בתשובה לג. שמעון, 18/12/01 21:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כוונתי בהבאת הדברים של כרמלה מנשה לא הייתה להביע אמונה שאכן מצב כזה יקרה. גם אני כמוך איני חושב שארגוני הטרור יעברו את הגבול (ומבחינה מסוימת אולי זו הבעיה שלנו). כמה פעמים כתבתי שחוכמת אנשי הטרור היא לשחק על הגבול, והם נזהרים לא לעבור אותו. בתגובה על המאמר בקשר לקלטת של בן לאדן הראתי שהמנוולים לא העריכו שהמעשה שלהם יגרום לתוצאות כה הרסניות, והבעתי את ההשערה שלו ידעו שכך יהיה לא היו עושים זאת וממילא לא היו מתחבאים היום בתוך האחרונה במערות אפגניסטן, כשמשטר שלם תומך טרור עבר מן העולם. מה שהרגיז אותי, ושבגללו הבאתי את הסיפור הזה הוא הדעה ש ''אין פתרון צבאי לכך''. כלומר ברור ומובן מאליו שגם לנוכח אירועים נוראים (כדי להגזים, הוספתי את העניין הזה שהם היו, נניח, מתחילים להכניס אותנו לתאי גזים), כל מה שאנו יכולים לעשות הוא ''חיסולים ממוקדים'', כלומר הם נניח גורמים לנו מאות או אלפי הרוגים אזרחים ואנחנו רודפים אחרי איזה שהם אחראים, וברור שאם כך ננהג מדובר כמו שאמרה כרמלה בריקון הים בעזרת כפית. ההנחה הזאת שבשום מקרה אסור לנו לפגוע באזרחים שלהם ורק להם מותר היא זאת שמרגיזה אותי, ועליה אני מתריע שוב ושוב. לדעתי נכונות לפגוע באזרחים היא מהות ההרתעה היום, ורק בעזרתה נוכל לשים קץ לטרור. חוסר פתרון צבאי למצב כפי שמתארת כרמלה ומשלימה עם זה הוא תוצאה של המגבלה הזאת שאנו שמים על עצמנו. לולא המגבלה הזאת היה פתרון צבאי. כל מאזן האימה בזמן המלחמה הקרה היה בנוי על ההנחה שאם צד אחד יפגע באזרחי הצד השני הצד השני לא יתבייש לעשות אותו דבר. פיגועי הטרור עד היום אינם כאלה כפי שצויירו בתסריט של כרמלה אבל הם חמורים דיים כדי שנתחיל להפעיל מנגנון הרתעה כזה. ללא זאת לא יהיה לדבר סוף. אני בעד חיסולים ממוקדים רק בגלל שזה הדבר היחיד שאנו עושים, ובודאי איני בעד לא לעשות כלום. אבל מבחינת התועלת שבהם זו בדיחה. הם לא מרתיעים. זה כאילו אמרו האמריקאים בזמן המלחמה הקרה שאם תפגע בהם ברית המועצות בנשק גרעיני, הם יעשו פעולת קומנדו, ויהרגו את החייל שלחץ על הכפתור. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |