 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחר שהתברר לי שלא מעט מאנשי האייל שולטים במתכונים שונים לרקיחת פצצות גרעיניות, מתברר שהם גם מתרגמים מוכשרים. אז רציתי לחזקם. למרבה הצער יש לחלל קודש לשם כך. אני בטוח שרובנו נטען שלעולם, או לפחות כמעט תמיד, ראוי לו לשוחר הספרות לקרוא יצירות בשפת המקור, אם ביכולתו ללומדה. רק אז, יוכל הוא להתבשם מן היצירה, כהוויתה. אני רוצה לטעון אחרת: לרוב, לתרגום ישנו יתרון גדול על המקור, הוא מעודכן. למעשה, יתכן שהדרך להנצחתה של יצירה עוברת דרך שפה זרה. הרעיון (המעצבן משהו) הוא כזה: בגלל דינמיות התרבות והשפה בכללה, במשך הזמן, לרבות מן המילים משתנה המשמעות. ב"משמעות" כוונתי לא רק לזו המילונית, אלא גם לניחוח שהיא מביאה עמה, האסוציאציות הנלוות לצלילה, הקשורות למשל לנסיבות בהן משתמשים בה במקום בנרדפותיה. דוגמה אחת: "עשה את דרכו" מזכיר לנו באופן בלתי מודע כמעט דברים כמו פוליטיקאי, כתב חדשות וכו'. ל"הלך" לעומת זאת תחושה הרבה פחות ממוקדת (לחלקנו הוא יזכיר זרזירים ועורבים). נניח שביטוי זה יופיע בסיפור, מה יאמר הוא לקוראים בעוד 110 שנים. הוא ישמע מוזר וארכאי משהו ויתכן שכדי להשרות את התחושה אותה התכוון הכותב, יהיה צורך להחליפו בביטוי אחר, שיהיה נהוג אז בקרב הכתבים (נניח, "תיזז נתיבו") דוגמה נוספת: אני קורא כרגע את "האמן ומרגריטה", של בולגקוב, בתרגומו החדש של פטר קריקסונוב. בע"מ 61 פונה שם אחד האנשים ברחוב אל האחר במילים "תפסיק להתנהג כמו פסיכי!". אין לי ספק שביטוי זה לא הופיע בתרגום משנת 69'. הרי אז, לא כך היו אנשים בוגרים מדברים זה אל זה במצבים כגון אלה (אומרים שהיה פה נפלא לפני שנולדתי, אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר). אך בעצם לכל מילה, מערך עוצמות של שימושים ואסוציאציות ייחודיים במוחנו, המערך היוצר את התחושה הקשורה בה. חשבתי לעצמי, מה עגום מצבם של הרוסים. משנה לשנה תהפוך יצירה זו ארכאית יותר ויותר, עד שלשונה לא תדבר עוד אל הציבור הרחב, אלא רק לאליטה אינטלקטואלית, שיתענגו על הקסם המרומם שבצורות ביטוי נושנות ("Shall I compare thee to a summer's day? "), אך לעולם לא על הניחוח היום יומי אליו כיוון הכותב ולצורך חווייתו בחר מילותיו. אנו, הזרים ברי המזל לעומת זאת, נזכה בכל כמה שנים להתענג על היצירה כהוויתה, לאחר שמתרגם מוכשר, שכל מקצועו הוא בחירת מילים, תוך למידת ניחוחן המקורי שפג, ייטיב להעביר אל לשוננו המתחדשת את אשר ביקש היוצר לספר ולהשרות. לא ככה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא נהוג, אני יודע, אבל זו התגובה הטובה ביותר באייל בחודש חודשיים האחרונים. בשביל זה אנחנו פה. כן ירבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואה: בתרגום המקורי (השטן במוסקבה, תורגם ע"י א.ר., נדפס לראשונה בשנת 1969, עמ' 48): "אל תתפלמס," לחש ברליוז ועיקם פניו מאחורי גבו של הפרופיסור. "השטן לא היה ולא נברא!" פלט איבן ניקולאיביץ' בלי משים, כי היה המום מפתפותי-ביצים אלה. "פגע-רע! די לך להיטפש!" בתרגום החדש (האמן ומרגריטה, תורגם ע"י פטר קריקסונוב, 1999, עמ' 61) (מחולק לשתי פסקאות): - אל תתנגד, - לחש ברליוז בשפתיו בלבד, צולל אל מאחורי גבו של הפרופסור ועושה העוויות לעבר ידידו. - אין שום שטן, וזהו זה! - צעק בניגוד להוראות איוואן ניקולאייביץ', שהתבלבל לגמרי מכל השטויות האלה. - איזה מטרד ציבורי! תפסיק להתנהג כמו פסיכי! אני חייב להודות שטיפה מציק לי השימוש ב"תפסיק" במקום "הפסק", אבל אני מבין מדוע בחרו בצורה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ה''שורש'' פסיכי, מופיע במקור (בהטייה כפועל). כך שאולי זו בעצם דוגמה לא מוצלחת במיוחד, שכן בה התרגום הראשון פשוט לא נאמן מספיק למקור, ואף השני אינו מושלם שכן הוא תקני-פחות מהביטוי המקורי. אמנם ייתכן שתרגומים חוזרים ונשנים של היצירה ייטיבו עמה לאורך זמן, אך אליה וקוץ בה. רומן דוגמת ''האמן ומרגריטה'', אשר מטיבו נועד לשרטט דיוקן של התרבות והתקופה המדוברת, מאבד להערכתי חלק ניכר מערכו המקורי בתהליך עדכון השפה בתרגום. מה גם שיצירות מסדר גודל שכזה, נוטות לטבוע מטבעות לשון וביטויים מתוכם, בשפת המקור, כך שאפילו קוראים החיים בתקופה שונה לחלוטין מזו בה נכתבה היצירה, וכתוצאה מכך דוברים שפה יומיומית שונה במקצת, סביר להניח שלא יהיו זרים לחלוטין לשפה המקורית (על גווניה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם במקור המילה "פסיכי" מופיעה בפועל (להפסך?), הרי שהתרגום המקורי ("להיטפש") הוא מוצלח יותר בשימור הכוונה (הוא לא מתנהג כמו פסיכי, אלא נעשה פסיכי, או טיפש). כפי שציינתי במקום אחר - גם תרגומים טובעים לעיתים מטבעות לשון. "אשרי, יתום אני", למשל, או "צייר לי כבשה". לפחות במקרה השני, מדובר בתרגום לא מדוייק. במקור נאמר "כבש", ואכן - כך נכתב בתרגום המחודש. אבל מה יותר חשוב, הצמדות למקור, או העובדה ש"צייר לי כבשה" נהפך כבר למטבע לשון עובר לסוחר בארצנו? אגב, האם אני צודק בהערכתי ש"הנסיך הקטן" הוא נכס צאן ברזל בארץ הרבה יותר מאשר בכל מדינה אחרת (פרט אולי לצרפת)? (כן, "עובר לסוחר" היה בדיחה. כן, זה לא מצחיק. רדו ממני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגום מילולי של המקור הוא דווקא (למיטב הבנתי), "להתנהג בפסיכיות" (מילה אחת במקור), הבעיה נעוצה בכך שצורת התבטאות זו בעברית הינה מנומסת/מקובלת פחות מזו שבמקור, שגם בו היא כאמור לא בדיוק "שפה גבוהה". נראה כי אין טעם להמשיך ולדון בנקודה זו, השורה התחתונה היא שהקורא העברי לא מרויח יחסית למקבילו הרוסי (ולדעתי אף מפסיד ניואנס כלשהו, גם אם זניח) בדוגמה זו. אין זה שולל כמובן את הטיעון לחלוטין. אגב, התוכל לפרט לגבי "הנסיך הקטן"? מה יחודו עבור ישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בקבוצת הגיל שלי, אין אדם שלא מכיר את הספר הזה. התמונה שעל הכריכה תזוהה ע''י כל אדם שאני מכיר. הספר צוטט במספר מקומות - בסדרה ''קרובים קרובים'', בשיר ''הנסיך הקטן מפלוגה ב''', ובעוד מקומות רבים. הספר הוא נכס צאן ברזל של תנועות הנוער לדורותיהן. וכאמור - המשפט ''צייר לי כבשה'' נהפך למטבע לשון מוכרת. כנ''ל לגבי נחש הבריח שבלע פיל. אני פשוט לא חושב שבמדינות אחרות הספר זכה להצלחה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמם .. איך הלינק עונה על השאלה? בסקירה מהירה של האתר לא מצאתי אף אזכור של ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם "אשרי, יתום אני" הוא שגיאת-תרגום, לפחות לפי אריה אהרוני (שסיים לאחרונה לתרגם את כל כתבי שלום עליכם). לדבריו, המקור אינו מליצי כלל, אלא הוא קריאת שמחה פשוטה של ילד (משהו בסגנון "איזה כיף, אני יתום!"; אין לי את תרגומו של אהרוני כאן מולי). אני מניח שהניסוח "אשרי" וגו' היה מליצי עוד כשפורסם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל זהו, שלא ממש. נכון שבמקרים רבים הספר המקורי יכול להיות עבש לחלוטין והתרגום רענן ומלא חיים. יכול להיות שמספיק היה בעריכה מחדש של הספר לשם ''רענונו''. אבל זה לא לגמרי עובד. ספרים נחלקים להרבה סוגים, חלוקה אחת היא ספרים נצחיים וספרים שהם לא כאלה. הדוגמה הקלאסית לספר נצחי היא כמובן התנך. אפשר אולי לתרגם אותו לשפה היפנית בתרגום מודרני, אפשר גם לספר את סיפוריו בלשון קלה לנוער אבל לא בזאת גדולתו. ככל שהספר מתרחק משפת המקור כך ערכו מתעמעם. כך היא גם המהבהראטה. ניקח את שלום עליכם, בספריו הוא מתאר אורח חיים שנכחד זה מכבר. אורח החיים קשור קשר אמיץ לשפה, והשפה קשורה לאורח החיים. חידודי הלשון היידישאים לא עוברים תרגום. בתרגום הראשון (של ברקוביץ') שנעשה קרוב מאוד לזמן המחבר ולסגנונו, נאבד לא מעט אבל עדיין יש קרבה רבה למקור. התרגום החדש הוא לא זה. הוא אולי מצחיק, הוא אולי מעניין, אבל הוא לא תופס אותך מהבטן וגורם לך לצחוק צחוק היסטרי כל חצי משפט. נכון שהקורא הישראלי הממוצע לא מבין יידיש, נכון גם שהתרגום הראשון שפתו ארכאית במידה כזאת שהקורא במקרים רבים לא רק שלא יצחק אלא גם לא יבין במה העניין, אך זה אינו גורע מהעובדה שהתרגום השני חוטא לאמת ולא יכול להעביר את הספר במלואו. גלי הצחוק המופקים מטוביה החולב על ידי אדם שבקיא בתנ''ך לא דומים לאלו של אדם שאינו בקיא בהם. ספר נצחי הוא ספר מספיק חזק שהוא יכול לעבור מעל דורות רבים מבלי ששפתו תצטרך להשתנות. אנשים מבינים אותו כמות שהם והספר נוגע בהם כמות שהוא. ספר שאינו נצחי חובה לעבד אותו מחדש (מה שבדרך כלל לא נעשה) או לקרוא את התרגום כדי שהוא יגע בקורא. מצד שני עצם זה שספר לא עובר תקופה מעיד במקרים רבים על כך שהוא לא רלוונטי לתקופה אחרת ושינוי הנוסח המקורי יספר בעצם סיפור אחר (למרות הדמיון למקור). ואולי זאת הבעיה העקרית שלי עם התאוריה שלך, הסופר כתב משהו, המתרגם הבין מה שהבין וכתב, ואני צריך להבין ממנו למה התכוון המשורר בשירו. כלי שני נראה לי עדיף על כלי שלישי, ואם צריך לפתוח מילון או אנציקלופדיה לצורך העניין, ניחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו. אני נוטה להאמין שתוחלת החיים של תרגום קצרה בהרבה מזו של המקור. אולי דווקא בגלל העיבוד של מונחים וביטוים לשפה חדשה שלא מייצגת את התקופה המקורית, וכמוה, גם היא תתישן ותעלם. לדוגמא, שקספיר עדיין יותר מקריא בשפת המקור. התרגומים העבריים הישנים קשים עד בלתי ברורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אל תשכח שהתרגום ה''קלאסי'' הישן של מחזות שיקספיר לעברית נעשה על ידי שלונסקי, שאמנם היה משורר בעל שיעור קומה, אך עם זאת, לא ממש, איך נאמר, ידע אנגלית. ובצורה ברורה יותר - הוא תרגם את התרגום הרוסי. יש אמרה שמדמה תרגום לנשיקה דרך צעיף תחרים. מבקר ספרות ששמו זרח מפרחוני השווה את התרגום של שלונסקי לנשיקה דרך סוודר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> אמרה שמדמה תרגום לנשיקה דרך צעיף תחרים. מבקר ספרות ששמו זרח מפרחוני השווה את התרגום של שלונסקי לנשיקה דרך סוודר תודה, בשביל זה היה שווה להשקיע את כל התגובה. ולעניינו, שייקספיר הוא רק דוגמא. גם על התרגומים של ספרי הרמן הסה אבד הכלח. רוסית? התרגום להחטא ועונשו איום. נראה לי שכבר אמרתי איפשהוא למעלה, התרגום לכה אמר זרתוסטרא מוסיף כמה קילוגרמים של זקנה לספר שקשה מאוד לקרוא ולהבין גם במקור. בקיצור, לא כיף להתנשק דרך קונדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, התוכנה הנסיונית "אפופידס" הולכת ומשתפרת, וזה מתחיל להדאיג. כבר עתה היא שוטחת את טיעוניה בצורה כה משכנעת ובחן כה רב שקשה להתמודד איתה בטיעוני נגד. ואם הפיתוח יימשך בקצב הנוכחי... אך דיה לצרה בשעתה. ובינתיים- "לתרגום יתרון על המקור, מפני שהוא מעודכן". אבל האם שפה מעודכנת היא יתרון? כשמדובר על יצירות בנות המאה ה-20, שתורגמו לעברית לפני ועד שנות ה-50 או ה-60, כן- יש יתרון. המקור נכתב בשפה שהיתה עדכנית בזמן הכתיבה, ושהיא עדיין לא מיושנת מדי בימינו. לעומת זאת, העברית השתנתה מאוד במאה ה-20 ולכן תרגום בן חמישים נשמע הרבה יותר מיושן לאוזן העברית המודרנית מאשר המקור לאוזן האנגלית המודרנית. (אני מתייחסת כאן ובהמשך רק לאנגלית). זה אומר שתרגום חדש מביא את היצירה לרמת העדכון המקורית (פחות או יותר). זה שיפור לעומת השפה הנמלצת של התרגומים הישנים, ולכן זה טוב. אבל מה לגבי יצירות קדומות יותר? כאן צריך להבחין בין תיאוריו של המספר, לבין שפתן של הדמויות שמאכלסות את הספר. דוגמה טובה היא "האקלברי פין" מאת מארק טווין. קטעי המספר לא נשמעים מיושנים מדי (הספר יצא לאור ב-1884). אבל הדמויות מדברות -כך מוסבר בדף הפותח, ואני מתרגמת מתוכו- בארבעה ניבי אנגלית שונים: דיאלקט של השחורים במיסורי; צורה נידחת במיוחד של דרום-מערב ארה"ב; הסגנון הרגיל של מחוז פייק, וארבע ורסיות שונות שלו. (הספר חולל סערה כשיצא לאור בגלל השמוש בצורות אנגלית לא תקניות). התרגום חייב להעביר את רמות השפה השונות, ולשמור על התאמה לזמנן, כדי שלא יווצר אנאכרוניזם. משפט כמו "תפסיק להתנהג כמו פסיכי" פשוט לא יתאים כאן, לאף אחת מצורות הדיבור. כשחוזרים עוד אחורה בזמן גם תיאורי המחבר כבר אינם בשפה עכשווית, או כזו שהיא רק קצת מיושנת. ואז צריך לתרגם בסגנון שמעביר את תחושת הזמן העתיק. הספר Le Morte Darthur, מאת תומאס מאלורי, יצא לאור ב-1485. הוא מגולל את עלילות המלך ארתור ואבירי השולחן העגול. קטע לדוגמה: Even about the noon there come by him four queens of great estate; and, for the heat should not nigh them, there rode four knights about them, and bare a cloth of green silk on four spears, betwixt them and the sun. ובתרגום מהיר לעברית רגילה- בסביבות הצהריים קרבו לעברו ארבע מלכות רמות מעלה. וכדי שהחום לא יקרב אליהן, רכבו סביבן ארבעה אבירים, שנשאו בד משי ירוק על ארבעה רמחים, בינן לבין השמש.אז- כן, אפשר לתרגם כך, אבל כל הטעם הלך לאיבוד! לדעתי צריך לתרגם זאת לעברית בעלת /גוון/ ימי-ביניימי. אפשר גם להוסיף תרגום מודרני, לתלמידים למשל, אבל לא במקום תרגום ששומר על איכויות השפה. זהו. עשיתי כמיטב יכולתי לעמוד בפרץ, אבל כדאי מאוד שמישהו ישכנע את המפעיל של אפופידס להפסיק את הפיתוח, אחרת רק הא..קוגיטו במרומיו יודע איך זה ייגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה: Le Morte D'Arthur לא נכתב במקור בצרפתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, רק השם צרפתי. איך הצלחת לשים את הצ'ופצ'יק במקום הנכון? שלי השתולל ובסוף ויתרתי עליו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשך: בדקתי בהקדמה לספר- מאלורי נשען על מקורות קודמים, ביניהם מקורות צרפתיים רבים. וכנראה שעורך הספר היה צרפתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמממ... לא יודע, פשוט עברתי למצב אנגלית וכתבתי בחופשיות. אה, את בטח מתייחסת לזה שכשהתצוגה היא ימין לשמאל (שורת הגלילה בצד שמאל), אבל הסמן על מצב אנגלית, סימנים כמו גרש מוצגים מצד שמאל. אבל אם ממשיכים לכתוב באותיות אנגליות, הגרש עובר למקומו הנכון. בכל מקרה, ה-A הייתה צריכה להיות גדולה בלי קשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
AAAAאכן באלף רבתי. ובבדיקה חוזרת גם "העורך הצרפתי" היה עניין של אי הבנה, וכבר אמרו חכמי האייל- החפזון מהשפן, וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה עשוי הייתי אני עשוי לתרגם את "תפסיק להתנהג כמו פסיכי" מן הספר הנ"ל, לאחר שיקול דעת ממושך. כך שמתרגם מדופלם אינני (במקור אני בכלל אנאלפבית). יתכן גם שדוגמאותי אינן מיטביות, אבל אני עדיין עומד על הטענת הבסיסית שהשתנות השפה מעניקה במקרים רבים ליצירות מתורגמות חיות שאבדה להן בשפת המקור, שאינה עוד כשהייתה, דוגמאות לכך, אני מניח, יכולות להיות יצירות הנקראות ע"י ציבור רחב בתרגומן (העברי למשל) וע"י מתי מעט בארצות מוצאן (יש כאלה?). חוץ מזה, רק בשביל התגובות המרתקות שווה היה לכתוב. בעניין ספרים נצחיים, נזכרתי בג'ורג' ברנרד שאו שאמר: מי שמנסה לכתוב "לא למען הקהל של היום אלא למען הנצח", יכתוב משהו בלתי קריא לנצח. – דוגמא, יוליסס (נו יופי, עכשיו יכנסו באמ-אמ-אמ-אמא שלי, נו מילא). אבל זה לא ממש קשור. בעניין התנ"ך כספר קנוני. כמי שחיבת התנך אינה זרה לו (למדתי לא מזמן את פרק א' של ישעיהו – אם מתוך התלהבות לערכים המוטפים בו, אולי דווקא עקב אנטי חרדיותו, ואולי זו השמירה במוצב שהטריפה דעתי עלי), נדמה לי שדווקא נוסחו כן השתנה במשך השנים, אם מחמת שגיאות העתקה, שגרמו לפרשנות נוספת שנוספה על תילי התילים של פרשנות היתר, שדבקה בספר כדי ליישב סתירות ולשרת ערכים, פרשנות שנונה ומלאת ההשראה - כיד הדמיון הטובה. קשה לנו לקרוא את הספר הזה בלעדיה של פרשנותו, ובעטייה מייחסים אנו לא מעט מחוכמתו ועניינו לספר עצמו. היותו קנון לדת (שלבסוף, כמנהג הדתות, העדיפה את פרשנותו על פניו) מציבה לכן בעייתיות נוספת בהקשר לטענה שהעליתי, שלא התימרה לחבוק כל. בעניין הדוגמה היפה שהביאה אסתי: לכמה אמריקאים היום יצלצל הקלברי פין כשהתכוון מארק טווין? נכון שהתרגום בעצם ישנה את הסיפור, אך בשימוש במבטאים של מקומות מסוימים בחר הכותב בגלל שהם יצגו אוכלוסיה מסויימת, עם רמת חיים, רמת קרתנות, רמה אינטלקטואלית מסויימת וכו'. אמריקאים כבר לעולם לא יבינו את הספר כפי שהבינוהו אבותיהם. אך יתכן כי הדרך בה אנו - מוכרי הפלאפל, נהגי המוניות ומנכלי החברות (אני מקווה שלא שכחתי אף אחד), ולא רק החוקרים, נחמיץ את המינימום האפשרי מן היצירה אינה עוברת בדיאלקטים, שאינם אומרים לנו עוד דבר, אלא בשימוש בדיאלקטים המשמשים היום אוכלוסיות דומות. אבל אולי כל זה לא כל כך חשוב. כמו שרפת יער, המכלה צמחים כדי להעניק לאחרים את תורם, חשוב לפעמים להוציא ישן מפני חדש, גם אם באופן זה הולכים לאיבוד לא מעט דברים טובים. זה יכול היה להיות די לא נעים להיות מוצפים בספרות ושירת כל הדורות שעובדה מחדש. כמעט שלא נותר היה מקום ליוצרים חדשים, אם רעיוני ואם כלכלי. ולסיום, אם בענייני עברית ואנגלית עסקינן, זו הזדמנות להביא לפניכם את יצירת המופת שקיבלתי לא מזמן ממזכירה בחברה עמה אני קשור, בעניין סדר היום שלי ב28.10.01, בחברה אחרת בה אני קשור (שם החברה שונה ורק שתי מילים הן אכן חלק מן הז'ארגון הפנימי. אילו?): 9:00 Prezentishen of clstring (in Gotext) מצד שני, למשוררת אכן יש את הנתונים הדרושים לתפקיד (סגנית שניה של ראש אגודת הכוסיות באזור השרון).10:30 Prosduiri for nextonomy bilding (in Gotext) 11:00 Miting of wordbook ss- mashin informat (in Gotext) היה נחמד גם לדון בירידת קרנה של הצרפתית הקפואה משהו, לעומת האנגלית הפתוחה יותר לאבולוציה ע"י אימוץ הטוב שבשפות אחרות + גורמים נוספים (סרטים, מוסיקה והיתפסות התרבות האנגלוסכסית כמצליחה), אך קצרה היריעה ונתמעטו הקוראים. שבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביטוי ''כוסיות'' הכוונה היתה כמובן לנרתיקאיות. ותודה למזכירה הטרחנית של האקדמיה ללשון העברית על התיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב כוסיות, אני מנהל קמפיין לבחירתה של יולי תמיר לראשות העבודה. כבר כמה שנים לא הייתה כוסית בתפקיד הזה וזה יכול רק להועיל למפלגה ולמדינה. מי ליולי אלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר את ה"קמפיין" לבחירת גלנדה ג'קסון כמועמדת מפלגת ה"לייבור" בבריטניה לראשות הממשלה בשנת 1990 או 1991. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלנדה ג'קסון ניבחרה למועצת עירית לונדון או משהו כזה. מלינה מרקורי, הזמרת היווניה, היתה שרת התרבות. ראש ממשלת פקיסטן לשעבר בהוטו יכולה להיכלל באותה קטגוריה אסתטית, כמו ראש הממשלתה לשעבר, נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה, שהייתי צריך לפרט יותר. בתקופה האמורה, היה ב-Spitting Image (המקור הבריטי של החרצופים) "קמפיין" להחלפת ניל קינוק - יו"ר מפלגת ה"לייבור" ו"לוזר" נצחי בגלנדה ג'קסון, שהודיעה על הצטרפותה למפלגה ורצה לפרלמנט מטעם מחוז האמפסטד. (נבחרה ב1992, אותן בחירות, שבעקבות התבוסה הקשה בהן לג'ון מייג'ור, התפטר ניל קינוק והוחלף ע"י ג'ון סמית) ה"קמפיין" היה בוטה וכלל רמיזות מיניות בוטות והתיחסות ל"יתרונותיה הבולטים" של הגברת ג'קסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנזיר בוטו לא נבחרה בגלל פניה הנאות אלא בגלל יחוסה המשפחתי (בתו של זולפיקר עלי בוטו). אבל אין ספק שהיא הרבה יותר יפה מנתניהו (אפילו במהדורתו הרזה יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין על טנסו צ'ילר! (אקס רה"מ טורקיה) (תחסכו לעצמכם, אני יודע שאני סוטה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו אתה מקבל SMSים גם בכל פעם שכתוב "יולי"?! :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה SMS? הפרש של 8 דקות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יולי אדלשטיין? אני דווקא בעד יולי שפירא (אחותי הקטנה, בת שנה וחצי, האדם הכי אינטלגנטי שאני מכירה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא... איזו נערה אחת, שהכרתי פעם בפלורנטין - יפהפייה חמודה, מהממת ושמיימית, אשר - לצערי הרב - התגלתה גם כלסבית גמורה ותפוסה. איך שיהיה, הייתי מצביע לה בעיניים עצומות!! ;-)) אבל אהיה מוכן להצביע גם לאחותך... ממילא, כבר מזמן אני בדעה, ששיאנו מבחינה אינטלקטואלית הוא עד לגיל 12 - אז מתחילה ההידרדרות, ומגיל 17~18 ומעלה ואילך... נו, הו, וול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
why not take a short walk on a long pier
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שהתכוונת הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהי בעבודה אמרה לי השבוע, לאחר שניסיתי לשכנעה כמה חשוב להצביע בבחירות: "אני לא מצביעה לאף אחד, כי זה רק מעודד אותם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יולי תמיר היא לא כוסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואים שאת מקנא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבנת לוקחת בגדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי שהסקר הבא באייל יסוב על שאלה זו? כי בנפשנו היא! דובי, אתה שומע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמות הנשית היחידה שזכורה לי כמצודדת באופן ראוי לציון, היתה פריימריסטית בליכוד מאיזור השרון. דומני ששמה הכיל מור. בימינו יולי לא נראית משהו. יש למישהו למוּר שיכול לחוות דעתו על לימור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אפילו שפעם כתבתי הודעה שכותרתה הזכירה אקט מיני ואת השרה לבנת באותה נשימה ממש: תגובה 34143 ואגב גילית, יש איזו סיבה מיוחדת שבגללה בחרת שלא להגיב עליה?) אבל מה שבאתי בכלל להגיד כאן הוא, שלפרימריסטית עליה אתה מדבר (פרימריס הליכוד מ96), לא קראו סתם מור, אלא מור שמגר, ולא סתם שמגר, אלא שמגר כמו במאיר שמגר. אני לא זוכר מה בדיוק היה הקשר המשפחתי ביניהם, אבל נדמה לי שאותה מור נשואה לבנו של השופט העליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא נהנה מהשפה הארכאית הזו. יש בה משהו עסיסי צבעוני. היא מזכירה לי שבעברית יש יותר מ - 500 מילים שאתגר קרת ואורלי קסטל-בלום מכירים ובוודאי יותר מה -100 מילים שהם משתמשים בהן בספרים שלהם במסגרת ספרות 'השפה הרזה'. השמוש במילים שלא נהוגות יותר איכשהו עוזר לשמר את המיגוון של השפה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |