בתשובה לאפופידס, 31/01/11 17:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר אין לך (ולרון לשם) שום הבנה של מצרים ושל הציבור המצרי, ועדיין אתה יודע לקבוע מהי הערכה סבירה ומהי לא לגבי תוצאת המהפכה שם. מעניין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רון לשם הוא לא היחיד שחושב כך. גם ניאל פרגוסון הבריטי, שהוא היסטוריון ידוע בתחומו, אמר דברים דומים מאד בכנס דאבוס לפני כמה ימים. הוא טען שמהפכות עממיות מסתיימות פעמים רבות בתפיסת השלטון ע"י הגורם המאורגן ביותר מבין המתקוממים, ללא קשר למשקלו היחסי באוכלוסיה, ומביא כדוגמא את הבולשביקים ב- 1917 ואת רובספייר וחבריו במהפכה הצרפתית. ועוד משהו:פתאום נדמה שגל דתי עובר על כל העולם המונותאיסטי (יהדות, נצרות, איסלאם). אצלנו זו עליית ההתחרד"לות, ההתחב"דות והמשיחיות הלאומנית-דתית של "מדינת יהודה", אצל הנוצרים בארה"ב אלו הפונדמנטליסטים הפרוטסטנטים שמצליחים שוב להעמיד בסימן שאלה עניינים שכבר חשבנו שנסגרו מזמן, כמו לימוד תורת האבולוציה בבתי ספר והזכות להפלות, ואצל המוסלמים - אין צורך לפרט. הגל הזה טרם הגיע לעולם הנוצרי באירופה, אבל התחזית שלי היא שאם המוסלמים שם ימשיכו להתחזק והמשבר הכלכלי יתפתח עוד קצת, נראה את הציבור האירופאי הנאור חוזר בעוד עשור לערכים הדתיים הישנים, והפעם בתמהיל קיצוני, לאומני-נוצרי. והלוואי שאתבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופטימיסטים חיים יותר. פסימיסטים מתאכזבים פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם הנוצרי הוא הרבה יותר מארה"ב וצפון מערב אירופה. שכחת את דרום אמריקה, מרכז אמריה, קנדה, אפריקה והקאריביים, אוסטרליה ואיי האוקינוס השקט, מזרח אירופה ורוסיה האסייתית... נראה לי שמלבד ארה"ב אי אפשר להגיד שעובר גל דתי על שאר העולם הנוצרי, וגם בארה"ב זה יותר תופעה פוליטית מאשר תופעה דתית (אני לא חושב שהאמריקאים היום דתיים יותר מלפני עשור, פשוט לכוחות הדתיים יש יותר נוכחות בפוליטיקה ובתקשורת, למשל, סקר שנעשה ב-1990, וב-2008 מלמד שמספר חסרי הדת בארה"ב עלה מ-8.2% ל-15%). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שלגבי העולם הנוצרי הטענה שלי יותר ספקולטיבית. אני מנחש (בינתיים ללא כל סימוכין) שהקצנה דתית מתרחשת בעיקר במקומות שבהם דת מסוימת מתנגשת בדת אחרת - למשל במאבק על טריטוריה או על מאמינים, ובאירופה (וודאי בדרום אמריקה) מספר המוסלמים עדיין נמוך מכדי לגרום למקומיים תחושת איום ממשית. בכל זאת יש כבר ניצנים ראשונים של הקצנה נוצרית בכמה מקומות שבהם האיסלאם מתחכך בנצרות: הבלקנים (בוסניה, קוסובו), רוסיה (כנגר הצ'צ'נים ומוסלמים אחרים), אפריקה שמדרום לסהרה (למשל אוגנדה). בארה"ב יש כנראה שרשים אחרים לימין הנוצרי, שקשורים אולי לאכיפת שוויון הזכויות לשחורים במדינות הדרום בשנות ה- 60'. על הרקע הזה, מעניין מדוע מתרחשות בו-זמנית תנועות מקבילות של התחזקות הימין הנוצרי הלבן ועליה במספר השחורים המתאסלמים. כמובן שיש גם מגמה מתמשכת של חילון בעולם המערבי, אבל לא בקרב אנשים שחשים שמעמדם החברתי או בטחונם האישי מאוימים. מעבר לכך, למאבק של ארה"ב באיסלאם הקיצוני יש בפירוש מאפיינים של מסע צלב, כשכל צד מנסה לפגוע בשליטת האחר על ה"מקומות הקדושים", לתפיסתו. בעיני ארה"ב, אלו שדות הנפט (שזוכים אצלם למעמד מיתולוגי ממש, אולי בגלל השילוב הפרוטסטנטי של נצרות וקפיטליזם), ועבור בן-לאדן זה היה וול סטריט, המכה של הכלכלה האמריקאית, בפיגועי ה- 11 לספטמבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |