|
||||
|
||||
פוסט של גיל גרינגרוז כאן: http://greengross.wordpress.com/2014/09/14/%D7%A2%D7... |
|
||||
|
||||
מאמר יפה וחשוב |
|
||||
|
||||
גם התגובות למאמר. |
|
||||
|
||||
איזה הבדל בין המאמרים שמביא ש' הכפר הגלובלי ובין השטויות שמביא א' לנדוור... |
|
||||
|
||||
העיקר להעליב, הא? |
|
||||
|
||||
זה לא העיקר, זה על הדרך :) |
|
||||
|
||||
אנשים רעים באמצע הדרך |
|
||||
|
||||
tit for tat
|
|
||||
|
||||
יצא לי בעבר לקרוא כמה מהגיגיו של גיל גרינגוז, הובאו במיוחד בפורום אבולוציה בתפוז. הניק שלו שם הוא "קוסם". התרשמתי שגיל גרינגוז הוא גרפומן , מהגג לשווא, במקרים רבים דבריו של גרינגוז רחוקים מלהיות נכונים. מליון ציטטות שהוא מביא (ושאף אחד כנראה מלבדו לא קורא אותן ברצינות) לא מהוות ביסוס משכנע. "מליון ציטטות" זה מכשיר דמגוגי רב ערך, כי הוא מונע מהקורא להתמודד ישירות עם הטענות. גיל גרינגוז ממציא תיאוריות על השפעות אבולוציה על התנהגות פסיכולוגית. תיאוריות שהוא מביא כנראה ספקולטיביות ולא מבוססות. זה סוג טענות שלא ניתן להוכיח-או-להפריך אותן כי הטענות אינן ניתנות לבחינה באמצעים אמפיריים. בכלל. התחום בו גרינגוז עוסק, נקרא נדמה לי "פסיכולוגיה אבולוציונית" נחשב על ידי רבים בתורת האבולוציה כצרור הגיגים חסרי ערך. בעזרת ההגיגים מסוג זה אפשר להעלות "השערות" ולהעלות אל "היפוכן של ההשערות", יש נימוקים לוגיים "מאלפים" גם להשערות הראשונות וגם להשערות ההפוכות. הערה: לוגיקה אינה תחליף לבדיקה אמפירית, גרינגוז משתמש לעיתים בלוגיקה כחלופה לבדיקה אמפירית. השימוש בלוגיקה כחלופה לבדיקות אמפיריות זה כשל ידוע של פילוסופים במדעי הטבע ,זו בדיוק הטענה שגלילאו גלילי העלה נגד שיטתו של אריסטו (שיטת אריסטו : לבסס מדעי טבע על לוגיקה במקום על אמפיריזם). אשר לארז לנדוור. אני לגמרי לא מעריך את צורות הטיעון שלו. אבל השוואתו של לנדוור לגרינגוז אינה הוכחה שגרינגוז צודק (גרינגוז יותר מתוחכם אבל לא בהכרח צודק). |
|
||||
|
||||
משום מה, להרבה אנשים יש התנגדות חזקה אליו, אולי משום שהפסיכולוגיה האבולוציונית היא ענף צעיר מאוד. גרפומן? לא יודעת. רשמית הדוקטורט שלו היה באנתרופולוגיה ועבודת הדוקטורט היתה על האבולוציה של חוש ההומור והצחוק. לא נראה לי שיש מקום לזלזל בו כל כך, ולמעשה במקרים מסויימים זה צועק מבין השורות (בתגובות לבלוג שלו) שהזלזול בא מתוך בעיותיו של המזלזל עצמו, ולא בהכרח מתוך פרובלמטיקה ברעיונות של גרינגרוז. |
|
||||
|
||||
מעמיק אבל ארוך, כמעט אמל"ק (הגרסה שלי ל - tl;dr). בשורה התחתונה, הוא אומר שזה עמד על מי נשמע לשופטים יותר אמין, והאישה נשמעה לשופטים יותר אמינה - רק שזה בקלות יכול לנבוע מזה שהיא מאמינה בשכנוע עצמי עמוק שמה שהיא זוכרת נכון, למרות שזה הכל זכרונות שווא (נו, לכן קוראים לזה זכרונות שווא, לא?). או בניסוח ההרבה יותר תמציתי של ג'ורג' קוסטנזה: .Jerry, just remember. It's not a lie... if you believe it
|
|
||||
|
||||
קיימת אפשרות לא מבוטלת (אבל גם לא בטוחה) שהמאשימה באונס סובלת ממחשבות שווא. אין לי כרגע כוח להסביר מדוע. אולי עוד יום יומיים (בספק). אסתפק כרגע (ואולי בכלל) בשני נימוקים קצרים: א. לאב המורשע יש 3 בנות. בת אחת מהן אובחנה כסכיזופרנית. סכיזופרניה מתאפיינת בין השאר במחשבות שווא. נטיות לסכיזופרניה הן נטיות משפחתיות, לפיכך סממנים חלקיים (מחשבות שווא) יכולות בסבירות לא מבוטלת להופיע אצל בני משפחה גם אם אינם סכיזופרנים . ב. המתלוננת סבלה בגיל 15 מהתקפי חרדה. היא הלכה לטיפול פסיכולוגי משמעותי בעקבות ההתקפים. התקפי חרדה דומים במקצת למחשבות שווא (בהתקפי חרדה - חרדים מאירועים דמיוניים או מאירועים בנלים שמייחסים להם חשיבות מופרזת, או שמצב החרדה אינו מיוחס לאירוע ספציפי אלא סוג של הרגשה כללית "שמשהו רע מתרחש"). אם זכרוני אינו מטעה אותי, במסגרת אותם טיפולים פסיכולוגיים בגיל 15 , הבת המאשימה סיפרה לפסיכולוגית שהיא חולמת על כך שהיא באה במגע מיני עם אביה. לפי זכרוני, הפסיכולוגית התייחסה בביטול לחלומות אילו, כלומר התיחסה אליהם כאל פנטזיות גרידא. |
|
||||
|
||||
א. ממש לא נכון. הנטייה לסכיזופרניה היא לא ''משפחתית'' אלא גנטית. היא יכולה לעבור בירושה במשפחה, אבל רק לבן משפחה מסוים. כל השאר שלא ירשו אותה, אינם סכיזופרנים, ואדם לא יכול להיות ''רבע סכיזופרן''. |
|
||||
|
||||
ושניים ורבע הוא כן יכול להיות?1 (השתמע ממה שכתבת שהיא עוברת רק לבן אחד - למה לא לשניים? אני מניח שלא לזה התכוונת, מן הסתם). 1 כן, אני יודע שזה שימוש פופולרי ולא מדויק בהגדרת ההפרעה הזאת, אבל זה ממש התבקש כאן :) |
|
||||
|
||||
היא אולי יכולה לעבור לשניים, אבל אז שניהם יאובחנו כסכיזופרנים. זה לא מה שקרה במקרה של המתלוננת (ולא שהיו חסרים אנשי מקצוע לאבחן אותה). |
|
||||
|
||||
כן, את זה הבנתי. |
|
||||
|
||||
זה לא כל כך מדוייק. ישנו מה שנקרא 'ספקטרום סכיזופרני (או סכיזופרנופורמי)' (לעתים כונה 'סכיזוטקסיה') שמשמעו הרבה הפרעות שדומות לסכיזופרניה אבל אינן מגיעות למעלת סכיזופרניה (כלומר, אצל האדם המדובר לא נמנו כל הקריטריונים הדרושים לאבחון סכיזופרניה, ולא בחומרה הנדרשת). כיום יש לכך אישוש גנטי כי כנראה גנים רבים מעורבים בתורשה של סכיזופרניה (לפי מה ששמעתי לאחרונה כ-150). אז מאד יכול להיות שאצל בן משפחה יש חלק מהגנים של סכיזופרניה, ובהתאם, הוא מציג בעייתיות נפשית, שאינה מגיעה לדרגת אבחון של סכיזופרניה. |
|
||||
|
||||
סכיזופרניה היא תיפקוד לא תקין של חלק מהמוח הגדול שניקרא המערכת הלימבית. החלק המשלים של המוח הגדול הוא המוח החדש (הניאוקורטקס) הניאו קורטקס ניקרא גם קליפת המוח. המונח קליפת המוח קצת מטעה או מבלבל כי יש חלקים מגשרים בין המערכת הלימבית לבין קליפת המוח. די מוזר שקשה מאוד למצוא בספרות מדעית פופולרית מיפוי מלא של המוח הגדול. למשל, ניסיתי לברר מה המכניזם של סינדרום טורט, שגם הוא פגם במערכת הלימבית, כל ההסברים באינטרנט לגבי המכניזם של טורט קשים מאוד למעקב, במיוחד אין מספיק פרוט. ידוע על קורלציה בין טורט לבין סכיזופרניה (אצל מי שסבל מטורט יש סיכוי כפול לפתח מחלת סכיזופרניה, בהשוואה למי שלא סבל או סובל מטורט). |
|
||||
|
||||
על הקשר בין טורט לסכיזופרניה לא שמעתי. במשך השנים עלו כמה וכמה תיאוריות על הפתופיסיולוגיה של סכיזופרניה. אני מניח ש'תפקוד לא תקין של המערכת הלימבית' היא אחת מהן. מכל מקום, זה לא נראה לי סותר מה שכתבתי, דהיינו, שאדם יכול להיות 'קצת סכיזופרן' (כלומר, להציג פתולוגיה נפשית שהיא פחות חמורה מסכיזופרניה). |
|
||||
|
||||
לפי זכרוני, חיפוש בגוגל לפי מילות מפתח ''טורט'' ו''סכיזופרניה'', מוביל לפחות למחקר סטטיסטי שמוצא שיעור כפול לעומת הממוצע באוכלוסיה של מי שאובחנו בילדותם כסובלים מטורט. את החיפוש עשיתי בגלל ששכנתי הצמודה חולת סכיזופרניה ושמתי לב שהיא גם עם סימפטומים קוליים של טורט (פרצי צחוק פראיים ארוכים, שיעולים ושיהוקים תוך כדי דיבור). קשה לראות אם יש לה סימפטומים מוטוריים של טורט (עוויתות בפנים) כי היא מאוד מסוגרת בביתה. |
|
||||
|
||||
הבעייה היא שמצד שני האב, על פי עדויות של שאר המשפחה, הוא חרא של בן אדם, שהרביץ ולפחות הטריד מינית חלק מבנות המשפחה. ככה שגם לו לא קשה להדביק "בסבירות גבוהה"1 את המיוחס לו. 1 "בסבירות גבוהה" == תסריט שמסתדר לנו בראש עם התנהגות מסוימת, למרות שבעצם אין בו שום עדות מוצקה וודאי לא הוכחה משפטית לאותה התנהגות. |
|
||||
|
||||
''על פי עדויות של שאר המשפחה''... צריך לדייק ולומר שאלה עדויות מהצד של אשתו שלאחר זמן מה השתכנעה מהסיפורים של הבת שלה. העדויות של אנשי משפחה מהצד שלו דווקא מספרים שהאמא הייתה המרביצה ושהאבא לא הטריד אף אחד. |
|
||||
|
||||
תראה, זה טיעון בעייתי. כל הרעיון בעדות היא שהיא ניתנת על ידי אדם על פי שיקול דעתו. להפריך עדויות שאינך מצדד בהם על ידי הטיעון 'מישהו שכנע את העד שעצבן אותי' זאת לא הפרכה תקפה. העד אמור להעיד על מה שהוא זוכר שקרה, לא לתת פרשנות ודעה שמישהו שכנע אותו לגביה. ואתה הרי לא טוען שגם לאם יש זכרונות שווא (נראה לי שזה מעבר ליכולות של הבת לשתול זכרונות כאלה אצל מישהו אחר). |
|
||||
|
||||
אני לא טוען שלאם יש זכרונות שווא. אני גם לא טוען שהיא משקרת. מלכתחילה אמרתי שבתיק הזה מאוד קשה לדעת למי להאמין. הצבעתי על הבעיות הבאות שעולות כשמתמקדים רק בעדות של בנות המשפחה מצד האם: 1. הן לא העדויות היחידות. יש עדויות שסותרות את העדויות שלהן. 2. למה אף פעם אף אחד לא דיווח על זה? אם כולם ידעו שהוא כזה, למה לקח לכולם (כולם במשפחת האם דווקא) כזה הרבה זמן להשתכנע שהוא באמת אנס את הבת שלו? |
|
||||
|
||||
אמל"ל? אמלל"ק? |
|
||||
|
||||
ובגרסא הגששית - קאטהלק |
|
||||
|
||||
כן, רק שאתה מפסיד את כפל-המשמעות המשעשע, גם אם שגוי דקדוקית. |
|
||||
|
||||
עמל"ק? |
|
||||
|
||||
קיבלת שתי נקודות. |
|
||||
|
||||
תודה, אבל אני חושב שזה כינוי קצת מוגזם למישהו שסה''כ כתב מאמר ארוך מדי לטעמך... |
|
||||
|
||||
כמובן כמובן, אבל זה לא שבאמת טרחתי כדי שהוא יתאים, הוא פשוט יצא לי ככה (ארוך מדי, לא קריא), וההסבר הטיפולוגי האסוציטיבי הצטרף אחר כך. ואם קוראים את זה ללא שגיאת הכתיב האסוציאטיבית, אני מראש מצהיר גם שלא התכוונתי למלוק את ראשו של אף אחד - וודאי לא בעוון ארכנות יתר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שתרגום מדוייק יותר הוא ''ארוך מדי, לא קראתי'', שיתרונו בכך שהוא לא מטיל אשם בטקסט (או בכותבו). |
|
||||
|
||||
אני דווקא חשבתי על "אמל[ו]ק" (את המאמר) |
|
||||
|
||||
מוחות גדולים1 חושבים דומה. 1 וצנועים! |
|
||||
|
||||
מוחות דגולים חושבים, נכון? לא מתאים כאן. |
|
||||
|
||||
גם גדול היה לי קשה לכתוב, דגול זה כבר מעבר ליכולותי הצנועות. |
|
||||
|
||||
גם זה, וגם הגישה לפיה יש עדיפות לנסיון האישי של מטפלים שבאים במגע יומיומי עם לקוחותיהם על פני מחקרים של אנשי אקדמיה ב"מגדל השן" שלהם (מה שקרוי "סטטיסטיקה", ואם איציק עוד היה פעיל כמו בימיו הטובים היית זוכה לקבל כאן תגובה עם התחכמות מקורית ומפתיעה על מישהו שטבע בנהר שעוטקו הממוצע הוא 20 ס"מ). מעבר לבעייתיות האפשרית של פסק הדין במקרה הזה, זאת גישה שציבור גדול מדי אוחז בה, וחבל שגם השופטים נמנים עימו. |
|
||||
|
||||
משיחותי עם שופטים ועם עורכי דין, די ברור לי שההכשרה ששופטים עוברים לתפקידם לא כוללת יסודות במדע ובהערכת מחקר מדעי. גם שופטים בעלי תארים גבוהים אינם בעלי נסיון במחקר מדעי ואין להם כלים לשקול את הדברים (האמת היא שמהשיחות עם עורכי הדין אפשר ללמוד עוד כמה דברים לא מחמיאים על השופטים... אבל נעזוב את זה). מעבר לזה, שופטים (כמעט ללא יוצא מן הכלל) באים מבין עורכי הדין (במגזר הצבורי או הפרטי) ולא מבין אנשי האקדמיה, וגם אם הם לא תמיד מודעים לכך נטייתם הטבעית היא להזדהות עם הפרקטיקאים ולא עם החוקרים. |
|
||||
|
||||
מאחר ועדויות מומחים מדעיים ופסאודו-מדעיים הן חזון נפרץ, זה מצער מאד. |
|
||||
|
||||
מעניין לקרוא שהוא מתרכז בעדותה של ד"ר ענת גור1, פסיכותרפיסטית בגישה פסיכואנליטית מטעם התביעה, בשעה שלאחרונה מתנהל וויכוח על הנושא בעקבות הרפורמת של משרד הבריאות. גרינגוז מדגיש בסיום המאמר את הבעיתיות הזו בכותבו, "...ברור לחלוטין שהשופטים שמים דגש גדול יותר על עדויות של מטפלים מאשר חוקרים ומדגישים את הניסיון הקליני של המטפלים...לא משנה להם שהניסיון הזה לא מבוסס מחקרית או נתמך אמפירית...שאלת תקפות המחקרים השונים לא ממש מעניינת את השופטים..."2 1 אני מאד ממליץ על ספרה "מופקרות – נשים בזנות". 2 הערתי מתגובה 642063 |
|
||||
|
||||
חרמפפפ. |
|
||||
|
||||
משום מה הוא לא מתעכב על הפונקציה האבולוציונית של גילוי עריות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |