 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש יותר בבית שלי, או יש לי יותר? כי, בתור בית דו-לשוני, יש אצלנו הפרדה ברורה בין הספרים שלו והספרים שלי, מה שלא כל כך תקף לדיסקים (אם כי אני לא אגע באוסף הג'ון וויליאמסים שלו גם במלקחיים עשויות מכסף(1)). בספרים, לעומת זאת יש הפרדה מובהקת שמגיעה עד לויכוחים סוערים על עותקים נפרדים של "שר הטבעות"(2). האמת היא, שבכל חלוקה יש יותר ספרים מכל דבר אחר. כולל בלטות, גרגרי אורז או מולקולות אויר. (1)קניתי זוג מלקחים מכסף במיוחד בכדי שיהיה לי במה לא לגעת בדיסקים של ג'ון ויליאמס. (2) אני מעדיפה, כמובן, את המקור העברי, בעוד שהאמריקאי הפרימיטיבי שלי מתעקש על התרגום לאנגלית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המהדורה האנגלית הרבה יותר מוצלחת מהמקור העברי. כנראה שיש לד''ר רעואל הרבה מה ללמוד מג'ון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו ההבדל בין הגירסה האמריקאית למקורית Humpty Dumpty sat on the wall, אולי בגלל שאליס אמרה שזה יותר מדי ארוך בשביל שיר.
Humpty Dumpty had a great fall, All the king's horses and all the king's men, Couldn't put Humpty Dumpty together again. [USA] Couldn't put Humpty Dumpty in his place again. [Lewis Carroll] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צוחק? ואם לא, יש הבדלים נוספים בין המקור והתרגום לארה"בית? (למשל: In autumn, when the leaves are brown,
Take pen and ink, and write it down. In fall, when the leaves are brown, Take pen and ink, and write it down. ( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא של אמא אווזה? חיפושון קצר באינטרנט מעלה את הגרסה הבאה - Humpty-Dumpty sat on a wall,
Humpty-Dumpty had a great fall; Threescore men and threescore more Cannot place Humpty-Dumpty as he was before. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי שרק לאחרונה (לפני כשנה) גיליתי את פו הדב באנגלית והוקסמתי עד כדי כך שגנבתי אותו מהספריה (לא נכון, ביקשתי מהם לחייב אותי). אין בכלל מקום להשוואה בין התרגום לעברית למקור הנפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו הדבר קרה לי עם הרוח בערבי הנחל קראתי את שלושת התרגומים לעברית שיצאו ואני גם זוכר עו ד תרגול לא רישמי של מותי בראכן ששודר ברדיו אבל אין כמו המכור המקור ממש מדהים ומיוחד אגב התרגום שהכי קרוב למקר הוא של יעל רנן שגם תרגמה מצויין את יוליסס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בטוח שיהיה רוב מוחץ לדיסקים. ספרים לוקח יותר מידי זמן לקרוא - כמה ספרים כבר אפשר לקרוא? אי אפשר לקרוא ספרים בנהיגה, אי אפשר לקרוא ספרים תוך כדי הרדמות - בכלל, אי אפשר לקרוא ספר ולעשות עוד משהו תוך כדי (חוץ מלאכול, אולי). אז נראה לי הרבה יותר הגיוני שיהיה יותר מוזיקה. מה גם שטל התעקש על חלוקה לספרי קריאה וספרי עיון, מה שחתך את האוסף הפרטי שלי בערך בחצי לכל כיוון. לדיסקים בכלל לא הייתה תחרות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו, האייל ה''קורא''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא עיתונים. אם היינו עושים את הסקר הזה לפני שנה, הייתי בוחר ב''עיתונים ישנים''. הייתי מפנה עיתונים מהחדר שלי במעונות בערך אחת לשלושה חודשים. היום כבר אין לי מנוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדשות מעצבנות אותי. העיתון היחיד שאני קוראת הוא Le Point כדי לשפר את הצרפתית הקלוקלת שלי. בעיתונים כולם יודעים הכל יותר טוב מכל אחד אחר והכל מהר מהר והכל מבלי לעצור רגע כי בעוד שעה יש דד ליין ובעוד שעתיים זה כבר לא חדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לקרוא ספר תוך כדי אוכל, כי אז נופל האוכל ומלכלך את הספר. לעומת זאת אפשר וכדאי לקרוא ספר בשירותים (זמן איכות אמיתי...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאין אף אחד בבית, אני פשוט מגביר את הווליום ומשאיר את הדלת פתוחה. בעצם, אולי עדיף שאני לא אספר את זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאשתי לא בבית אני מכניס את הרדיו לשרותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולנו יש רדיו קבוע בשרותים. הדרך הקבועה של בעלי להעיר אותי (הוא קם ב-5 ואני ב-6 ) היא להדליק את גל"צ על ווליום גבוה ולצאת מהבית (אחרי חצי שעה של תרגילי טאי צ'י). אני מתעוררת למציאות העגומה כל בוקר תוך הקשבה לחדשות. אם אין פיגוע, זה בונוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אי אפשר לקרוא ספר תוך כדי אוכל"? איזה שקר! אפשר גם אפשר, ואפילו רצוי. ___________ מדהים לאילו רמות של קורדינציה אפשר להגיע כשרוצים להספיק הרבה דברים בבת אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר בהחלט ואף רצוי לקרוא בזמן האוכל (רק לא קטעים מגעילים על ניתוחי גופות מספרים של סו גרפטון). הרוטב לא נוזל על הספר, אם מעמידים אותו על מעמד ספרים מיוחד (19 ש"ח בדיונון). לקרוא בשירותים מצביע על שני דברים: 1) על חוסר כבוד מוחלט לסופר וליצירתו. 2) על עתיד מלא טחורים (כן, קריאה בשירותים גורמת לטחורים. וגם התעצבנות בישיבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך מזכירה לי את הספר ''ארוחה ערומה''. טיפוח טחורים יכול להוסיף רבות לחוית הקריאה בו, לא שהטחורים שלי זקוקים לטיפוח, מצבם מצוין, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעת? לפי חכמי היהודים, אין להכניס ספרים עבריים (וגם עיתונים עבריים) לחדר השירותים, מפאת קדושת האותיות העבריות. לא נמסר מה דינה של רשימת הרכיבים המודפסת על גבי שפופרת משחת השיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חילול הקודש. וצחצוח שיניים בשירותים נשמע לי כמעט כמו לאכול בשירותים, שזה כבר גובל בפרברטיות מסויימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה יעשה מי שבביתו חדר השירותים הוא גם המקלחת (ולהיפך) ולא שני חדרים נפרדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש טוב אחד שבדק את מידת הנקיון של חלקים שונים בבתים מגוונים, אמר שאם חייזרים היו באים לכדה''א ומסתכלים על בית ממוצע, הם היו חושבים שאת שותה מהאסלה ומשתינה בשירותים. מסתבר שבני אדם, בד''כ, הרבה יותר קפדניים על הניקיון בשירותים מאשר במטבח, וכך קורה שהאחרון הרבה פחות הגייני מהראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם לא שותה מהאסלה, אבל אני בהחלט משתינה בשירותים. מעולם לא חשבתי שיש בזה משהו חריג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החתולים שלי שותים לפעמים מהאסלה (מבצע אקרובטי מרשים בפני עצמו) ובד"כ זה אומר, ששוב שכחתי להחליף/למלא להם מים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, קטנוניות כזאת. אז חירבשתי את כל הרעיון... את יודעת טוב מאוד שהתכוונתי לכתוב ''בכיור של המטבח'' במקום ''בשירותים''. המפף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, למען האמת אני באמת יודעת טוב מאד למה התכוונת, אבל לא הצלחתי להתאפק... ככה זה כשיש יותר מדי זמן פנוי. לא שאני מקטרת חלילה. אני בעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי כמו קוריוז לא מבוסס (שלא לומר לא נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא ספרים כל הזמן בכול מקום אפשר לימצוא אותי עם טיף בכיס וקלטות של ספרים בטיק גם שאני רץ על הליכון הקושר אני קורא ספרים זה מעביר לי את זמן השעמום הזה משום מה בשרותים דוקא אני לא יכול ליקרוא אבל קרה לי לא פעם שקראתי באוטובוס ואני קורא הרי מוקלט ונחנקתי מצחוק תוך כדי ואנשים לא הבינו מה קרה לעיוור המטורף, איך זה שהוא צוחק והוא לא עושה כלום תוך כדי. הבעיה אם הספרים המוקלטים שהם לא תמיד משכפים כלפעמים כרין רע יכול להפוך ספר טוב לסיוט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענין שאצל רוב הקוראים היתרון הוא לספרי קריאה. אצלי רוב הספרים הם ספרי עיון, באופן מוחץ. נראה לי שכך זה בקרב הדוסאים למיניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור לא דוס באופן מוחץ, גם אצלי יש רוב מוחץ לספרי עיון, בעיקר פילוסופיה. אבל ברגע שגיליתי שספרים (מטעמי חיסכון אני קונה באינטרנט) מגיעים לכדי 69.5 מסעיף ההוצאות שלי, התחלתי לקחת ספרים מהסיפריה באופן קבוע (זאת, למרות האזהרה בתחילת ספריו של קרוי "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים". האירוני הוא שלקחתי את ספריו בסיפריה). השאלה היא האם אתה מחשיב ספרי קודש (שמטרתם היא להראות לדוס השכן שלך שאתה לא פחות דוס ממנו. 99% מהספרים לא יורדים מהמדף העליון בסיפריה) כ "ספר עיון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאני מחשיבם כספרי עיון. מטרתם אינה להראות דבר לדוסאי השכן (אין לי שכנים דוסאים) אלא לשמש אותי כשאצטרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מטרתם אינה להראות דבר לדוסאי השכן" - כנראה שעדר דתיי-המחמד שלי שונה מהותית ממך. חוץ משישה-שיבעה ספרים פופולריים (מורה-נבוכים וכו') רוב הספרים מונחים כבר שנים במדפים העליונים. ניסיון להוציא אותם הוא חסר תועלת; הם כבר דבוקים (בדבק מיוחד אותם מפרישים ספרים בכריכה קשה לאחר כשנתיים של חוסר תזוזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבילי, אלבום מוזיקה (דיסק, תקליט) לוקח הרבה יותר זמן מספר. כי כדי לחוות ספר, מספיק לי לקרוא אותו פעם אחת, בדרך כלל. כדי לחוות תקליט, אני צריך לשמוע אותו הרבה פעמים. ואכן, הגורם המגביל את רכישות הדיסקים שלי אינו הכסף, אלא הזמן החסר לי כדי לשמוע אותם כמו שצריך. ובכל זאת, תשובתי היא אלבומי מוזיקה, ובהפרש עצום: יתרון העונג שיש למוזיקה אצלי על פני ספרים הוא עד כדי כך ענק. בעצם, גם רכישת ספרים מוגבלת אצלי על-ידי גורם הזמן. ובזמן הפנוי שאין לי אני מעדיף כמעט תמיד מוזיקה על פני ספר. אבל אם הסקר הזה בא ללמד על תרבות הפנאי שלי כקורא אייל, התשובה החסרה אצלי היא "חלונות פתוחים של האייל"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלוש שנים האחרונות קניתי שני דיסקים לעצמי (כלומר לא במתנה). שניהם בחודש האחרון ושניהם של אותו מוזיקאי רחוב ניו יורקי שנקרא דיויד איפוליטו (1) וידוע בד"כ כ- "That guitar man fron central park" חוץ מזה - מאז שהשלמתי את סט הסונגבוקס של אלה פיצג'ראלד לא מצאתי דיסק שרציתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה כותב "מידי"? אני מניח, כמובן, שכתבת כך בכוונה תחילה. האם תכתוב גם "מימני אליך"? או "מיעולה לעולה כוחנו עולה"? הרי זו אותה מ"ם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגל קלוקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא יכתוב ''מיעולה'', משום שיש לנקד בצירה ולא בחיריק, נוקדן שכמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השור צודק, יש לנקד בשווא. שגיתי משום שכשחיפשתי דוגמאות עלה לפני שרגא פרידמן באחד מ''תפקידי הסוכנות'' שלו והגה זאת בחיריק ובהדגשה, ונפלתי בקסמו. אין בכך כדי לסתור את העובדה שהעברית השגורה בפי בהחלט לא חפה משגיאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואי ואי ואי איזו נפילה איומה. בדרך כלל אני מתגאה בניקוד מושלם. לא יודע מה נפל עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע מה אני מתנצל אני צדקתי ולא אתם. הכוונה ''מעולה'' בחולם בע' (מעולה לעולה כוחנו עולה) ולא ''מעולה'' בשורוק. לרגע חששתי שטעיתי. כמעט הצלחתם לבלבל אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלתם במה משתמשים יותר, אלא מה יש בבית ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אפילו שאני קונה בערך פי שלושה ספרים משאני קורא, הרי שרכישת הדיסקים שלי היא הרבה יותר תכופה - פשוט משום שיש לי יותר זמן עבורם. כמה כבר אפשר לשמוע את אותו הדיסק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את סרג'נט פפר והתקליט הלבן של הביטלס שמעתי להערכתי יותר מ-400 פעם כשהם יצאו בשעתו על תקליטי ויניל (ועל הפטפון הדפוק שהיה לי, באמת היה צריך להקשיב הרבה פעמים כדי להתחיל להבחין בפרטים שבפלייבק). דיסק מהשנים האחרונות שמתקרב למספר כזה של שמיעות ואולי אף עובר אותו Night in the City, צ'רלי היידן (בס) קני ברון (פסנתר). הופעה חיה מושלמת, רגוע, ומה-זה מוסיקלי. בשנים שכתבתי עבודות לאוניברסיטה תמיד התנגן ברקע איזה ויוולדי או באך (בין היתר, הפרטיטות בביצוע הקלאסי של גלן גולד), פה כבר מדובר במאות רבות מספור של השמעות, אבל איני בטוח שזה ממש נחשב להאזנה כי את העבודות הצלחתי להשלים, לאמור, כנראה שלפעמים לא הייתי מרוכז במוסיקה. בשעת כתיבת הודעה זו מתנגן אצלי ברקע "ז'אק לוסייה מנגן דיביסי" (פיוז'ן של קלאסי וג'ז), דיסק מעולה; וכנ"ל הביצוע שלו לקטעים של סאטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר חשיפה אישית: קני ברון עם דייב הולנד ודניאל הומייר הם טריו מדהים. ראיתי אותם בפריז בבר אפל בקרב קהל עצום של חמישה אנשים - סוג של חוויות שאפשר למצוא רק בג'אז. ופסנתר ובס - מעט שונה, אבל אין כמו קרלה בליי וסטיב סוולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בקנדה, הייתי בהופעה של איזו להקת רוק אלטרנטיבי כלשהי בפאב אפלולי, כשהקהל כלל אותי, את הסאונדמן, ואת שני הברמנים שיצאו החוצה. במהלך ההופעה הגיעו שתי בחורות שכנראה הכירו את חברי הלהקה, אבל אפילו הן יצאו החוצה עד מהרה. באמצע ההופעה, עצר הסולן ופנה אל איש הסאונד, ושאל אותו אם יש טעם להמשיך. הוא הצביע ישירות עלי, ואמר שצריך לתת לי תמורה לכספי (לא שילמתי גרוש, כמובן). הסולן ניהל איתי דיאלוג קצר (היי, מאיפה אתה? ישראל? מה באמת? וואו, זה נורא רחוק! נכון. טוב, אז אני אקדיש לך שיר על מלחמה. (לעצמי) יו, תודה.). אחרי זה, כמובן, כבר לא יכולתי להמלט. בסוף ההופעה, המתופף ניגש אלי והודה לי שנשארתי עד הסוף... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל השמות שציינתי הם של ענקי-ג'אז בין הגדולים שחיים היום. השווה זאת ללראות הופעה של הצ'ילי-פפרס עם עוד חמישה אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב השירים והתקליטים שלו רוויים במנייריזם, ברצון המביך והמעצבן לחקות אחרים, ביצר האקסטרוברטי שלו להיות "גדול" בסגנון ההגשה, בשימוש בקול, ובגימיקים הבידוריים שהוא זורע לעבר הקהל כל הזמן. לאחרונה קניתי שני תקליטים שמראים את היכולת האמיתית והכנה שלו כאמן רציני של שירי פופ-ג'אז ושל בלדות ושירי "סטנדרט" מהרפרטואר האמריקאי הקלאסי (פורטר, גרשוויין). האחד שמו The Wham of Sam שלמרות שמו הוא תענוג לאוזן. השני הוא תקליט בו דיוויס שר רק בליווי הגיטרה של אלמאידה. מומלץ למי שאוהב שירת ג'אז על גבול הבלדות של שנות ה-40-60, כמו פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, טוני בנט ואחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון על ג'יילס מרטין, בנו של ג'ורג' מרטין, על הוצאה מחודשת של האלבום סרג'נט פפר. ג'יילס מספר שרוב העבודה והמחשבה של מהנדסי הקול הושקעה בהכנת גירסת המונו הראשונה שנשכחה די מהר כשיצאה גירסת הסטריאו. עכשיו הוא חזר לגירסת המונו על התיעוד הנרחב שלה וניסה לחפות על הפגמים וקיצורי הדרך שנעשו בגירסת הסטריאו. בין השאר הוא מדגים כיצד נעשו שינויים מכוונים במהירות ההקלטה וההשמעה כדי לשנות את גובה השירה של פול מקרטני (להצעיר אותה), או עמעום התופים כדי שלא לגרום למחט לקפוץ על על התקליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הלינק. בדיוק אתמול בלילה הקשבתי ביוטיוב לראיון טרי עם ג'ף אמריק, טכנאי האולפן של הביטלס ב"סרג'נט פפר", לרגל יובל החמישים לאלבום שחל בימים אלה. גם הוא מדבר (באיזור 33:00) על זה שגירסת המונו המקורית היתה הרבה יותר מושקעת מגירסת הסטריאו המקורית, ומוסיף שהוא התחלחל כשהוא שמע את אחת מגירסאות ה-reissue החדשות, שלכאורה היתה משופרת מהבחינה הטכנית, אבל בעצם פיספסה את הכוונה האמנותית (אני לא חושב שהוא התכוון לגירסה ההכי אחרונה, זו שג'יילס מרטין מדבר עליה). לפני כמה חודשים קראתי את האוטוביוגרפיה של אמריק, שנקראת Here, There, and Everywhere - מומלץ ביותר למי שמתעניין בהיסטוריה של הביטלס, ובפרט בהיבטים הטכניים של עבודת האולפן שלהם. בעיניי זה ספר הרבה יותר מוצלח מהאוטוביוגרפיה של ג'ורג' מרטין. כתבתי עליו טיפה במקום אחר. ועכשיו אני רואה, בתגובה שאתה מגיב לה, ששמעון גלבץ משבח את Night in the City של צ'רלי היידן וקני ביירון. אני הייתי בהופעה שבה הוקלט האלבום הזה! (כלומר באחת מהן - האלבום הוא לקט של קטעים משלושה ערבים). בטח יש בהקלטה מחיאות כפיים שלי. זה היה באירידיום הישן בניו יורק, בביקור הראשון שלי בעיר. היו זמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשבתי לראיון עם אמריק, מעניין ביותר (נשמע קצת כמו חקירה משטרתית, לא?), ועם השוונג המשכתי לפרק הראשון של תוכנית BBC על התקליט בהגשת מרטין פרימן (מה- Office). משם שלפתי שתי חידות קטנות: 1. איך מתקשר מאמר ישן שלי הקומיקאים שאמא ואבא לא ירצו שתכירו לסרג'נט פפר? 2. מה רינגו סטאר למד בעבודה על התקליט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. זה קל: שחמט. 1. הקשר הוא שגם דאדלי מור עבד עם ג'ורג' מרטין? (הכל מהראש - לא נכנסתי לקישור ל-BBC שבתגובה שלך, ולא גיגלתי שום דבר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כן. הוא סיפר שהיה לו הרבה זמן פנוי בגלל ששאר חברי הלהקה הקליטו קולות (למרות שאמריק מספר שרינגו עבד הכי קשה כי הוא היה צריך לתופף לאורך כל ההקלטות. אולי מדובר על שני פרקי זמן שונים). 1. קרוב. דאדלי מור ופיטר קוק היו חלק מרבעיית beyond the fringe (קטע שלהם שממש רלוונטי לימינו), והקהל שנשמע בתחילת שיר הנושא של סרג'נט פפר הוקלט בהופעה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ואספר לך כמה אפשר לשמוע: אטום הרט מאדר של פינק פלויד: הרבה. והזרוע עוד נטויה. אני מדבר על סדר גודל של שנים, 7-8. את לייט אז א פדר של צ'יק קוריאה גם הצלחתי לטחון איזה שנתיים וחשבתי שאוכל להמשיך עוד הרבה, עד שהשמעתי אותו לשני חברים שאמרו לי שזה נשמע כמו מוזיקה מספינת האהבה. מאז לא שמעתי אותו יותר פעם אחת אפילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש סינדרום מורדוך, כפי שסיפר עליו ילקוט הכזבים. מורדוך הדייג לקח את חבריו לשיט לילי בכינרת. הם התחילו לצחוק עליו ואמרו "אתה לא גבר, זרוק את מנורת הלוקס למים". מודוך ניסה להתנגד ואמר שהלוקס זה הפרנסה שלו ומה פיתאום שהוא יזרוק אותה למים. החברה המשיכו ללחוץ "אתה לא גבר, נראה אותך זורק את הלוקס". מורדוך התעצבן "אני לא גבר?" וזרק את הלוקס למים וצרח "אז מי לא גבר, הא?" והחברה השיבו "אתה לא גבר, כל אחד יכול להשפיע עליך" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש סינדרום סאורון, כפי שסופר עליו בבית הקולנוע. סאורון השר לקח את חבריו לפונדו בהר הדין. הם התחילו לצחוק עליו ואמרו "אתה לא גבר, אין לך טבעת כמו לנו". סאורון ניסה להתנגד ואמר שהטבעות זה סתם בשביל היופי ומה פתאום שהוא יצטרך אחת. החבר'ה המשיכו ללחוץ "אתה לא גבר, נראה אותך עושה טבעת אחת". סאורון התעצבן "אני לא גבר?" ועשה לעצמו טבעת וצרח "אז מי לא גבר, הא?" והחברה כרתו לו את האצבע עם הטבעת. עם כאלה חברים מי צריך אויבים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |