 |
|
 |
||
|
||||
 |
המחשה טובה לעוות עליו אני מדבר הייתה בראיון עם כרמלה מנשה, ששודר היום ברדיו. בראיון הזה באה מפי "גורמי ביטחון" ההערכה הזאת: ארגוני הטרור הפלשתינים מתכננים פיגועי טרור "אסטרטגיים" (מילה מטומטמת בהקשר הזה, אבל נעזוב זאת עכשיו), בעוצמה שלא ידענו כמותה בעבר. מדובר בפגיעה בבניינים, ובכוחות הצלה שיחושו למקום. ההיקפים יהיו אדירים, וצפויים מאות נפגעים. פעולות הסיכול של השב"כ כמותם "כריקון ים באמצעות כפית". מספר המתאבדים הולך ועולה, ואין כל דרך להילחם בתופעה הזאת באמצעים צבאיים. כששמעתי את תסריט האימים הזה, חשבתי על כך שאולי האויב גם מתכנן תאי גזים עבורנו, ואין לכך שום פתרון צבאי . . . מבעד למילים אי אפשר היה שלא לחוש במסקנה שבקשה "כתבתנו" לשדר לנו: אין "פתרון" צבאי למצב. רק "פתרון" מדיני אפשרי. לא שמענו אמנם את הקלישאה הדבילית: "בסופו של דבר יהיה צריך . . .", אבל אי אפשר היה שלא לחוש במסר הסמוי. אבל אם זה באמת כך, הרי המסקנה הסמויה של "כתבתנו" אינה עומדת כלל במבחן ההיגיון. הרי ברור שלא נוכל לסבול מצב כפי שמתואר בתסריטים האלה, ומצד שני, כפי שמספרים לנו, אין לנו שום יכולת למנוע אותו. אם כך למה לו לאויב להגיע להסכם מדיני עמנו ? הוא רק צריך לחכות לכניעה המוחלטת שלנו, ותהיה זו מצדו איוולת גמורה לשאוף לפתרון מדיני. לכן שום פתרון מדיני אינו אפשרי חוץ ממציאה של מקום אחר לגור בו. בהקשיבי לראיון הזה, ולכך ש "אין לכך פתרון צבאי", "עלו לי הפיוזים". שוב נזכרתי במשל המתאבק הענק והציפלון שהבאתי כאן בעבר. ברור שאם הציפלון חותך את גופו של המתאבק, והמתאבק לקח על עצמו משום מה לא להשתמש באמצעים שהעניק לו הטבע ושנות האמון הרבות, ולא לנקוט בצעד הטבעי שמצופה מכל אדם נורמאלי שנתון בהתקפה כזאת, אז באמת אין לו פתרון. אבל למה הוא לקח על עצמו את הכללים האלה ? האידיוט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, ראשית, אני מקווה שחס וחלילה לא יקרו פיגועים כפי שתיארה כרמלה מנשה (לא שהפיגועים הנוכחיים נסבלים). אולם צה"ל אינו יכול לפעול במלוא עוצמתו נגד הפלסטינים ע"ס ידיעות של "כתבתנו". ממש כשם שהאמריקנים לא היו יכולים לפעול באפגניסטן כפי שהם פועלים כעת אחרי 911 (גם לו היה להם מודיעין מוקדם על אל-קעידה), כך צה"ל לא יכול להקדים תרופה למכה ע"ס ידיעות כאלה, למעט סיכולים נקודתיים. למרבה הצער יכולה איפוא תגובה טוטאלית לבוא רק אחרי פיגוע קטלני. אם יקרה דבר איום ונורא שכזה, הרי התגובה, להערכתי, תהיה כל כך קשה שאני אפילו לא רוצה לתאר אותה כאן. ולכן, לדעתי, פיגוע בסדרי הגודל האלה לא יקרה כל כך מהר. החמאס מוכן לשלוח מתאבדים, אבל הוא אינו מתכוון להתאבד כגוף אחד. הרי מה מנע ממנו לבצע פיגועים כאלה עד כה? פיגועים כמו אלה שנעשו בבואנוס איירס, בביירות או בניירובי אינם כה מסובכים לביצוע, בפרט כשהגבול פרוץ וגם משתפי פעולה אפשר למצוא. החמאס לא ממהר לבצע דברים כאלה כי הוא יודע שאז יכלו כל הקיצים. הכתבה של כרמלה מנשה פשוט חושפת עוד חלק ממאזן האימה שלא מרבים לדבר עליו. כמו שלידידנו שי כהן רעיונות לפתרונות טוטאליים גם לצד השני יש ככל הנראה כמה רעיונות באמתחתו. במילים אחרות, אפילו המצב הקשה של היום הוא בעצם מצב מרוסן, וסביר להניח שהחמאס לא ימהר לשבור את כל הכלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי בהבאת הדברים של כרמלה מנשה לא הייתה להביע אמונה שאכן מצב כזה יקרה. גם אני כמוך איני חושב שארגוני הטרור יעברו את הגבול (ומבחינה מסוימת אולי זו הבעיה שלנו). כמה פעמים כתבתי שחוכמת אנשי הטרור היא לשחק על הגבול, והם נזהרים לא לעבור אותו. בתגובה על המאמר בקשר לקלטת של בן לאדן הראתי שהמנוולים לא העריכו שהמעשה שלהם יגרום לתוצאות כה הרסניות, והבעתי את ההשערה שלו ידעו שכך יהיה לא היו עושים זאת וממילא לא היו מתחבאים היום בתוך האחרונה במערות אפגניסטן, כשמשטר שלם תומך טרור עבר מן העולם. מה שהרגיז אותי, ושבגללו הבאתי את הסיפור הזה הוא הדעה ש ''אין פתרון צבאי לכך''. כלומר ברור ומובן מאליו שגם לנוכח אירועים נוראים (כדי להגזים, הוספתי את העניין הזה שהם היו, נניח, מתחילים להכניס אותנו לתאי גזים), כל מה שאנו יכולים לעשות הוא ''חיסולים ממוקדים'', כלומר הם נניח גורמים לנו מאות או אלפי הרוגים אזרחים ואנחנו רודפים אחרי איזה שהם אחראים, וברור שאם כך ננהג מדובר כמו שאמרה כרמלה בריקון הים בעזרת כפית. ההנחה הזאת שבשום מקרה אסור לנו לפגוע באזרחים שלהם ורק להם מותר היא זאת שמרגיזה אותי, ועליה אני מתריע שוב ושוב. לדעתי נכונות לפגוע באזרחים היא מהות ההרתעה היום, ורק בעזרתה נוכל לשים קץ לטרור. חוסר פתרון צבאי למצב כפי שמתארת כרמלה ומשלימה עם זה הוא תוצאה של המגבלה הזאת שאנו שמים על עצמנו. לולא המגבלה הזאת היה פתרון צבאי. כל מאזן האימה בזמן המלחמה הקרה היה בנוי על ההנחה שאם צד אחד יפגע באזרחי הצד השני הצד השני לא יתבייש לעשות אותו דבר. פיגועי הטרור עד היום אינם כאלה כפי שצויירו בתסריט של כרמלה אבל הם חמורים דיים כדי שנתחיל להפעיל מנגנון הרתעה כזה. ללא זאת לא יהיה לדבר סוף. אני בעד חיסולים ממוקדים רק בגלל שזה הדבר היחיד שאנו עושים, ובודאי איני בעד לא לעשות כלום. אבל מבחינת התועלת שבהם זו בדיחה. הם לא מרתיעים. זה כאילו אמרו האמריקאים בזמן המלחמה הקרה שאם תפגע בהם ברית המועצות בנשק גרעיני, הם יעשו פעולת קומנדו, ויהרגו את החייל שלחץ על הכפתור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |