 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו חיים בתקופה מעניינת של שינויים משמעותיים המתרחשים בפרקי זמן קצרים. למרות שחלפו רק שמונה חודשים מאז פורסם המאמר, הקריאה בו היום שונה מאוד מהקריאה בו כשרק יצא. התנאים הכלכליים השתנו במידה ניכרת: כשהמאמר פורסם היינו בשיאה של מה שחשבנו לתקופת צמיחה חסרת תקדים והעתיד נראה ורוד, ואילו היום מוסכם על כולנו שאנחנו בעיצומו של משבר קשה ובחוכמה שבדיעבד מזהים את סימני הריקבון שהיו כבר אז. הפרספקטיבה הזאת מאפשרת לנו לבחון את המאמר באופן שלא תמיד מזדמן. נדמה לי שלא אעשה עוול למחבר המאמר אם אומר שהתיזה העיקרית שלו, למרות שאינה מופיעה במאמר לגמרי בגלוי, היא שמשרד האוצר מקדם מדיניות נאו-שמרנית ממניעים פוליטיים (החלק הזה מופיע בגלוי), בעוד שמדע הכלכלה האובייקטיבי תומך במדיניות "סוציאליסטית" יותר (החלק הזה אולי רק משתמע). הנה בהתחלה אנחנו נתקלים בתבנית "משרד האוצר טוען ש... לעומתם, כלכלנים רבים טוענים ש..." כאילו אנשי האוצר אינם כלכלנים ואלה עומדים מצדו השני של המתרס. בהמשך אנחנו נתקלים בנימה מעט לגלגנית כשאזהרות האוצר מתוארת כ"נבואות זעם". בסוף אנחנו נתקלים בתיזה בצורה כמעט מפורשת כשהמחבר שואל רטורית "כיצד הגענו למצב בו משרד האוצר קובע מדיניות כלכלית עפ"י אידיאולוגיות כלכליות ולא בהתאם למצב המשק?". אכן, מפתה מאוד לחשוב שהכלכלה היא מדע אובייקטיבי המסוגל לספק לכל שאלה תשובה ברורה, כאילו מתוך מצב המשק נגזרת מדיניות כלכלית נכונה במנותק מאידאולוגיה פוליטית. זה מפתה במיוחד עבור אותם אנשים ששואפים להגביר את מעורבות המדינה במשק, ממניעים חברתיים או אחרים. הם זקוקים לרעיון שהכלכלה מספקת לנו את התשובות כיצד להנדס את המשק, שכן זה בדיוק הדבר שהם מעוניינים לעשות. אלא שהמציאות מורכבת יותר, וכפי שמעיד המשבר הנוכחי - מדע הכלכלה רחוק מלהיות מפותח מספיק, והזרם המרכזי בקרב הכלכלנים רחוק מלהיות נטול הטיות פוליטיות. כלכלת ארצות הברית נוהלה ערב המשבר בידי טובי הכלכלנים מהזרם המרכזי, ובכל זאת המשבר פרץ. לאחר שפרץ אף הודו כמה מהם (כמו יו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב) שלמעשה לא הבינו דבר. ההסברים ששימשו אותם בזמנו כדי להצדיק את מדיניותם שהיום נראית לנו חסרת אחריות היו בדיוק אותם הסברים שמופיעים במאמר הזה, כולל הנטייה לזלזל מעט באותם שמרנים מיושנים שמבלבלים כל הזמן את המוח באזהרות טיפשיות מפני הגירעון הגדול. במקורות פרו קפיטליסטיים נתקלתי בטענה שמקרב הכלכלנים שחזו את המשבר והזהירו מפניו בולטים הכלכלנים שאינם נמנים עם הזרם המרכזי, אלא עם אסכולות פרו קפיטליוסטיות יותר, כמו האסכולה האוסטרית ואסכולת שיקגו. ייתכן כמובן שהסטטיסטיקה הזאת אינה אלא משאלת לב, ובכל מקרה לא בטוח שצריך לראות בה עדות ליתרונם של הכלכלנים הפרו קפיטליסטיים, אבל לדעתי יש באנקדוטה הזאת כדי להזכיר לנו שתפישת הכלכלה כמדע אובייקטיבי שיכול לספק לנו תשובות ברורות היא רק אשליה. עולם הכלכלה מפולג פוליטית לא פחות מהציבור הרחב, והקולות הדומיננטיים בו לאו דווקא צודקים יותר. אמירות כמו "על משרד האוצר לקבוע מדיניות כלכלית לא עפ"י אידאולוגיות כלכליות אלא בהתאם למצב המשק" אינן במקומן, ואין תחליף למאבק פוליטי. אולי בעתיד הרחוק מדע הכלכלה יספק תשובות טובות יותר, אבל היום, כשאנחנו עוד בעיצומו של משבר שלא חזינו, היומרנות לטעון אחרת נראית תמוהה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''אמירות כמו ''על משרד האוצר לקבוע מדיניות כלכלית לא עפ''י אידאולוגיות כלכליות אלא בהתאם למצב המשק'' אינן במקומן, ואין תחליף למאבק פוליטי. אולי בעתיד הרחוק מדע הכלכלה יספק תשובות'' . בחלק הראשון של המישפט כתבת דברים מאד נכונים. החלק השני - משאלת לב שאין לה שום ביסוס. הקשר בים הכלכלה לפוליטיקה הוא אמננטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמירות [...] פוליטי" - זה נכון מאוד, ו"אולי [...] תשובות" - זה חסר ביסוס? נו ברור, כתבתי את זה רק כדי לנחם קצת את מי שממש קשה לו עם הרעיון שלי... :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצית לנחם אותי באבלי על מות הסוציאליזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בכלל לא קשה לי עם הרעיון שלך. הייתי חותם בשתי ידים על חרות לכל אם היתי חושב שהרעיונות שלך אפשריים; מימוש הוורסיה של מילטון פרידמן לרעיונות שלך, שהמילה חרות שלטה אצלו, חייבה להשתמש בטרור רצחני כדי לכפות אותם. לא הבנתי ממך שאתה דוגל בתפיסתו של רוסו שהתבטא , שאם יהיו אנשים שיתנגדו לחרות - צריך יהיה לכפות אותה עליהם בכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוורסיה של פרידמן היא ממש לא מימוש של הרעיונות שלי, בין הוורסיה שלו והרעיונות שלי יש סתירות. אולי תיתן דוגמה למקרה שבו אני תומך בכפיית חירות בכוח? אני מתאר לעצמי שבדוחק אפשר לתאר כך חלק מהרעיונות שאני מחזיק בהם, אבל אני רוצה להבין בדיוק על מה אתה מדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה פרידמן הוא סוציאליסט - הוא מעוניין שהמדינה תחרים משאבים מאזרחיה כדי לממן חינוך לכול. המחלוקת ביניכם היא רק על השאלה אם התערבות המדינה מועילה או לא במקרים מסוימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף. גם אצלך כבר ראיתי ביטויים שפרידמן היה מכתיר כ"סוציאליסטיים". היות שקראתי את ספרו של פרידמן קאפיטליזם וחרות, אני יכול לומר לך שהוא איננו סוציאליסט גם בהגדרה המיוחדת שלך לסוציאליזם. זה שהוא הציע את שיטת השוברים לא עשתה אותו לסוציאליסט; אולי ההבדל בינו לבינך הוא שפרידמן בכל זאת רואה בעיני רוחו מדינה מודרנית. אתה מדבר על חירות אך מתכוון -אולי בלי לדעת - למשהו אחר. מה שאתה רואה באמת הן מדינות מסויימות במרכז ודרום אמריקה ובים הקריבי- שעל פי הקריטריונים שלך הן חופשיות. המדינה אינה גובה מיסים מהעשירים כדי לממן חינוך לכל; הבערות של רוב האוכלוסיה היא עוצמתה של "החרות" במדינות הללו. אם תקח לדוגמה את התקופה בה שלטו הסנדיניסטים בניקרגואה תראה, שהיתה ירידה דרמטית בבערות. כנראה שזה היה אחד הגורמים העיקריים לכעס נגד המישטרים הללו כי השינוי הזה הוא שינוי מבני שלא יאפשר קיום של רפובליקת בננות. אפילו פרידמן הבין שבלתי אפשרי לקיים חברה-סליחה, אוסף אינדיווידואלים- שהחינוך יהיה כמו כל מוצר אחר שאיננו מסובסד. למרות שאולי תכחיש את זה, אתה בבסיס מתנגד לחינוך לכל כי גם חינוך אמור להתנהל בתחרות חופשית ויהיו רבים שיפסידו בתחרות ולא יקבלו חינוך. אחד מהמעריציה של איין ראנד- אורי רדלר המוכר כאן, חשף טפח מתפיסת העולם הזאת וטען שזכות הבחירה החופשית לכל איננה דבר טוב וצריך להכניס צנז רכוש שיהיה תנאי לזכות הזאת. מה שמאפיין את דבריך, את מעריצי איין ראנד וגם את מילטון פרידמן "הסוציאליסט", היא הפראזיולוגיה המנופחת שלא היתה מביישת את הפראזיולוגיה של המפלגה הקומוניסטית בבריה"מ בתקופת סטלין. דיבורים רמים על החרות האנושית ומתחתיה מסתתר בוז לאנשים בעלי פחות יכולת. האם קראת את ספריה של איין ראנד והם מכוונים באופן הרבה יותר עמוק לתפיסתה את האדם מאשר ההרצאות שנשאה. בבסיסה קיים הבוז ואפילו התיעוב לאנשים הפשוטים והלא מצליחים. אין הגדרה מתאימה יותר לתפיסה שלך מאשר דרוויניזם חברתי- נכון יותר, אנושי כי אני מניח שנאמנים עליך דבריה של מרגרט תאצ'ר שאין דבר כזה חברה אלא אוסף של אינדיווידואלים. (קוריוז שצץ לי פתאום: מתחת לפני השטח המילה אינדיווידואלים מכילה שתי מילים: אינדיודואום ואלים). זוהי פחות או יותר התוצאה של הדרוויניזם שאתה תומך בו - כמו החרות שקיימת בממלכת החי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> ומתחתיה מסתתר בוז לאנשים בעלי פחות יכולת להפך, אני רוחש כבוד לאדם ומאמין ביכולתו לכלכל את עצמו ולספק לעצמו את הצרכים הבסיסיים הדרושים לרווחתו, כולל חינוך. אם כי אמונתי זו אינה מעלה ואינה מורידה, לא עליה נשענת המשנה הפוליטית שלי. >> חינוך לכל אפשר לחשוב שמה שקורה בימינו במדינות הסוציאליסטית ראוי בכלל להיקרא חינוך לכל. נכנס ילד בן שש לבית הספר, מבלה בו שעות לא מעטות יום אחרי יום, ויוצא ממנו כעבור שתים עשרה שנים תמימות כשהוא בקושי יודע קרוא וכתוב, בקושי יודע קצת חשבון, בקושי יודע שפות זרות, בקושי יודע משהו בהיסטוריה וספרות... מכאן אפשר רק להשתפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילים בעלמא. זה שמערכת החינוך שלנו חולה לא אומר שאם נהפוך אותה למערכת חינוך כמו בהאיטי אז נשתפר. מה שעומד בבסיס עמדתך הוא שלא כדאי כלכלית להשקיע בחינוך לכל. להיות פועל פשוט מספיק לדעת קרוא וכתוב. כמו שמסתובבים אצל תומכי איין ראנד רעיונות להתנות זכות הצבעה ברכוש מסויים, כך גם אפשר להתנות חינוך ברכוש מסויים. מי שאין לו רכוש -חבל לבזבז כסף על החינוך שלו. אפשר לסמוך על כך שערוץ 2 וערוץ 10 יעשו כבר את העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התש"חניק האלמוני טוען לשתי תזות במאמר – הראשונה, "למרות שאינה מופיעה במאמר לגמרי בגלוי, היא שמשרד האוצר מקדם מדיניות נאו-שמרנית ממניעים פוליטיים (החלק הזה מופיע בגלוי)", והשנייה, "שמדע הכלכלה האובייקטיבי תומך במדיניות "סוציאליסטית" יותר (החלק הזה אולי רק משתמע)". צר לי לאכזב את התש"חניק האלמוני, אבל אינני טוען שיש יצור כזה "מדע כלכלה אובייקטיבי". התזה השניה טוענת שפקידי משרד האוצר סובלים מאחידות מחשבתית. באמירה זאת אני עושה עוול לפרופ' אביה ספיבק (לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל) ולרבים וטובים אחרים (ראו למשל גליון 43 של "ארץ אחרת"), שטוענים זאת בצורה רהוטה בהרבה ממני. טענת ההתזה הראשונה היא שלמגבלת ההוצאה הממשלתית אין דבר וחצי דבר עם המצב הכלכלי, והנתון הרלוונטי אינו הגבלת ההוצאה הממשלתית אלא הגבלת הגרעון הממשלתי. דווקא ההתפתחויות האחרונות מוכיחות את צדקתה. אחרת, קשה להבין את האקרובטיקה המדהימה של פקידי האוצר בין ישיבת הממשלה שנערכה ב-3/5/09 – בה הם טענו שבשום אופן אין לחרוג ממסגרת ההוצאה הממשלתית של 1.7% ומגרעון של מעל ל-6%, ובין ישיבת הממשלה שנערכה ב-13/5/09 – בה הוחלט שמסגרת ההוצאה הממשלתית תוגדל ב-3.05%, ושהגרעון לא יחרוג מעבר ל-6%. לגרעון הממשלתי יש משמעות אמיתית, ולכן יעד הגרעון לא שונה, אבל למגבלת ההוצאה הממשלתית אין קשר לחוסן המשק, ולכן בעקבות הלחץ הכבד שהופעל על ראש הממשלה, המסגרת שונתה זמנית. בהצעת החוק הפרטית (פ/3101/17) שהגישו אבישי ברוורמן, קולט אביטל, חיים אורון, זבולון אורלב, דוד אזולאי, רוברט אילטוב, אפי איתם, אריה אלדד, טלאב אלסאנע, זאב אלקין, חיים אמסלם, גלעד ארדן, אורי אריאל, יוסי ביילין, יצחק בן ישראל, שלמה בניזרי, מוחמד ברכה, אליהו גבאי, זהבה גלאון, אלחנן גלזר, יצחק גלנטי, משה גפני, שמואל הלפרט, צחי הנגבי, צבי הנדל, אבשלום וילן, יצחק וקנין, נסים זאב, ג'מאל זחאלקה, יצחק זיו, עבאס זכור, נאדיה חילו, דב חנין, ישראל חסון, אחמד טיבי, יולי יואל אדלשטיין, שלי יחימוביץ, דני יתום, איתן כבל, יעקב כהן, רן כהן, אמנון כהן, משה כחלון, חיים כץ, ישראל כץ, יצחק לוי, יעקב ליצמן, סופה לנדבר, אברהם מיכאלי, אלכס מילר, מיכאל מלכיאור, יעקב מרגי, שרה מרום שלו, יורם מרציאנו, מיכאל נודלמן, אורית נוקד, חנא סוייד, ניסן סלומינסקי, אפרים סנה, אופיר פינס פז, מאיר פרוש, עמיר פרץ, אברהם רביץ, דוד רותם, יוסף שגל, סילבן שלום, ליה שמטוב, משה שרוני, ורונית תירוש, נקבע כי – "סכום ההוצאה הממשלתית [...] לא יעלה בשיעור העולה על 1.7% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנה שקדמה לה, או בשיעור של 2/3 משיעור הצמיחה בשנה שקדמה לה, לפי הגבוה מביניהם, כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובלבד שסכום ההוצאה כאמור לא יגרום לחריגה משיעור הגירעון שנקבע לאותה שנה לפי הוראות חוק זה." הטיעון של פקידי האוצר כנגד הצעת החוק היתה שהיא תגרום למדיניות פרו-מחזורית – כלומר בעיתות צמיחה, המדיניות המוצעת תאיץ את הצמיחה, בעוד בעיתות מיתון המדיניות המוצעת תעמיק את המיתון. אפשר להתווכח על רלוונטיות הטיעון (מכיוון שעפ"י הצעת החוק הגידול במסגרת ההוצאה התקציבית נעשה שנה לאחר שנת הצמיחה או המיתון), אבל לפי הטיעון הזה דווקא עכשיו צריך לנקוט במדיניות אנטי-מחזורית של הגדלת ההוצאה הממשלתית לשם הגדלת הביקושים. לכן ייתכן שההתנגדות הפומבית של משרד האוצר להגדלת ההוצאה הממשלתית היתה לצורכי המו"מ על התקציב וחוק ההסדרים, וגם הם מבינים שבכדי לנקוט במדיניות אנטי-מחזורית חייבים להסיר את מגבלת ההוצאה הממשלתית – כפי שהוחלט לבסוף בישיבת הממשלה מיום רביעי ה-13/5/09 על הסרה זמנית של מגבלת ההוצאה הממשלתית בין השנים 2009-2010. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני קורא את התגובה לה אתה מגיב, אני תוהה האם זה אותו תש"חניק שמנהל את הויכוח בדיון אחר. שם הוא מצהיר שאינו תומך באסכולת שיקגו אלא בשהו שהוא יותר פולחן דתי- דעותיה של איין ראנד. כאן הוא מדבר בזכות דעות שמרניות יותר -שם מדבר על המישטר החופשי. האם במישטר החופשי הפיקוח צריך לשמור שהבנקים לא יחרגו מהלימות ההון? אולי זה אותו אחד שמאמין שהתחרות החופשית תכריח את הבנקים להיות שמרנים יותר ? מה שנראה שהתחרות היא ששיחררה מהם כל רסן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר האשמת פעם אחת הפילוסופיה של איין ראנד בהיותה תאולוגיה, ואז ביקשתי ממך להסביר את ההאשמות, מה שלא עשית. אז הנה אני מבקש ממך שוב. באותה הזדמנות תוכל גם לתת דוגמה לפילוסופיה שאיננה תאולוגיה להשקפתך, שנוכל להתרשם. וחוץ מזה, שום דבר בתגובה שלך אינו מתייחס לתוכן של הדברים שכתבתי בשרשור הזה, אתה רק מפריח השערות לגבי השקפות אחרות שיש לי על עניינים אחרים, כנראה מתוך תקווה שהקורא המזדמן יחשוד בי ויבטל את דבריי בלא שום קשר לתוכנם. אין ספק, מגיע לך פרס האינטלקטואל הישר של השנה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה צודק שבשרשור הזה אני מתפלא האם התגובה כאן היא של אותו תש"חיסט כמו בדיון המקביל. ב. גם הפילוסופיה של מרקס הפכה לתיאולוגיה אבל רק על ידי חסידיו ולאחר מותו. אצל איין ראנד, הרושם שלי הוא שהיא בנתה לה בסיס לאנדרטה וטיפסה עליו. האם אני טועה בהתרשמות שלי מהרומאנים שלה שהיא הגדירה מהו האדם האמיתי, השלם- כמעט אפשר לומר, העליון, ובזה למי שאינו כזה -הרוב המחלט של האנושות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שקודם לכן התייחסת אלי במקום לתוכן דברי, כעת אתה מתייחס לאין ראנד במקום לתוכן הפילוסופיה שלה. אין ראנד והפילוסופיה שלה הם שני דברים שונים. הפילוסופיה עומדת בזכות עצמה, ועשויה להיות נכונה גם אם אין ראנד היתה מגלומנית, מיזנתרופית וסופרת גרועה. אחרי שהבהרנו את זה, אולי עכשיו תסביר מה ההבדל בין פילוסופיה לתאולוגיה בעיניך ומה בפילוסופיה של אין ראנד מזכה אותה בכינוי תאולוגיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אטימולוגית התנהגות פרו מחזורית משמעותה מערכת שעובדת באופן מחזורי, והתנהגות כזו מתקבלת ממשוב שלילי, בעוד במדעי הכלכלה המשמעות היא לשחות עם הזרם ולהגביר את המגמה הקיימת, כלומר משוב חיובי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק ההסדרים איננו עוסק "רק" בגודל הגרעון. דרכו מנסים כלכלני האוצר לקדם רפורמות מבניות. היות שאני תופס את אנשי האוצר כחיות פוליטיות שמקדמים תפיסת עולם, הם יכולים להסכים על הגדלת יעד הגרעון תוך מאבקים על קיצוצים למימוני ולהסב את תשומת הלב מרפורמה במנהל מקרקעי ישראל (שיטת העיזים-זוכרים?). לרפורמה כזאת יכולה להיות השפעה על הצמיחה יותר מאשר יותר תקציב או פחות תקציב. נוסף לכך יכול הגידול בצמיחה להיות חסר משמעות לשיפור מצבם של העשירונים התחתונים או אפילו על התעסוקה במובן הרחב- לא בסקטור אחד. האם עליה דרמטית במספר עסקאות הנדל"ן חייבת להגביר את הביקוש לעובדים בתעשיה, בהייטק ובחקלאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה קם פרוייקט לפירוק וניתוח חוק ההסדרים, בכתובת http://hesderim.info . כמעט לאף אחד אין מושג מה יש ומה אין בחוק ההסדרים, ולכן הפרוייקט מנסה לעקוב אחרי הסעיפים שבתוקף, הסעיפים שירדו, והסעיפים שצצו להם שנית, שלישית ורביעית לאחר שנטען שהם ירדו (למשל הפרטת המעונות למפגרים, שמשרד האוצר דוחף כל שנה מחדש, וכל שנה הסעיף מוסר מההצעה, או סגירת הטלוויזיה החינוכית, שלמשרד האוצר יש משהו אישי נגדה). בנוסף, לכל סעיף נאספות כתבות רלוונטיות מהעיתונות, ניתוחים וההשפעות. סעיפי חוק ההסדרים מחולקים לתחומים*, כך שמי שמתעניין בנושא ספציפי, מוזמן להכנס לפרוייקט ולקרוא על הרפורמות העדכניות. הפרוייקט מבוסס על ויקי, כך שמי שרוצה לעזור מוזמן לעשות כן. * האייקון של "ביטחון פנים" מוצלח ביותר :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאנשי המחשבים שמביניכם: חוק ההסדרים אינו בדיוק חוק אחד. מבחינה טכנית הוא אוסף של שינויים בקוד (קוד == אוסף החוקים) הישראלי. אולם מדובר על הצעת חוק שמשתנית מדי פעם. לכן מדובר על ענף צדדי של הקוד הישראלי. באיזשהו שלב הענף הצדדי הזה ימוזג לתוך הענף הראשי (כאשר החוק יתקבל). או בעברית: המחוקקים צריכים version control system לקוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון לכל חקיקה, לא רק חוק ההסדרים. זה גם יכול להיות מאוד נחמד אם אפשר להוסיף "Version Control" למאגר החוקים בוויקיטקסט*. אבל אם נחזור לפרוייקט חוק ההסדרים, מטרתו לעקוב אחר הרפורמות של חוק ההסדרים (של 2009/10). מסלול החקיקה של הרפורמה הוא כך – ראשית, משרד האוצר מציע את הרפורמה במסגרת הצעת מדיניות כלכלית, לאחר מכן ההצעה הופכת להחלטת ממשלה, אח"כ מנוסחת כהצעת חוק, ולבסוף מתקבלת כחוק. בין כל אחד מהשלבים "עזים" שונות נושרות, אבל לא תמיד קל לעקוב אחר העיזים שיצאו והעיזים שנשארו, וכאן נכנס פרוייקט חוק ההסדרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשוואה: למען הגבר הבלבול: הכותרות שונות (2010 לעומת 2011). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |