 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאושרי צפיתי בזיקוקים מחלון ביתי (אנחנו לא ממש קרובים לכיכר רבין, אבל החלון בדיוק בזווית הנכונה לניצול מרחב הראייה ברחוב הקטן שמול הבית). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו אנחנו גרים עשרה מטר מאתר שיגור זיקוקים1, אבל יש עצים שמסתירים. בין הענפים, אם משרבבים ראש בזווית כואבת, אפשר לראות נצנוצים צבעוניים. זה בעיקר מתסכל. ואחר כך בומים-בס עד שתיים בלילה (מה קורה לכם, אנשים? חיפה! תנו לישון בעשר!) (אז למה לא יצאתי והלכתי את השני מטר? מזתומרת, מי יראה את הדגלנים בטלוויזיה? וליתר דיוק, מי יפגין סולידריות עם זה שרואה את הדגלנים בטלוויזיה? שנאמר, נקראתי אל הדגל.) 1 מה שמזכיר את H1 ו-H2 ולמה הם נקראו באות הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שואלת למה לא יצאת. לי ברור למה לא יצאת, אני תל אביבית (מאלה שרק נהנים לחשוב ש''אם נרצה לצאת יש לאן''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זו דווקא שאלה טובה, כשמדובר בזיקוקים. בילדותי בקיבוץ, בשנים טובות, היו מעיפים בחגיגת יום העצמאות כמה זיקוקים מאוד פשוטים, אור אחד שעף באוויר ומשאיר אחריו שובל קלוש. ואז היינו יורדים לשורת הבתים שגובלת בשדות שגובלים בקריית אתא, וצופים משם בזיקוקים העשירים, הדבר האמיתי, של קריית אתא, מעל הבתים הלא גבוהים שלה. זה היה מרהיב, מרגש, מסעיר, שיאו של יום העצמות ובטח אחד משיאי השנה בכלל. אבל בשלב מסוים בהתבגרות עושים אחד ועוד אחד ומבינים, שעם כל זה שלעומת קיבוצים אחרים קרבתנו לעיר מזוקקת היא מתת נדיר, הרי שהחוויה שלנו היא בכל זאת סוג ב'. כי מן הסתם הזיקוקים מיועדים לתושבי הקרייה, ונורים מאצלם, וזה בטח מרהיב, מרגש ומסעיר לאין ערוך לראות אותם ממש מקרוב, ולא ממרחק של כמה קילומטרים. זו היתה משאת נפש של ילדותי ונערותי. היא מעולם לא התגשמה. בגיל 32 או משהו כזה החלטתי שהגיע הזמן לקבל משהו בחזרה מהארנונה שאני משלם לחיפה, והלכתי לצפות בזיקוקים מהמקום שבו הם משוגרים. זה באמת היה מרהיב, הרבה יותר מאשר אלו של קריית אתא מרחוק, אבל גיל 32 הוא מאוחר מדי למלא חסך מהילדות. עדיין זה משהו שהייתי יוצא בשבילו מהבית, אבל בכפוף לשיקולים ודילמות שאינן שייכות לכאן. בשנתיים האחרונות יורים זיקוקים, כאמור, עשרה מטר מהבית שלי. אבל בשנתיים האחרונות יש גם ילד קטן. עוד שנה או שנתיים אוכל לקחת אותו לזיקוקים, הוא יתרגש ויתפעם, ואני, לפי הקלישאה, אמלא סוף סוף את חסך הילדות, דרכו. עד אז המוטיבציה שלי לראות זיקוקים לבד כמעט לא קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן זיקוקים, אני מתמלא ברגשות אשמה על חיות הבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא בזמן מנגל, על חיות הבית? (מה הבעייה עם חיות הבר אגב?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת לגבי חיות הבר אבל הכלבה שהיתה לי רעדה והתכווצה בחרדה בכל שעות מפצי הזיקוקים (תופעה ידועה אצל כלבים בשל רגישותם הקולית) ולכן בכל שנה עם תחילת הזיקוקים מחשבתי הראשונה היא על חרדתם של הכלבים. לא שמח ונמשך שעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בפעם הבאה את יכולה לנסות את זה: <קישור https://encrypted-tbn3.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9G... > |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלבים שלי או שהתעלמו מהעניין (גם מטווח קרוב למדי) או שסירבו להתעורר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב קרית אתא, בשנים קודמות נהגנו ''להתפלח'' על טפינו לבמת יום העצמאות של הקריה שהיתה העשירה ביותר באמנים ובזיקוקים באזור, ובזכות השיפוע של פארק הרצל גם הנוחה ביותר לצפיה. זיקוקים זה יפה. כשהם מתפוצצים בדיוק מעליך זה יפה פי אלף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |