות העולם על דעתן, אבל לדעתי לא ביססת את הטענה הזאת. והדרך לבסס אותה היא על ידי השוואה לתגובת העולם למדינות אחרות בסיטואציות דומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי בפתיל הזה בכך שאמרתי שאני חושש שבמקרה שלנו ההרתעה לא תעבוד כפי שהיא עובדת בעימותים אחרים בגלל היחס המפלה של העולם אלינו, ואי השלמתו עם כך שנגיב על מכה שנקבל. לא הבאתי דוגמאות משום שכבר השתתפתי בנושא הזה בחילופי דברים ארוכים בעבר והכול יודעים את עמדתי. מי שמסכים עמי מסכים ומי שלא לא. כיוון שאתה איך שהוא היטית את הדיון שוב לנושא הזה הבאתי כמה דוגמאות כמו אי העמדתם לדין של אותם טייסים אמריקאים שנשמעו מהללים ומשבחים את תוצאות הטבח שעשו באזרחים לא חמושים בעיראק. אולי דוגמה שלא דברתי עליה היא שסטטיסטית ידוע שבתקיפות האוויר של אמריקה באפגניסטן אחוז ''הבלתי מעורבים'' גבוה בהרבה מאשר ב''צוק איתן'' למשל, כך גם התקיפות האחרונות של סעודיה בתימן. והנה אצלנו מוקמות וועדות של האום ושם איש לא מעלה דבר כזה על דעתו. עד כמה שזכור לי גם בראיון עם דרשוביץ הוא הביא מספר דוגמאות להפליית מדינת ישראל. אי אפשר להביא דוגמה שהיא בדיוק בדיוק אותו דבר. במקומות אחרים, למשל, אין אונר''א שמחזיק אצלו אמצעי לחימה עבור החמס. לגבי פעילות נאטו ביגוסלביה באמת איני יודע. אם אתה רוצה את התייחסותי הסבר בדיוק מה היה שם שכל כך דומה למה שקורה כאן, ואז אולי יהיה לי מה לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הסיפור של סאדם חוסיין ממש לא לעניין ומוכיח בדיוק את ההפך. לא ראינו שום חגיגות שנאה לוהטת ברחובות ניו יורק ולונדון כשסדאם חוסיין טבח בנשק כמי את הכורדים, כמו שלא ראינו כאלה שאסד טבח את בני עמו בנשק כזה. כאשר סאדם חוסיין כבש את כווית ועמד להשתלט על כל הנפט במדינות המפרץ ובסעודיה ואיים על האינטרסים של המערב, אז המערב התעורר. זה סיפור שונה לחלוטין, שאינו דומה כלל לסיפור הביקורת והשנאה כלפינו. וייתכן שגם מה שהיה בסרביה היה סיפור דומה. איני מכיר את הפרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא ספגנו ביקורת גם על כיפת ברזל, למשל האו"ם מתפלא שלא חלקנו אותה עם החמאס, פושעי מלחמה שכמותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרביה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת ארצות הברית נגד סרביה הייתה מלחמה אימפריאלית על מנת לשלוט מרחוק בבלקנים, כי רוסיה איימה לחבור לברית עם סרביה. סיפור דומה יש כנראה גם באוקראינה לכן פוטין יצא למלחמה נגד אוקראינה (כדי לא למצוא את ארצות הברית בתור שכנה מעיקה שלו). אינני יכול לנתח את הסיבות למה מציקים לישראל בכל פעם שהיא מנסה להגן על עצמה מפני טרוריסטים. לדעתי, ההצקה לישראל לא נעשית מטעמים מוסריים אלא יש אינטרסים (אולי צורה של "הפרד ומשול": ישראל מוחלשת מאפשרת לאצות הברית ואירופה לבחוש באיזור). מניין לנו שזה לא מטעמים מוסריים אלא מתוך אינטרסים: ראה את ההתנהגות כלפי סוריה ודאעש. ברגע שקמה ישות כלל מוסלמית באיזור הארצות האימפריאליות שוכחות את בעיות המוסר של סוריה וניזעקות לסלק את האחדות המוסלמית הלא נישלטת מהמזרח התיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הטיעון שלך קל לי יותר לקבל מאשר את הטיעון ''כי הם אנטישמים'' מבית מדרשו של דרשוביץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל הפגנות השנאה ושריפת דגלי ישראל וההסתה בתקשורת העולמית והקריאות הפומביות לחרם והאיום לעצור אנשי צבא שמגיעים לאירופה, שכמותם אין אנו רואים כשסאדם חוסיין או אסד טובחים מאות ואלפים ילדים נשים וטף, הכל בגלל אינטרסים ? את זה יותר קל לקבל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדאם זכה להגנה חלקית משום שהוא נלחם בשטן גדול ממנו. אבל תדמיתו נהרסה כליל. הכורדים בעירק זכו בהמשך להגנה על האוטונומיה שלהם מאת המערב ללא סיבה מדינית טובה. בשאר אסד הפך למצורע בעיני רוב מדינות סביבתו (למעט הסינים, הסורים והאירנים). אז נכון שלא התארגנה נגדו קואליציה צבאית (הרוסים נעמדו על הרגליים האחוריות) אבל זה כבר הגיע לאמברגו ועוד כל מיני דברים שאנחנו מאוד לא רוצים שינחתו עלינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שאנשי צבא עיראקים או סורים, בטח כאלה שחשודים בפשעי מלחמה, מראש לא מקבלים ויזה לאירופה/ארה"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נראה- הפגנות שנאה ושריפת דגלי ישראל: אלו ודאי אנטישמים, אבל אינם קובעי מדיניות החוץ. הסתה בתקשורת העולמית : נסה להיות יותר ספציפי- מי מסית, ולמה הוא מסית. הקריאות הפומביות לחרם: כאן אנחנו כבר נכנסים לתחום שדיברנו עליו. כבר כתבתי על מדיניות האיחוד האירופי בתגובה 625773 בדיון הזה ממש. אני חושב שאנחנו לא יוצאי דופן ושההיסטוריה של מזרח טימור [ויקיפדיה] יכולה להסביר הרבה מההחרפה של עמדת האיחוד האירופי בעשור אחרון. ראה: עשו סנקציות על איראן, עשו סנקציות על רוסיה, עלינו עדיין לא עשו סנקציות (אבל הם בדרך). אם הם היו כאלה אנטישמים כבר יכלו לעשות עלינו סנקציות מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שאתה חוזר ומביא אינן ממין העניין, אינן קשורות כלל במה שאמרתי ואני מתפלא שאתה חוזר ומביא אותן שוב ושוב. כל סיפורי הסנקציות הם סיפורים של אינטרסים והם מופעלות כנגד איום, ומוסרים כשיש הערכה שקיימים אינטרסים אחרים שפועלים כנגד האיום. אנחנו לא מאיימים על אירופה והאינטרסים שלה וגם לא על אמריקה והאינטרסים שלה. הם ניצבים במעין עמדת שופט בסכסוך בינינו ובין הפלשתינים ומפלים אותנו לרעה לעומתם, לדעתי, בגלל בעיקר בגלל שורשים אנטישמיים. למשל, כאשר עזה צוברת ארסנל רקטות ופותחת במתקפה על ישובים אזרחיים כמעט בכל שטחה של המדינה כולל הלב במרכז, הדבר לא עושה שום רושם על השופטים האלה. דווקא כשאנחנו הצד המותקף מנסה להגן על עצמו בצורה היחידה כמעט שאפשרית בנתונים האלה, הם נזעקים. חיילים שלנו מאויימים להישפט בבית הדין הבין לאומי ולא חיילי הצד המתקיף. סכסוכים אחרים שאינים מאימים ישירות על המערב או פגיעות בזכויות אדם שנעשות במקומות אחרים לא זוכים להד כפי שהדבר נעשה כשמדובר בנו. אמרתי בתחילת הפתיל שבאווירה כזאת קשה לקיים הרתעה. וזאת, בלי נדר, תגובתי האחרונה בחילופי דברים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על דרום אפריקה הפעילו סנקציות בלי איום מצידה. הם (האו"ם, אני מניח) אכן ניצבים בעמדת שופט. הם לא שינו את עמדתם מאז החלטת עצרת האומות המאוחדות 181. כל הגינויים שישראל סופגת באו"ם זה בגלל שהיא מצפצפת על החלטות מועה"ב שוב ושוב. ההחלטות הללו נראות לי עקביות עם העמדה שלהם, והעמדה שלהם לא נראית לי אנטישמית. אל תשכח שישראל הסכימה להחלטה 242. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ש-99.9% מהאנשים לא חוששים מברבור שחור, מראה על הכשל התפיסתי של האנשים, לא על התדירות של הופעת ברבורים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא חוששים מברבור שחור, אבל כן חוששים מעמלץ לבן1. הכשלים שלנו מרובים, והשאלה היא האם באמת עלינו לחשוש יותר מתאונת דרכים מאשר מפיגוע טרור? אני חושב שאי אפשר להכתיב לאנשים ממה עליהם לחשוש. הפחד אינו רציונלי. __________________ 1 ואם עמלץ לבן יכול לקפוץ ככה, תאר לעצמך מה יקרה כשהעמלצים השחורים יתחילו לקפוץ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ אתה רומז לרגע ששחורים יותר גרועים מלבנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך! שלבנים הרבה יותר גרועים משחורים (בלקפוץ). _____________ אני אוהב איך שפתאום הכותרת נהיית רלבנטית מחדש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מדובר פה בלבניזם1 אם כך? 1 ה-ב' התחילית היא ב'-החיבור, להבהרה2. 2 למה צריך להבהיר, זה כהה מדי בשבילך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 עודף הבהרות יגרום לאור רב, או בארמית: סגי נהור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך להבהיר היית צריך לשאול את מייקל ג'קסון, לא אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל העימותים שמנית גם לא נערך שימוש בנשק כימי, אולי בעקבות הלקח ממלחמת העולם הראשונה. דא עקא, שעימותים מסוימים דוקא לא בחלו בו. תנחש איזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לשבת שעתיים ולהסביר לך למה זה לא אותו דבר, אבל בעקרון אתה צודק. רק אגיד ששמה המלא של פקיסטן הוא הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן והמנונה ''תבורך האדמה הקדושה''. מה שאומר שהייתי סומך על איראן עם נשק גרעיני אבל לא על דאעש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל חיזבאללה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנגלים בפוקלנד. הארגנטינאים במלווינס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע להרתעה ושחיקתה בגלל מה שהעולם לא מרשה לנו - זה נכון בסכסוכים הקונבציונליים שלנו, אבל אני חושב שמול הגרעין של איראן האפקט של זה יהיה חלש. הסיבה היא שבגרעין תמיד המשחק הוא על מה עלול הצד השני לעשות, בפעם האחת שבה הוא יידרש לעשות משהו - אין לך סיבובים חוזרים (לפחות לא הגענו לזה בעולם שלנו). ואפילו נניח שמדינות העולם יזהירו אותנו "שלא תעזו להפציץ בגרעין את איראן אפילו אם היא תפציץ אתכם" (וזה קיצוני לאין שיעור מכל מה שהעולם אומר לנו היום, ולמעשה אני לא חושב שאפשר לומר דבר כזה ברצינות), אני לא רואה תסריט סביר שבו האיראנים יוכלו לסמוך בבטחון על כך שישראל תיכנע לתכתיב הזה. כלומר, בדיעבד העולם יוכל אולי לומר "השמידו לכם רק את חיפה, מה אתם הולכים על טהרן" - אבל מראש איראן לא תוכל לסמוך על כך שעבור תקיפת חיפה ישראל לא תגבה את טהרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה דבריך הגיוניים, אלא שהניסיון אצלנו מראה שתחזיות בקשר ליכולת הפעולה שלנו בעתיד תחת הסכמה של העולם, כשמגיע זמנן להתממש כל המצב נראה אחרת, ולפתע ברור לכולם שאין להם שום סיכוי להתממש כי כללי המשחק הם לחלוטין שונים. הבאתי בתגובות קודמות כמה דוגמאות לתחזיות שנראו ממש ברורות לרבים, שאף ראו בהן אפשרות להרתעה, שכשלו כשהיו צריכות לעמוד למבחן אמיתי. נכון שעימות גרעיני הוא סוג אחר של עימות שאותו עדיין לא חווינו, אבל לי קשה לסמוך על כך שכאן יהיו לפתע כללי משחק חדשים. ואני חושב שדווקא ביכולת לנתח דברים כאלה אויבינו טובים מאד. יש לי קרוב משפחה בעל דעות שמאליות קיצוניות מאד. אני זוכר שטרם הנסיגה מלבנון כששאלתי מה נעשה אם תיפתח משם אש על יישובינו אחרי הנסיגה הוא השיב במילה אחת: "נפאלם". אמרתי לו שאם זה כך אני מסכים אתו אבל אני יודע שברגע האמת הוא עצמו לא יסכים עם עצמו. ואכן כשהגיעה מלחמת לבנון השנייה ה"נפאלם" אצלו התחלף ב"מידתיות"1. 1 הוא גם שכח, וגם הכחיש את מה שאמר בתחילה, אבל זה כבר סיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה יכולה להחמיר כשהמשגר אינו איראן, אלא אחת משלוחותיו האזוריות (חיזבאללה/חמאס). כבר ראינו שמול חיזבאללה, תגובת נגד מתפרשת כטבח באזרחי לבנון התמימים והחפים מפשע. אני לא רואה סיבה שזה לא ייתפס כך בתרחיש הנ"ל1. ייתכן אולי שבמקרה של התגרענות איראנית, בהמשך למה שאמרת, יהיה צורך בשינוי אסטרטגי במדיניות ההרתעה הגרעינית של ישראל, והכרזה מפורשת על יכולות, וחשוב מזה - על תגובות מוצהרות מיידיות והחלטיות בפני כל תקיפה שהיא. ולא משנה אם היא מגיעה מאיראן עצמה או על ידי סוכן אחר כלשהוא. 1 ברמה מסוימת, זה קצת מזכיר את ארה"ב ב-11/9. הפיגוע בתאומים יכול היה בקלות להסתיים גם בשלושים אלף הרוגים ולא רק בשלושת אלפים, אילו היה מתרחש בצהרי היום כשהמשרדים כבר מלאים. שזה סדר גודל של פיגוע גרעיני. אבל לארה"ב לא היה כל כך מול מי להגיב - מה שלא מנע ממנה כמובן לכבוש שתי ארצות (אפגניסטן ועיראק) כי הם היו חייבים לעשות משהו, והם מעצמה עולמית. במקרה שלנו, המצב יהיה הרבה יותר מורכב ובעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נאלץ להסכים איתך ועם דב שיש לנו בעיה כאן. אני נאלץ לחלוק עליך שהשינוי במדיניות שאתה מציע יעזור. ההפך, הוא עלול רק להזיק. נניח שאיראן והחיזבאללה יעמדו בפני ההזדמנות לשגר עלינו נשק גרעיני מידי האחרונים. נניח שעד אז (וכולל אז) לא נשנה כלום בהצהרות, ונישאר עמומים. איראן והחיזבאללה רשאים לקוות שלא נעז להגיב גרעינית. אבל יש להם מקום לחשש שכן. עכשיו נניח שנצהיר מראש "אם החיזבאללה ישגרו עלינו נשק גרעיני, אנחנו מגרענים את טהרן1". התוצאה הסבירה ביותר לדעתי: כל מדינות העולם תיזעקנה לרסן אותנו מראש, ולנסות בכל כוחן להבטיח שלא נעשה דבר מטורף כזה. ככל שניראה רציניים יותר, כך נהיה חשופים ללחצים חזקים יותר לא לעשות זאת, ולהבטיח שלא נעשה זאת. ואז נעמוד בפני הברירה הלא נעימה: להתעקש שכן נעשה זאת, ולספוג חרמות וכו', או למלמל נסיגה מהאיום, ולחזק את תקוותן של איראן והחיזבאללה שאכן לא נגיב. 1 מעיין, ארבע וחצי, חוזר על מה שהבין מהאח בן החמש וחצי של חבר שלו: "אני אירה עליך פצצת גרעינים. אתה יודע מה זה? זאת פצצה שמפוצצת אותך לגרעינים!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה כל הענין בהרתעה, שהיא ברורה ומבוססת, וזה מה ש'עבד' במלחמה הקרה. קנדי לא נקט בעמימות במשבר הטילים בקובה. לא ברור לי איך מראש מישהו יכול לגרום לך להכריז שלא תגיב. 1 בעצם, אם תעמוד מספיק קרוב, זה בדיוק מה שיקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה עבד במלחמה הקרה כי בריה"מ וארה"ב לא היו חייבות דין וחשבון לאף אחד. עלינו יש, כידוע, מנופי לחץ. אם אתה חושב שהם יכולים להתנגד בדיעבד לתגובה כזו, מה מפריע להם להתנגד מראש, ובאופן שיכאב לנו? ב. ומהצד השני, מה באיום מפורש שלנו יחייב אותנו? ואם לא יחייב אותנו, מה יהפוך את האיום לאמין? מה יהפוך אותו ליותר אמין מאיום עמום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש מולך איש עם אקדח שלוף. הוא אומר לך שאם לא תיתן לו את הארנק הוא יורה לך בראש. ב. יש מולך איש. יש לו בליטה במכנסיים. הוא מבקש את הארנק שלך. איזה איום נשמע לך יותר אמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שמח לראות את מיי ווסט! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, תפסת אותי. השאלה הרצינית עדיין במקומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר: אם תסתובב כל היום עם אקדח שלוף הסיכוי שלך להיירות גבוה מאוד. מצד שני אם אתה מטר ותשעים ומסתובב ברחוב לבוש בגדי צבא מנחשים טוב מאוד מה יש לך בכיס ואף אחד לא יתעסק איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא סתם בליטה. זו בליטה שמרגל ושפע ''פרסומים זרים'' סיפרו מה יש בתוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל באנלוגיה לא טענתי שהאיש לא נושא אקדח. רק טענתי שהוא עדיין לא שלף אותו ולא איים עליך באקדח תמורת הארנק שלך. ויכול להיות שגם לך יש אקדח. עדיין, השאלה היא איזה תסריט ישפיע עליך יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתסריט שלנו, אם זה נשאר בגדר בליטה, אי אפשר לקרוא למשטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, אבל השאלה המקדימה היא כמה זה ירתיע אותך מלשלוף אקדח ראשון. אני מנסה לסתור את ההנחה של ירדן שבלי קשר למשטרה, עמימות טובה יותר או לפחות טובה כמו איום ברור וישיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא צריך להרתיע טוב כמו. זה צריך להרתיע מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאתה לא יודע לחזות לא את העתיד ולא כליות ולב של אויביך, הגדלת רווח הביטחון שלך היא שיקול מאד סביר. לא ראיתי שבזירות אחרות, קונבנציונליות יותר, שערוך ההרתעה שלנו מוכיח את עצמו במבחן המציאות. נהפוך הוא. בחמישים השנים האחרונות ראינו בעיקר טעויות קולוסליות בהערכת יתר של ההרתעה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם אתה מציע שתי הצהרות, וכדאי להבחין ביניהן: (1) כן, יש לנו נשק גרעיני, והוא יכול להגיע לטהרן, (2) אם נותקף בגרעין, ולו על-ידי החיזבאללה, נירה על טהרן. אני התמקדתי ב-(2), אני חושב שהיא זו שמשנה יותר. (1) היא כבר מזמן חסרת משמעות לדעתי, כולם כולל כולם מניחים שיש לנו נשק גרעיני ושהוא יכול להגיע לטהרן. האנלוגיה שלך מתמקדת ב-(1). בוא נשנה אותה קצת כך שתתמקד ב-(2): א. יש מולך איש עם אקדח שלוף. הוא אומר לך שאם לא תיתן לו את הארנק הוא יורה לך בראש. ב. יש מולך איש עם אקדח שלוף. הוא אומר לך "תן לי את הארנק" ומנופף מעדנות באקדח. האם ההבדל באיום משמעותי? כאן ביטלתי לחלוטין את (1). אם אתה חושב שהוא כן משנה הרבה, בוא נדייק את האנלוגיה עוד יותר. זה יהיה טרחני, אני מתנצל מראש, זה מה שקורה לאנלוגיות כשצריך לדייק אותן. א. יש מולך איש שמחזיק שקית חצי-שקופה ובה משהו שנראה די כמו אקדח. בנוסף לזה, מרגל ופרסומים זרים אמרו שזה אקדח (תודה, אלמוני). הוא אומר לך "מה אתה יודע, המרגל והפרסומים צדקו. זה באמת אקדח. אם לא תיתן לו את הארנק אני אירה לך בראש." ב. יש מולך איש שמחזיק שקית חצי-שקופה, נראה כמו אקדח, מרגל, פרסומים וכו'. הוא אומר לך "תן לי את הארנק" ומנופף מעדנות בדבר שנראה כמו אקדח. האם ההבדל באיום משמעותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ש(1) קצת מיותר. הרעיון הוא לא לדון במה יש או אין, אלא בתגובה הספציפית והברורה - (2). שאז נראה לי שהאנלוגיה שלך לא כל כך מצביעה על ההבדל, אני אנסה1: א. יש מולך איש, לשניכם יש אקדחים. הוא מבקש את הארנק שלך. ב. יש מולך איש, לשניכם יש אקדחים. הוא אומר שאם לא תיתן לו את הארנק, הוא ו/או החברים הטלפוניים שלו ילכו לבית שלך ויהרגו לך את כל המשפחה. האם ההבדל באיום משמעותי? 1 לדעתי צדיך בכלל תסריט שונה כדי שזה יהיה דומה יותר, אבל אני אנסה להישאר בקודם ככל הניתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל משמעותי. אבל בסיפור שלך מתפתים לחשוב שבמקרה א' בכלל לא העליתי בדעתי את האפשרות של פגיעה במשפחתי. בין ישראל, איראן והחיזבאללה האפשרות נמצאת לפחות ברקע. בוא נתפשר: במקום שישראל תכריז "אם חיזבאללה תזרוק פצצה גרעינית על ישראל, ישראל תזרוק גרעינית על טהרן", היא תכריז "ישראל רואה באיראן אחראית למה שהחיזבאללה עושים; על פשעים שהחיזבאללה תעשה לישראל, ישראל תראה לעצמה זכות וחובה להעניש את איראן כפליים." אני חושב שזה נותן את אפקט האיום שאתה רוצה, אבל מקטין את הלחץ על המעצמות לרסן מראש את ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמנו. כל שנותר הוא לפנות לקובעי המדיניות ולקבל קרדיט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם, במקרה של החיזבאללה, חשוב שנבהיר מראש מול מי תהיה התגובה. כי אם יהיה סיכוי שהיא תהיה מול לבנון למשל, זה לא ירתיע את האיראנים. מה אכפת להם ממאה אלף לבנונים מתים? בדיוק כמו שאכפת להם מאלפי פלסטינים הרוגים. כמו כן, בבנית הרתעה בזמן שלום יש לך גם זמן לנסח לוגיקה ברורה שתתקבל על דעת העולם. אחרי הפטריה לא יהיה לך זמן לכלום, בטח לא להסביר מה פתאום אתה משגר מזרחה כשהטיל הגיע מצפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2) החלפתו במה? אפשר לקוות שהוא יוחלף בדמוקרטיה שוחרת שלום, או ברודן ציוני חובב דונטס והמבורגרים אבל בה במידה, המשטר יכול להיות מוחלף באנרכיה סטייל סוריה\עיראק\תימן או במשהו גרוע יותר (כמו שדאע"ש גרוע מאל קעידה או חמאס מאש"ף). 3) לעניין פקיסטן, מדובר במדינה שאין לה כמעט התייחסויות רטוריות לישראל, היא לא מממנת טרור שנועד לפגוע בישראל, היא לא מממנת ארגונים חמושים ברחבי המזרח התיכון, ואין לה, וככל הידוע לי היא לא שואפת שיהיו לה, טילים שיכולים לפגוע בישראל. יש הרבה מדינות מוסלמיות בעולם, נשק גרעיני אצל אינדונזיה או צ'אד הוא התפתחות מדאיגה, אבל בכמה סדרי גודל פחות מנשק גרעיני אצל איראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שמספרים לנו על איראן האוכלוסייה שם, בשונה מהמדינות הערביות של המזרח התיכון, לא תומכת במשטר האיסלאמי, יש שם רבים שמאזינים לקול ישראל בפרסית, ודווקא שם, אני מאמין, יכולה לקום דמוקרטיה אמיתית אם הרוב יצליח לגבור על המיעוט הקיצוני השולט. אם נתעורר יום אחד כשכל האיטולות מועפים ומשטר דמוקרטי תופש את מקומם, אני לא אהיה בין המופתעים, למרות שההסכם מרחיק אפשרות כזאת. ופקיסטן היא מדינה רודנית עם אלמנטים תומכי אל קאידה וטליבן בתוכה. לא פלא שבן לאדן בחר להתחבא דווקא בה, והאמריקאים לא העזו לשתף את המשטר שם כשחיסלו אותו, וגם ספגו ביקורת מהמשטר על שעשו זאת. היום היא מתעסקת עם הודו, אבל אולי תנסה להרחיב את תחומי העיסוק. קשה לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשרי המאמין. אבל אדרבא. הייתי רוצה לראות את האביב הפרסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"מומחים" מתקשים לקבוע מה העם חושב במדינה קטנה דמוקרטית וליברלית כמו ישראל, אז שהם יצליחו לדעת מה חושב העם באיראן? נדמה שהדיווחים על הליברליות לכאורה, הם דיווחים מטהרן, והם שקולים לדיווח על הדעות הפוליטיות בישראל לפי הדעות בתל אביב. להאמין שבצל ההקצנה שעוברת על האיסלאם בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט, דווקא איראן נעה לכיוון הליברלי, זה לדעתי חלומות באספמיה. לגביי האייתולות, יום אחד הם ייפלו, אם זה יקרה מחר או דווקא בעוד 50 שנה, להיסטוריה הפתרונים. פקיסטן היא מדינה לא משהו, העולם מלא בכאלה, בינתיים, היא לא עויינת אותנו בצורה יוצאת דופן גם מבחינה רטורית וגם מבחינה פרקטית. וחוץ מזה, היא מדינה מסובכת, גם בעלת ברית של ארה"ב וגם עויינת אותה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |