 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות הפרשה שמעתי את אריאל זילבר אומר בראיון: "את הפרס אני מקבל על תרומתי למוסיקה ולא בגלל משהו אחר", וזה נשמע לי הגיוני וסביר באותו רגע. אבל אחר כך, כשחשבתי על כך מצאתי כמה דוגמאות של אומנים שלהם לא הייתי נותן שום פרס גם אם היו מצטיינים בתחום אומנותם יותר מכל אחד אחר בכל הזמנים, ובדוגמה ספציפית שעלתה בראשי, עצם הרעיון על פרס על "מפעל חיים" בציור גורם ממש לצמרור העור. לכן, מסתבר שהנימוק הזה לא תמיד מספיק. אבל בכל זאת איני רואה שום בעיה לתת לאריאל זילבר פרס, גם על מפעל חיים במוסיקה, משום שמעשיו עמדותיו והתבטאויותיו בתחומים אחרים, הם במקרה הגרוע סבירים, ועם חלקם אני אישית גם מסכים. אין שום אמירה שלו כולל האמירות שצוטטו בידיעה באייל כדי למנוע ממנו לקבל פרס כזה. אם ליבוביץ ושולמית אלוני קיבלו את פרס ישראל למרות התבטאויותיהם הפוגעניות לעתים, אמירותיו של זילבר בודאי אינן פוסלות אותו מלקבל פרס על מוסיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מתנגד לפרס על מפעל חיים לנחום גוטמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלד"ב1, אבל אני מניח שדב התכוון לצייר בינוני, שהוא לא היה מעניק לו פרס גם אילו היה צייר מבריק. ____ 1 אני לא דב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למישהו מאד מפורסם שידוע היה שהוא גם מצייר, ואמרתי שגם אם היה ידוע שמדובר בצייר הכי גאון לא הייתי נותן לו פרס על מפעל חיים ושום פרס אחר גם כן. וזה לא סוד. התכוונתי להיטלר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקו"ם, 'אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים', הוקמה בשנות השלושים של המאה שעברה ע"מ לגבות תמלוגים מהרדיו המנדטורי וממקורות אחרים, במאורגן. הצורך התעורר בעבור אמני הארץ שעלו מכל מיני ארצות וסבלו מאי יכולת ומאי-ידיעה כיצד לגבות תשלום עבור יצירתם ועבור ההופעות שלהם. באמנויות הפלסטיות - ציור ופיסול - זה עובד קצת אחרת. צייר, בשונה מזמר או שחקן, לא גובה תמלוגים עבור מספר השמעות ברדיו. גם לא בעבור מספר האנשים שעוצרים במוזיאון מול הציור שלו ומסתכלים בו. העבודות שלו מוצגות במוזיאונים ו/או בגלריות ואם הוא לא קשור עם ארגון כלשהו (מו"ל לאלבומי אמנות, למשל), הוא מתפרנס כנראה בעיקר ובמידת האפשר ממכירת יצירתו, ובארץ - גם מהוראת אמנות והעמדת דורות של תלמידים חדשים. לא ידוע לי על אילו שהן דעות מעוררות מחלוקת מפיו של נחום גוטמן (לא מתמצאת מספיק), כך שאולי במקרה שלו הבעיה בכלל לא היתה מתעוררת. אבל דמות אחרת עולה בזכרוני: בן הדור שלנו שנפטר לא מזמן, הצייר אורי ליפשיץ ז"ל. הוא קיבל כל מיני פרסים לאורך חייו, אבל לא קיבל מעולם פרס גדול ומשמעותי מסוג פרס ישראל, למשל (יגאל תומרקין קיבל פרס ישראל לפיסול). לו היתה מתעוררת שאלת פרס גדול לגביו, אני מניחה שרבים היו חשים תמיהה רבה ואולי גם התקוממות רבה, לנוכח אמירות די מבהילות ששיחרר הנ"ל בכתבה ב"הארץ" בדבר הצורך "לחסל, או להעלים" (כן כן!), קבוצות אוכלוסיה שלמות, ביניהם, עכש"ז, הומואים (אז, בשנות התשעים, הם עוד נקראו "הומוסקסואלים"), מזרחים, נכים, קשישים, מובטלים, חולים וכל מיני אנשים "מיותרים" ש"לא תורמים לחברה". כך שלסיכום העניין ניתן לומר: פרס ניתן על פעילות ועל הישגים בתחום כזה או אחר, זו מטרתם של פרסים ואין על כך, ולא צריך להיות על כך - ויכוח. אבל אנא, ועדות, שופטים ו/או דירקטוריונים יקרים - אם נא תצליחו למצוא לצורך העניין אמן דגול שהוא גם בן אדם, א מענטש - זה ממש לא יזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששברת שיא במספר הדברים הלא נכונים שאפשר לומר בעשר שורות. לייבוביץ כמובן לא קיבל את פרס ישראל ואפילו היטלר לא ראה עצמו ראוי לפרס על השגיו בתחום הציור. הדבר החיובי ביותר שניתן לומר על ציוריו של היטלר הוא שהמדובר בגרפומן ובעל יכולת שרטוט בינונית. בניגוד לצווחות הכרוכיה הצפויות מראש של הימין הישראלי, מה שעשו לזילבר נראה לי סביר בהחלט. כבר אמר הפילוסוף הרומאי, שמי שמצפה לפרסי השלטון, שילמד קודם להתכופף. זילבר שפגע בדבריו בכל מיני ציבורים בישראל לא צריך לצפות לפרסים מן הציבור. ואם שינה מי ששינה את הכותרת מ''מפעל חיים'' ל''תרומה מוסיקלית'', הרי שמדובר במעשה נכון ואשמח אם הנוהג הזה יתפשט גם ל''מופרסים'' אחרים מן הימין ומן השמאל. לא כל תקליט ולא כל ספר טוב הוא בהכרח בגדר ''מפעל חיים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הדמויות של קורט וונגוט היא של חייל אמריקני שהוצב בגרמניה, והכיר שם את היטלר הצעיר בימים שהיו לו יומרות אמנותיות שלא זכו להכרה וכמעט גווע ברעב. בגלל איזו סיטואציה דווקאית (דחו אותו בבי"ס לציור כמדומני), החייל הוציא כסף, נתן להיטלר וקנה ממנו יצירה. זה בעצם הציל את היטלר ממוות ברעב. למותר לציין שאותו אמריקני לא הפסיק להתייסר על החלטתו זו, אחרי ששמע שמכרו משכבר הימים עלה לגדולה(?) והחל להשפיע על העולם בדרכים חדשות. את הציור תלו הקונה ואשתו מעל המיטה בחדר השינה שלהם (לא מוסבר מדוע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן די מוזר, היחיד שקנה והפיץ את הגלויות והרישומים של היטלר היה רוכל אמנות יהודי וינאי והיטלר מעולם לא טען שהנ''ל רימה או עשק אותו. היטלר הרבה לרשום (קתדרלות, בתי אופרה וביצורים בונקרים צבאיים) והיה בעל יכולת רישום, אבל הוא אף פעם לא טען לכישרון ציור גדול. העובדה שהוא נדחה פה אחד לאחר נסיונות חוזרים ונישנים להתקבל לאקדמיה ללציור בוינה, מוכיחה שהעדר הכישרון היה ברור לגמרי. אפילו בחייו, לא היו ציורים רבים של היטלר תלויים בבתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העובדה שהוא נדחה פה אחד לאחר נסיונות חוזרים ונישנים להתקבל לאקדמיה ללציור בוינה, מוכיחה שהעדר הכישרון היה ברור לגמרי" בהחלט לא מוכיחה, מבט חפוז בציורים שלו מראה צייר בעל יכולת טכנית הרבה מעל הממוצע ונטיה קצת אנרכוניסטית, ולא מן הנמנע שזאת הסיבה לקריירה הכושלת שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה. מה גם, שאני לא יודעת כמה מקומות היו באקדמיה של וינה, אבל אם היו מועמדים רבים ומעט מקומות, גם ציירים מבטיחים וטובים עשויים להיכשל. מה גם שמנסיוני1 הכימיה שלך עם המראיינים היא גורם משמעותי בקבלה למקומות כאלה. 1 לא יודעת אם בצלאל של סוף שנות ה-90 דומה לאקדמיה של וינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, במובן זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה בסך הכל סיפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה סיפור מעניין. קורט וונגוט היה דור שלישי למהגרים גרמניים שגרו לאינדיאנה בארה"ב. הוא שרת בצבא ארה"ב במלה"ע השנייה ואף נפל בשבי הגרמני וחווה את מוראות ההפצצה הגדולה של דרזדן, כפי שתאר בספרו "בית מטבחיים 5". באופן טבעי וונגוט היה קרוע בין זהויותיו כאמריקני וכגרמני והיה אמביוולנטי מאד ביחסו למלחמה בין ארצות מולדתו. יחסו לגרמניה היה הרבה יותר אמפתי ממה שהיה מקובל בדורו. השניות הזו באה לידי ביטוי בזהותו הפוליטית כסופר. וונגוט לא היה פאציפיסט מזוהה, אבל יש להגדירו כהומאניסט קיצוני וכאייקון של התרבות האנטי-ממסדית. שילוב ציוריו של היטלר בעלילות וונגוט, מתאים ליצירתו המשלבת בדיון ומציאות ומהלכת על הגבול שבין ריאליה למדע בדיוני. התיחסות חיובית במרומז ליצירתו של היטלר כצייר מתאימה מאד לוונגוט. אבל במציאות, על אף שהיטלר ראה עצמו לפעמים כאמן, גם הוא לא ייחס חשיבות רבה לציוריו. היה חשוב לו להחשב כבעל טעם ומבין באומנות, אבל לא להיות מוכר כאמן בעצמו (לפחות לא בתחום הציור. יותר אולי בתחום האדריכלות המונומנטלית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשגת שיא בחוסר הבנה ובסילוף דברים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |