|
||||
|
||||
בזמן המלחמה, כשהחיזבאללה ירו מאות רקטות ביום על ישראל, הצטרפו קולות חדשים לאלה שדרשו למחות כפרים לבנוניים שלמים מעל פני האדמה. המשורר אילן שיינפלד כתב שיר (תגובה 400402), איילים שאינם מזוהים בד"כ כימנים-דתיים, חברים ובני משפחה מרקע ליברלי. אפילו הפילוסוף ברנרד-הנרי לוי, במאמר אוהד לישראל, כתב דברים שנקראים כתמיכה והבנה לסבל ולמוות שישראל גורמת לאזרחים לבנוניים (לדעתי, הוא גם מכופף מעט את העובדות(1)). הרבה פעמים שמעתי את האנשים האלה אומרים וחצי מתנצלים בדברים כמו "נכון שאני שמאלני והומני אבל אני לא מוכן שטיפת דם יהודי אחת תישפך ולא איכפת לי כמה ואיזה ערבים ימותו או יסבלו." דבר מעניין נוסף הוא השימוש ב"יהודי" ע"י אנשים שבחיי היום יום אין להם דבר וחצי דבר עם היהדות (כמו למשל חברי קיבוץ, או חילונים למהדרין וכיוב'), כשכאן אני חושב שהשימוש במטבע "יהודי" בא מרגש אתני-דתי ולא רק כצורת דיבור הזהה פחות או יותר עם "ישראלי." מוסכם על כולנו שעקרונית הפעלת אלימות נגד חסרי ישע, נגד תמימים או נגד מי שלא מאיים או שמצטייר כמאיים ולו בפוטנציה איננה מוסרית, אתית או צודקת. ההבנה הזו מעוגנת בחוקים, פילוסופיות וכתבים דתיים משחר ההיסטוריה. אז מה גורם לאנשים לפעול או לרצות לפעול באלימות כנגד חפים מפשע ואו חסרי ישע? מה גורם לאנשים לעבור ולפעול בניגוד לאתיקה ולמוסר הבסיסיים שבאופן כללי מוסכמים על מרבית בני האדם? אנחנו יודעים שלמרות הדיבורים הגבוהים על הצורך להיות מוסריים ולהתנהג בצדק ולפי כללי אתיקה, למעשה התנהגות לא מוסרית היא דבר נפוץ, ובעצם ישנם מקרים בהם דווקא החריגה מכללי המוסר היא צורך הכרחי. סקרים בקרב אוכלוסיות שונות ( לא בישראל) מראים שכ-25% מרמים במס ההכנסה, 20% גנבו דברים פעוטים, שליש גונבים במקום העבודה. אנשים משקרים לילדיהם, רופאים לחולים, בני זוג אחד לשני ("התסרוקת שלך נראית טוב") ואנחנו מבצעים כל מיני עבירות אתיות וחוקיות שונות, שמאפשרות חיים בחברה, לעיתים נחוצים לקיומינו, ובמקרים מסוימים אפילו נותנים טעם לחיים, כמו נהיגה במהירות העולה על המותר. לפוריטניות אתית ומוסרית, אם היא אפשרית בכלל, יש מחיר. אבל אלימות רצחנית היא עבירה אתית ומוסרית מדרגה אחרת לגמרי, שדורשת הסברים נוספים. האם טבח חפים מפשע, התעללות באסירים כפותים או הרעבת אוכלוסיה מבוצעות על ידי פסיכופטים, אנשים בעלי מבנה אישיות אלימה, חסרי רגישות לסבל אנושי ובעלי כושר שיפוט חברתי ומוסרי לקוי? אם התשובה הייתה חיובית אז היינו מצפים לראות ארגונים שלמים בהם משרתים חיות אדם סדומזוכיסטיות וצמאות דם, ולא מביורוקרטים אנונימיים, נערים צעירים שרק סיימו בי"ס, וסתם אזרחים שעזבו את דלפק המכולת והתחילו להניף אגרופים. ארגון כזה גם היה מתקשה להתקיים משום שחבריו לא היו מצליחים לקיים משמעת וסדרי עבודה לאורך זמן. אפשרות אחרת היא ששינויים חיצוניים גורמים מעוררים תכונות אופי תרבותיות, כמו הדעה שלמעמדות הנמוכים בגרמניה היתה נטיה לאכזריות, אם כי גם זה לא יכול להסביר מקרים בהם מדינה נוקטת באלימות קיצונית נגד אוכלוסיות שעקרונית אמורות להיות מוגנות. יכול להיות שמצבים קיצוניים של זעם, תיסכול וחוסר אונים מובילים או מאפשרים מעשים כאלה. למרות ממצאים המצביעים על קשר בין רמת תיסכול ואגרסייה של יחידים, קשה להראות על היחס הזה בהקשר תרבותי או חברתי רחב. כמובן שזה לא אומר שזעם, שינאה ואיבה לא משפיעים על מעשים אלימים, וצריך גם לבחון בזהירות אם הם לא מהווים הסברים שהתוקפן נותן בדיעבד למעשיו, ולא הסיבה לאלימות. וי. ליי המילטון והרברט קלמן מציעים גישה נוספת לה הם קוראים "פשעים של ציות"(2). הגישה שלהם כמובן לא מסבירה מדוע האנשים אותם הזכרתי בהתחלה דרשו להשטיח כפרים לבנוניים, אם מתוך זעם ואיבה ואם מתוך שיקול קר ורציונלי לכאורה (אם יש דבר כזה). הגישה שלהם מנסה להסביר את התנאים שמאפשרים את ההוצאה לפועל וגם את התמיכה באלימות, טבח, גירוש המוני וגרימת סבל לאוכלוסיות שאמורות להיות מוגנות מפני אלימות ממוסדת כזו. הם מזהים שלשה תנאים חברתיים שמאפשרים ביצוע של מעשי זוועה המוניים. בקצרה הם: 1. סמכותיות: הנטיה של אנשים לבצע מעשי זוועה גוברת כשהם מקבלים פקודה מפורשת או משתמעת לבצע מעשי אלימות, כשמעשים כאלה מתקבלים בהבנה שבשתיקה, כשישנה אווירה מעודדת, וכשהשילטון איננו אוסר על המעשים ובכך הופך אותם ללגיטימיים. במאבק בין הנטיה המוסרית לצורך המוסרי לציית לסמכות, הסכנה היא שהציות יקבל עדיפות גם משום שהוא מקבל מעמד מוסרי בפני עצמו. 2. שיגרה: ביצוע פעולות שגרתיות מנטרל את המשמעות המוסרית של המעשים. פעילות רוטינית לא מצריכה מחשבה וקבלת החלטות וכך התנאים לא מצריכים התלבטות והתחבטות מוסרית. המטרה של הפעילות שגרתית היא לבצע אותה ביעילות, חסכון בהשקעה, והרצון לסיים את המשימה בצורה משביעת רצון ולהצטייר כמי שעומד במטלות ולא מפריע לפעילות הכללית של המערכת. 3. דה-היומיניזציה: כשהיריב מצטייר כמין גוש מונוליטי, ולא כאוסף של פרטים יחודיים ועצמאיים, אפשר להתייחס אליו כאל קטגוריה חסרת תכונות אנושיות. חברי הגוש אינם אנשים בעלי כושר ויכולת מחשבה והחלטה עצמאית, שמשתפים פעולה בקהילתם. החיס אליהם הוא כאל חלקים אנונימיים של ישות שאותה יש להרוס. היריב מכונה בשמות גנאי, מיוחסות לו תכונות אופי וגוף שליליות שמשותפות באופן קטגורי לכל חבריו, דבר הגורר טרמינולוגיה שלמה של חיסול, טיהור, התעלמות מקיומן של רגשות וניואנסים אנושיים. הרוטיניזציה הביורוקרטית הופכת את הקורבנות למספרים אנונימיים חסרי תווים אנושיים שניתן לתייג, להעביר, להעביר מסכת של השפלות עינויים הרס וטבח, תוך התעלמות מהיותם חברי אוכלוסיה שאמורה להנות מהגנה מוסרית ואתית עקרונית. שלושת התנאים הללו יכולים לספק הסבר למעשי זוועה שמקבלים עידוד, תמיכה ואישור מהשלטון ומהציבור, כנגד אוכלוסיה חסרת ישע שאיננה מאיימת על התוקפן האלים. הבנה שלהם יכולה לעזור לנו למנוע מעשים כאלה, אם וכאשר המצב הכללי יביא את רמות הזעם, התיסכול וחוסר האונים שלנו לרמות שלכאורה נמצאות מעבר לשליטתנו. (1) "אין דרך לנהל מלחמה נקייה. העובדה שהחיזבאללה מיקם את לוחמיו בתוך אוכלוסיה אזרחית והפך אותה למגן אנושי, לא תורמת למצב. לפחות יש מאמץ להמנע מפגיעה במטרות אזרחיות... למרות הצער שאנו חשים למראה סבלה של האוכלוסיה האזרחית הלבנונית, מותם האיום של מאות, אתה לא יכול להסיק שלישראלים יש כוונה או רצון אסטרטגי לגרום נזק לאזרחים." (2) |
|
||||
|
||||
בהקשר זה קשה לדבר על ברנאר אנרי לוי בתור "אפילו". בסך הכל הוא *ה*נציג של הימין החדש הצרפתי. ברור שמבחינתו ישראל רשאית להרוג בכל הזדמנות שתמצא לנכון. |
|
||||
|
||||
ואם נסטה מהצד המוסרי לתחום הרציונלי, אחת הדרכים ללכד שורות היא על ידי דמוניזציה של האויב. הדבר יכול להעשות על ידי תעמולה וגם על ידי גרירתו למעשים שיציגו אותו ככוח בעל רוע דמוני. החיזבללה איננו ייחודי בעניין הזה. גם בשטחים מצאנו את עצמנו פועלים באופן קשוח יותר ויותר כדי ''למגר את הטרור'' ובאופן ''פרדוכסלי'' מחזקים ומעצימים את הטרור. |
|
||||
|
||||
*ה*בעייה של מאמרון זה, ושל ידידיו מן השמאל הפצפיסטי, הוא ההתעלמות המוחלטת-עד-עיוורון מכמה מיליונים של אנשים. אנשים שרואים *אותי* כאכזר מתוקף קיומי, כמי שאין לו זכות חיים במולדתי, כזיהום שיש למחוק מהמפה. מי שמתעלם בסקירתו מרוב האוכלוסיה במזרח התיכון לא יוכל להבין לעולם את תגובת הישראלים. תודה וסליחה. |
|
||||
|
||||
אין סליחה עד שיסביר היכן ראה הדברים שראה. |
|
||||
|
||||
על התכונה של חלקים בשמאל לעבור 'זעזוע' בכל פעם שמסתבר שהשכנים שלנו לא אוהבים אותנו כבר כתבתי בתחילת המלחמה. מריך לקחת את הדברים בפרופורציה המתאימה. לגבי 'האלימות הרצחנית' אני לא מסכים אתך לחלוטין. אתה יודע שהכל יחסי ובמשך חודש של 'מלחמה על הבית' הרגנו פחות אזרחים מהכמות שהאמריקאים הרגו ביום אחד של הפצצות בעיראק. אלימות רצחנית היא אלימות ללא סיבה אחרת מאשר רצח לשמו, זה לא התכנית על פיה פעל צה''ל ודווקא הרצון הקיצוני להיות מוסרי והשאיפה להוכיח שאנו 'בסדר' גורמת לנו לנהל מלחמה בצורה לא מקצועית ובכך להביא להרג ופגיעה ללא תועלת. הקריאות לשטח כפרים וכו' הם קריאות דמגוגיות רגשיות ומבחינה צבאית אין במטרות הללו שום תועלת. המלחמה איננה מנוהלת למול 'הכפרים' אלא למול האויב. זה לא שאני לא מסכים עם ההנחות הערכיות שלך אבל אני חושב שבמקרה שלנו ישנו תחום קצת אפור מהתנאים שפירטת לביצוע מעשי זוועה. ירי על בניין ממנו פועלים לוחמי אויב, יהיה זה מסגד, בית מגורים או גן ילדים הוא בחזקת מעשה נכון גם אם מורכב מוסרית. |
|
||||
|
||||
אני מעט משתומם מדוע בחרת להסיט את הדיון למקום הנוח שמתחת לפנס הרחוב הפוליטי-סיעתי. בעצם, רק משוגע יחפש את המטבע באזור החשוך. אני גם לא מבין את ההגדרה שלך לאלימות רצחנית, שלא רק שהיא שונה מהתחום עליו התמקדתי בתגובה, אלא שאני לא בטוח שהיא תורמת משהו להבנה, ונראה גם שהיא לוקה בסיבוביות מה. אבל, אם אני אמשיך את הקו שלך, אז אולי אתה (והאלמוני שמעליך) מבזבזים את זמנכם באייל, ובאירוניה מרירה אני מזכיר שהאחיות פסיה המתמחו פעם בתפירה על פי מידה למי שרוצה ללכת עם ולהרגיש בלי, או להיפך. |
|
||||
|
||||
"ללכת עם ולהרגיש בלי": אני מניח שהתכוונת למוסר. על כך ענה מזמן ביאליק: אם אחרי הישמדי מתחת רקיע, הצדק יופיע, ימוגר נא כסאו לעד. ה"מוסר" שעליו אתה מדבר מחייב הימנעות מהפעלת אלימות כלפי לבנונים, ערבים בכלל, פרסים, וכו'. כיוון שלפי ראייתי ההיסטורית הימנעות כזו תביא לחיסולה של הקהילה בה אני חי בידי קהילות מתחרות, אולי באמת עדיף ללכת בלעדי ה"מוסר" הזה. |
|
||||
|
||||
לא, לא התכוונתי למוסר, לא בצורה ישירה, ואפילו לא לדבר שקראת לו ''מוסר.'' |
|
||||
|
||||
ואני לא התכוונתי לקבל תגובה חסרת אינפורמציה שכזו. למה כן התכוונת ב"עם/בלי"? |
|
||||
|
||||
ואני משתומם למול העוינות הסמויה אשר שזורה בשלל הטרוניות המוזרות בלשון המעטה אותן אתה מטיח בי. הזכרת את קריאתם של רבים 'למחות כפרים שלמים' כדוגמא לאלימות עיוורת בלתי מוסרית שאין לה הצדקה ובכך הפכת מצב מלחמתי אלים המושפע ממספר רב של שיקולים, לעיתים אף מנוגדים, והדורש מערכת מורכבת של שיקולי ברירה והחלטות של הרע במיעוטן למצב של שחור ולבן אשר נבחן תחת הפנס החיוור של שולחן המעבדה. ולא כך הוא. רוב רובם של מי שקרא למחות את הכפרים לא הטיף ולא קיווה לרצח עם חסר הבחנה ולא היה תומך במדיניות כזו. אם תסנן את ההצהרות הדמגוגיות בנוגע ל'טיפת דם יהודי' וכו' תגלה שהמציאות הרבה יותר מאוזנת ושפוייה. לא כל פגיעה בחפים מפשע היא 'אלימות רצחנית' ואם אינך מבין זאת אין זה אלא מהסיבה שאתה ממצמם את זווית ראייתך ופוסק את הדין מהחלון הגבוה ביותר במגדל השן. אין בדברי שמץ של זלזול לגבי בחירתך כיצד להביט בנעשה ואני דווקא רואה בדעתך חלק מאוד חשוב במכלול המעצב את התפיסה הערכית של החברה והמדינה, אך ראוי לזכור שישנם עוד חלונות ונקודות תצפית מבעדם ניתן לבחון את הנושא. כוונת התותחן בטנק למשל. ישנן החלטות שמפקד קרבי יקח על עצמו למרות המורכבות המוסרית הכרוכה בהן ובידיעה כי הוא עצמו יתייסר לעולם בהשלכות של אותן החלטות. אתה יכול לחסוך ממני את האירוניה והמרירות. רק מי שלא התנסה בפיקוד תחת אש ולקיחת החלטות קשות בעלות השלכות מוסריות מסוגל לצמצם ולרוקן את הבעייתיות במציאות עליה אנו מדברים לכדי אותה אמרה שהזכרת. בכל מקרה, אני מודה לך על עצתך ומבטיח לפעול על פיה. |
|
||||
|
||||
אני מצטער אם יצא לי תגובה שניתן לפרשה כעוינות, כשכל כוונתי היתה יותר משועשעת. אנא קבל את התנצלותי העמוקה. אבל, אתה מסיט לגמרי את נושא תגובתי, שזה בסדר כל עוד זה ברור שאתה מדבר על רמת התותחן שבטנק בסיטואציה ספציפית, ואני כתבתי על דבר מה כללי יותר ובכיוון שונה, שלא קשור להחלטות אופרטיביות אלו או אחרות. אני רוצה לומר באופן מפורש שאלה שהטיפו למחות כפרים שלמים התכוונו לכך בשיא הרצינות והכוונה. אבל שוב, עבור תגובתי הם היוו רק קרש קפיצה להצגה רחבה יותר, וכן, ממגדל השן הפרוברביאלי. |
|
||||
|
||||
שתיתי מים, נרגעתי. זהו, שאני לא מדבר *רק* מזווית התותחן וחשיבותו של מגדל השן לא נופלת מזה של הראשון. ברשותך אסביר שהשתמשתי בזווית הצרה של הכוונת על מנת לפשט את הבעיה שאני מוצא בדבריך. הרי שאין וויכוח על כך שכולנו רוצים להיות מוסריים ללא רבב אך ברור גם לך שהמציאות מעמידה אותנו במבחנים מורכבים פי כמה מהבחירה בין רצח עם לבין שירת קומבאייה. האם אתה רואה מצב בו הבחירה המוסרית *היחסית* כוללת פגיעה בחפים מפשע? |
|
||||
|
||||
(הלל לשירות הידיעות של גימייל) עדיין אנחנו מדברים על דברים שונים. רק כדי לענות על שאלותיך, כשאני שומע ממישהו שהוא רוצה להיות מוסרי ללא רבב אני שולח יד לארנק. הרי כתבתי במפורש על זה שאנחנו לא מתנהגים תמיד לפי הקודים האתיים והמוסריים, ושלפעמים עבירה היא מחויבת המציאות. השאלה אותה ניסיתי להאיר היא מהם התנאים המאפשרים (ואולי אפילו דוחפים) אנשים, שמקובל עליהם שחפים מפשע מוגנים בעקרון מפני פעולות איבה ואלימות, כן מפעילים אלימות ומטילים זוועה על חפים מפשע. הקו המפריד בין מותר ואסור היא מאד לא ברור, אבל לפחות בדיעבד (או בהשוואה היסטורית) אנחנו יכולים לדעת בצורה לא רעה מתי הוא נחצה. אתה מחפש מין תערובת של צידוקים ופורמולות, ואני לא יודע מה אם אפשר לדבר על בחירה - משמע, חופשית ורציונלית - בהקשר של תגובתי המקורית. אנא קרא אותה מחדש, כי סביר מאד להניח שלא הצלחתי להעביר את הנקודה שלי בבהירות. |
|
||||
|
||||
את הטיעון העיקרי שלך הבנתי (או לפחות כך נדמה לי) ואין לבור שכמותי בתחום הפילוסופיה (ועוד מספר תחומים אחרים) כל וויכוח עם עיקרי המאמר. ההצקה שלי נוגעת לדוגמא שהבאת בנוגע לדורשי 'מחיקת הכפרים' כהצגת תהליך חברתי בו מתרופפים ערכי המוסר. אם אני טועה, זה הזמן לתקן אותי. אני טוען שדרישה זו באה לאור וואקום מוסרי הנוצר בקרב מנהיגות המדינה. כבר הסברתי מדוע לדעתי 'עודף המוסריות' בו לוקה מדינת ישראל גורם למרבה האירוניה לעוול מוסרי גדול הרבה יותר מאשר הפגיעה במקרה של לקיחת החלטות קשות. שוב, אם נקח בחשבון שרוב דורשי ה'מחיקה' לא באמת התכוונו מילולית לבצע רצח חסר הבחנה ואם נזכור שהמחנה אותו מייצגת מגיבה קבועה באייל קטן הרבה יותר מאשר הנפח שמייחסת לו התקשורת הרי שאולי הדוגמא שלך לא משרתת את הרעיון המוצג במאמר. כמו כן, שוב קשה להתעלם מהעובדה שתפיסה בריאה וחפצת חיים תביא אנשים לדרוש שבמידה ואין מנוס מלפגוע בערכים מוסריים הרי כדאי שהפגיעה תכוון כלפי האויב מאשר לעבר יקיריהם. |
|
||||
|
||||
כשאתה מדבר על וואקום מוסרי בהנהגה, או שאתה מתכוון למצב בו יש ניגוד קיצוני בין השלטון לנשלטים, על כל המשתמע מכך, או, במקרה שאתה בכל זאת מדבר על הנהגה שמשתקפת בעם שמשתקף בהנהגה, אתה אומר מה שרון-בן-יעקוב אומר. ללא קשר להמשך. |
|
||||
|
||||
כמו שהבהרתי, אין לי וויכוח עם רון בנוגע לרעיון המרכזי שלו, אבל אני עדיין חושב שהדוגמא שהביא לא מתאימה. |
|
||||
|
||||
נזכרתי במשהו שקשור למה שכתבת על "מגיבה קבועה באייל." אני כתבתי על אנשים שמזהים את עצמם בד"כ כ"שמאל," כולל אאז"נ מגיב איילי שאין שני לו. בכל מיקרה, נראה לי ששהתגובה שלך היא מן נסיון ל"הסבר מבטל" (תרגום לא מספק של explain away). |
|
||||
|
||||
נסיון מוצלח לטעמי :-) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |