|
||||
|
||||
לטעמי, לרופא כמו לכל אדם, מותר לבחור לעשות\לא לעשות מה שהוא רוצה, תוך הבנה של ההשלכות. אם רופא מסויים מסרב לטפל בחולי הפיטיטיס או איידס או שפעת, לבצע הפלות, לנתק אדם ממכשירי ההנשמה, לטפל ביהודים וכו' זאת זכותו כמובן, למעסיק שלו (אם יש כזה) שמורה מנגד הזכות לפטר אותו. אם מדובר ברופא שעשוי להיתקל במצבי חירום, רצוי שיודיע על התנהגותו למעסיק קודם להתעוררות הבעיה. השאלה היא האם על המדינה נניח לפטר רופא שמסרב לטפל במטופלים מסוגים שונים, ומטיל בכך את העומס והסיכון על עמיתיו, לדעתי התשובה היא חד משמעית כן. זה דומה לכבאי שיטפל בכל המקרים, למעט שריפות בקומה ה-17 ומעלה. |
|
||||
|
||||
ואם המדינה היא לא המעסיק שלו? או לא המעסיק היחיד שלו? (אני חושב שיש פלסטיקאים שרק ישמחו על קולגה ש"יטיל עליהם את העומס" בניתוחים פרטיים מסויימים) |
|
||||
|
||||
אני לא מבין את השאלה, אם יש לו מעסיק פרטי, שיחליט מה שיחליט בהתאם לאינטרסים שלו. המעסיק הפרטי לא מעניין אותי, שיחליט כרצונו, אני דואג רק למי שפועל בשמי (המדינה), זה כמובן מסובך יותר ברפואה בישראל עם המבנה המורכב שלה, אבל זה העיקרון. |
|
||||
|
||||
אבל זה לא החוק - תגובה 610957. |
|
||||
|
||||
כל העניין הוא לדון ברצוי לא? המצוי פשוט ישנו... |
|
||||
|
||||
כן, אבל... א. לא תמיד מסכימים על ה"מצוי". זה לא המקרה, אז אפשר לעבור ל- ב. אתה חייב להודות שדעה כמו "בעל עסק יכול לסרב לשרת את מי שמתחשמק לו" (יהודים, שחורים, נשים, ...) היא דעה לא פופולרית. אני כעקרון מתנגד לה כשם שאני מתנגד באופן כללי לאפלייה. תוכל להרחיב למה את בעדה? |
|
||||
|
||||
המצב הטבעי בעיניי שאדם יכול לעשות מה שמתחשק לו, אם אנחנו בוחרים להגביל את הזכות הזאת, צריך להסביר למה, וברור שיש סיבות שבעטיין המגבלות על החופש נחוצות. אני חושב שהזכות של X לקבל שירות דווקא מרופא Y או לקנות דווקא בחנות Z, היא לא זכות שעומדת לפני הזכות של Y או Z לעשות כרצונם בקניינם. אם Y או Z הם מונופול או המדינה, צריך כנראה להתייחס אליהם אחרת, כי X לא יכול לקבל שירות מסויים, אבל בכל מקרה אחר, יעשו כרצונם, וישפוט קהל לקוחותיהם. אני נגד אפלייה, ואני אשתדל להימנע ממנה ומעסקים שנוקטים בה, אבל אני גם נגד הפרדה בין בנים ובנות במערכת החינוך, וגם נגד הרבה דברים אחרים, זה לא אומר שלדעתי צריך לכפות על מי שדוגל בהם את דעותיי. |
|
||||
|
||||
אתה יודע שזה לא נכון, כן? אם אתה חולה איידס ייכנס למכולת, המוכר מחויב למכור לו. אותו דבר אם זו בחורה, או ערבי, או חס וחלילה, יהודי. זו עמדת החוק - לא משנה מה המוכר חושב או רוצה לעשות. |
|
||||
|
||||
אני מתנגד לחוק הזה. מבחינתי שלט ''אין מכירה לערבים'' הוא שלט דוחה, ואני אדיר את רגליי מחנות כזאת, אבל זאת צריכה להיות זכותו של בעל החנות לסרב למכור למי שהוא רוצה. |
|
||||
|
||||
אתה מתנגד, אבל זה המצב כיום. בניגוד למה שהיה אפשר להבין מתגובתך. אני לא מבין למה אתה מתנגד, אבל זו זכותך. |
|
||||
|
||||
ומה לגבי טייסי קרב? או שוטרים? או ימאים? למה התייחסו בחומרה לאותו רב חובל ש'ברח' מאונייה שוקעת? כי אנחנו מצפים ממנו שיהיה מסוגל לבצע את התפקיד שלו, גם בתנאים מסוכנים. וכנ"ל לגבי רופאים. הם בחרו במקצוע מסוים ואמורים לעמוד בו. אני למשל החלטתי לא ללכת לרפואה כי האחריות הישירה על חיים של בני אדם נראתה לי כבדה מדי. מי שלא מסוגל לעמוד באילוצי המקצוע שיפנה למחקר רפואי או למקצוע אחר. |
|
||||
|
||||
נתקלתי בדיון של רופאים בנושא, ואני רוצה להביא מספר טיעונים: * אם רופא מודע לסיכונים הרפואיים ומסרב לבצע פרוצדורה, מדוע צריך להכריח אותו לעשות כן? המקצוע לא מוגדר כ"מקצוע בסיכון". * אם תדבק במחלקה מסויימת - אף אחד לא יגן עליך: לא בית-החולים, לא חברת הביטוח ולא ארגון הרופאים. רופא הוא לא שוטר שנפצע בעת מילוי תפקידו, כבאי ובטח לא מקבל את הזכויות והפיצויים של נכה צה"ל. אם תדבק בהפטיטיס C או HIV ישלחו אותך "לחפש את החברים שלך". אם יתגלה שאתה נשא ויאסרו עליך לנתח - אף אחד לא יפצה אותך. במקרה הגרוע אתה תהיה לבד במלחמה הביטוח הלאומי. * אפשר לקחת דוגמה מתחום הקרינה המייננת: רופאים שמנתחים בעזרת שיקוף הוכרו כ"רופאי קרינה" רק בשנה שעברה. עד אז - רופא נפגע קרינה היה לבדו, ולפעמים היה נאסר עליו - רפואית - להמשיך לעבוד עם מכונות שיקוף. אף אחד לא היה מפצה אותו על תקופת האבטלה הזו, שיכולה להמשך לאורך זמן ואף לצמיתות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |