|
||||
|
||||
אני מניח שמה שהרגיז את ליבוביצ במה שכינה ''פולחן הכותל'' הוא לא האמונה שיש ערך לתפילה במקום וגם לא ההתפעמות הטבעית והלא הדתית מכיבוש המקום אלא העירוב שלהם והניסיון להכניס את הכל תחת כנפי המסורת ולתת ערך דתי להתפעלות מהכותל גם אם היא באה מעוברי עבירה ותוך כדי עשיית איסורי תורה רבים (ומכאן דבריו על ''דיסקוטק השכינה''). נראה לי שיותר משהפריעה לו חילוניות הפריעה לו מסורתיות במידה ומנסים לראות בה טעם (דתי) לשבח. |
|
||||
|
||||
התוכל לתת דוגמה ל"ערוב" כזה ? הרב גורן תקע בשופר ברחבת הכותל מיד לאחר כיבושו. אני כמעט בטוח שהתמונה הזאת מאד הרגיזה את ליבוביץ, ובודאי גבשה אצלו את תיאורית "הסגידה לאבנים". אני תהיתי במאמר מדוע דרכו של ליבוביץ היא "עבודת אלוהים" ושל גורן, למשל, "עבודה זרה". אבל הרב גורן לא היה "אוכל טריפות", ולכן הסיפור שלו לא קשור בקטע הזה של אוכלי טריפות שמתפעלים התפעלות דתית. אני חושד שכל הסיפור הזה של "סגידה לאבנים" אצל ליבוביץ הוא השפעה של השקפות פוליטיות על ההשקפה הדתית. האם מישהו מכיר התבטאויות שלו כנגד "פולחן" ליד הכותל קבר רחל ואתרים יהודיים קדושים אחרים טרם מלחמת ששת הימים ? פעם אמר שצריך להרוס את הכותל המערבי ולזרוק את האבנים לאשפה. . . האם אפשר לתאר אותו מתבטא כך כלפי אבן הכעבה שהעליה לרגל אליה היא אחד מעיקרי האיסלם, דת שעליה אמר הרמבם שאינה עבודה זרה ? |
|
||||
|
||||
לפני 67 לא היה פולחן מקומות קדושים כמו אחרי המלחמה, הקריאה "הר הבית בידינו" גרמה למהפך בדעת הקהל, אנשים בלי שום קשר לדת ושום געגוע לעיר העתיקה (או החדשה) "גילו את יהדותם". כאן התעורר הויכוח הישן בין התנכ"סטים לבין הרמב"מיסטים וכל בועל טריפות שהכריז על יהדותו ע"י פתק בקשה בין האבנים הכעיס אותו עוד ועוד, הסימטא הצרה לאורך הכותל שהיתה מקום לאבל על החורבן הפכה לרחבת ענק מקום פולחן לאבנים ולהיכל חרב, דיסקוכותל. בענין הכעבה, אינו דומה, הכעבה מקודשת לאיסלאם, הכותל הוא שריד ארכיאולוגי של החומה החיצונית ואי בו שמץ של קדושה (במובן הדתי הפורמלי ולא המסורתי פופוליסטי). |
|
||||
|
||||
כנסית המולד היא אתר מקודש או אתר ארכאולוגי ? מסגד אל אקצה הוא אתר מקודש או אתר ארכאולוגי ? ולו היו נמצאות אבני קודש הקודשים של בית המקדש, האם הן היו מקודשות או "ארכאולוגיות" ? המנהג היהודי לפנות בתפילה לכיוון ירושלים ובירושלים לכיוון הר הבית מפאת קדושתו הוא מנהג שגוי ? הדינים בדבר איסור עליה להר הבית מסיבות טומאה בגלל קדושתו הם דינים שגויים ? לדעתי רוב רובם של הרבנים יסכימו שהכותל המערבי הינו אתר קדוש. מילא ליבוביץ שהיה בקי בעניינים האלה חולק עליהם (או שלפחות התחיל לטעון כך כנראה רק אחרי מלחמת ששת הימים). אבל האם אתה חש את עצמך מספיק מוסמך לפסוק שבמקרה הזה היחיד צודק והרבים טועים ? אני יודע שהכותל המערבי משך אליו יהודים בכל הדורות. בהיותי תלמיד בבית הספר היסודי, וזה היה הרבה לפני מלחמת ששת הימים סופר לנו בבית הספר הסיפור על יהודה הלוי שנרמס ונהרג ע"י פרש מוסלמי ליד הכותל המערבי, שאליו הגיע לאחר מסע קשה ומאומץ, ואני זוכר אפילו ציור הדגמה של האירוע הזה בספר הלימוד. למה ספרו לנו סיפורים כאלה ? מלחמת ששת הימים עדיין לא התרחשה ? |
|
||||
|
||||
הכותל המערבי [ויקיפדיה] "במקרא נחשב מקום בית המקדש למקום קדוש, ואף על הר הבית חלים דיני קדושה שונים. לפי דיני קדושה אלו נאסרו חלקים שונים ברחבי הר הבית לכניסה שלא בטהרה ושלא בקיום תנאים מיוחדים נוספים. גם לאחר חורבן הבית, אמרו חז"ל כי הקדושה עדיין קיימת באותם המקומות ומחמת שלא ניתן היום להיטהר מטומאת מת הרי שעל פי ההלכה היהודית הכניסה לרוב המקומות שבהר הבית אסורה באיסור חמור. מאחר שתקופה ארוכה לא יכלו יהודים להיות בירושלים ובהר הבית לכן לא נשארה מסורת ברורה היכן בדיוק המקומות המותרים בו. תפילה מול כתליו השונים הייתה המקום הקרוב ביותר שלא היה ספק לגביו. מאוחר יותר, ובנסיבות היסטוריות שונות, זכה כותלו המערבי של הר הבית למעמד מיוחד מביניהם." |
|
||||
|
||||
אני לא טוען שקדושתו של הכותל המערבי בראייתם של רוב היהודים המאמינים, מקורה בתורה או משהו כזה. זה לא יכול להיות בהגדרה כי הורדוס בנה אותו. אבל באמת מאוחר יותר, כיוון שנותר השריד היחיד של בית המקדש הוא הפך אתר מקודש בעיני רוב היהודים המאמינים ואולי בעיני כולם עד ליבוביץ המאוחר. גם ירושלים שהיא עיר קדושה בעיני המוסלמים, קדושתה נבנתה מאוחר ובספרם הקדוש הקוראן שמה לא מופיע כלל. מכל מקום תאריך מלחמת ששת הימים אינו תאריך קובע מבחינת הקדושה הזאת. |
|
||||
|
||||
ליבוביץ היה טוען שגם הכעבה היא עבודת אלילים. כל תפילה ובקשה מאלוהים היא עבודת אלילים. את השם יש לעבוד לא מתוך אינטרסים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים לניחוש שליבוביץ היה טוען שהכעבה היא עבודת אלילים, אבל הוא צריך לתת פטור למוסלמים אם זו מצווה מפורשת בדת שלהם לסגוד לאבן הזו. בהלכה היהודית אני מניח שאין ציווי מפורש כזה ביחס לכותל. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שכתב נגד ההתפעלות מהגעה של מאות אלפים לכותל - בחג השבועות תוך כדי חילול חג המוני. מה שהפריע לו זה ההתפעלות של הציבור כולו מהכותל והצגת ההתפעלות הזו כדבר חיובי ומקדם מבחינה דתית. (לפי עדותו אשתו הוא עצמו הלך בהתרגשות לכותל כמה וכמה פעמים אחרי מלחמת ששת הימים, אלא שהוא לא ראה ברגש הזה סיבה למסיבה גדולה ולא מימש אותו בניגוד להלכה). |
|
||||
|
||||
עדות אשתו היא באמת מעניית ומעוררת מחשבות בעניין הפסיכולוגיה של ליבוביץ האדם, וזה קצת מזכיר את דבריו בשיחה עם כשר שבה הוא עצמו אמר שההבדלים בינו ובין כשר הם הבדלי סגנון שנובעים ממניעים פסיכולוגיים. זה כל כך לא מסתדר עם המילים "אבני הורדוס האלה" שנאמרו בבוז כזה, או באמירה: "צריך להרוס את הכותל המערבי ולזרוק את האבנים לאשפה." מסתבר שהאדם הוא יצור מורכב. |
|
||||
|
||||
לא הפריעה לו ההתרגשות מהכותל כשלעצמה - הפריעה לו יחוס מניע ומעלה דתית להתרגשות מהכותל שבאה מצד עוברי עבירה ושמתבטאת בעבירה (נסיעה בחג השבועות), מכיוון שכך הוא העדיף את חורבו הכותל (לפחות דיבר כך לפעמים). בעניין זה (ולא רק בעניין זה) הוא קרוב במידת מה לרבנים חרדים שמתבטאים מדי פעם בזכות שליטת ה''ווקף'' בהר הבית והעברת הר הבית לערבים שהרי על ידי כך ימנעו יהודים מלעבור איסורי תורה הכרוכים בעלייה להר לדעתם. |
|
||||
|
||||
''איני סוגד לאבנים'' בהקשר הכותל והאמירה ''אבני הורדוס האלה'' שנאמרת בבוז עמוק, מביעים התייחסות לכותל עצמו מבחינה דתית ולא רק להתנהגות האנשים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |