 |
|
 |
||
|
||||
 |
במשך כמה שעות אשתי החזיקה את המקלדת בתוך כספת כדי למנוע ממני להגיב. אבל בסוף הצלחתי. כותב יקר, הצעתך בזבזנית, לא יעילה ולא מדוייקת. הרי אין נסיון ירי על מוצב צהל שנגמר ללא נפגעים שווה לפצצה במסעדה בה יש עשרות הרוגים ופצועים. הרציו שלך צריך להיות טיפה שונה: מכינים תעריף מראש. כך, למשל, אם בפיגוע נהרג אזרח אחד, אוספים אלף פלסטינים (אם זה התעריף) ויורים בהם בשורות. רצוי מול מצלמות הטלויזיה העולמית. אם נהרגו שני אזרחים, אלפיים פלסטינים מוצאים להורג. יתרונות השיטה שלי ברורים: על פי התעריף לעיל, אנו פותרים את הבעיה הפלסטינית במחיר של 2000-3000 ישראלים. מחיר סביר עבור פתרון הבעיה- פתרון סופי. ולמי שלא הבין- הקטע למעלה היה סרקאזם |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבתשובותיי למשתתפים אחרים עניתי גם לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי בתשובותיך לאחרים את התשובה למה שכתבתי לך. בוא נגיד (כדי לא להכנס לדיון מיותר) שהדבר נובע מתוך חוסר הבנה שלי. ואם כבר, הבה נחדד את הסארקזם שלי: יש בידי ישראל כיום כמה אלפי עצירים, רובם בעלי רקע הקושר אותם לפעילות נגד ישראל. אם כך, למה לחפש אלף פלסטינים להוציא להורג ? הם כבר בידינו. אפשר גם לייעל את התהליך: להקים חדר אטום אליו יוכנסו האנשים ואז נזרים פנימה גז שימית אותם. יש בישראל אנשים עם הידע הטכני (מהיכרות אישית) של איך עושים את זה. ככה יהיה לנו גם פתרון, גם יעילות, גם מידתיות. מושלם... ועכשיו גם רצינות: כותב מאמר נכבד. מה שכתבת כל כך זוועתי שאפילו אני לא יודע איך להתייחס לזה- ברמה האישית, הייתי מתחלחל למחשבה שאתה חבר ועד ההורים של גן ילדים. איך מתייחסים לדבר שהוא כל כך לא שאין מילים ? מי עשה מעשה כזה אי פעם בעבר כשיטה, לא כמעשה חד- פעמי ? ועכשיו לעורך הראשי: בעיתונים רגילים יש מספריים ויש סל אשפה. יש דברים, שגם אם הם כתובים היטב אינם ראויים להתפרסם ומאמר אחד זה בפירוש שייך אליהם. וכמה מילים לקהל הקוראים: מה שיותר מפריע לי מכתיבתו של מר אשלוביץ היא העובדה שמעט מדי אנשים זעקו על הזוועה שבחשיבתו. אנשים שדיברו על אם כדאי או לא כדאי, נכון או לא נכון הכשירו את השרץ מאחר ובדיון, כל דיון שהוא על טענותיו, יש משום הכרה או הנחה סמויה שייתכן להפעיל פתרון כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי נדמה לי לפני כשנתיים מאמר של משה נגבי תחת הכותרת "געגועיי לצ'רצ'יל". במאמר הזה מובא סיפור על כך שיועציו של צ'רצ'יל יעצו לו להוציא להורג שבויים גרמנים כדי להפסיק תופעת נוהג כזה שנהגו הנאצים בשבויים הבריטים, והוא, צ'רצ'יל, סרב בתקיפות, ואמר שכל מלחמתם היא למען הצדק והמוסר (או משהו כזה), ואין הם יכולים לעשות מעשה כזה רק בגלל שאויביהם עושים זאת, כי אז יאבדו את יתרונם המוסרי. מחבר המאמר היה ממש מלא התפעלות. אבל אותו צ'רצ'יל היה זה שנתן את הפקודה להפציץ את דרזדן (היא רק דוגמה מפורסמת. הופצצו אז אזרחים גם בערים אחרות בגרמניה, ונהרגו מאות אלפי בני אדם ביניהם תינוקות שבודאי לא הספיקו לחטוא.) לפי אמות המוסר שלי המעשה שצ'רצ'יל עשה עלה באי מוסריותו עשרות מונים על המעשה שסרב לעשות מטעמים מוסריים. כי במעשה הראשון הייתה מטרה: הצלת חייליו ששלח להילחם ונישבו. בעיניי המעשה הראשון הוא לגמרי מוסרי בתנאי שהוא היה נעשה רק אחרי הזהרה שלא הועילה. לעומת זה המעשה השני הוא מפשעי המלחמה החמורים ביותר שנעשו בהסטוריה האנושית, אפילו יותר מהפצצת לונדון קובנטרי וערים אחרות בידי היטלר שהייתה להם מטרה מלחמתית. "ההנחה" שאתה עושה לבעלות לבריטים ולאמריקאים (הירושימה ונגסקי) בגלל שזה היה מעשה חד פעמי לא מקובלת עלי. בעיניי הרג מאות אלפי אזרחים ב"מכה אחת" דומה לחלוקת הפעולה הזאת למנות. ולבסוף, אולי כדי להשלים את התשובה, אחזור על דוגמה היפותטית שהבאתי יותר מפעם אחת בכתיבתי באייל, ואעלה שתי שאלות. תאר לעצמך שבזמן השואה אמנם לא היה כלי בידי היהודים להתגונן, אך לעומת זה הייתה להם אפשרות להכניס את האזרחים הגרמנים לתאי גאזים, ואפילו להשמיד את כולם. תאר לעצמך שהם היו מאיימים: אם תמשיכו במלאכת הרצח שלכם אנו נתחיל לעשות אצלכם בדיוק אותו דבר. 1. האם איום כזה ונכונות לממשו הינם בלתי מוסריים בעיניך ? 2. האם מהכרתך את טבע האדם הנאצים היו מעדיפים להמשיך להשמיד את היהודים גם במחיר אובדנם ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב בקשר לפרשת רצח השבויים, איני מכיר את הפרטים אבל אני מוכן להמר על כך שכל המעשה הזה היה באיזו שהיא תקופה בתחילת המלחמה שבה מספר השבויים הבריטיים שבידי הנאצים עלה בכמה סדרי גודל על מספר השבויים הגרמנים. ומשום מה אני גם משער שלו יחסי המספרים היו הפוכים בכלל לא היתה מתעוררת בעייה כזאת. השיקולים של צ'רצ'יל לפי השערתי זו היו תועלתיים ולא מוסריים, אבל לדבר על מוסר וצדק לעולם לא מזיק . . . ככה זה אצל כל העמים חוץ מאשר אצלנו, וזה בגלל שאנחנו מטומטמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור שאתה מביא בשמו של משה נגבי על הרג שבויים בריטים בידי הגרמנים נשמע לא סביר. בסה''כ יחסם של הגרמנים אל השבויים הבריטים והאמריקאים היה סביר בהחלט (בניגוד ליחס היפני אל שבוייהם וכמובן בניגוד תהומי ליחס בו ''זכו'' השבויים הסוביטים מידי הוורמאכט). כך למשל לא הופרדו היהודים שמבין השבויים. אפילו לשבויים ביחידות הארצישראליות (שנשלחו במסגרת הצבא הבריטי ליוון) לא אונא רע. השיקול הגרמני היה כמובן תועלתני - חריגה בוטה מכללי הלחימה תיענה באותו מטבע ותזיק אפוא לשני הצדדים. יתכן אולי שהכוונה היתה לכך שבשלבים המאוחרים של המלחמה, כאשר חילות האוויר של בעלות הברית החריבו את ערי גרמניה, היתה מגמה לא לשבות טייסים שהופלו אלא לחסלם במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי איני מכיר בנושא זה שום דבר, אחר ממה שקראתי במאמר ההוא. אבל זה שהיה מאמר כזה זה יותר מסביר.הוא פשוט היה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להתייחס גם לפנייתך לעורך, למרות שלא יועדה לי. ואתחיל שוב מסיפור. בתקופה שלפני הנסיגה מלבנון שודרה תכנית "פוליטיקה" בהנחיית דן מרגלית, ובה דיון בנושא הנסיגה החד צדדית. העמדה שלי בנושא לבנון, כפי שסיפרתי לא אחת לא הייתה יציבה. אני חושב שאני אולי "המצאתי" את נושא הנסיגה מלבנון. חשבתי שצריך לעשות כך הרבה לפני שהנושא הפך להיות פופולרי. חשבתי אז שהנסיגה הזאת צריכה להיות מלווה הזהרה תקיפה, שאם לאחריה נותקף נגיב כנגד מטרות לבנוניות מאד בתקיפות (בדומה להצעתי במאמר). אבל בתקופת ממשלת ברק, ערב הנסיגה שיניתי את דעתי. ראיתי שממש אין אנו מסוגלים לבנות מנגנון הרתעה, ובהתלבטות הגעתי למסקנה שעדיף להישאר מאשר לסגת, משום שמנגנון הרתעה לא נוכל ליצור, והנסיגה תעמיד את ישובנו טכנית במצב נחות. אבל כל זה הוא מאמר בייניים. הסיפור הוא עמדתו של אחד המשתתפים (עוזיאל), והתנהגותו של המנחה, מיודענו דן מרגלית. עוזיאל ניסה להביע את עמדתו, שהתשובה למצב בלבנון אינה נסיגה אלא להפך: עיבוי אזור הביטחון. העמדה הזאת זכתה להתנפלות מלווה סארקזם חריף וחוסר נימוס גס של המנחה שממש קרא לדובר ממש לסתום את פיו, כי על הנושא שהוא מעלה כפי שהתבטא "נדון בשבוע הבא. לא היום". אני, למרות שלא הייתי אז בדעת הדובר פשוט קפצתי מכסאי. איך זה ייתכן ? הרי הדברים האלה ממש קשורים לעניין. איזו זכות לוקח לעצמו המנחה "לקבור" בצורה כזאת הצעה רלוונטית ? איני יודע אם כל הקוראים ממש מודעים למה שקורה בצפון, אך הכוחות שגויסו (כוחות שריון) ממש מיועדים לפלישה, וכפי שאני מבין את הדברים, למשל מההערה שאי אפשר יהיה לחזור על פעולה דוגמאת ענבי זעם, פעולת פלישה כזאת לא יצאה לפועל רק משום שלא זכתה לרוב בממשלה. ומצבנו היום בצפון מעלה שוב את השאלה אם אי העלאת הנושא של עוזיאל וקבירתו לא היה אז ממש בבחינת חבלה ונזק. הטיפול בעלאת הדברים ע"י דרשוביץ מאד דומה. הייתה ידיעה אחת במעריב. ייתכן ולו היה שם איזה עורך אחר גם ידיעה זו לא הייתה מופיעה ועצם השמעת הדברים בפיו, איש לא היה יודע עליה. כך צריך להיות ? האם אתה בטוח שלא נתחרט על כך בעתיד ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי היום בטלויזיה בערוץ 33 תכנית שבה תוארה הדרך שבה מראים לצופים באירופה את מה שקורה בגבול הצפון. עם יציאתנו מלבנון כתבתי כתגובה למאמר "נסיגת האיוולת"דיון 228 בין השאר את הדברים הבאים: "אבל בדבר אחד אני די בטוח: אם הנסיגה לא תביא לשקט המיוחל, והחיזבאלה יחליט בהדרגה לחזור למנגנון של אלימות מבוקרת (והוא ידע בכל רגע לבחור את הכמות והאיכות של הפיגועים. בכך הוא מומחה.), הממשלה לא תגיב כפי שהיא מבטיחה היום להגיב. אותו לחץ בין לאומי יפעל (המעשה "הטוב" שלנו ישכח הרבה יותר מהר ממה שאנו יכולים להעלות על הדעת), אותם לחצים פנימיים וחילוקי דעות בתוך הממשלה ישררו. תגובה תקיפה לא תהיה, ולכן גם מנגנון הרתעה לא יהיה." הקטע הרלוונתי שבשלו אני מביא את הדברים הוא לגבי האשליות של תמיכת העולם בעמדתנו אחר הנסיגה. ובכן, בתוכנית הטלוויזיה שראיתי הביאו קטעים של האופן שבו מוסברים האירועים באירופה. מראים שם בעיקר את הטנקים שלנו, את הירי שלנו על לבנון וההתרשמות שהצופה התמים יכול לקבל מהתאור הזה היא שאנחנו אשמים במה שקורה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.אני מסכים עמך שהמחשבה המבודדת כשלעצמה- על הריגת, ולו אדם אחד חף מפשע, בצורה קרה,ואקראית מבחינת הקורבן הנבחר היא מחשבה זוועתית. 2.המצב אליו "נקלענו"הן פלשתינאים והן ישראלים זוועתי. שעה כזאת איננה שעת מבחן,אלא שעת מבחנים,ואחד מהם,וכנראה החשוב בהם,הוא המבחן המוסרי. על רקע המצב הזוועתי,פיגועי המתאבדים הם כרגע שיאו,המחשבה על פגיעה מחפים מפשע בצד השני איננה מבודדת,שותפים ללידתה הכאב,הזעם,התסכול,היאוש וכו',ולא שנאה עיוורת לבדה. 3.כותב המאמר ער לכך שיש כאן קושי מוסרי,ואפילו הודה בקושי אישי(עכבות),וכאן טמון לדעתי הצידוק לפרסום דבריו ולהתמודדות עמם,התמודדות שבה קריאת "יהודים זוועה" היא נשק עקר, כאשר מראות הזוועה הנן ענין יום יומי,ולב רבים נהיה לגס. 4.האתגר של ההתמודדות עם מחשבה זו, דווקא בניסוחה היותר מובנה ורהוט ,הוא אתגר אמיתי וראוי,למי שבאופן אישי פנוי ממאבק פנימי בסוגיה זו-פנוי ,למשל, משום שנאבק בזה בתוכו והתגבר(שמר על אנושיותו גם בעת זוועה). 5.וברשותך משהו היסטורי פוליטי לסיום:בתקופת המאורעות 36-39 עת השתולל טרור ערבי, התנהל בעיתונים ויכוח על ההבלגה,ז'בוטינסקי(כדרכו בעברית משובחת וברטוריקה מעולה),הציע פגיעה בערבים חפים מפשע, וראה בכך בכך מעשה מוסרי,בשל עיקרון הסימטריות. בן גוריון דיבר בזכות ההבלגה בעיקר מטעמים פרגמטיים פוליטיים.דעת הקהל העולמית וכו'. ברל, האידיאולוג של תנועת העבודה, דיבר על המנעות מפגיעה בחפים מפשע בעיקר מטעמים מוסריים.הוא לא ביקש סימטריה, אלא יתרון איכות מוסרי בו ראה נשק חיוני במאבק. "אין דם נקיים בקרב הערבים! אין עוברים לתומם מבין הערבים!נוער עברי התגייס להשמיד ביד רמה את האויב!". (קול קורא של האצ"ל) לדעתי כאן תמצית המאבק על "נשמתה של ישראל" ולא במקום בו מציין זאת א.איתם. כשנפסיד במאבק הפנימי(אנחנו כבר על הברכיים),ההפסד במאבק החיצוני יהיה רק שאלה של זמן. אז עבר הישוב 3 שנות טרור בתנאים קשים בהרבה,ושמר על דמותו המוסרית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |