 |
אקו"ם, 'אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים', הוקמה בשנות השלושים של המאה שעברה ע"מ לגבות תמלוגים מהרדיו המנדטורי וממקורות אחרים, במאורגן. הצורך התעורר בעבור אמני הארץ שעלו מכל מיני ארצות וסבלו מאי יכולת ומאי-ידיעה כיצד לגבות תשלום עבור יצירתם ועבור ההופעות שלהם.
באמנויות הפלסטיות - ציור ופיסול - זה עובד קצת אחרת. צייר, בשונה מזמר או שחקן, לא גובה תמלוגים עבור מספר השמעות ברדיו. גם לא בעבור מספר האנשים שעוצרים במוזיאון מול הציור שלו ומסתכלים בו. העבודות שלו מוצגות במוזיאונים ו/או בגלריות ואם הוא לא קשור עם ארגון כלשהו (מו"ל לאלבומי אמנות, למשל), הוא מתפרנס כנראה בעיקר ובמידת האפשר ממכירת יצירתו, ובארץ - גם מהוראת אמנות והעמדת דורות של תלמידים חדשים.
לא ידוע לי על אילו שהן דעות מעוררות מחלוקת מפיו של נחום גוטמן (לא מתמצאת מספיק), כך שאולי במקרה שלו הבעיה בכלל לא היתה מתעוררת. אבל דמות אחרת עולה בזכרוני: בן הדור שלנו שנפטר לא מזמן, הצייר אורי ליפשיץ ז"ל. הוא קיבל כל מיני פרסים לאורך חייו, אבל לא קיבל מעולם פרס גדול ומשמעותי מסוג פרס ישראל, למשל (יגאל תומרקין קיבל פרס ישראל לפיסול). לו היתה מתעוררת שאלת פרס גדול לגביו, אני מניחה שרבים היו חשים תמיהה רבה ואולי גם התקוממות רבה, לנוכח אמירות די מבהילות ששיחרר הנ"ל בכתבה ב"הארץ" בדבר הצורך "לחסל, או להעלים" (כן כן!), קבוצות אוכלוסיה שלמות, ביניהם, עכש"ז, הומואים (אז, בשנות התשעים, הם עוד נקראו "הומוסקסואלים"), מזרחים, נכים, קשישים, מובטלים, חולים וכל מיני אנשים "מיותרים" ש"לא תורמים לחברה".
כך שלסיכום העניין ניתן לומר: פרס ניתן על פעילות ועל הישגים בתחום כזה או אחר, זו מטרתם של פרסים ואין על כך, ולא צריך להיות על כך - ויכוח. אבל אנא, ועדות, שופטים ו/או דירקטוריונים יקרים - אם נא תצליחו למצוא לצורך העניין אמן דגול שהוא גם בן אדם, א מענטש - זה ממש לא יזיק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש