 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתפרסמת היום פסיקת בימ"ש השלום בת"א לפיה אתר אינו נושא באחריות לטוקבקים המופיעים בו. השופטת ציינה נימוקים משונים לטענה משונה זו כגון "ההתבטאויות נכתבו במסגרת כתיבה הידועה באופיה הבוטה" - מה שכמובן מכשיר פגיעה נצחית בשמו הטוב של אדם (בניגוד לשקורה בכלי תקשורת רגילים, בהם הוצאת לשון הרע בד"כ תתפוגג מהר מן הזיכרון האנושי). ואולם, הצצה בפסק הדין חושפת שני נתונים נוספים, שלפחות עבורי הם מהותיים: "התובע לא פנה אל הנתבעת ולא ביקש את חשיפת פרטי הגולשים במועד הפרסום או בסמוך לאחר מכן. לא יום לאחר מכן, לא שבוע, ואף לא חודש. הפעם הראשונה בה הועלתה כלפי הנתבעת בקשה מסוג זה, הינה במסגרת כתב התביעה עצמו, מספר חודשים לאחר הפרסום." אם הבנתי נכון מקריאת 5% מפסק הדין, התובע גם לא ביקש את הסרת ההודעות הפוגעות, רק התנצלות של העיתון. כך שבסיכומו של דבר, לפחות לדעתי ההחלטה שלא להיעתר לבקשת התובע נכונה (אבל אולי אם הייתי טורח לקרוא את כל פסק הדין הייתי מסיק אחרת). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי2 שהכוונה ב"ההתבטאויות נכתבו במסגרת כתיבה הידועה באופיה הבוטה" פחות משונה ממה שאתה חושב - כשמודדים את הפגיעה שנגרמה לתובע, מודדים אותה לפי הנסיבות. הנסיבות קשורות, בין השאר, בשאלה כמה חשיבות מייחסים לדברים שנכתבו. רוצה לומר, אנשים מייחסים יותר חשיבות למה שכתוב בכותרת הראשית של ידיעות, עליה חתום נחום ברנע, מאשר למה שכתוב בתגובה לכתבה. ולמה? בין השאר כי האופי של הטוקבקים הוא כזה שאנשים יודעים שהם מנוסחים בצורה קיצונית בדרך כלל, ולכן לוקחים את מה שכתוב בהם בערבון מוגבל כך שהנזק לא גדול. 1ואגב, למיטב הבנתי2 הכוונה היא שטוקבקים הם לא "כלי תקשורת" כמובנם בחוק איסור לשון הרע, ולא שהם לא מהווים כלי לתקשורת בין אנשים. 2 עוד לא קראתי את פסק הדין, אבל גם ככה אני מניחה שה"תרגום" שלו באתרי חדשות הוא לכל הפחות חלקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לחלוק דברים אלו. טענתי היא שגורם נוסף התורם למידת הפגיעה בנשוא השמצה הוא נגישותה של ההשמצה. הבאת דוגמא קיצונית (העיתונאי הנ"ל + כותרת ראשית של ידיעות), אך אם נשווה נזק העשוי להגרם לשמו הטוב של אדם כתוצאה מכתבה ממוצעת בידיעות אחרונות לנזק של טוקבק בynet נגלה פעמים רבות כי השני יכול לא פעם להאפיל על הראשון. למשל, כאשר מדובר בהשמצה המופנית לאדם שאינו מפורסם. נניח מקרה, דימיוני ככל שיהיה, בו טוקבקיסט מדבר סרה בזהבה גלאון. עתה, כאשר אנשים הקרובים למושמצת (כולל חברים לעבודה) ומגייסים במקומות עבודה פוטנציאליים יחפשו את שמה, הם כנראה לא יגלו השמצה זו. זאת בעוד כאשר מדובר באדם הרבה פחות מאוזכר, כנראה שגם עוד חמש שנים תעלה השמצתו כחצב בסתיו. זאת בעוד אשר הנוירונים שהיו שומרים את איזכור הדברים בכתבה מודפסת, היו לאחר זמן זה מוקצים זה מכבר לעניינים עדכניים יותר, כך שמידע זה היה אובד בתהומות הנשיה והארכיונים. מאחר והזכרת את העיתונאי הנ"ל, אוכל לספר0 כי מספר שנים לאחר שחשף הוא את מעשיו של אדם מסויים1 אותו אני מכיר מקרוב, נשכחו הדברים. לאחר ששום סייעת שר או עוזר פרלמנטרי לא יכלו לגגל את אותה הכתבה, חזרו הדברים על עצמם - עם אותן התוצאות העגומות. 0 גם אם מקרה בודד אינו מוכיח את טענתי 1 אדם שלמרות שהוא לא עשה לי שום רע באופן אישי ואף התייחס אלי בחיבה ובכבוד, זהו האדם היחיד ממנו אני מתחמק ברחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני מפרידה בין שני דברים (ולמיטב הבנתי, להפרדה הזו כיוונה השופטת) - נגישות האמירה, והחשיבות שמייחסים לה. כימות הנזק - ככל שאפשר לכמת אמורפי כמו "פגיעה בשם טוב" - נובע משילוב של השניים. נניח שהכותרת הראשית עליה אנחנו מדברים פורסמה בעולם ללא אינטרנט. במקרה כזה, הקורא הממוצע יעניק לה חשיבות רבה (כי בכל זאת, נחום ברנע! הכותרת הראשית!) אבל למחרת יעטפו איתה דגים, ואחרי שבוע הדברים ישכחו. לעומת זאת, אם ניקח טוקבק שמזכיר שם מפורש של מישהו, עליו חתומה אחת, נחמה בתנע, הקורא הממוצע אמנם יגיע אליו בעוד חמש שנים אחרי חיפוש פשוט של אותו השם, אבל סביר שלא יקח את הדברים ברצינות. אחרי הכל, מי זו הנחמה הזאתי? וכולנו יודעים שטוקבקים הם לא בדיוק מקור למידע מהימן כמו כתבות בעיתון! הנזק לשם הטוב נגרם לא רק מהעובדה שמישהו אמר עליך משהו, אלא גם מהשאלה מי אמר, איפה אמר, וכן - גם מה אמר, מתי ובאיזה נסיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו בדברי השופטת. יש כאן לפחות עוד שני היבטים: א. ישנו עניין ההקשר. אם משהו מופיע בתגובת טוקבקיסטים, הרוב יחזיק אותו בחזקת אי-אמת עד שיוכח ההיפך. לעומת זאת אם יופיע בכתבה סטנדרטית יוחזק כאמת עד שיוכח ההיפך. מכאן מידת נזק שונה. ב. בעניין ההקשר, עדיין לא הופיע האמיץ שיתבע את "ארץ נהדרת" על הלבנת פניו ועשייתו לצחוק. ההנחה היא שמדובר בחבר מוקיונים מתבדחים שכל תגובה נגדם מסגירה פגמים בחוש ההומור. ג. "ארץ נהדרת" חושפת גם עניין נוסף של חולשת המותקף מול התוקף. אולי יותר קל לתקוף בחזרה טוקבקיסט פלמוני ולחייבו לשאת בתוצאות התבטאותו מאשר לעשות זאת לעיתון או לתכנית טלביזיה פופולארית. נ.ב. (לא לעניין) מזמן לא שמעתי מישהו יוצא נגד הנפולת של "ארץ נהדרת" שהפכה את המילה סאטירה למילה נרדפת להומור של חיקויים, מבטאים והיטפלות למומים ופגמים אסתטיים של דמויות. הייתי מקווה שאם אישיות כלשהי תהא אמיצה מספיק ל"גלח" מכוכבי ה"שואו" חלק מהכנסותיהם המופרזות (לטעמי), אולי יופיעו יותר סטיריקנים שילעגו לדמויות ציבוריות מתוך התנגדות לעמדותיהם ופחות בדרנים השמחים להתפרנס מלצחוק על קרחת של מישהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. רוחמה אברהם תבעה בזמנו את אסף הראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהיא אפילו זכתה (אלא אם העניין עדיין מתגלגל בבתי המשפט). בפעם הראשונה אני מוצא משהו להגיד לזכותה. אמירה בזכותו של הפוליטיקאי לחוסר הומור נראית לי אמירה ראוייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהאמינות המיוחסת לטענותיהם של טוקבקיסטים דומה במשהו לזו המיוחסת לנכתב ע"י עיתונאים מכובדים, אבל אטען אותה אם ימשיכו לטעון כנגדה! ניסוח נוסף למה שכן טענתי הוא שמכפלת השפעתו (הזעירה!) של טוקבק בזמינותו הרבה שתיארתי קודם לכן, נותנת במקרים מסויימים תוצאה שהיא באותו סדר גודל כשל מכפלה זו עבור כתבה עיתונאית ממוצעת - שאמינותה גבוהה אך זמינותה לאורך זמן זעירה. לגבי הנ.ב. אני מסכים לגמרי. ההומור שם, הנטפל לאיזו בדל אמירה או רבע אינטונציה, מאפיין חיצוני, או סתם הדבקה נטולת אחיזה במציאות של איזו תכונה וחזרה עליה עד שזה נדבק לדמות, כבר היו לי לזרא. חוץ מזה, בעניין קרוב, נדמה לי שאלמלא דמותו בחרצופים, היה מעמדו של דן מרידור בפוליטיקה גבוה דיו כדי להשאיר אותו שם. ככה זה כשתכונות כמו [השלם בעצמך] שכל כך חסרות אצלנו בפוליטיקה, מוצגות כרופסוּת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לכתוב על זה פעם פוסט בבלוג שלי, אבל לא היה לי מה לומר בו חוץ ממשפט אחד: "ארץ נהדרת" לחלוטין אינה סאטירה, ולא ברור למה מתייחסים אליה כך - היא *בורלסקה*. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |