 |
|
 |
||
|
||||
 |
גרוסמן וגוטפרוינד בודקים את השואה ואת השפעתה מזוויות ראיה שונות לחלוטין, כאשר הראשון חושף רבדים עמוקים ומטלטל את הקורא, ואילו השני מחבק אותו. מורכבותו של "עיין ערך אהבה" מראָה את חוסר האונים האנושי להבין את מה שהיה "שם" (ולמקום הזה, לזמן הזה, להתרחשויות ההן - אין שֵם, והן נקראות בשם כולל וילדי כדי לגלות את עוצמתה של האניגמה הנוראה ביותר). לעומת זאת, "שואה שלנו" מדיר את השואה מהרף הגבוה עליו היא ניצבת והופך אותה לחלק אינטגרלי מאיתנו, מגופנו הציבורי. אינני באה לדון בגדולתו של ספר זה או אחר, אלא מבקשת לגעת בנקודת המוצא של המספרים השונים. יתכן שמרחק השנים מן השואה מאפשר התבוננות אחרת, שפויה יותר, בעוד המספר/ים ב"עיין ערך" חושפים שכבות רבות, ובכל צפייה קליידוסקופית מתגלות פריזמות חדשות, שמספרן הרב וצורתן המשתנה מעידים על הכוונה להביע את חוסר היכולת האנושי לתפוס ולהבין את השואה, למרות המאמצים הבלתי נלאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את דוד גרוסמן קראתי מזמן וצלחתי רק את הפרק הראשון.זה היה עוצמתי.את שואה שלנו קראתי בזמן האחרון והוא השפיע עלי מאוד. הרגשתי שבפעם הראשונה,מישהו מצליח לתאר לעומק את ההווי המשפחתי של משפחות דור 2 וחצי לשואה.את השתיקות והשיחות באידיש את ההשוואות של המחנות ומי סבל יותר..את הקרובים הלא ברורים שמסתובבים ביננו,את הסיפורים המזעזעים על משתפי הפעולה והסודות שמתגלים בכול פעם.לדעתי זו יצירת מופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיסוקו של גרוסמן בשואה הוא מסוכן וחסר תקדים: הוא חושף את האנושי שבנאצי, נייגל, ובכל מכריח אותנו להתעמת עם האמת הנוראה של "אנשים רגילים." גוטפרוינד הולך רחוק יותר: הוא עוסק גם ביהודים "רעים" ובפירוש ב"גרמנים טובים." כתיבתו נופלת פה משל גרוסמן כי הוא מצהיר את הדברים - בחוסר כישרון מזעזע - תחת לגלות אותם דרך עיני ומעשי הדמויות, אבל ההשפעה ברורה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |