 |
|
 |
||
|
||||
 |
רון לשם נותן ב"הארץ" תחזית סבירה מאוד למקרה ששלטון מובארק יפול: "במוקדם או במאוחר, כשמצרים תלך לקלפיות אמת, לא בוגרי האוניברסיטאות בקהיר יכריעו את עתידה אלא 70 מיליון כפריים. [...] המפלגות יהיו רבות ומפוצלות, חיוורות ומאכזבות, מימין ומשמאל, עוינות כמובן לישראל, כולן. תקופת מעבר, חסרת יציבות וחסרת עמוד שדרה מנהיגותי, דמוקרטיה פרלמנטרית, אם לא במודל האיראני אז במודל הטורקי, שתוליד שלטון דתי שיחלוש, ככל הנראה, בתוך שנים מספר, על הצבא המאומן והמצויד ביותר במזרח התיכון. רבים מהמשכילים העירוניים יקבלו את רצון העם בשלווה, יראו בו אלטרנטיבה למרדף הכושל והמתרפס אחרי מערב חלול-תרבותית, שהוליד דיקטטורות נצלניות." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, לא אכפת לי פעולה, כל עוד יש סיפור טוב מאחורה... הסיפא היתה מדכאת: הוא צופה מדינות איסלמיסטיות מסביבנו, ומדינה מתחרדת אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות החלק השני עדיין בידנו - כפיית לימודי הליבה, ואם אפשר אף מעבר להם, כמו גם גדיעת עורקי הכסף של החברה האנטי-דמוקרטית שצומחת ומתרבה כאן בכוללים ובישיבות. אני מקווה שביבי, קדימה ואחרים יבינו את גודל וקירבת הסכנה, ויתאחדו כדי לחסוך אותה מכולנו. אם לא, כשתגיע השעה, נתמודד בדרך זו או אחרת עם האתגרים שהחיים מזמנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה התחזית הזו סבירה? כלומר - למה רון לשם, שאני מתאר לעצמי שלא החליף מעודו מלה עם איכר מצרי, לא יזהה אחד כזה גם אם הוא יפול עליו ברחוב, ובוודאי לא חזה את המהומות הללו מראש, הוא מישהו שאני צריך להקשיב להערכותיו לגבי מה יקרה במצרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מיהו רון לשם. הבאתי את הדברים מאחר והם תואמים היטב את מה שאני יודע על העבר וההווה הערבי1 ומה שהערכתי עוד קודם לקריאת דבריו. ------------------------------------------------------------------------ 1 למרות שגם אני לא שוחחתי מעודי עם איכר מצרי (בשלב ראשון אני מתרכז בבנות איכרים טוניסאיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר ההערכה הזו מבוססת על ניחושים בעלמא. האם אתה ו/או רון לשם ידעו להעריך את ההפגנות, ומשהחלו - את עצמתן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיכננו אותן חודשים מראש, כולל הכמות המדוייקת של שוקו ולחמניה הדרושים למי שעשו את הלילה בכיכר תחריר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אין לך (ולרון לשם) שום הבנה של מצרים ושל הציבור המצרי, ועדיין אתה יודע לקבוע מהי הערכה סבירה ומהי לא לגבי תוצאת המהפכה שם. מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון לשם הוא לא היחיד שחושב כך. גם ניאל פרגוסון הבריטי, שהוא היסטוריון ידוע בתחומו, אמר דברים דומים מאד בכנס דאבוס לפני כמה ימים. הוא טען שמהפכות עממיות מסתיימות פעמים רבות בתפיסת השלטון ע"י הגורם המאורגן ביותר מבין המתקוממים, ללא קשר למשקלו היחסי באוכלוסיה, ומביא כדוגמא את הבולשביקים ב- 1917 ואת רובספייר וחבריו במהפכה הצרפתית. ועוד משהו:פתאום נדמה שגל דתי עובר על כל העולם המונותאיסטי (יהדות, נצרות, איסלאם). אצלנו זו עליית ההתחרד"לות, ההתחב"דות והמשיחיות הלאומנית-דתית של "מדינת יהודה", אצל הנוצרים בארה"ב אלו הפונדמנטליסטים הפרוטסטנטים שמצליחים שוב להעמיד בסימן שאלה עניינים שכבר חשבנו שנסגרו מזמן, כמו לימוד תורת האבולוציה בבתי ספר והזכות להפלות, ואצל המוסלמים - אין צורך לפרט. הגל הזה טרם הגיע לעולם הנוצרי באירופה, אבל התחזית שלי היא שאם המוסלמים שם ימשיכו להתחזק והמשבר הכלכלי יתפתח עוד קצת, נראה את הציבור האירופאי הנאור חוזר בעוד עשור לערכים הדתיים הישנים, והפעם בתמהיל קיצוני, לאומני-נוצרי. והלוואי שאתבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופטימיסטים חיים יותר. פסימיסטים מתאכזבים פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם הנוצרי הוא הרבה יותר מארה"ב וצפון מערב אירופה. שכחת את דרום אמריקה, מרכז אמריה, קנדה, אפריקה והקאריביים, אוסטרליה ואיי האוקינוס השקט, מזרח אירופה ורוסיה האסייתית... נראה לי שמלבד ארה"ב אי אפשר להגיד שעובר גל דתי על שאר העולם הנוצרי, וגם בארה"ב זה יותר תופעה פוליטית מאשר תופעה דתית (אני לא חושב שהאמריקאים היום דתיים יותר מלפני עשור, פשוט לכוחות הדתיים יש יותר נוכחות בפוליטיקה ובתקשורת, למשל, סקר שנעשה ב-1990, וב-2008 מלמד שמספר חסרי הדת בארה"ב עלה מ-8.2% ל-15%). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שלגבי העולם הנוצרי הטענה שלי יותר ספקולטיבית. אני מנחש (בינתיים ללא כל סימוכין) שהקצנה דתית מתרחשת בעיקר במקומות שבהם דת מסוימת מתנגשת בדת אחרת - למשל במאבק על טריטוריה או על מאמינים, ובאירופה (וודאי בדרום אמריקה) מספר המוסלמים עדיין נמוך מכדי לגרום למקומיים תחושת איום ממשית. בכל זאת יש כבר ניצנים ראשונים של הקצנה נוצרית בכמה מקומות שבהם האיסלאם מתחכך בנצרות: הבלקנים (בוסניה, קוסובו), רוסיה (כנגר הצ'צ'נים ומוסלמים אחרים), אפריקה שמדרום לסהרה (למשל אוגנדה). בארה"ב יש כנראה שרשים אחרים לימין הנוצרי, שקשורים אולי לאכיפת שוויון הזכויות לשחורים במדינות הדרום בשנות ה- 60'. על הרקע הזה, מעניין מדוע מתרחשות בו-זמנית תנועות מקבילות של התחזקות הימין הנוצרי הלבן ועליה במספר השחורים המתאסלמים. כמובן שיש גם מגמה מתמשכת של חילון בעולם המערבי, אבל לא בקרב אנשים שחשים שמעמדם החברתי או בטחונם האישי מאוימים. מעבר לכך, למאבק של ארה"ב באיסלאם הקיצוני יש בפירוש מאפיינים של מסע צלב, כשכל צד מנסה לפגוע בשליטת האחר על ה"מקומות הקדושים", לתפיסתו. בעיני ארה"ב, אלו שדות הנפט (שזוכים אצלם למעמד מיתולוגי ממש, אולי בגלל השילוב הפרוטסטנטי של נצרות וקפיטליזם), ועבור בן-לאדן זה היה וול סטריט, המכה של הכלכלה האמריקאית, בפיגועי ה- 11 לספטמבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם הוא לא מומחה מקצועי למצרים, לפי הרזומה שלו הוא כנראה יודע על הפלסטינים הרבה יותר ממני, למשל, ואולי זה משליך על הידע שלו בענייני העולם הערבי. זה לא הופך אותו לנביא וגם לא לחוזה (לשאלתו של האלמוני האחר) - הנביאים אינם עוד, וראינו כבר שבענייני מהפכות, מרידות, מזג אויר, שטפונות, התמוטטויות כלכליות - גם חוזים עפ"י ידע מוקדם הם לא משהו. רון לשם [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי ברזומה שלו שום דבר מעבר לכתבות צבע על האינתיפדה שמקנה לו ידע על הפסטינים, במיוחד ידע שמאפשר לו לנתח בצורה מושכלת ועמוקה את המתרחש במצרים. עיתונאי וסופר פופולרי לא עושים אותו למזרחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הוא כותב ב''הארץ'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ראש הממשלה חושש מכך ומן הסתם יש לו סיבה לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זהו הסבר פשטני מאוד הבנוי על חוסר רצון להכנס לדקויות כמו ההבדל בין איראן לטורקיה או החיזבאללה לעומת החמאס. לכן המונח שלטון דתי בהקשר המצרי הוא מונח חובק כל שלכן אינו אומר כל כך הרבה. ההבנה כיום היא כי משטרים מן הסוג של מצריים, ירדן, סוריה וכו' שהם כפי נסח זאת אהוד יערי פלוטוקראטיות של טכנוקראטים ואנשי עסקים השולטים באמצעות הצבא וכוחות הביטחון, לא יוכלו להתקיים לאורך זמן. למשטרים הללו אין פתרונות לבעיות המרכזיות של העולם הערבי ומאחר והן נטולות כל בסיס של תמיכה ציבורית, בסופו של דבר, אי הסדר החברתי ימוטט אותן. הצד השני של היחודיות הערבית היא האיחוד של דת-שלטון הקיים באיסלם כולו. למעשה באיסלם אין הפרדה בין השלטון לבין הממסד הדתי כפי שהיה למשל באירופה בין השליטים החילוניים לכנסייה. בהיסטוריה הממושכת של האיסלם הסוני, לאיסלם כלל לא היה ממסד הירארכי (במובן של ממסד הכנסייה הקתולית למשל) ומצד שני מוסלמי לא היה אמור לחיות תחת שלטון של לא-מוסלמים (חילוניים או כופרים) אלא להלחם בו. היום המציאות המשתנה מאכלת ומכרסמת את האקסיומות האלו, אך הן לא יעלמו מיד רק משום שכמה צעירים מצריים מצ'וטטים באינטרנט. מה שקורה בטורקיה ויקרה במצריים הוא שמפלגות פוליוטיות בעלות אוריינטציה איסלמית הן שיתפסו את השלטון ולא אנשי דת כמו באיראן השיעית. צריך להבין שמפלגת הקידמה של ארדואן קרובה הרבה יותר לליכוד ולמפד"ל מאשר לש"ס או אגו"י. החלק החסר בפאזל של מה שקורה עכשיו במצריים הוא הנעדרות של הציבור האיסלמי הרחב. מה שאנו רואים כרגע הוא הפגנות בלתי מאורגנות של האספסוף העירוני שעליו רוכבים כמה חובבי אינטרנט המנסים לאמץ את המהפכה. לכן אנו נמצאים כרגע במצב של stand off. בו השלטון לא מסוגל לאכוף סדר ואין בנמצא כח שיטול ממנו את המושכות. המפלגות הלא איסלמיות במצריים הן קריקטורות פוליטיות נטולות תמיכה ציבורית משמעותית. האיסלם הראדיקאלי של האחים המוסלמים הוא יש פוליטי אלא שהוא נמצא בדו-קיום בלתי מוכרע עם אנשי הדת הממסדיים הנבחרים ע"י השלטון. אילו השייח' הגדול של אל-אזהר טנטאווי לא היה נפטר בשנה שעברה, אני מניח שהפור כבר היה נופל. אם טנטאוי היה חובר לאחים המוסלמים, שלטון מובארק היה מתמוטט כבניין קלפים ואם היה מכריע נגדם ההמון היה מתפזר. יורשו של טנטאווי, לא הספיק לרכוש את הסמכות שהיתה לטנטאווי ובמציאות הנכחית ספק אם תהיה לו אותה אי פעם. בכל אופן, שלטון איסלמי במצריים קרוב לודאי שלא יהיה שלטון של האחים המוסלמים מבית מדרשו של חסאן אל בנא הראדיקלי ולא של אנשי הדת של אל-אזהר הקרובים יותר מדי לשלטון הנוכחי, אלא של קואליציה רחבה יותא של פלגים איסלמיים שתכלול גם את אנשיו של אל בנא וכרגיל תהנה מתמיכתם ואישורם של השייחים באל אזהר (ובעתיד גם תמנה אותם). לישראל התרחישים הללו אינם מבשרים טוב, אלא שההתפתחויות הצפויות אני חושש יהיו ע"פ התסריט הטורקי ולא האיראני. בתסריט האיראני כמעט שלא היתה משמעות למהלכים של השלטון בישראל והאיראנים סיבכו עצמם בעצמם עם עיראק ועם כל העולם הסוני. ההתפתחות של התסריט הטורקי דוקא כן פתוחה ומושפעת מן המהלכים הישראליים ודורשת מצידנו הנהגה נבונה ושקולה. נתניהו המצטייר כמנהיג של הישרדות וכיבוי שריפות, פשוט לא יספיק במצב החדש. ציפי לבני אולי תקבל הזדמנות, אבל היא מזכירה לי משום מה יותר מדי את גולדה מאיר ועמדה של סרבנות וחוסר גמישות היא פשוט לא אופציה במצב החדש. העמדה האמריקנית-אירופאית שנראית מתואמת ומוכנה מראש נועדה ככל הנראה לנווט את התסריט איסלמי לכיוון המרכז הפוליטי במקום לכיוון החמאס/חיזבאללה המיליטאנטיים. אני מקווה שהדבר יעלה בידם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תסכים לכך, שהמשטר הנוכחי בטורקיה הינה מקפצה טובה לשלטון אנשי דת בהמשך (גם בהנחה שהמפלגה של ארדואן קרובה כיום הרבה יותר לליכוד ולמפד"ל מאשר לש"ס או אגו"י, כטענתך)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בכלל לא. מה שאני מנסה להסביר (המקור הוא מספר של ברנרד לואיס) הוא שבאיסלם הקלאסי (בפרט הסוני), השלטון ואנשי הדת חד המה. אלו שני כפות המאזניים המאזנות זו את זו: השלטון ממנה את אנשי הדת ואנשי הדת מספקים את הלגיטימיות של השלטון. אנשי הדת לא שולטים והשלטון לא קובע הלכות דתיות. ברגע שהמאזן מופר (השלטון פועל נגד אנשי הדת או אנשי הדת נגד השלטון), פורצת מהפכה ובסופה אחד משני הצדדים מוחלף. זהו לדעתי ההסבר למבוי הסתום במצריים ולשקט של האיסלמיסטים. האחים המוסלמים זקוקים להכשר של השייחים ה"ממסדיים" כדי לתפוס את השלטון והללו כרגע אינם בנמצא (בגלל מותו של טנטאווי). בטורקיה אין שום סימן או סיבה לחשוב על שלטון אנשי דת נוסח איראן או חיזבאללה. יש איסלמיסטים רדיקליים קיצוניים אבל הללו בטלים בשישים ומתקיימים כמסגרות פוליטיות או טרוריסטיות ולא כתנועות דתיות. הרוב העצום של אנשי הדת תומכים נאמנים במשטר של ארדואן שהוא עצמו כאמור קואליציה של כמה מפלגות איסלמיות (נדמה לי יותר על בסיס איזורי מאשר הבדלים דתיים). הניחוש שלי הוא שמשהו כזה יקרה גם במצריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען, ש''מה שקורה בטורקיה ויקרה במצריים הוא שמפלגות פוליטיות בעלות אוריינטציה איסלמית הן שיתפסו את השלטון ולא אנשי דת כמו באיראן השיעית''. אני סבור שאתה טועה. לדעתי, המשטר הנוכחי בטורקיה הינו זמני בהחלט ומהווה מקפצה נוחה למשטר דתי דומה לזה של איראן, שישלוט בעתיד. גם במצרים. הבערות, התרבות והאמונה באיסלאם מבטיחים התממשות תרחיש זה. הדבר היחידי שאיני יכול להעריכו במידה מספקת של וודאות הינו, מתי יתממש התרחיש הזה (אם כי, להערכתי, הוא יתממש עוד בימי חיינו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה השערות ללא שום בסיס של ידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם נראה לך ששלטון סמי-דמוקרטי עם אורינטציה איסלמית במצרים ישמוט את הקרקע תחת הנסיון הטורקי להפוך למרכז הכוח המדיני של האיסלם הסוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לדעת. מצד אחד אני מניח שהערבים האחרים מרגישים יותר קרובים לתרבות ולעם המצרי מאשר לטורקים ולסמכות הדתית של אנשי אל אזהר אין מקבילה טורקית. מצד שני טורקיה נראית חזקה ובעלת השפעה יותר ממצריים. אם ללמוד מן ההיסטוריה, רוב הזמן התקיימו בעולם האיסלמי כמה מוקדי כוח מוסלמים שפעלו במקביל ובו-זמנית (באיסטנבול, בקהיר ובדמשק-בגדד). זו נראית האפשרות הסבירה ביותר. נ.ב. הייתי אפילו משמיט את ה"סמי". האם טורקיה פחות דמוקרטית מישראל? במצריים, החילוניות היא אליטה שולית (להבדיל מטורקיה שם החילוניות היתה אליטה שלטונית אנטגוניסטית), סביר להניח שהקואליציה השלטת תכלול גם מפלגות עם אוריינטציה יותר חילונית (כפריים, סוחרים, ארגוני עובדים) מאשר דתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |