 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה כמה מקרים אמיתיים. איפשהו במהלך התיכון חבר טוב ואני הלכנו לקטוף סברסים. חזרנו עם פח פלסטיק של 20 ליטר מלא בסברסים. שטפנו אותם טוב טוב, הסרנו מהם את הקוצים והתיישבנו לחלק את השלל בנינו. כל פעם אחד מאיתנו בחר סברס. הסברסים היו כל כך טובים ואנחנו היינו כל כך רעבים שפשוט גמרנו את כל הדלי. להערכתי היו שם בערך 13-15 ק"ג סברסים, שאחרי קילוף הפכו למשהו כמו 5-6 ק"ג סברסים, שזה אומר שכל אחד מאיתנו בלס משהו כמו 2.5-3 ק"ג סברסים באחר צהריים אחד. אחרי הצבא הייתי מזמין חברים למסיבת סברסים שהייתי קוטף ומקרר. זכורה לי מסיבת סברסים שכזאת שקטפתי לכבודה למעלה משש מאות סברסים. למעלה ממאה נעלמו אצלי בבטן. בגיל 21 עבדתי במשך חצי שנה במטע התמרים של קיבוץ איילות. בהגיע עונת הגדיד (קטיף תמרים) הייתה לי כמובן גישה חופשית לתמרים. בגלל שאני מאוד אוהב תמר ברי (העגול הצהוב) ודקל נור סנסנים (תמר אדמדם חצי יבש, שיש לו טעם אלוהי ברגע שהוא רק יורד מהעץ, הטעם הזה נעלם כמעט לגמרי עד שהוא מגיע לחנות) הייתי אוכל מהם בחופשיות. יום אחד הסתקרנתי לדעת כמה תמרים אני אוכל ביום אז ספרתי. בצהריים הגעתי ל 300, אז הפסקתי. לספור. משהו דומה קרה לי עם מנגו מיה. אחרי שהסתיים קטיף המנגו הקיבוץ פתח את המטע ואיפשר לחברים ולעובדים לקטוף פרות מאחרים. כל יום כשהייתי חוזר מהעבודה הייתי יורד למטע ואוסף בסביבות 3-5 ק"ג של מנגו מיה, מאחסן אותם בארגז מקורר אצלי בחדר (לא היה לי אז מקרר) ובולס אותם בשארית היום. חשוב לומר, התופעה הזאת קיימת אצלי רק עם מנגו מיה ולא שום מנגו אחר, שאותו אני אוהב, אבל לא עד כדי כך. חולשה דומה יש לי לפסיפלורות. עד שהכרתי את זוגתי שתחייה הייתי אוכל בסביבות 2 ק"ג פירות ביום. כשעברנו לגור ביחד היא הזדעזעה לגלות את התופעה הזאת ולא ממש מרשה לי לאכול כאלו כמויות. היא טוענת שזה מאוד לא בריא ובעיקר שזאת חזירות. קצת קשה לי להבין אותה כי אף פעם לא היו לי בעיות של השמנה, סוכר, או עיכול, ואם אין תופעות לוואי מה רע לאכול הרבה? מה לא עושים בשביל שלום בית. מעניין שחוץ מפירות אני לא אוכל כל כך הרבה משום דבר אחר, לא משנה כמה הוא טעים, ויש הרבה דברים שאני מאוד אוהב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הלא רפואית, אין מצב ש"פירות זה לא בריא", אלא לחולי סכרת. בטח אם הגוף שלך מבקש אותם. לדעתי הלא זוגית (כרגע), אין מצב שאנסה לשלוט על התפריט של בן זוגי במקרה שהוא לא מבקש את ההתערבות הזו בעצמו (למשל כתמיכה בדיאטה). אולי תזמין אותה למסעדה טובה ותנסה לדבר איתה על זה על כוס מיץ מנגו ;-) חוץ מזה, כמו באבוקדו אטינגר (נדמה לי?), יש מנגו מאיה ויש חיקויים נחותים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אבל נימוק החזירות הוא נימוק מוחץ. גם אני לוקה בחזירות הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב לזכור שלפני סכרת יש קדם סכרת ולפני שניהם תנגודת לאינסולין, גם במצבים אלא אכילת יתר של פחמימות (בעיקר פשוטות) מחריפה את המצב והיא אחת מגורמי הסיכון. הנשיאה לעתיד גם צריכה לדעת ש"בזמן הריון תנגודת אינסולין תת-קלינית הופכת לקלינית בגלל פעילות השיליה המפרישה הורמונים נוגדי אינסולין ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, פירות הם פחמימות פשוטות, אבל אני לא חושבת שנזקם המצטבר מבחינת הסיכון להתפתחות סכרת שווה לזה של ממתקים (או של פירות מיובשים). פירות טריים גם מכילים סיבים, מים, פיטואסטרוגנים וויטמינים בכמויות, שמאזנים את התמונה אצל אדם מערבי ממוצע (תמונה שבד''כ כוללת די והותר חלבונים מן החי והצומח כדי ליישר מעט את רמת הסוכר בדם). אבל זה רק הרושם שלי. אם יש לך נתונים ממוקדים בפירות אנא הבא אותם ונחכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומלבד זאת, לחשקים (cravings) למזון בצורתו הטבעית אני מתייחסת אחרת מאשר לחשק למזונות אחרים. פירות, אגוזים, בשר, דגים, אלה דברים שנראה לי שכשאדם מתאווה אליהם הוא בדרך כלל מביע צורך יותר "אמיתי" של הגוף מאשר חשק לביסלי או למיונז או לגבינת גורגונזולה (נכון שלפעמים הגוף יהיה זקוק למלח וזה יתבטא בתיאבון לביסלי, אבל רבים הרבה יותר המקרים שבהם מדובר בסתם טעם נרכש או בהרגל קלוקל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיונז הוא מזון עתיר שומן וקל להבין למה אנו משתוקקים לו באופן טבעי. חטיפים רבים מכילים הרבה סוכר. ביסלי ודומיו מהונדסים להכיל כל מיני חומרים שנשתוקק להם, מהסוג של המונוסודיום גלוטמט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שישנה ההשתוקקות הטבעית לשומן ולסוכר, הלא על זה נבנית תעשיית הג'אנק פוד. אבל לעניין זה, אני אקבל השתוקקות לאגוזים למשל כ''מובנת'' ו''מספקת צורך טבעי של הגוף'' הרבה יותר מאשר השתוקקות למיונז (שאותה ניתן להסביר גם בדרכים אחרות). מיונז כמזון הוא טעם נרכש. כמו שכמויות של מלח במזון הן טעם נרכש שמצטבר בהדרגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלח, הפלפל, הבצל והשום (והעשן?) הם קבוצה מעניינת אחרת של טעמים נרכשים - חומרי שימור. הם כבר חלק מהתרבות שלנו ועם קצת מזל הפכו להיות טעם משובח וקלאסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד ומעורר תיאבון אך לא קשור לדבריי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו אוהבים את המזון שאליו אנחנו מתרגלים, כמה זמן ייקח עד שנקבל מנות מובחרות בטעם במבה? ההמבורגר כבר עבר את התהליך הזה. נראה לי שגם הפיצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאשמתך הלכתי לקחת עכשיו קופסה קטנה ובתוכה אגוזי קשיו לא קלויים. 90 אלף קלוריות בערך. באמת תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעת שמחית אגוזי קשיו לא קלויים היא בסיס מעולה לכל מיני רטבים שמנמנים וטעימים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא ממש ניסיתי עד עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה להיות יותר ספציפית? (רחל טל-שיר כותבת לפעמים על דברים מכל מיני אגוזים, בעיקר שקדים, מושרים וטחונים, ואני כבר הרבה זמן רוצה לנסות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מתכון רשמי. אינני משרה את הקשיו, אני טוחנת אותם בערך עם אותה כמות נוזלים ומוסיפה את הטעמים. בפעם שעברה הכנתי רוטב לסלט חסה, והוספתי לרוטב עירית קצוצה, מלח, ושום גבישי. אני חושבת שיהיה מעניין לקלות קצת מהקשיויים כדי להדגיש את הטעם שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. הפעלת מעבד מזון נחשבת אצלי לדי בוג'ראס, אם זה לא למען מנה חגיגית-למחצה שגם אשתי תאכל. אבל אין ספק שבהזדמנות אני אנסה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווג'ע ראס. יְגיעַ ראש. תרגום מילולי ופשוט. בוג'ראס הוא יציר לשוני אשכנזי וולגארי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווג'ע ראס זה בערבית, לא? מוחמד כתב בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אכן, ופירושו פשוט: "כאב ראש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי מורשת עדתית משלי לשמור (אשכנזית, כמובן). אצלנו בבית המילה הזו גם זזה קצת במשמעות שלה, ופירושה "בלגאן", ובפרט במטבח. חוץ ממשפט כמו (על הצעה לבשל משהו) "זה הרבה בוג'ראס?", אפשר גם "מה, אתה תעשה עכשיו בוג'ראס בכל המטבח?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקומותינו, על בישול שלוקח הרבה זמן והוא התעסקות בהרבה פרטים (אגרול, עלי גפן, כרישה ממולאת וכיו"ב), אומרים פָּצְ'קֵרַיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירות בריאים יותר מממתקים זה אין ספק (אם כי ההודעה שלי כוונה גם לנשיאה לעתיד שכן אוכלת ממתקים) אבל ההבדל בין פירות לפירות יבשים זה רק המיים. 12 ענבים שוים ל12 צימוקים עם כוס מיים. בכל מקרה היתרון הגדול של פירות הוא שקל לאכול מעט מהם, מי שנחוש מספיק מסוגל להרע לעצמו איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סגור על זה שההבדל היחיד בין ענבים לצימוקים זה תכולת המים. לדעתי יש חומרים שלא נשמרים לאורך זמן ללא מים, ומה שיותר סביר יתכן שהפרי עובר תהליכים ביולוגיים שמשנים קצת את הרכבו. בכל מקרה, שניהם טובים וטעימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכר מבוגר שלי לחם בתעלה במלחמת יום הכיפורים. כשכתב משם לסבתו שחיה באמריקה, כדי שלא תדאג, תיאר בעיקר מדבר יפה ועצי תאנים שהוא מתענג על פירותיהם. הסבתא כתבה לו שהוא מאוד מדאיג אותה, מחשש שהתאנים יגרמו לו לקלקול קיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הצליח הרבה יותר ממה שאני מניח שהוא תכנן. מצד שני, מבלי מלערב עדות נראה לי שהסבתא מדברת פולנית, כך שהיא בטוח הייתה מוצאת משהו לדאוג בגללו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |